חלק תשיעי של הספר
הנכבד אָצַ'רִייַה מַן בְּהוּרִידַטַּה טְהֶרַה
ביוגרפיה רוחנית
מאת אָצַ'רִייַה לוּנְג טַה מַהָה בּוּאַה
תרגום לעברית (בסיוע Chat-GPT) ע"י פניננדו בהיקהו
מתרגומו לאנגלית של אג'אהן דיק סִילַרַטַנוֹ, שיצא לאור בהוצאה עצמית,
הדפסה שלישית (2005)
ההערות תורגמו מן המהדורה האנגלית. במקומות ספורים נוספו הערות שסומנו [פ.ב.]
השותפה הרוחנית
בשבתו במדיטציה לאחר הישגו הסופי, נזכר אָצַ'רִייַה מַן בעניין אישי מסוים מעברו – עניין שלא ייחס לו חשיבות רבה קודם לכן. כאן ברצוני לספר סיפור הנוגע לעברו של אָצַ'רִייַה מַן. דומני שיהיה זה חבל להשמיט סיפור כה מסקרן, בייחוד מאחר שסוג קשר כזה עשוי ללוות כל אחד מכם כצל, אף שאינכם מודעים לכך. אם ייחשב הסיפור לבלתי הולם במידה כלשהי, אנא הטילו את האשמה על המחבר על שלא נהג בזהירות מספקת. כפי שאולי כבר שיערו חלק מכם, זהו עניין פרטי שנדון רק בין אָצַ'רִייַה מַן לבין חוג תלמידיו הקרוב. ניסיתי לדכא את הדחף לכתוב עליו כאן, אך ככל שניסיתי לדכאו, כן התחזק הדחף. לבסוף נכנעתי, ולאחר שהעליתי זאת על הכתב, שכך הדחף בהדרגה. עליי להודות כי האשמה בי, אך אני מקווה שהקורא יסלח לי. ייתכן שסיפור זה יעניק לכל מי שלכוד במעגל הלידה והמוות המתמשך דבר־מה ראוי למחשבה.
סיפור זה עוסק בשותפתו הרוחנית רבת השנים של אָצַ'רִייַה מַן1. אָצַ'רִייַה מַן אמר כי בתקופות חיים קודמות הוא ושותפתו הרוחנית נדרו שניהם נדר חגיגי לפעול יחד למען השגת הארה כבודהה. בשנים שקדמו להישגו הסופי, הייתה באה לבקרו לעיתים בעת שהיה ב־סַמָאדְהִי. באותן הזדמנויות היה נותן לה שיחת דְהַמַּה קצרה, ואז שולח אותה לדרכה. היא הופיעה לפניו תמיד כתודעה חסרת גוף. בשונה מישויות מרוב תחומי הקיום, לא הייתה לה צורה מובחנת. כאשר שאל אותה על מצבה חסר־הצורה, השיבה כי מתוך דאגה עמוקה אליו טרם החליטה להיוולד בתחום קיום מסוים. היא חששה שמא ישכח את הקשר ביניהם – את ההחלטה המשותפת להגיע להארה כבודהה בעתיד. לכן, מתוך דאגה וגם תחושת אכזבה, חשה צורך לבוא ולבדוק מה שלומו מפעם לפעם. אָצַ'רִייַה מַן אמר לה אז שכבר ויתר על אותו נדר, והחליט לתרגל למען נִבָּאנַה כבר בחיים הללו. לא הייתה בו כל משאלה להיוולד שוב, שכן הדבר כמוהו כנשיאת כל הסבל שחווה בתקופות חיים קודמות אל העתיד ללא קץ.
אף שמעולם לא גילתה את רגשותיה, נותרה מודאגת מיחסיהם, וגעגועיה אליו לא פגו. לכן, לעיתים רחוקות מאוד, הייתה באה לבקרו. אך הפעם היה זה אָצַ'רִייַה מַן שחשב עליה, מתוך דאגה למצבה, שכן עברו יחד קשיים רבים בתקופות חיים קודמות. כאשר הרהר בעניין זה לאחר השגתו, עלה בדעתו כי ירצה לפגוש אותה כדי להגיע להבנה חדשה. הוא ביקש להסביר לה את הדברים וכך להסיר כל ספק או חרדה שנותרו בנוגע לשותפותם בעבר. באותו לילה עצמו, זמן קצר לאחר שעלה בו הרעיון, הגיעה שותפתו הרוחנית במצבה חסר־הצורה המוכר.
אָצַ'רִייַה מַן פתח ושאל אותה על תחום הקיום הנוכחי שלה. הוא רצה לדעת מדוע אין לה צורה מובחנת, כפי שיש לישויות מתחומים שמימיים אחרים, ומהו בדיוק מצבה הנוכחי. הישות חסרת־הצורה השיבה כי היא חיה באחד המצבים האתריים המשניים בתוך היקום החי העצום. היא חזרה ואמרה כי היא ממתינה באותו תחום מתוך חרדה לגביו. משהייתה מודעת לרצונו לפגוש בה, באה אליו באותו לילה.
בדרך כלל לא העזה לבקרו לעיתים קרובות. אף שרצתה מאוד לראותו, חשה תמיד ביישנות והיסוס. למעשה, ביקוריה לא הזיקו כלל לא לה ולא לו, שכן לא היה בהם דבר העלול לגרום נזק. ואף על פי כן, חיבתה רבת השנים אליו גרמה לה להסס לבוא. גם אָצַ'רִייַה מַן אמר לה שלא תבוא לעיתים קרובות מדי, שכן אף שאין בכך נזק ממשי, ביקורים כאלה עלולים להפוך למכשול רגשי ולעכב את התקדמותו. הלב, בהיותו רגיש מטבעו, עלול להיות מושפע מקשרי רגש עדינים, ואלו עלולים להפריע לתרגול המדיטציה. משהשתכנעה כי הדבר נכון, מיעטה לבוא לבקרו.
היא הייתה מודעת היטב לכך שניתק את זיקתו ללידה ולמוות, לרבות חברים וקרובים מן העבר – וכמובן גם לשותפה הרוחנית שסמכה עליו – ללא שמץ חרטה. הרי היה זה אירוע שהשפעתו הייתה דרמטית על פני מערכות העולמות כולן. אך במקום לשמוח, כפי שהייתה עושה בעבר כאשר היו יחד, חשה הפעם פגועה, והדבר עורר בה תגובה בלתי שגרתית. היא חשבה כי הוא נוהג בחוסר אחריות, מתעלם מן השותפה הרוחנית הנאמנה שחלקה עמו את סבלו, נאבקה לצדו לאורך תקופות חיים רבות כל כך. עתה הרגישה מרוסקת, נטושה לבדה באומללותה, אוחזת בדוּקְּהַה אך אינה מסוגלת להרפות. הוא כבר עבר מעבר לדוּקְּהַה, והותיר אותה מאחור לשאת את משא הסבל. ככל שהעמיקה לחשוב על כך, כן חשה כאדם נטול תבונה המבקש בכל זאת להושיט יד ולגעת בירח ובכוכבים. בסופו של דבר נפלה חזרה אל הארץ כשהיא אוחזת בסבלה, ואינה מוצאת מוצא מאומללות כה קשה.
מיואשת ואומללה, נאבקת לשאת את סבלה, התחננה לעזרתו: "אני מלאת אכזבה עמוקה. היכן אוכל למצוא אושר? כה משתוקקת אני להושיט יד ולגעת בירח ובכוכבים שבשמים! זה נורא, וכואב כל כך. אתה עצמך כירח וככוכבים בשמים, מאיר באור בהיר לכל עבר. משהתבססת בדְהַמַּה, קיומך לעולם אינו קודר ואינו אפל. אתה שלֵו לחלוטין, וההילה שלך מקרינה אל כל חלקי היקום. אם עוד יש בי שמץ מזל, אנא הראה לי את דרך הדְהַמַּה. אנא עזור לי להצמיח את הידיעה הבהירה והטהורה של התבונה2, ולשחרר אותי במהרה ממעגל הלידות והמיתות החוזרות, כדי שאוכל ללכת בעקבותיך ולהשיג נִבָּאנַה, ולא אצטרך לשאת עוד זמן רב את הייסורים הללו. לו יהיה נדר זה חזק דיו להניב את התוצאות שלבי מבקש, ויאפשר לי להגיע לחסד ההתעוררות במהירות האפשרית."
מתייסרת בבכי מר, כך הייתה תחינתה הלוהטת של אותה ישות חסרת־צורה ויגונה, שעה שהביעה את תקוותה להגיע להתעוררות.
אָצַ'רִייַה מַן השיב כי כוונתו ברצונו לראותה לא הייתה לעורר חרטות על העבר: "אנשים המבקשים זה את טובתו של זה אינם צריכים לחשוב כך. האם לא תרגלת את ארבע הבְּרַהְמַוִויהָארַה: מֶטַּה, קַרוּנָה, מוּדִיטָה ואוּפֶּקְּהָה?3"
הרוח חסרת־הצורה השיבה: "תרגלתי אותן זמן כה רב, עד שאינני יכולה שלא לחשוב על הקרבה שהייתה בינינו כאשר תרגלנו אותן יחד. כאשר אדם מציל רק את עצמו, כפי שעשית אתה, טבעי הוא שמי שנותרו מאחור יחושו אכזבה. אני שרויה בסבל משום שננטשתי מבלי שתינתן כל תשומת לב לרווחתי. עדיין אינני רואה כל אפשרות להקל על כאבי."
הוא הזהיר אותה: "בין אם מתרגלים לבדם ובין אם יחד עם אחרים, הטוב מתפתח כדי להפחית חרדה וסבל בתוכך, ולא כדי להרבותם עד שאת נסערת ומתערערת. האין זה כך?"
"כן, אך הנטייה של מי שיש בהם קִילֶסַה היא להתבלבל ולגשש באפלה, מבלי לדעת איזו דרך היא הנכונה למעבר חלק ובטוח. איננו יודעים אם מה שאנו עושים הוא נכון או שגוי, ואם התוצאה תהיה אושר או סבל. אנו מכירים את הכאב שבלבנו, אך איננו יודעים את הדרך לצאת ממנו. לכן אנו נותרים מודאגים מאומללותנו, כפי שאתה רואה אותי כעת."
אָצַ'רִייַה מַן אמר כי הרוח חסרת־הצורה עמדה בעקשנות על תלונותיה כלפיו. היא האשימה אותו בכך שנמלט לבדו, מבלי לגלות כל רחמים כלפיה – היא אשר זמן רב נאבקה עמו כדי לעבור מעבר לדוּקְּהַה. היא התלוננה כי לא עשה כל מאמץ לסייע לה, כדי שגם היא תזכה להשתחרר מן הסבל.
הוא ניסה לנחמה: "כאשר שני אנשים אוכלים יחד באותו שולחן, בהכרח אחד ישבע לפני האחר. אין זה אפשרי ששניהם ישבעו לגמרי באותו רגע. ראי את המקרה של הבודהה הַנַּעֲלֶה ובת־זוגו לשעבר, יסודהרה. אף שבמשך עידנים רבים טיפחו יחד כל סוג של טוב, הבודהה הַנַּעֲלֶה היה הראשון שעבר מעבר לדוּקְּהַה, ולאחר מכן שב כדי ללמד את בת־זוגו לשעבר, כדי שגם היא תחצה בסופו של דבר אל הגדה האחרת. עלייך לשקול לקח זה היטב וללמוד ממנו, במקום להתלונן על מי שכעת עושה כמיטב יכולתו למצוא דרך לעזור לך. אני מחפש בכנות אמצעי לסייע לך לחצות, ואת מאשימה אותי בחוסר לב ובחוסר אחריות. מחשבות כאלה אינן הולמות כלל. הן רק יגבירו את אי־הנוחות של שנינו. עלייך לשנות את גישתך וללכת בעקבות הדוגמה של בת־זוגו לשעבר של הבודהה הַנַּעֲלֶה – דוגמה מצוינת לכל אדם, המולידה אושר אמיתי.
"הסיבה שביקשתי לפגוש אותך היא כדי לסייע לך, לא כדי להרחיק אותך. תמיד תמכתי בהתפתחותך בדְהַמַּה. לומר שנטשתי אותך ואיני דואג עוד לרווחתך – אין בכך כל אמת. עצתי לך נובעת מלב אשר הידידותיות והחמלה שבו טהורות לחלוטין. אם תלכי בדרך זו ותתרגלי ככל יכולתך, אשמח בהתקדמותך. ואם תגיעי לתוצאות מספקות לחלוטין, אנוח בשוויון־נפש4.
"השאיפה המקורית שלנו להגיע להארה כבודהה נועדה מלכתחילה כדי לעבור מעבר למעגל הלידות החוזרות. רצוני המאוחר יותר להגיע למעמד של סָאוַקַה5 היה למעשה רצון המכוון לאותה מטרה עצמה: מצב חופשי מקִילֶסוֹת ומאָסַוַה6, חופשי מכל דוּקְּהַה – האושר העליון, נִבָּאנַה. כאשר הלכתי בדרך הישרה לאורך תקופות חיים שונות, לרבות במעמדי הנוכחי כנזיר בודהיסטי, עשיתי תמיד כל שביכולתי לשמור על קשר עמך. במשך כל הזמן הזה לימדתי אותך כמיטב יכולתי, מתוך חמלה עצומה וידידותיות עמוקה שאני חש כלפייך. מעולם לא עלה בדעתי לנטוש אותך כדי לבקש רק את גאולתי שלי – מחשבותיי היו תמיד מלאות דאגה, מלאות השתתפות בצערך. תמיד קיוויתי לשחרר אותך מן האומללות של הלידה בסַמְסָארַה, ולהוביל אותך בכיוון נִבָּאנַה.
"תגובתך החריגה – תחושת הפגיעה מפני שאת סבורה שנטשתי אותך מבלי לדאוג לשלומך – אינה מועילה לאיש מאתנו. מעתה עלייך להימנע ממחשבות כאלה. אל תתני להן להתעורר ולרמוס את ליבך, שכן הן יביאו בעקבותיהן רק אומללות אין־קץ – תוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם מטרתי, שעה שאני שואף בכל לבי לעזור לך מתוך חמלה עמוקה.
"נמלטתי בלי אכפתיות? לאן נמלטתי? וממי לא אכפת לי? ברגע זה אני עושה כל שביכולתי להעניק לך כל סיוע אפשרי. האם אין כל מה שלימדתי אותך נובע אך ורק מאותה דאגה מלאת חמלה שאני מגלה כלפייך כעת? העידוד המתמיד שהענקתי לך נובע מלב הגדוש עד גדותיו חמלה – חמלה העולה על כל מימי האוקיינוסים הגדולים, חמלה הנשפכת ללא קמצנות, מבלי לחשוש שתתייבש. הביני נא כי עזרה לך הייתה תמיד כוונתי, וקבלי את הוראת הדְהַמַּה שאני מציע לך. אם רק תבטחי בי ותתרגלי בהתאם, תחווי בעצמך את פירות האושר הפנימי.
"מן היום שבו הוסמכתי לנזיר, תרגלתי בכנות את דרך הדְהַמַּה – ומעולם לא עלתה בי מחשבה רעה כלפי איש. מניעי ברצוני לפגוש אותך לא היו להטעותך או להזיק לך, אלא לסייע לך ככל יכולתי בכל לבי. אם תסרבי לבטוח בי, יקשה עליך למצוא מישהו הראוי כל כך לאמונך המלא. אמרת שהיית מודעת לרעידת היקום באותו לילה. האם לדעתך נגרמה אותה רעידה על־ידי 'דְהַמַּה של הונאה' שהופיעה בעולם? האם משום כך את מהססת כל כך לקבל לליבך את העצה שאני מעניק לך ברוח נדיבה כל כך? אם את מבינה שהדְהַמַּה היא אכן דְהַמַּה של אמת, עלייך לראות ברעידת היקום באותו לילה גורם מכריע לאמונתך, ולהתנחם בכך שעדיין עומדים לרשותך מאגרי זכות גדולים. עדיין מתאפשר לך לשמוע ביאור דְהַמַּה בעתו, אף שלידה באותו תחום קיום חסר־צורה אמורה למנוע אפשרות כזו. אני רואה בכך מזלי הטוב שאני יכול ללמד אותך כעת. עלייך לחוש גאווה במזלך שלך, שיש מי שבא לחלץ אותך מן האפלה הנואשת שמחשבותייך השגויות גרמו. אם תוכלי לחשוב כך באופן חיובי, אשמח מאוד. מחשבה כזו לא תאפשר לדוּקְּהַה לכבול אותך עד שלא תוכלי למצוא מוצא, ולא תאפשר לראות בדְהַמַּה דבר חולין, או לראות בדאגה מלאת חמלה דבר זדוני."
כאשר הקשיבה שותפתו הרוחנית של אָצַ'רִייַה מַן להצגת הדברים הסדורה והטעונה בחמלה, חשה כאילו היא נשטפת בזרם של מים שמימיים. בהדרגה שבה אליה שלוותה. מוקסמת מדבריו, נעשתה תודעתה רגועה, והתנהגותה נעשתה מלאת כבוד.
כאשר סיים לדבר, הודתה בטעותה: "חיבתי וגעגועי הנואשים אליך גרמו לכל כך הרבה צרות. האמנתי כי השלכת אותי והלכת בדרכך שלך, והדבר גרם לי להרגיש מוזנחת. התאכזבתי עד מאוד. לא הצלחתי להפסיק לחשוב עד כמה אני חסרת ערך ודחויה, ללא אדם לפנות אליו. אך כעת, לאחר שקיבלתי את אור הדְהַמַּה, לבי קריר ושבע־רצון. עתה אני יכולה להניח את משא האומללות שנשאתי, שכן הדְהַמַּה שלך היא כצוף אלוהי השוטף את לבי, מטהר אותו ומאירו. אנא סלח לי על כל עוול שעשיתי לך מתוך בורותי. אני נחושה להיות זהירה יותר בעתיד – לעולם לא אעשה טעות כזו שוב."
לאחר שסיימה לדבר, יעץ לה אָצַ'רִייַה מַן להיוולד בתחום קיום הולם יותר, ואמר לה להפסיק לדאוג לעבר. ביראת כבוד הבטיחה ללכת בעקבות עצתו, ולאחר מכן ביקשה בקשה אחרונה: "כאשר איוולד בתחום מתאים, האם אוכל לבוא ולהאזין לעצתך כפי שעשיתי בעבר? אנא תן לי את ברכתך לכך." לאחר שאָצַ'רִייַה מַן נענה לבקשתה, נעלמה מיד.
משעזבה הרוח חסרת־הצורה, נסוגה הצִ'יטַּה של אָצַ'רִייַה מַן מן הסַמָאדְהִי. השעה הייתה קרובה לחמש בבוקר, וכבר כמעט האיר היום. הוא לא נח במשך כל הלילה. לאחר שהחל לשבת בסַמָאדְהִי בסביבות שמונה בערב, שוחח עם הרוח חסרת־הצורה שעות רבות אל תוך הלילה.
זמן לא רב לאחר מכן, שבה אותה רוח לבקרו. הפעם באה בדמות גופנית של דֶוַוה יפה, אף שעל דרך הכבוד לנזיר הנערץ במיוחד שבאה לבקר, לא התקשטה בסגנון הקישוטים המקובל אצל הדֶווֹת.
כאשר הגיעה, הסבירה לו את מצבה החדש: "לאחר שהקשבתי להסברך, אשר הסיר את כל ספקותיי והקל על האומללות שייסרה אותי, נולדתי בעולם השמימי טָאוַוטִימְסַה – עולם שמימי מלא תענוגות נעימים, אשר כולם נתונים לי עתה כתוצאה מן הטוב שעשינו יחד כבני אדם. אף שאני חווה קיום נעים זה כתוצאה ממעשי הטובים שלי, אינני יכולה שלא לזכור כי אתה, הנכבד, הוא זה שעודד אותי מלכתחילה לעשות טוב. לבדי לא הייתה בי התבונה המסוגלת להגיע לכך לשביעות רצוני המלאה.
"מתוך תחושת מזל על שנולדתי מחדש בהדר שמימי, אני שבעת רצון לגמרי, ואינני עוד כועסת או נוטרת טינה. כאשר אני מהרהרת בחסד העצום שתמיד הראית לי, מתברר לי עד כמה חשוב לנו לבחור בתבונה בחיינו – בכל הנוגע לעבודה, למזון ולחברים ולבני־לוויה, הן גברים והן נשים. הבחנה כזו חיונית לניהול חיים חלקים ונטולי טרדות. הדבר נכון במיוחד בבחירת בן־זוג שעליו נסמכים, לטוב ולרע. בחירת בן־זוג ראויה לתשומת לב מיוחדת, שכן אנו חולקים עם אדם זה הכול – אפילו את עצם נשימתנו. כל אושר וכל צער בדרך ישפיעו בהכרח על שני הצדדים.
"מי שזכו בבן־זוג טוב, אף אם הם לוקים בחסר מבחינת תבונתם, מזגם או התנהגותם, מבורכים בכך שיש מי שיכול להדריך ולעודד אותם בהתמודדות עם כל ענייניהם – הן בענייני העולם הזה, המביאים שלווה ויציבות למשפחה, והן בעניינים רוחניים המזינים את הלב. כל שאר העניינים יפיקו אף הם תועלת, כך שלא יחושו שהם מגששים באפלה מבלי לדעת כיצד יתפתחו הדברים. כאשר כל אחד מבני הזוג הוא אדם טוב, הם משלימים זה את זה ויוצרים מעין גן־עדן בתוך המשפחה, המאפשר לכולם להישאר שלווים, שבעי רצון וחופשיים ממחלוקת בכל עת. משק בית כזה, שמח תמיד, אינו מופרע על־ידי התפרצויות של מזג סוער. כל בני הבית תורמים ליצירת אווירה זו: כל אחד רגוע ומאוזן, מבוסס היטב על עקרונות ההיגיון – ולא פועל כרצונו בלבד, בניגוד לעקרונות המוסריים המבטיחים את שלוותם ושביעות רצונם המתמשכת. בני זוג עובדים יחד לבניית עתידם. יחד הם יוצרים קַמַּה טובה ורעה. הם יוצרים אושר ואומללות, טוּב ורוֹע, גן־עדן וגיהינום, מתחילת קשרם ועד ההווה ולעתיד – רצף בלתי נפסק.
"משזכיתי להתלוות אליך לאורך תקופות חיים רבות, הגעתי להבנה זו מתוך מצבי שלי. בהדרכתך, הנכבד, הפכתי את הטוב לחלק בלתי נפרד מאופיי. תמיד הובלת אותי בבטחה דרך כל סכנה, מבלי לאפשר לי לסטות לעבר הרוע או הקלון. כתוצאה מכך נשארתי אדם טוב בכל אותן תקופות חיים. איני יכולה לתאר עד כמה אני נרגשת מכל החסד שהראית לי. עתה אני מבינה את הנזק שגרמו טעויותיי בעבר. אנא סלח לי בחסדך על פשעיי, כדי שלא תיוותר בינינו כל עוינות."
אָצַ'רִייַה מַן נענה לבקשתה של הדֶוַוה וסלח לה. לאחר מכן נתן לה שיחה מעוררת השראה, ועודד אותה להביא את עצמה לשלמות רוחנית. כאשר סיים, הביעה לו כבוד, התרחקה מעט, וריחפה באושר כלפי מעלה אל השמים.
כמה מן הדברים המלאים תרעומת שאמרה כאשר הייתה עדיין ישות חסרת־צורה היו מוזרים מדי מכדי להביאם כאן, ולכן לא יכולתי למסור כל פרט משיחתם; ועל כך אני מבקש את סליחתכם. גם אני עצמי איני שבע רצון לגמרי מן הכתוב כאן, אך דומני שללא זאת היה מושמט סיפור מעורר מחשבה.
ההערכה הנעלה ביותר
בלילות שלאחר השגתו של אָצַ'רִייַה מַן את הוִימוּטִּי, באו מספר בודהות, מלווים בתלמידיהם הארהנטים, לברכו על וִימוּטִּידְהַמַּה שלו. בלילה אחד בא בודהה מסוים בלוויית רבבות תלמידים אַרהנטים; בלילה שלאחריו ביקר אותו בודהה אחר בלוויית מאות אלפי תלמידים אַרהנטים. בכל לילה בא בודהה אחר להביע את הערכתו, מלווה במספר שונה של תלמידים אַרהנטים. אָצַ'רִייַה מַן אמר כי מספר תלמידי הארהנטים המלווים השתנה בהתאם להצטברות הזכויות היחסית של כל בודהה – גורם שהשתנה מבודהה אחד למשנהו. מספרם בפועל של תלמידי הארהנטים המלווים כל בודהה לא ייצג את כלל תלמידיו הארהנטים; הם רק הדגימו את רמות הזכות והשלמות שנצברו אצל כל בודהה באופן יחסי. בין תלמידי הארהנטים שליוו כל אחד מאותם בודהות היו לא מעט מתלמדים צעירים7. אָצַ'רִייַה מַן הסתפק בכך, ולכן התבונן בעניין והבין כי המונח "אַרהנט" אינו חל רק על נזירים. גם מתלמדים שלבם טהור לחלוטין הם תלמידי אַרהנט, ולכן נוכחותם לא עוררה כל קושי מבחינת השימוש במונח.
רוב הבודהות שבאו להביע את הערכתם לאָצַ'רִייַה מַן פנו אליו פחות או יותר כך:
"אני, הטַטְהָאגַטַה, מודע לכך שנחלצת מן ההשפעות המזיקות של אותו סבל עצום שממנו סבלת בבית־הכלא של סַמְסָארַה8, ולכן באתי להביע את הערכתי. בית־כלא זה עצום ממדים וקשה מאוד לפריצה. הוא מלא פיתויים מושכים, הכובלים עד מאוד את מי שאינם זהירים, עד שקשה ביותר לכל אדם להשתחרר. מבין המספר העצום של בני האדם החיים בעולם, כמעט אין מי שמודאג דיו כדי לחשוב על מציאת דרך לצאת מן הדוּקְּהַה המייסרת ללא הרף את גופם ואת תודעתם. הם דומים לאנשים חולים שאינם טורחים לקחת תרופה. אף שהתרופות מצויות בשפע, אין בהן תועלת לאדם המסרב לקחתן.
"הבודהה־דְהַמַּה היא כתרופה. יצורים בסַמְסָארַה נגועים במחלה הכואבת והמדכאת של קִילֶסוֹת, הגורמת לסבל אין־קץ. בהכרח ניתן לרפא מחלה זו רק באמצעות תרופת הדְהַמַּה. אם אינה נרפאת, היא תגרור יצורים חיים ברצף אין־סופי של לידות ומיתות, שכולן כרוכות בכאב גופני ונפשי. אף שהדְהַמַּה קיימת בכל מקום ברחבי היקום כולו, מי שאינם מעוניינים באמת להיעזר כראוי בסגולותיה המרפאות אינם מסוגלים להפיק ממנה תועלת.
"הדְהַמַּה קיימת בדרכה הטבעית. יצורים בסַמְסָארַה מסתובבים, כגלגלים, דרך הכאב והסבל של כל תקופת חיים ותקופת חיים – בדרך הטבעית של הסַמְסָארַה. אין להם סיכוי ממשי לראות קץ לדוּקְּהַה. ואין דרך לעזור להם אלא אם כן הם מוכנים לעזור לעצמם, על־ידי אחיזה איתנה בעקרונות הדְהַמַּה וניסיון כן ליישמם. אין זה משנה כמה בודהות יגיעו להתעוררות, או עד כמה רחבות יהיו תורותיהם – רק מי שמוכנים לקחת את התרופה שניתנה להם יפיקו ממנה תועלת."
"הדְהַמַּה, כפי שלימדו כל הבודהות, היא תמיד אותה דְהַמַּה: להימנע מרע ולעשות טוב. אין בנמצא הוראת דְהַמַּה החורגת מזו, שכן גם הקִילֶסוֹת החריגות ביותר שבלבם של יצורים חיים אינן כה יוצאות דופן עד שיוכלו להתעלות מעל כוחה של הדְהַמַּה שלימדו כל הבודהות. דְהַמַּה זו לבדה מספיקה לעקור כל סוג של קִילֶסַה – אלא אם כן, כמובן, המתרגלים אותה מניחים לעצמם להיות מובסים על־ידי הקִילֶסוֹת שלהם, ובשל כך מסיקים כי הדְהַמַּה חסרת ערך.
"מטבען, הקִילֶסוֹת תמיד מתנגדות לכוחה של הדְהַמַּה. משום כך, אנשים הנכנעים לקִילֶסוֹת הם אנשים המתעלמים מן הדְהַמַּה. הם אינם מוכנים לתרגל את הדרך, שכן הם רואים בה דבר קשה לביצוע ובזבוז זמן שהיה יכול לשמש אותם להנאה – על אף הנזק שהנאות אלה גורמות להם. אדם חכם ורחב־ראות לא ייסוג אל תוך עצמו, כצב בתוך סיר מים רותחים – סופו למות, משום שאינו מוצא דרך להימלט. העולם הוא כקדירה הרותחת בחום הצורב של הקִילֶסוֹת. יצורים ארציים מכל סוג, בכל מקום, נאלצים לשאת ייסורים אלה, שכן אין מקום בטוח להסתתר בו, ואין דרך להתחמק מן הלהבה הבוערת בלבם שלהם – שם בדיוק מצויה הדוּקְּהַה.
"ראית את הטַטְהָאגַטַה האמיתי, הלא כן? מהו הטַטְהָאגַטַה האמיתי? הטַטְהָאגַטַה האמיתי הוא פשוט אותה טהרת לב שזה עתה השגת. הצורה הגופנית שבה אני מופיע כעת היא רק התגלמות של מציאות יחסית ומוסכמת9. צורה זו אינה מייצגת את הבודהה האמיתי או את האַרהנט האמיתי; היא רק הופעתנו הגופנית במובן המוסכם."
אָצַ'רִייַה מַן השיב כי אין לו ספקות באשר לטבעם האמיתי של הבודהה והאַרהנטים. מה שעדיין עורר בו פליאה היה: כיצד יכולים הבודהה והאַרהנטים, לאחר שהשיגו אַנוּפָּאדִיסֶסַה־נִבָּאנַה10 ללא כל שריד של מציאות יחסית ומוסכמת, עדיין להופיע בצורת גוף. הבודהה הסביר לו עניין זה:
"כאשר מי שהשיגו אַנוּפָּאדִיסֶסַה־נִבָּאנַה מבקשים לבוא במגע עם אַרהנטים אחרים, שטיהרו את לבם אך עדיין מצוי להם גוף פיזי ארצי, עליהם לאמץ זמנית צורה ארצית כדי ליצור קשר. אולם אם כל המעורבים כבר השיגו אַנוּפָּאדִיסֶסַה־נִבָּאנַה ללא כל שריד של מציאות יחסית ומוסכמת, אזי השימוש במבנים מוסכמים מיותר לחלוטין. לכן יש צורך להופיע בצורה מוסכמת כאשר פועלים במסגרת המציאות המוסכמת; אך כאשר העולם המוסכם נחצה לחלוטין, אין עוד בעיה כזו.
"כל הבודהות יודעים אירועים מן העבר ומן העתיד באמצעות נִימִיטּוֹת המסמלות עבורם את המציאויות המוסכמות המקוריות של המאורעות הנדונים11. למשל, כאשר בודהה מבקש לדעת על חייהם של הבודהות שקדמו לו, עליו לקחת את הנִימִיטַּה של כל בודהה ואת הנסיבות המיוחדות שבהן חי, כאמצעי המוביל ישירות לידיעה זו. אם יש דבר מעבר לעולם היחסי של המציאות המוסכמת – והוא וִימוּטִּי – אזי אין סמל היכול לייצגו. משום כך, הידיעה על בודהות מן העבר תלויה במוסכמות ארציות המשמשות בסיס משותף להבנה, כפי שממחיש ביקורי הנוכחי. הכרחי שאני וכל תלמידיי האַרהנטים נופיע בצורותינו הארציות המקוריות, כדי שאחרים, כמותך, יוכלו להבחין כיצד נראינו. אילו לא הופענו בצורה זו, איש לא היה יכול לתפוס אותנו12.
"במקרים שבהם יש צורך לבוא במגע עם המציאות המוסכמת, יש להציג את הוִימוּטִּי באמצעות אמצעים מוסכמים מתאימים. במקרה של וִימוּטִּי טהורה, כמו כאשר שתי צִ'יטּוֹת טהורות באות במגע זו עם זו, קיימת רק איכות הידיעה המהותית – שאי אפשר לפרטה בשום אופן. לכן, כאשר אנו מבקשים לחשוף את טבע הטוהר המלא, עלינו להיעזר באמצעים מוסכמים כדי לתאר את חוויית הוִימוּטִּי. ניתן לומר, למשל, כי וִימוּטִּי היא 'מצב מאיר־מעצמו, נטול כל נִימִיטּוֹת המייצגות את האושר העליון', אך אלו רק מטאפורות מוסכמות ורווחות. מי שיודע זאת בבירור בלבו אינו יכול להטיל ספק בוִימוּטִּי. מאחר שמאפייניה האמיתיים אינם ניתנים למסירה, וִימוּטִּי אינה נתפסת במובן היחסי והמוסכם. וִימוּטִּי כפי שהיא מתבטאת במוסכמה ווִימוּטִּי כפי שהיא קיימת במצבה המקורי – שתיהן ידועות בוודאות מוחלטת לאַרהנט. דבר זה כולל הן את וִימוּטִּי המופיעה באמצעות מבנים מוסכמים בנסיבות מסוימות, והן את וִימוּטִּי כפי שהיא קיימת במצבה המקורי, הבלתי־מותנה. האם שאלת אותי על עניין זה משום שהיית בספק, או רק לשם שיחה?"
"אין לי כל ספקות באשר להיבטים המוסכמים של כל הבודהות, ולא באשר להיבטים הבלתי־מותנים. שאלתי הייתה דרך מוסכמת להביע כבוד. גם ללא ביקורך וביקור תלמידיך האַרהנטים, לא היה לי ספק היכן מצויים הבודהה, הדְהַמַּה והסַנְגְהַה האמיתיים. אמונתי הברורה היא שכל הרואה את הדְהַמַּה רואה את הטַטְהָאגַטַה. משמעות הדבר היא שהבודהה הַנַּעֲלֶה, הדְהַמַּה והסַנְגְהַה מציינים כולם אותו מצב טבעי עצמו של טוהר מוחלט, החופשי לחלוטין מן המציאות המוסכמת, והמוכר יחד בשם שלושת אבני החן."
"אני, הטַטְהָאגַטַה, לא שאלתי אותך שאלה זו מתוך מחשבה שאתה נתון בספק, אלא כברכת שלום ידידותית13."
באותם מקרים שבהם באו הבודהות ותלמידיהם האַרהנטים לבקר, רק הבודהות פנו בדברים אל אָצַ'רִייַה מַן. אף אחד מן התלמידים שליוו אותם לא אמר מילה, והם ישבו בשקט וביישוב דעת, מאזינים באופן ההולם את הכבוד הגבוה ביותר. אפילו המתלמדים הקטנים, שנראו חביבים יותר מאשר מעוררי יראה, גילו את אותה שלווה שקטה. כמה מהם היו צעירים מאוד, בני תשע עד שתים־עשרה, ואָצַ'רִייַה מַן מצא אותם חביבים עד מאוד.
בדרך כלל היה אדם רגיל רואה בהם רק ילדים חביבים, בעלי עיניים בורקות. מבלי לדעת שהם אַרהנטים, היה מן הסתם מתפתה להשתעשע עמם, להושיט יד וללטף את ראשם מבלי להבין את חוסר הכבוד שבכך. כאשר דיבר אָצַ'רִייַה מַן על כך, עלה בדעתי, בשובבות־מה, כי קרוב לוודאי שהייתי הראשון להיכנע לדחף להושיט יד ולשחק עמם, על אף התוצאות. לאחר מכן תמיד הייתי יכול לבקש את סליחתם.
אָצַ'רִייַה מַן אמר כי אף שהיו מתלמדים צעירים, התנהגותם הייתה בוגרת מאוד. הם היו רגועים, מאוזנים ומרשימים למראה ככל שאר תלמידי האַרהנטים. בקיצור, כל הנזירים והמתלמדים האַרהנטים שליוו כל בודהה הפגינו התנהגות ללא דופי הראויה לכבוד הגבוה ביותר. הם היו מסודרים, נקיים ונעימים לעין – כגלימות מקופלות בקפידה.
אָצַ'רִייַה מַן היה סקרן תמיד לדעת כיצד תורגלה מדיטציית הליכה וישיבה בזמנו של הבודהה. היו לו גם שאלות על כללי הנימוס הראויים בין נזירים צעירים לנזירים ותיקים, והאם על נזיר ללבוש את גלימותיו הרשמיות בעת תרגול מדיטציה. כאשר עלו שאלות כאלה בתודעתו, היה מופיע לפניו, באופן קבוע, אחד הבודהות או אחד מתלמידי האַרהנטים, כשהוא שרוי בסַמָאדְהִי, ומדגים כיצד בוצעו תרגולים אלה במקור בימיו של הבודהה. לדוגמה, אָצַ'רִייַה מַן ביקש לדעת מהו האופן הנכון לתרגול מדיטציית הליכה כדי לבטא כבוד הולם לדְהַמַּה. אז הופיע בודהה או אַרהנט, והדגים בפרטי פרטים כיצד להניח את הידיים, כיצד ללכת וכיצד לשמור על איפוק עצמי. לעיתים כללו ההדגמות הוראות מפורשות, ולעיתים הודגם האופן הראוי באמצעות דוגמה בלבד. הם הראו לו גם את הדרך הנכונה לשבת בסַמָאדְהִי, לרבות הכיוון המתאים ביותר לפנות אליו והישיבה הנכונה ביותר.
אָצַ'רִייַה מַן סיפר דברים יוצאי דופן על האופן שבו נזירים צעירים ונזירים ותיקים מביעים זה לזה כבוד. הוא ביקש לדעת כיצד נהגו הנזירים בתקופת הבודהה להתייחס זה לזה בכבוד הולם14. זמן קצר לאחר שעלתה מחשבה זו, הופיעה לפניו התמונה של בודהה ורבים מתלמידי האַרהנטים. האַרהנטים היו בני גילאים שונים – אחדים צעירים ואחרים מבוגרים, ואף היו ביניהם זקנים מאוד ששערם הלבין לגמרי. עמם הגיע גם מספר רב של מתלמדים צעירים מכל הגילים. אולם הבודהה ותלמידיו לא הגיעו יחד – כל אַרהנט הגיע בנפרד. מי שהגיעו ראשונים ישבו מלפנים, ואילו המאחרים ישבו במקומות מרוחקים יותר – ללא כל התחשבות בוותק. אפילו המתלמדים שהגיעו מוקדם ישבו לפני הנזירים שהגיעו אחריהם. לבסוף הגיע הנזיר האחרון, זקן מאוד, והתיישב במקום האחרון שנותר – הרחק מאחור; אך האחרים לא הראו כל סימן של בושה או מבוכה. אפילו הבודהה עצמו התיישב בכל מקום פנוי שהיה זמין כאשר הגיע.
כשראה זאת, התקשה אָצַ'רִייַה מַן להאמין למראה עיניו. האם ייתכן שהנזירים בזמנו של הבודהה לא כיבדו את הוותק? המראה לא היה מעורר השראה כלל. כיצד יכולים הבודהה ותלמידיו להכריז על הסָאסַנַה, ולצפות שאנשים ייתנו בה אמון, כאשר מנהיג הסָאסַנַה ותלמידיו הקרובים נוהגים כך ללא כל סדר? מיד עלתה בלבו התשובה, מבלי שהבודהה ותלמידיו אמרו דבר: היה זה ביטוי של וִימוּטִּידְהַמַּה טהורה, נטולת כל זכר למציאות יחסית ומוסכמת – ולכן לא היה בה סדר קבוע של כללי נימוס. הם הדגימו את טבעו האמיתי של הטוהר המוחלט15, השווה לחלוטין לכולם, ללא קשר להגדרות מוסכמות כגון צעיר וזקן, או גבוה ונמוך. מן הבודהה הַנַּעֲלֶה ועד למתלמד האַרהנט הצעיר ביותר, כולם היו שווים מבחינת מצב הטוהר שלהם. מה שראה אָצַ'רִייַה מַן היה עדות מכרעת לכך שכל הנזירים והמתלמדים האַרהנטים היו שווים בטהרתם.
לאחר שהדבר הובהר לו, תהה כיצד הם נוהגים זה בזה בעולם המוסכם. מיד עם עליית מחשבה זו השתנתה התמונה של הבודהה והאַרהנטים היושבים לפניו. בעוד שקודם ישבו ללא סדר מיוחד, עתה ישב הבודהה בראש האסיפה, ואילו המתלמדים הקטנים, שישבו קודם מלפנים, ישבו במקומות האחרונים. היה זה מראה מרשים – הראוי לכבוד הגבוה ביותר. באותו רגע הבין אָצַ'רִייַה מַן בבירור כי תמונה זו מייצגת את הדרך המסורתית שבה נהגו הנזירים בתקופת הבודהה להראות כבוד זה לזה. אפילו אַרהנטים צעירים בדרגה היו חייבים לכבד את המבוגרים מהם, אשר תרגולם היה נכון אך עדיין היו בהם קִילֶסוֹת16. אז הרחיב הבודהה על נושא זה:
"על נזיריו של הטַטְהָאגַטַה לחיות מתוך כבוד הדדי וידידותיות, כאילו היו ישות אחת. אין הכוונה לידידותיות במובן הארצי, אלא לידידותיות השווה והבלתי מוטה של הדְהַמַּה. כאשר נזיריי חיים יחד, אף במספרים גדולים, אין הם רבים ואינם מפגינים יהירות. נזירים שאינם מכבדים את חבריהם על־פי עקרונות התורה והמשמעת של הבודהה אינם ראויים להיקרא נזיריו של הטַטְהָאגַטַה. גם אם נזירים כאלה מחקים את תלמידי הבודהה, אין הם אלא מתחזים הטוענים טענות שווא. כל עוד נזירים מכבדים זה את זה על־פי עקרונות התורה והמשמעת – המחליפים את הבודהה עצמו – ואינם מפרים עקרונות אלו, אזי בכל מקום שבו יחיו, בכל זמן שבו הוסמכו, יהא אשר יהא מוצאם, מעמדם או לאומיותם, הם נותרים תלמידיו האמיתיים של הטַטְהָאגַטַה. וכל מי שהוא הולך בדרך הטַטְהָאגַטַה, עתיד בוודאי לראות יום אחד את קצה הדוּקְּהַה."
הבודהה וכל תלמידיו נעלמו מיד עם סיום דבריו. אשר לאָצַ'רִייַה מַן – כל ספקותיו התפוגגו ברגע שהמראה הופיע לפניו בבהירות כה גדולה.
באשר לספקותיו של אָצַ'רִייַה מַן לגבי הצורך ללבוש את הגלימות הרשמיות בעת תרגול מדיטציה: אחד מתלמידי האַרהנטים הופיע לפניו והדגים כי אין הכרח ללבוש אותן בכל פעם. הוא הדגים באופן אישי מתי וכיצד יש לתרגל ישיבה והליכה במדיטציה בעת לבישת הגלימות, וכן מתי אין צורך בכך. כל היבט הקשור לגלימות הנזיר הובהר לו, לרבות הצבע הנכון לשלוש הגלימות העיקריות של הנזיר. הוא הראה לאָצַ'רִייַה מַן גלימות בצבע אוכרה, הצבועות מעץ הג'קפרוט, בשלושה גוונים שונים – חום בהיר, בינוני וכהה17.
די בעיון זהיר באירועים הללו כדי לשכנע אותנו כי לאָצַ'רִייַה מַן היו תמיד תקדימים מוצקים ומוכרים לדרך תרגולו. הוא מעולם לא סיכן את ייעודו בכך שניחש בעניינים שלא היה בטוח בהם. משום כך היה תרגולו תמיד חלק, עקבי וללא דופי מתחילתו ועד סופו. אכן, קשה למצוא כיום מי שישווה לו. מי שמאמץ את אופן תרגולו עתיד להפגין אצילות הראויה לתלמידיו של מורה כה נעלה, ותרגולו יתקדם בוודאי באופן חלק מאוד. אולם מי שבוחר להתעלם מן המסורת דומה לרוחות רפאים ללא בית קברות, או ליתומים ללא משפחה. משהפנו עורף למורם, הם עלולים לשנות את התרגול לפי דעותיהם האישיות. לאָצַ'רִייַה מַן היה מצפן פנימי מסתורי ובלתי ניתן לתיאור, אשר כיוון אותו בעניינים אלה – מצפן שאיש מתלמידיו לא יכול היה להשתוות לו.