SN 48.52 – Mallika Sutta – אַנְשֵׁי מַלַָּה
כָּךְ שָׁמַעְתִּי:
פַּעַם אַחַת גָּר הַנַּעֲלֶה בֵּין אַנְשֵׁי מַלַּה, בַּעֲיֶרֶת שׁוּק שֶׁל אַנְשֵׁי מַלַּה, אוּרוּוֶלַקַפַּה שְׁמָהּ. שָׁם קָרָא הַנַּעֲלֶה לַנְּזִירִים:
"כָּל עוֹד, נְזִירִים, לֹא עָלְתָה הַתּוֹבָנָה הַנַּעֲלָה1 בְּתַלְמִיד הַנַּעֲלִים, אַרְבַּע הַיְּכוֹלוֹת אֵינָן מְיֻצָּבוֹת, אַרְבַּע הַיְּכוֹלוֹת אֵינָן מְמֻקָּמוֹת. אַךְ כַּאֲשֶׁר עָלְתָה הַתּוֹבָנָה הַנַּעֲלָה בְּתַלְמִיד הַנַּעֲלִים, אַרְבַּע הַיְּכוֹלוֹת מְיֻצָּבוֹת, אַרְבַּע הַיְּכוֹלוֹת מְמֻקָּמוֹת.
"מַמָּשׁ, נְזִירִים, כְּפִי שֶׁכָּל עוֹד לֹא הֻעַלְתָה קוֹרַת רֶכֶס-הַגַּג בַּבַּיִת, קוֹרוֹת הַגַּג אֵינָן מְיֻצָּבוֹת, קוֹרוֹת הַגַּג אֵינָן מְמֻקָּמוֹת, אַךְ כַּאֲשֶׁר הֻעַלְתָה קוֹרַת רֶכֶס-הַגַּג בַּבַּיִת, קוֹרוֹת הַגַּג מְיֻצָּבוֹת, קוֹרוֹת הַגַּג מְמֻקָּמוֹת; מַמָּשׁ כָּךְ, נְזִירִים, כָּל עוֹד, נְזִירִים, לֹא עָלְתָה הַתּוֹבָנָה הַנַּעֲלָה בְּתַלְמִיד הַנַּעֲלִים, אַרְבַּע הַיְּכוֹלוֹת אֵינָן מְיֻצָּבוֹת, אַרְבַּע הַיְּכוֹלוֹת אֵינָן מְמֻקָּמוֹת. אַךְ כַּאֲשֶׁר עָלְתָה הַתּוֹבָנָה הַנַּעֲלָה בְּתַלְמִיד הַנַּעֲלִים, אַרְבַּע הַיְּכוֹלוֹת מְיֻצָּבוֹת, אַרְבַּע הַיְּכוֹלוֹת מְמֻקָּמוֹת.
"וּמָה הֵן אוֹתָן הָאַרְבַּע? יְכֹלֶת הָאֵמוּן, יְכֹלֶת הַמֶּרֶץ, יְכֹלֶת תְּשׂוּמַת הַלֵּב, יְכֹלֶת הָרִכּוּז2. בְּתַלְמִיד הַנַּעֲלִים בַּעַל הַתְּבוּנָה, הָאֵמוּן בְּהֶתְאֵם לָהּ מְיֻצָּב, הַמֶּרֶץ בְּהֶתְאֵם לָהּ מְיֻצָּב, תְּשׂוּמַת הַלֵּב בְּהֶתְאֵם לָהּ מְיֻצֶּבֶת, הָרִכּוּז בְּהֶתְאֵם לָהּ מְיֻצָּב."