Vin Kd6 – Bhesajjakkhandhaka – פֶּרֶק הַתְּרוּפוֹת
(מובאות)
9. הַסִּפּוּר עַל דְּחִיַּת בְּשַׂר אָדָם
אָז, לְאַחַר שֶׁשָּׁהָה בְּרָגַ'גַהַ כְּכָל שֶׁרָצָה, עָזַב הַנַּעֲלֶה לָלֶכֶת לְעֵבֶר בַּרַנַסִי. הוּא הָלַךְ וְנָסַע בְּהַדְרָגָה עַד שֶׁעָצַר בְּבַּרַנַסִי. בִּשְׁהוּתוֹ שָׁם גָּר הַנַּעֲלֶה לְיַד בַּרַנַסִי, בְּחֻרְשַׁת הַצְּבָאִים שֶׁבְּאִיסִיפַּטַנַה.
וּבְאוֹתוֹ זְמַן, בְּבַּרַנַסִי, הָיוּ הַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה וְהַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה1 בּוֹטְחִים2 שְׁנֵיהֶם; נוֹתְנִים, עוֹשִׂים וּמְשַׁמְּשִׁים עֲבוּר הַסַנְגהַה. אָז, הַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה, בְּלֶכְתָּהּ לַמִּנְזָר, מִשְׁכָּן אַחַר מִשְׁכָּן, תָּא אַחַר תָּא, בְּבוֹאָהּ שָׁאֲלָה אֶת הַנְּזִירִים: "מִי, נְזִירִים, חוֹלֶה? מָה יֵשׁ לְהָבִיא לְמִי?" וּבְאוֹתוֹ זְמַן נָזִיר כָּלְשֶׁהוּ שָׁתָה מְטַהֵר. אָז אָמַר אוֹתוֹ נָזִיר לַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה זֹאת: "אֲנִי, אָחוֹת, שָׁתִיתִי מְטַהֵר. אֲנִי צָרִיךְ מְרַק בָּשָׂר3."
"טוֹב, אָדוֹן. אֲנִי אָבִיא." בְּלֶכְתָּהּ הַבַּיְתָה צִוְּתָה אֶת שֻׁלְיָתָהּ: "שְׁמַע נָא, לֵךְ הָבֵא נֵתַח בָּשָׂר."
"כִּדְבָרַיִךְ, גְּבִרְתִּי" עָנָה הָאִישׁ לַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה בְּהַסְכָּמָה, אַךְ בְּתוּרוֹ אֶת בַּרַנַסִי בִּשְׁלֵמוּתָהּ לֹא רָאָה נֵתַח בָּשָׂר. אָז הָלַךְ הָאִישׁ לְעֵבֶר הַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה. בְּבוֹאוֹ אָמַר הָאִישׁ לַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה זֹאת: "אֵין, גְּבִרְתִּי, נֵתַח בָּשָׂר. לְלֹא שְׁחִיטָה הוּא הַיּוֹם4."
אָז עָלָה בְּדַעַת הַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה: "אִם לֹא יֻשַּׂג לַנָּזִיר הַחוֹלֶה מְרַק-בָּשָׂר, פִּגְעוֹ יִתְפַּתֵּחַ אוֹ זְמַנּוֹ יִכְלֶה. אֵין הַדָּבָר הוֹלֵם אוֹתִי, לֹא לְהָבִיא בְּעַנּוֹתִי בְּהַסְכָּמָה." בְּקַחְתָּהּ מַאֲכֶלֶת, בְּקַצְּצָהּ מִבְּשַׂר יְרֵכָהּ, נָתְנָה לְשִׁפְחָתָהּ: "קָדִימָה, אַתְּ! בַּהֲכִינֵךְ בָּשָׂר זֶה, בְּמִשְׁכַּן פְּלוֹנִי יֵשׁ נָזִיר חוֹלֶה, לוֹ תִּתְּנִי אוֹתוֹ. וְאִם יִשְׁאַל עָלַי, עֲנִי 'הִיא חוֹלָה'." בְּכָרְכָהּ אֶת יְרֵכָהּ סָבִיב, בְּהִכָּנְסָה לְחַדְרָהּ הַפְּנִימִי, שָׁכְבָה עַל הָאֲלֻנְקָה.
אָז, בְּבוֹא הַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה הַבַּיְתָה, שָׁאַל אֶת הַשִּׁפְחָה: "הֵיכָן סוּפִּיָה?"
"הִיא, אֲדוֹנִי, שׁוֹכֶבֶת בְּחַדְרָהּ הַפְּנִימִי."
אָז הָלַךְ הַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה אֶל עֵבֶר הַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה. בְּבוֹאוֹ אָמַר לַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה זֹאת: "לָמָּה אַתְּ שׁוֹכֶבֶת?"
"אֲנִי חוֹלָה."
"אֵיזֶה פֶּגַע יֵשׁ בָּךְ?"
אָז סִפְּרָה הַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה. אָז, הַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה, בַּמַּחְשָׁבָה: "אָכֵן מַפְלִיא, יַקִּירִי, אָכֵן בִּלְתִּי-רָגִיל, יַקִּירִי! כֹּה נוֹתֶנֶת אֵמוּן וּבוֹטַחַת הִיא סוּפִּיָה, שֶׁהִיא מַקְרִיבָה אַף אֶת בְּשַׂר עַצְמָהּ! הַאִם יֵשׁ דָּבָר אַחֵר שֶׁלֹּא תִּתֵּן?" עַלִּיז וְרוּחוֹ מְרוֹמֶמֶת הָלַךְ אֶל עֵבֶר הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאוֹ אֶל הַנַּעֲלֶה, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתוֹ יָשַׁב לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁיָּשַׁב לְצַד אֶחָד אָמַר הַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה לַנַּעֲלֶה זֹאת: " יַסְכִּים נָא הַנַּעֲלֶה, הַנִּכְבָּד, לַאֲרוּחַת מָחָר יַחַד עִם סַנְגהַת הַנְּזִירִים." הַנַּעֲלֶה הִסְכִּים בִּשְׁתִיקָה. אָז, בִּרְאוֹת הַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה אֶת הַסְכָּמַת הַנַּעֲלֶה, קָם מִמּוֹשָׁבוֹ וּבְהִשְׁתַּחֲווֹתוֹ לַנַּעֲלֶה, בְּהַקִּיפוֹ אוֹתוֹ עָזַב אֶת הַמָּקוֹם.
אָז, הַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה בַּחֲלוֹף הַלַּיְלָה, בְּצַוּוֹתוֹ לְהָכִין מַאֲכָלִים וּמְזוֹנוֹת מְצֻיָּנִים, הוֹדִיעַ לַנַּעֲלֶה אֶת הַזְּמַן: "הִגִּיעַ הַזְּמַן, הַנִּכְבָּד. הֲכָנַת הָאֲרוּחָה הִסְתַּיְּמָה."
אָז, בַּבֹּקֶר, הֵיטִיב הַנַּעֲלֶה גְּלִימָתוֹ, וּבְקַחְתּוֹ אֶת קַעֲרָתוֹ וּגְלִימָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה הָלַךְ לְעֵבֶר מְעוֹנוֹ שֶׁל הַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה. בְּבוֹאוֹ יָשַׁב עַל הַמּוֹשָׁב הֶעָרוּךְ לוֹ, יַחַד עִם סַנְגְּהַת הַנְּזִירִים. אָז הָלַךְ הַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה אֶל עֵבֶר הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאוֹ, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתוֹ בִּפְנֵי הַנַּעֲלֶה עָמַד לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁעָמַד לְצַד אֶחָד אָמַר הַנַּעֲלֶה לַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה זֹאת: "הֵיכָן סוּפִּיָה?"
"הִיא חוֹלָה, הַנַּעֲלֶה."
"אִם כָּךְ, תָּבוֹא."
"אֵין הִיא, הַנַּעֲלֶה, מְסֻגֶּלֶת."
"אִם כָּךְ, בְּתָפְסְךָ בָּהּ, הֲבִיאֶנָּה."
אָז הַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה, בְּתָפְסוֹ בַּמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה, הֵבִיא אוֹתָהּ. בִּרְאוֹתָהּ אֶת פְּנֵי הַנַּעֲלֶה, אוֹתוֹ פֶּצַע גָּדוֹל גִּדֵּל עוֹר וּשְׂעַר-גּוּף עָלָה בּוֹ. אָז הַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה וְהַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה, בַּמַּחְשָׁבָה "אָכֵן מַפְלִיא, יַקִּירִי, אָכֵן בִּלְתִּי רָגִיל, יַקִּירִי. כַּמָּה גָּדוֹל הַכּוֹחַ הָרוּחָנִי וּגְדוֹלָה תִּפְאַרְתּוֹ שֶׁל הַנַּעֲלֶה, שֶׁבִּרְאוֹתָהּ אֶת פְּנֵי הַנַּעֲלֶה, אוֹתוֹ פֶּצַע גָּדוֹל גִּדֵּל עוֹר וּשְׂעַר-גּוּף עָלָה בּוֹ"; בְּעָלְזָם וּבְהִתְרוֹמְמוּת רוּחָם, בְּשָׁרְתָם אֶת סַנְגְּהַת הַנְּזִירִים בְּרָאשׁוּת הַבּוּדְּהַה וּבְהַשְׁבִּיעָם אֶת רְצוֹנָם בְּמוֹ יְדֵיהֶם בְּמַאֲכָלִים וּמְזוֹנוֹת מְצֻיָּנִים; אַחֲרֵי אָכְלוֹ, כְּשֶׁמָּשַׁךְ הַנַּעֲלֶה יָדָיו מִקַּעֲרָתוֹ, יָשְׁבוּ לְצַד אֶחָד5.
אָז הַנַּעֲלֶה, בְּלַמְּדוֹ, בְּעוֹדְדוֹ, בְּעוֹרְרוֹ וּבְשַׂמְּחוֹ אֶת הַמְּתַרְגֵּל סוּפִּיַה וְהַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה בְּשִׂיחַת דְּהַרְמָה, קָם מִמּוֹשָׁבוֹ וְעָזַב אֶת הַמָּקוֹם.
אָז הַנַּעֲלֶה, בְּכַנְּסוֹ אֶת סַנְגהַת הַנְּזִירִים בְּעִנְיָן זֶה בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ, חָקַר אֶת הַנְּזִירִים: "מִי, נְזִירִים, בִּקֵּשׁ6 מִן הַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה בָּשָׂר?"
כַּאֲשֶׁר זֶה נֶאֱמַר, אָמַר אוֹתוֹ נָזִיר לַנַּעֲלֶה זֹאת: "אֲנִי, הַנִּכְבָּד, בִּקַּשְׁתִּי מִן הַמְּתַרְגֶּלֶת סוּפִּיָה בָּשָׂר."
"הוּבָא אֵלֶיךָ, הַנָּזִיר?"
"הוּבָא אֵלַי, הַנַּעֲלֶה."
"נֶהֱנֵיתָ מִמֶּנּוּ, הַנָּזִיר?"
"נֶהֱנֵיתִי מִמֶּנּוּ, הַנַּעֲלֶה."
"בְּהִתְבֹּנֶנְךָ בּוֹ, הַנָּזִיר?"
"לְלֹא הִתְבּוֹנְנִי בּוֹ, הַנַּעֲלֶה."
הַבּוּדְּהַה הַנַּעֲלֶה הוֹכִיחַ7 אוֹתוֹ: "אֵין זֶה נָאוֹת, אִישׁ רֵיק, אֵין זֶה מַתְאִים, אֵין זֶה הוֹלֵם, אֵין זוֹ הִתְנַהֲגוּת פְּרוּשִׁים, אֵין זֶה מֻתָּר, אֵין לַעֲשׂוֹת זֹאת! אֵיךְ יָכוֹל אַתָּה, אִישׁ רֵיק, לֵהָנוֹת מִבָּשָׂר לְלֹא הִתְבּוֹנְנוּת? אֵין זֶה, אִישׁ רֵיק, מֵבִיא אֶת הַלֹּא-בּוֹטְחִים לִבְטֹחַ, אוֹ אֶת הַבּוֹטְחִים לְהַגְבִּיר בִּטְחוֹנָם, אֶלָּא מֵבִיא, אִישׁ רֵיק, אֶת הַלֹּא-בּוֹטְחִים שֶׁלֹּא לִבְטֹחַ, וַאֲחָדִים מִן הַבּוֹטְחִים לְהִשְׁתַּנּוֹת."
בְּהוֹכִיחוֹ וּבְתִתּוֹ שִׂיחַת דְּהַרְמָה, קָרָא לַנְּזִירִים: "יֶשְׁנָם, נְזִירִים, אֲנָשִׁים נוֹתְנֵי-אֵמוּן וּבוֹטְחִים כְּדֵי-כָּךְ שֶׁהֵם מַקְרִיבִים אַף אֶת בְּשַׂר עַצְמָם."
[ובהמשך הבודהה מנסח כללי תרגול: א) אכילת בשר אדם היא עברה חמורה. ב) אכילת בשר ללא התבוננות8 היא עבירה.]