לונג טה מהה בוא בלונדון - חלק ב'

פרקים מתוך הספר

1" "The Dhamma Teaching of Ãcariya Mahã Boowa in London

מפגש שני - יום שני, 10 ביוני 1974

תרגום לעברית (בסיוע Grok A.I.) והערות ע"י פניננדו בהיקהו

מפגש שני

אג'אהן מהא בּוּאַה פתח ושאל: "האם יש נושא מסוים שתרצו לדבר עליו היום?" כאשר כולם בחדר שתקו, הוא המשיך ואמר:

ישיבה במדיטציה תוך כדי האזנה להסבר על דהמה מסייעת מאוד להרגעת הצ'יטה. לכן אתחיל בהסבר על דהמה, ובזמן שאתם מקשיבים – הרגישו חופשיים להשתמש בכל שיטת מדיטציה שכבר תרגלתם בעבר. כשהצ'יטה שקטה, תקבלו באופן טבעי את טעם הדהמה, כל אחד לפי רמת התרגול שלו.

הדת הבודהיסטית שאנו מחזיקים בה היום היא הדהמה שהבודהה הגיע אליה. שמו היה סַמַנַה גּוֹטַמַה. הוא חיפש ותרגל דרכים רבות שראה שיובילו אותו להשגת האמת שחיפש.

המילה "דהמה" פירושה תורתו של בודהה, דהמה חדשה ועידן חדש הבא לאחר התעוררותו של כל בודהה והתורה שהוא נותן לעולם. למען האמת, הדהמה "האמיתית" נמצאת תמיד בעולם מההתחלה. אבל הדהמה האמיתית והמקורית הזו לעולם אינה נוגעת במה ששגרתי או יומיומי, גם אם היא תמיד במגע עם הלב. למרות שצורות דהמה אלה נמצאות תמיד בעולם, חסרה לנו היכולת לראות אותן.

מהי בעצם דהמה? יש דהמה כסיבה ודהמה כתוצאה. בגלל זה אנשים נוטים לחשוב בדרכים שונות ומשונות שאין כמעט קשר ביניהן לבין דהמה או דת.

המילה "סָאסַנַה" פירושה תורה2 – התורה שנוצרה כתוצאה מהתרגולים שעשה הבודהה בחיפושו אחר ידע ואמת עד שמצא אותם. מפני שחיפש בדרך הנכונה, הוא השיג תוצאות שהשביעו את רצון לבו. לאחר מכן הכריז על התורה הזו לאנשים בעולם שהיו ראויים לקבל את תורת הבודהה – האימון והתורה של הבודהיזם.

ללמד דהמה בעולם מלא עיוורון כדי שיכיר את האמת, היה קשה מאוד לבודהה – זו לא הייתה משימה קלה. לפני שהכריז על תורתו לעולם, כבר היו לאנשים מחשבות ודעות שונות, רובן סותרות את הדהמה. ההוראה הייתה אפוא קשה מאוד, אך להיות אחד מ"מורי העולם הגדולים" פירושו לקחת על עצמך נטל גדול. מעטים מאוד רוצים להפוך לבודהה, כי אנשים רגילים, בניגוד לבודהות, אינם רוצים לשאת את הנטל הגדול של לימוד העולם.

איש אינו יכול ללמד את אנשי העולם בצורה נכונה ומדויקת כפי שעשה הבודהה, ולכן ניתן לו השם "המורה העליון בעולם". אין איש דומה לבודהה מפני שהוא עליון על כל בני האדם. תורתו שלמה לגמרי גם בסיבה וגם בתוצאה. אין חסר דבר בהוראות שלימד את כל היצורים.

באשר לדהמה, הוא הסביר את המיטיב (קוּסַלַה) ואת הלא-מיטיב, (אַקוּסַלַה) ואת מה שאינו מיטיב ואינו לא-מיטיב (אַבְּיָאקַטַה)3. הדהמה הזו היא דהמה שהוסברה היטב4. המהות של הדהמה הזו נמצאת בדרך כפולת השמונה, שהיא דרך האמצע. אם נשווה את דרך האמצע לאוכל, טעמה יהיה נפלא, כי לא יהיה מלוח מדי, תפל מדי או חריף מדי. אם נשווה אותה לבגדים, הם יהיו תפורים היטב ומותאמים למי שלובש אותם. לא כמו בגדים זולים המיוצרים המונית. הוראת הדהמה היא אפוא דרך האמצע, המתאימה גם בסיבותיה וגם בתוצאותיה מההתחלה ועד הסוף.

לא רק הדהמה היא דרך האמצע, אלא גם הדברים שאנו נשענים עליהם בעולם. אם היינו מנסים לעשות הכול בדרך האמצע, זה היה דבר ששווה לראות, שווה להתפעל ממנו, שווה לחיות בו ולהשתמש בו. אותם גברים ונשים, נזירים ונזירים צעירים שתרגלו את דהמה של דרך האמצע היו אנשים נפלאים הראויים לכבוד. גם העולם וגם הדהמה היו קרירים ושקטים, ולכן היה עולם טוב לחיות בו. לא היו מתלוננים "העולם בצרה", או "אנחנו בצרה", או "הוא בצרה", כפי ששומעים היום.

הכול בוער עכשיו בצרה, ולכן כמעט לא נשאר לנו עולם לחיות בו. זה מפני שאנשים אינם לוקחים בחשבון את עקרונות הדהמה הנכונים והטובים. עולם מנותק מדהמה – כלומר מטוּב – הוא עולם הסותר את הדהמה. האנשים סותרים את הדהמה, וסתירה זו לדהמה יש בה כוח ליצור דאגה ובלבול בלי סוף. כל עוד אנו מסרבים לראות את פגמינו ומסרבים להפסיק את התנגדותנו לדהמה, העולם הזה ימשיך לחוות דוקהה.

הדרך5, שהבודהה הכריז עליה באמצעות עקרונות דרך האמצע6, היא הדרך היחידה המובילה תמיד ישר וללא סטייה אל וִימוּטִי.7 היא לעולם אינה מיושנת ואין צורך לשנות או לתקן אותה כדי להתאים למצבים משתנים ולזמנים משתנים. גם אם כל הדברים ישתנו עד שיסתובבו שוב ושוב, הדהמה של דרך האמצע עדיין תהיה הדהמה העקבית תמיד. אם נדמה אותה לתרופה, זו תהיה תרופה שרופאים כבר ניסו והוכיחו את ערכה ומשתמשים בה לריפוי מחלות. כל צורות הדהמה כבר נוסו והוכחו לגמרי על ידי הבודהה, ולכן אין סיבה לפקפק או להיות סקפטיים לגביהן, שהרי הוכחתן הובילה להתעוררותו של הבודהה.

יתר על כן, כל תלמידי הבודהה השיגו גם הם את שדה הוִימוּטִי באותה דרך.

התכנסנו היום כדי לאמן את תודעתנו להיות שקטה וקרירה. המצב הרגיל של התודעה הוא שאין לה דרך אמצעית. היא נוטה כל הזמן לקצוות של חשיבה ודמיון, ולכן מצבי הרוח שלה תמיד במצב של בלבול. או במילים אחרות, מה שהלב רגיל אליו ואוהב מוביל אותו הרחק ממה שהוא אמור לעשות. עלינו אפוא להשתמש בעקרונות הדהמה של הבודהה כאמצעי לאימון הצ'יטה להיות שקטה – וכמה שמעט או הרבה שעושים זאת, לא יהיה בלא תוצאות. מי שמשתמש בכל שיטת מדיטציה שהיא, למשל הקשב לנשימה או חזרה על "בּוּדְּהוֹ", "דְהַמּוֹ" או "סַנְגְהוֹ", חייב שתהיה לו תשומת לב לשלוט על הצ'יטה. אין לתת לצ'יטה לנדוד, כי אם תנדוד לא תקבלו תוצאות טובות והצ'יטה לא תשקוט. בדהמה נאמר "אין אושר גדול משלווה". זה מראה שהצ'יטה חייבת להיות שלווה ושקטה כדי להשיג אושר, לכן עליכם לנסות להרגיע אותה. הצ'יטה שאינה שקטה נוטה להיות מוטרדת כל הזמן, ולכן גם כשהיא ישנה היא חולמת כל מיני דברים. אם הצ'יטה חושבת הרבה, זה יגרום לחלומות מוזרים ולדיבור מתוך שינה. כי כשהשינה אינה עמוקה, מתרחשים חלומות; ואילו שינה עמוקה היא שינה ללא חלומות. לכן אמנו להרגיע את הצ'יטה. האם הצ'יטה תשקוט, ובאיזו מידה – זה תלוי ביכולת של כל אחד. אם הצ'יטה שקטה מאוד, יהיה הרבה אושר. זוהי המדרגה הראשונה של האימון.

ערך הצ'יטה יתגלה לכם אז בבירור, ותוכלו להתפעל ממנה באותו רגע כשהיא שלווה, כי אין דבר יקר יותר מצ'יטה שקטה. אני מבקש מכם לגרום לצ'יטה שלכם להתגבר בהתמדה על הקשיים ועל העצלות, שהן הדברים שמנצחים אותנו בדרך כלל כל הזמן. אנחנו מאמינים שאיננו יכולים להתגבר עליהם כי ראינו את כוחם, אבל אם נחשוב שאנחנו מסוגלים להילחם בהם, ואם באמת נילחם בהם – יגיע הרגע שבו ננצח אותם. אנחנו שומעים על ניצחונות בענייני ספורט, אבל לגבי הקִילֵסוֹת אנחנו שומעים רק על כניעה להן. אולי זה מפני שאנחנו נופלים על הפנים לפני הקִילֵסוֹת ונותנים להן לדרוך לנו על הגב.

הדת של הבודהה זעזעה את העולם מפני שנוסתה והוכחה על ידי מי שלבו היה טהור. ההתעוררות של הבודהה זעזעה את לבו; כלומר, היא זעזעה את הקִילֵסוֹת שבתוכו כאילו העולם עצמו זועזע.

גם אם מעולם לא ראינו ולא חווינו תוצאות מהבודהיזם, נופתע מעצמנו כשהצ'יטה תשקוט, כי האימון הראשוני הזה יזעזע מאוד את הלב כשהצ'יטה והדהמה ייפגשו במצב של שלמות גמורה וללא הסתייגות.

הדת (סָאסַנַה) אינה עניין של מה בכך. היא נמצאת אצל כל אחד ואחת מאיתנו. היא אינה שייכת רק לאדם זה או זה, ואינה שייכת רק לבודהה. הוא לימד אותנו כדי שנהייה טובים ונזכה בערך הראוי לבן אדם. הוא לימד שהמידה הטובה והערך הבא מהדת הם העושר שלנו ממש עד הדרך, הפרי וניבָּאנַה. זה נמצא בהישג ידו של כל בודהיסטי שמחליט לתרגל. הוא יכול להיות מי שמחזיק בתוצאותיה ונהנה מהם לאין קץ. בניגוד לסוגי עושר אחרים שאנשים משתוקקים אליהם – שהם חסרי קביעות, דוקהה ואינם-עצמי – עושר הבודהיזם לעולם אינו נגמר.

לכן הבודהיזם שייך לכל אחד מאיתנו, ולא רק לקבוצה אתנית זו או אחרת, למעמד זה או אחר, לקאסטה זו או אחרת.

ש1 שואל 1: מהי הצ'יטה? האם זו אינה תשומת לב?

ת : בארבע דרכי ההישג8, הצ'יטה היא תשומת לב. כשהיא משתלבת עם זכירה היא הופכת לתשומת לב (סַטִי). הצ'יטה אוהבת ללכת לאן שהיא רוצה; ובכל מה שהצ'יטה עושה היא אינה חוששת לעשות רע ואינה חוששת מסכנה. אם תשומת הלב אינה מרסנת אותה, היא עלולה לנדוד ולצאת לחיפוש תענוגות בלי מעצור. בדוגמה: הצ'יטה היא כמו חיה, ותשומת הלב היא כמו האדם שמאלף ושולט בחיה. אם הצ'יטה שנמצאת ברשות הקִילֵסוֹת תאולף ותשלט על ידי תשומת הלב – היא תהיה בהדרגה ממושמעת, ואז אפשר יהיה לעקור את הקִילֵסוֹת. כשהיא מלווה גם בתבונה שחוקרת ועוקרת את הקִילֵסוֹת – הצ'יטה תהיה בהירה וזוהרת יותר ויותר. ככל שהצ'יטה נעשית בהירה יותר, תגלו שהיא נעשית עדינה יותר ויותר ויש בה יותר כוח ועוצמה. הצ'יטה יכולה להיטהר דרך תרגול מדיטציה, אבל אי אפשר להבין את הצ'יטה רק מקריאת ספרים, כי את הצ'יטה האמיתית מכירים רק דרך תרגול הדרך. אז תראו בהדרגה את טבעה האמיתי של הצ'יטה קצת יותר בכל פעם, עד שתראו אותה בבירור וכל הספקות ייעלמו. לכן התרגול חשוב ביותר אם רוצים להכיר את הצ'יטה, כי רק דרך תרגול אפשר להכיר את הצ'יטה האמיתית בבהירות מוחלטת ולסלק את כל הספקות. אין דרך אחרת.

ש2 שואל 1: באנגליה לומדים בודהיזם מספרים. הם אינם יודעים שיש צ'יטה, כי כאן הבודהיזם אינו נלמד לפי סוטת תשומת הלב. התוצאה היא שאנשים מבינים שהצ'יטה היא תשומת לב ותבונה. לכן אני חושבת שחשוב שהנכבד פַּנְיַאוַדְּהוֹ יבקש מאג'אהן מהא בּוּאַה לתת לנו הבנה כלשהי של הצ'יטה.

הנכבד פַּנְיַאוַדְּהוֹ לאג'אהן מהא בּוּאַה (בתאי): אנשים בארץ הזו מבינים צ'יטה כ"חשיבה". הם מבינים שהצ'יטה מחולקת לצורות הצ'יטה שמגיעות מראייה, שמיעה, טעם, ריח ומגע – במילים אחרות "תודעה" viññāṇa))9.

ת : אותו צד של הצ'יטה שמתעורר כשמשהו בא במגע עם עיניים, אוזניים, אף וכו' ויודע ומקבל את המגע הזה – נקרא "תודעה". היא מתעוררת ונפסקת יחד עם המגע הזה. אבל הצ'יטה שיודעת את הדברים האלה אינה נפסקת יחד עם התודעה כשהיא נפסקת; היא אינה נפסקת גם כשהגוף נפסק, כי היא תמשיך ותיוולד מחדש בעתיד. אין לה סוף כל עוד "מיץ הלב" – שהם הקִילֵסוֹת והאוויג'ה10 – נשאר בלב. אבל כש"מיץ" הקִילֵסוֹת הזה יוסר מהלב, יש סוף להמשכיות ההתהוות והלידה – כפי שקרה לבודהה ולתלמידיו הארהנטים.

ש3 שואלת 1 : אותו "יודע" שאנו קוראים לו "עצמי" – האם זה אינו עצמיות? או שמא זה אין-עצמיות?

ת : אם נשווה את ה"יודע" למדרגות, כמו אלה שמשתמשים בהן כדי להגיע לחדר הזה – נצטרך להיאחז בהן כ"עצמי" ולשחרר כל מדרגה אחר מדרגה עד שנגיע לחדר, שהוא המטרה שלנו. אם בהתחלה לא ניאחז בעצמי, נוכל ללכת רחוק מאוד מהדרך כי אין לנו בסיס להיאחז בו. עלינו להשתמש בעצמי כדרך שתוביל אותנו למצב של אי-היאחזות בעצמי. לכן בשלב הזה אין לחשוב על עצמי ואין-עצמי. תחילה עלינו להשתמש בעצמי לפני שנוכל להגיע למטרה. שאלת העצמי, האין-עצמי והצ'יטה תיפול מאליה – בדיוק כמו שכאשר טיפסנו במדרגות עד שהגענו לחדר, בעיית ה'אני והמדרגות' נעלמה מעצמה.

ש4 שואלת 2: כשאנו משווים את הצ'יטה למדרגות – האם עלינו לשחרר את הצ'יטה באותו אופן שבו שחררנו את המדרגות כשהגענו למדרגה האחרונה?

ת: כשאנו מאמנים את הצ'יטה, אנו מגיעים לרמות שונות ומשחררים כל רמה עד שנגיע למדרגה האחרונה. אז היא נעצרת מעצמה ואין צורך לכפות עליה. כדי לעשות זאת, צריך להגיע לרמת "תשומת לב עליונה" ו"תבונה עליונה", כי זו הרמה המתאימה לשחרור העולם השגרתי על כל היבטיו. מכאן ואילך אין יותר היאחזות או היצמדות בצ'יטה.

ש5 שואל 2: מהן חלק מהתועלות של מדיטציה?

ת: אתה נעשה שלו. הלב קריר, שליו, רציונלי לגמרי ושולט בעצמו. אינך עושה דבר בעקבות תשוקותיך בניגוד להיגיון. תמיד תשקול מה טוב ומה רע, הן לעצמך והן לאחרים. זה הופך אותך לאדם שאינו חש את דוקהה של העגמומיות תמיד בלבו. ללב יש עיקרון יסוד והוא אינו משוטט חסר מטרה כפי שהיה. זה כמו אדם שיש לו עבודה כעיקרון יסוד, או שיש לו אוכל ובית לגור בו ולהסתמך עליו. אדם כזה אינו מוטרד.

ש6 שואלת 2: כיצד מאמנים את עצמנו במדיטציה?

ת : אפשר להשתמש ב-אנאפנאסטי או בשיטת החזרה על "בּוּדְּהוֹ", "דְהַמּוֹ" או "סַנְגְהוֹ". זה תלוי בטבע של כל אדם. שיטות המדיטציה השונות כולן יביאו שלווה ללב, ואפילו אם משתמשים במילה "מוות" כחזרה מכינה – גם זה אימון הלב, כי חשוב שהלב יקבל תחושה של צער ועייפות מעצמו. אז הוא יראה את הרע שבדברים שהלב נאחז בהם, דברים שאדם באמת אוהב.

מדוע, כשאנו מאמנים את הצ'יטה, אנו ממקדים את הצ'יטה רק על עצם זה או זה? כשאנו ממקדים את הצ'יטה על הנשימה, עלינו לדעת את הנשימה כשהיא נכנסת ויוצאת מהאף כל הזמן – אבל זה אינו תרגיל נשימה. זה כמו להשתמש בפיתיון כדי לתפוס דג – מה שרוצים לתפוס זה את הדג. או אם נעשה דמיון לצ'יטה של מי שעדיין לא אולף – הצ'יטה שלו תהיה מפוזרת במקומות שונים, כמו רשת דייגים שהושלכה למים ומתפשטת לרוחב עד שלא רואים יותר איך היא נראית. אם רוצים להכיר את הצ'יטה, צריך לאחוז בחוט הראשי – החוט שברשת שמשתמשים בו כדי למשוך אותה פנימה. כשמושכים בחוט הראשי, שאר הרשת מתקבצת עד שרואים אותה ואפשר להחזיק אותה בידיים

הצ'יטה היא המקום שבו אנחנו עצמנו נמצאים. אנחנו הבעלים של הצ'יטה, אבל איננו יכולים לכפות עליה להפוך למה שאנחנו רוצים שתהיה. אנחנו מניחים שצורה, זיכרון, תחושה, גורמים מנטליים ותודעה – הם הצ'יטה, אבל במציאות כל אחד מחמשת המקבצים הללו ניתן להפרדה מהאחרים. נוכל להתחיל לראות זאת כשנתרגל מדיטציה. אז נוכל לקדם את הצ'יטה כדי שתשתפר. כשנתרגל, נראה בהדרגה שהצ'יטה היא "אדון הלידה והמוות". אם נעשה מעשים טובים, ניתן נדבות, נשמור על כללי המוסר ונאמן את הצ'יטה במדיטציה – נקדם את הצ'יטה כדי שתשתפר, היא תהיה בהירה יותר ותעלה לרמה גבוהה יותר. אבל אם נלך אחרי תשוקותינו ואיננו חוששים מרע וממעשים לא-מיטיבים – הצ'יטה תעשה כל מה שהיא רוצה. כשהיא לא נשלטת, הצ'יטה תתדרדר ותפגוש רק דוקהה. כשאנחנו מיואשים ואיננו יודעים מה לעשות – אנחנו מוותרים, ואז דוקהה צרה עלינו, גם אם אנחנו מודעים לבעיה. מפני שאנשים אינם יודעים כיצד להפוך דוקהה לאושר – אנחנו חווים דוקהה, ודוקהה היא בדיוק מה שאנחנו לא רוצים.

הצ'יטה שאומנה עד שהיא משתחררת מזיהומים ולכן טהורה – עדיין צריכה להסתמך על חמשת המקבצים כל עוד הם בחיים. אבל חובתו ועבודתו של מי שהצ'יטה שלו טהורה יהיו רק לטובת העולם. הצ'יטה הטהורה הזו נקראת ארהנט. לאדם שהוא ארהנט יש צ'יטה טהורה לגמרי מכל בחינה. הצ'יטה שלו משוחררת לחלוטין מכל דבר שיכול לגרום לה להיוולד שוב. כל עוד הוא חי – היא תפגוש אושר מספק לגמרי. כשימות – יש לה אושר מוחלט, אין בה דוקהה ואין לה שום קשר עם העולם השגרתי והיחסי.(סַמּוּטִי)

לכן יש אמרה של הבודהה: נִיבָּאנַה פַּרַמַם סוּנְיַם כלומר "ניבָּאנַה ריקה לגמרי" – ריקה מכל דוקהה. אבל זה אינו אומר שכשמגיעים לניבָּאנַה לא נשאר כלום, כפי שהעולם מבין "ריקות". אבל גם לא "קיימים" בדרך שבה העולם קיים. במילים אחרות – האושר של ניבָּאנַה הוא אושר ייחודי לניבָּאנַה, בלי שום מוסכמות שגרתיות. אם הצ'יטה עדיין לובשת את צורת חמש המקבצים כשהזיהומים נעקרו לגמרי – פירוש הדבר שהיא הגיעה לשיחרור. שיחרור (וִימוּטִי) והעולם השגרתי (סַמּוּטִי) – שונים מאוד זה מזה. קשה להשוות בין העולם השגרתי שיש בו מוסכמות לבין מה שאין בו – וִימוּטִי. לבודהיזם יש מטרה ללמד אותנו כיצד להפוך את הצ'יטה שלנו לטהורה, כדי שנוכל לחוות את האושר הנשגב של וִימוּטִי.

ש7 שואל 3: אתמול הנכבד פַּנְיַאוַדְּהוֹ אמר שעלינו להשתמש באנרגיה בתרגול מדיטציה. היום אתה מדבר על זכירה, שקשורה למוח. אני מבינה אפוא שהצ'יטה פירושה אנרגיה ומוח – האם זה נכון?

הנכבד פַּנְיַאוַדְּהוֹ לאג'אהן מהא בּוּאַה (בתאי): לפני יומיים-שלושה הסברתי שעלינו להשתמש באנרגיה בתרגול מדיטציה. הסברתי גם שכאשר אנחנו נוקשים מדי – הצ'יטה נכנסת למהומה, ועלינו לציין זאת לעצמנו בלב.

ת : בלימוד ובתרגול הדהמה של הבודהה עלינו להשתמש בהדרגה ביותר ויותר תשומת לב ותבונה – מהשלב הראשון של האימון ועד לרמת תשומת הלב העליונה. אנחנו לומדים ומאמנים מדיטציה מפני שאנחנו רוצים להפוך את הצ'יטה לשקטה, כי הצ'יטה השלווה היא בעלת ערך עצום. זה כמו כשאנחנו מתעוררים משינה עמוקה – הצ'יטה בהירה. אבל כשאיננו ישנים טוב, או ישנים רע וחולמים ומדברים מתוך שינה – אנחנו מתעוררים עייפים ומנומנמים. בשינה עמוקה הצ'יטה שוקעת למצב של "מצב קיום" (בְּהַוַנְגַּה, המצב שהצ'יטה פונה אליו כאשר אינה מופרעת) – המקום של שינה עמוקה שבו אין חלומות. אחרי שינה עמוקה חמשת המקבצים נינוחים ומלאי אנרגיה, והצ'יטה עליזה.

בכניסה לסַמָאדְהִי הצ'יטה יכולה להיות דוממת ושקטה לגמרי. הלב יהיה אז תמיד מאושר וחזק באופן טבעי, כך שבקריאה, בחשיבה או בעבודות אחרות – הצ'יטה תהיה בהירה ורפויה. כשחושבים – היא תוכל לראות דברים בצורה חודרת יותר מהרגיל. לכן אימון הצ'יטה – בין דרך סַמָאדְהִי ובין דרך תבונה לפי עקרונות הבודהיזם – הוא דרך מצוינת לעזור לנו בעבודתנו.

בניגוד למה שרוב האנשים מבינים – זה אינו פוגע בפרנסתנו. מי שחושבים שכן – הם רק נקראים מאמינים ואינם יודעים דבר על בודהיזם. לכן במאמץ מתמיד כדי להגיע לתוצאות עלינו להשתמש בחריצות ונחישות, אבל יש להשתמש בהם בדרכים שונות במקרים שונים. אם רוצים להגיע לשלווה – עלינו להשתמש בנחישות כדי לכוון לנקודה אחת, כלומר להשתיק את ההפרעות המנטליות. אבל אם עומדים להתבונן כדי לדעת את אמיתות הדהמה – עלינו להשתמש בעבודה קשה ונחישות בהתבוננות ולפתח הבנה בדהמה מכיוונים שונים. כשמכוונים לעורר תבונה – עלינו להשתמש בעבודה קשה ונחישות בחקירת סיבות ותוצאות בדרכים שונות.

ש8 שואל 4: אם אנחנו עייפים מעבודה כך שהצ'יטה מפוזרת מאוד ועמומה – האם עלינו לישון או לתרגל מדיטציה?

ת : עליכם לישון, אבל זה תלוי בנסיבות. אם זה יעזור לצ'יטה להיות שקטה ויעזור לכם לישון טוב – אז כדאי גם לתרגל מדיטציה. כשתתרגלו מדיטציה עד בוא השינה – הצ'יטה תהיה שלווה והגוף יוכל לנוח. לכן אין להפסיק להשתמש בשיטת התרגול הרגילה שלכם אם יש לכם די זמן לעשות זאת.