לונג טה מהה בוא בלונדון - חלק ג'

פרקים מתוך הספר

1" "The Dhamma Teaching of Ãcariya Mahã Boowa in London

מפגש שלישי יום שלישי, 11 ביוני 1974

תרגום לעברית (בסיוע Grok A.I.) והערות ע"י פניננדו בהיקהו

שאלות ותשובות

ש1 שואל 1: קראתי באחד מספריך ונתקלתי במונחים צִ'יטַּה-וִימוּטִּי ובודהה-וִימוּטִּי. מה פירושם?

ת: צִ'יטַּה-וִימוּטִּי הוא הכינוי המקובל לכל צִ'יטַּה שהשתחררה מהקִילֵסוֹת והגיעה לארהנטיות. בודהה-וִימוּטִּי הוא כינוי ששמור רק לצִ'יטַּה של הבודהה. בשניהם הכוונה לצִ'יטַּה טהורה.

ש2 שואל 1: קראתי בספר שיש שש תודעות (וִינְיָאנַה) – מגע של ששת אובייקטי החושים החיצוניים (אָיַטַנַה) עם ששת בסיסי החושים הפנימיים (אָיַטַנַה)2 – ויש גם תודעה שביעית. מהי אותה תודעה נוספת?

ת: שש התודעות הן המגע של האובייקטים החיצוניים עם העיניים, האוזניים, האף וכו', ואז "היודע" – או במילים אחרות הידיעה שדבר זה או אחר בא במגע – זו התכונה של הצִ'יטַּה. התודעה השביעית היא תודעת פַּטִיסַנְדְּהִי3 וִינְיָאנַה; היא אינה מודעת לדבר, אלא נולדת מחדש (פַּטִיסַנְדְּהִי) ברמה גבוהה או נמוכה, בזמן זה או אחר, במקום זה או אחר – לפי הסיבות שמושכות אותה מהצִ'יטַּה. כך נוצרת לידה חדשה או לידה מחדש.

הבודהה לימד על שש התודעות כדי שלא ניאחז בדברים שאנו רואים ויודעים, ונדע שהם רק עולים ונופלים, ואין בהם מהות קבועה. כשנשגיח עליהם נוכל לראות את התודעה השביעית בבהירות רבה יותר. יש רק צורה אחת של תודעה זו, והיא תודעה יחידה (אֵקַה-וִינְיָאנַה). בדוגמה: היא כמו גזע העץ – החלק החשוב כשרוצים להשתמש בעץ. שש התודעות האחרות הן כמו ענפים וזרדים שאין בהם תועלת רבה. עלינו לזכור זאת ולהתעניין בהתבוננות בצִ'יטַּה היחידה (אֵקַה-צִ'יטַּה4) שתיוולד מחדש. עלינו גם לשמור על הצִ'יטַּה, לטהר אותה ולהעלות אותה ככל האפשר לפי הרמה שהשגנו בתרגול.

ש3 שואל 1 : וִינְיָאנַה פירושה "זה היודע", ותודעת פַּטִיסַנְדְּהִי וִינְיָאנַה היא הצִ'יטַּה שמכוסה במועיל ובלא-מועיל (קוּסַלַה ו-אַקוּסַלַה) ושנולדת מחדש. כלומר, בבניית בית עדיף להתעניין בחלק החשוב ביותר ולא בפרטים קטנים שבחוץ. האם להסתכל כך נכון.

ת : נכון. אך עליך להתבונן בדברים הקשורים לצִ'יטַּה עד שתבין אותם ואז להניח להם. התבונן בהם יחד עם הצִ'יטַּה שהיא העיקר – החשובה – עד שתבין גם את הקטן וגם את הגדול. אחר כך התבונן מסביב בכל הכיוונים.

ש4 שואל 2 : הצִ'יטַּה היא זו שיודעת באופן כללי כשאנו חושבים על דבר זה או אחר, ומאגדת אותם כגורמים מורכבים (סַנְקְהָארוֹת) שהם חסרי קביעות. אבל אתמול אמרת שהצִ'יטַּה קיימת, שהיא קבועה. תוכל להסביר עוד?

ת: באופן כללי, הצִ'יטַּה של האדם הרגיל היא בלתי קבועה וחדורת מוסכמות ארציות. כל הדברים הארציים בעולם נמצאים תחת שלוש מאפייני המציאות: חוסר קביעות (אניצ'ה), סבל (דּוּקהַה), והעדר-עצמיות (אנאטה). צִ'יטַּה של אדם רגיל עדיין שייכת לקטגוריה זו – היא חייבת להשתנות לפי מועיל ולא-מועיל המוביל ללידה מחדש. הצִ'יטַּה שאינה משתנה – הקבועה – היא הצִ'יטַּה הטהורה שהגיעה לארהנטיות. אין בה עוד חוסר קביעות, דּוּקהַה וחוסר-עצמיות כפי שיש בצִ'יטַּה של אדם רגיל. הסבר כזה הוא ידע תיאורטי (פַּרִיַטִּי), ועלול להוביל לוויכוחים אינסופיים אם לא תרגלת. לכן דיבור ודיון לא יועילו הרבה. אם תתרגל ותראה בעצמך את אמת הדהמה – קריאה, האזנה ודיון יובילו להבנה. ואם לא תרגלת – זה ילך לכיוון של ויכוח בלבד. בדהמה של הבודהה יש רמות גסות, ביניים ועדינות, ותמיד עדיף לדבר על הדברים שיש בהם ערך5. מה שמקבלים מקריאה ומה שמקבלים מתרגול שונים זה מזה לגמרי, כי זכירה של מה שקראנו שונה לגמרי מהאמת שחווים בתרגול. גם כשאחרים מדברים על תוצאות תרגולם – קשה לנו להבין עד שנתרגל ונחווה יותר בלבנו. אז הספקות יתפזרו מעצמם.

ש5 שואל 2 : האם יש דרך לעקור כעס מעצמי?

ת: באבהידהמה נאמר שכעס הוא שורש הסלידה (דוֹסַה). אם אסביר לך – תבין את ההסבר, אבל לעקור באמת את שורש הכעס קשה מאוד. צריך להסתמך על תרגול כעיקר, כי עקירת הקִילֵסוֹת נעשית באמצעות האמת שבאה מתרגול אמיתי. אי אפשר לעקור אותם במה שבא מהזיכרון של מה שלמדנו – שכל אחד יכול לזכור היטב – כי הקִילֵסוֹת לא מפחדות מזה. הן נשארות כפי שהיו. לא משנה איזה מזג יש לנו – כשמתרגלים כדי לעקור קִילֵסוֹת אפשר בהחלט לעקור אותן. באמת היו ועדיין יש ארהנטים שהיו פעם אנשים כועסים מאוד. אנחנו בני האדם הרגילים רק יודעים ומבינים זאת, אבל עדיין אין לנו היכולת לעקור את שורש הכעס. עלינו לאמן את הצִ'יטַּה לדעת כמה רע פגם הסלידה (דוֹסַה), ואז היא תלך מעצמה. אם ננסה להיפטר ממנה רק ברצון שתלך – לא נצליח. צריך להסתמך על תרגול מדיטציה. אז נראה תוצאות באות בהתמדה – זה נקרא המדיטציה הנכונה שמתאימה לעקירת סוג זה של קִילֵסָה. הבן שהקִילֵסוֹת לא מפחדות פשוט מלזכור את שמותיהן. גם אם נזכור הכול עליהן בפרטי פרטים – הן עדיין קִילֵסוֹת ששולטות בלבבות היצורים בעולם. הן לא חושבות לעבור למקום אחר, אלא אם מתרגלים מדיטציה ומפתחים תשומת לב ותבונה עד שיהיו אמיצות וחזקות מספיק כדי לגרש אותן. אז מגיע הרגע שבו הן נשברות ומתפזרות מהלב בלי ספק. הבודהה וכל תלמידיו עקרו את הקִילֵסוֹת באמצעות תרגול. השיטות שהשתמשו בהן נלמדות בעולם עד היום. אסביר על ישיבה במדיטציה. מדוע ישב הבודהה ברגליים משוכלות? מבחינה שטחית, הישיבה הזו אינה חשובה במיוחד – אפשר לשבת בכל תנוחה שרוצים. אבל אם יושבים שעות רבות, כדאי לשבת ברגליים משוכלות כי הלחץ ממשקל הגוף מתפזר באופן שווה. כשכואב – הכאב מתפזר ולא נעשה חזק מדי בנקודה אחת. אם יושבים זמן רב מאוד – עלול להיות כאב גדול. מאחר שישיבת מדיטציה היא עבודה חשובה ביותר למי שמחליטים להשיג תוצאות אמיתיות – הם עלולים לשבת זמן רב, אפילו שעות רבות. אם דואגים או חרדים יותר מדי לגוף – הצִ'יטַּה תהיה חלשה. זה תלוי בכמות הדּוּקהַה שחווים בגוף. חשוב להפוך את הצִ'יטַּה למטרה. תן לצִ'יטַּה לעשות את העבודה שנועדה לה, ושמור על תשומת לב ששולטת בצִ'יטַּה בזמן המדיטציה כדי שלא תנדוד החוצה ותחשוב על דבר זה או אחר. הצִ'יטַּה שתמיד נשלטת על ידי תשומת לב תישאר עם עצמה. היא תהיה שקטה ומודעת בבירור. ככל שתהיה יותר תשומת לב עם הצִ'יטַּה – הצִ'יטַּה תהיה בהירה יותר. לכן אסור לתת לצִ'יטַּה לנדוד או להתפזר.

ש6 שואל 3: מורה מדיטציה בשם אָלַקַמָאלַה אמר שאם מקבעים את הצִ'יטַּה על דבר – אי אפשר להגיע לשחרור (וִימוּטִּי). מדוע?

ת : כי דברים הם דברים, לא שחרור. איך תגיע הצִ'יטַּה לשחרור? אנו מתבוננים בדברים לא כדי לקבל אותם, אלא כדי לדעת אותם ולהניח להם. בנוגע לדרך הארהנט ולפרי הארהנט, וכן לגבי תשומת לב ותבונה – אם משתמשים רק בתשומת לב ולא משתמשים בתבונה, לא תקבלו תוצאות רצויות. אם רוצים לעקור את הקִילֵסוֹת לגמרי – צריך להשתמש בשלמות בתשומת לב ובתבונה, שהן כמו כלים. בשימוש בכלים צריך לדעת במה להשתמש עם מה, איך ובאיזו דרך6. גם אם יש הרבה תשומת לב – אנשים עלולים להיות לוקים במילוי חובתם כי אינם משתמשים בתבונה כראוי. התוצאה הסופית היא שהמצב המלא שאמור לעלות – אינו עולה. ליקוי במילוי החובה אינו דבר טוב, ולכן התוצאה אינה שלמה. לכן מי שלומד על דרך האמצע צריך תמיד לשקול מה מספיק – ולכן מתאים לדהמה – שהיא דרך האמצע שלמדתם.

ש7 שואל 3: האם חייבים לתרגל מדיטציה כדי להגיע לאיזון?

ת: תרגל מדיטציה ותראה בעצמך מה חסר. עליך גם לפתח בתוכך את חמש היכולות: אמון (סַדְּהָה), מאמץ (וִירִיַה), תשומת לב (סַטִי), ריכוז (סַמַדהִי) ותבונה (פַּנְּיָה). כשאור נופל על פני עצם, צדו העליון מואר וצדו התחתון נשאר בצל ובחושך. תבונה היא כמו האור שמסוגל לחדור באמת לכל מקום, אך מה שהיא חודרת אליו הם הקִילֵסוֹת שמכסות את הלב, כך שלא נשאר בלב שום צל שבו הקִילֵסוֹת יכולות להסתתר. זה אומר שהתבונה חזקה ויכולה לחקור בזהירות בכל חשכת הקִילֵסוֹת בקלות ובביטחון, עד שהצִ'יטַּה מגיעה לשחרור המוחלט.

ש8 (הנכבד טאן פַּנְיָוַדְּהוֹ) : כלומר עלינו לבדוק בקפידה את חמש היכולות? אם התבונה חזקה – היא חודרת לכל עבר, כמו אור שמאיר עצם מלמעלה עד למטה כך שלא נשאר צל, שהוא תעתוע, כלל. האם זה נכון?

ת: צִ'יטַּה-וִימוּטִּי היא הצִ'יטַּה הטהורה לגמרי שאין בה צל, כי היא זוהרת מכל צדדיה. אם נשאר עוד צל כלשהו – אפשר לקרוא לצל הזה תעתוע (אַווִיגָּ'ה.(7 העיקר הוא: כדי שהצִ'יטַּה תהיה טהורה – כל הקִילֵסוֹת חייבות להיעקר לגמרי.

ש9 שואלת 2 : הייתי רוצה לדעת מהי הצִ'יטַּה?

ת: הצִ'יטַּה היא "זה היודע". לצִ'יטַּה האמיתית יש תפקיד אחד בלבד: לדעת. הבודהה תמיד אמר שהצִ'יטַּה האמיתית המקורית היא בהירה, זוהרת וקורנת, אבל הקִילֵסוֹת מתערבבות בה ולכן היא הולכת בדרך הקִילֵסוֹת ונעשית עכורה. עלינו להסתמך על תשומת לב, תבונה והתמדה כדי לטהר את הצִ'יטַּה. כשהצִ'יטַּה עוברת מעבר למצב של בהירות וזוהר – היא תהיה טהורה, כלומר תגיע למצב השחרור.

המילה "זוהר" (פַּבּהַסַרַה) כאן מתייחסת למצב הצִ'יטַּה המעגלית8 (וַטַּה-צִ'יטַּה), שונה מהצִ'יטַּה שמחוץ למעגל (וִיוַטַּה-צִ'יטַּה). כלומר, זוהר הוא בהירות וקורנות, אבל עדיין לא מצב הטהרה. הזוהר שבא מתרגול מדיטציה נובע מכך שהקִילֵסוֹת מתקבצות בנקודה אחת9. כשהזוהר – ההיבט העדין ביותר של הקִילֵסוֹת – נצלח ונעבר באמצעות תשומת הלב העליונה והתבונה עליונה, אז הצִ'יטַּה טהורה.

ש10 שואל 4: כיצד שומרים על הצִ'יטַּה כדי שתישאר בתוכנו?

ת: אם רוצים להכיר את הצִ'יטַּה – חייבים לתרגל מדיטציה כדי להשקיט את הצִ'יטַּה. אפשר להשתמש בתבונה גם בפנים וגם בחוץ; אבל כדי שהתבונה תקום ותהיה חדה – הצִ'יטַּה חייבת להיות שקטה. כשהצִ'יטַּה שקטה – אפשר לדעת את תכונותיה. עלינו לנסות לשמור על שקט הצִ'יטַּה כמה שיותר זמן. אז נבנה בסיס איתן לעצמנו ונגיע למיומנות כזו שנוכל להשקיט את הצִ'יטַּה בכל עת שנרצה. כשהצִ'יטַּה השקטה נעשית בהירה יותר ויותר – היא תדע אילו קִילֵסוֹת נמצאות, ותהיה לה תבונה לעקור ולהסיר אותן. הצִ'יטַּה תהיה אז בהירה עוד יותר עד שתוכל לגרש את הקִילֵסוֹת באמצעות תבונה. זה הצעד הראשון.

ה"ידיעה" שנוצר מהקִילֵסוֹת אינה הצִ'יטַּה האמיתית, אלא רק תכונה של הצִ'יטַּה. הקִילֵסוֹת יכולות להיות גסות, בינוניות או עדינות. עלינו להשתמש בתבונה כדי ללכת אחרי הקִילֵסוֹת בכל שלוש הרמות ולהסירן. כשעשינו זאת עד שהצִ'יטַּה אינה משתנה, אינה עצובה או מיואשת, ואין בה שום תכונות של צִ'יטַּה מכוסה בקִילֵסוֹת – הצִ'יטַּה הזו תדע שאין עוד סיבות ללידה מחדש בעתיד. הצִ'יטַּה אז טהורה ואינה צריכה להיוולד שוב.

צִ'יטַּה שיש בה זרעים של טוב ורע דומה לזרע שיכול לצמוח כי יש בו נבט חיים או פוטנציאל להתפתחות. צִ'יטַּה כזו תיוולד, תמות ותיוולד שוב ושוב לפי הסיבות שהיא עצמה יצרה – טובות ורעות. ואילו הצִ'יטַּה הטהורה היא קבועה ואין בה עוד נבט של לידה מחדש.

לא משנה אם אתה מאמין שלאחר המוות אין יותר כלום או שיש עוד משהו – אם יש בצִ'יטַּה זרעים של טוב ורע, היא תיוולד שוב בלי סוף. אבל אם הצִ'יטַּה טהורה ואין בה זרעים כאלה – היא לא תיוולד שוב. כך הדבר. אך הקביעות של הצִ'יטַּה הטהורה אינה אותה קביעות שהעולם מבין, ולכן איש אינו יכול להבין נכון את קביעות הצִ'יטַּה הטהורה – חוץ מהארהנטים.

הבודהה תרגל עד שראה בעצמו באמת. הוא לא ניחש או רק חשב כמו שאנחנו עושים. לכן הדהמה של הבודהה נכונה לחלוטין ואפשר לבטוח בה באופן מוחלט.

אם עדיין איננו יכולים להגיע לרמת הצִ'יטַּה הטהורה – עלינו להתמיד לעשות טוב, כדי שבאיזו דרך שהצִ'יטַּה תיוולד – שתיוולד בדרך טובה. זה יוביל להתפתחות, והרבה יותר טוב מלהיאחז בספק ובאי-ודאות שחוסמים את דרכנו עד שאנו חיים לשווא בלי להשיג דבר מועיל. במקרה כזה ניסחף או נידחק לתוך מסה עצומה של דּוּקהַה.

ש11 שואל 5: האם חייבים להיוולד כבני אדם כדי להגיע להתעוררות?

ת: ליצורים אחרים אין תשומת לב ותבונה. לבני אדם יש הרבה תשומת לב ותבונה, אבל הם חייבים גם מאמץ והתמדה מעל הרגיל כדי להגיע להתעוררות. לכן לא כל בני האדם מסוגלים להגיע להתעוררות. מי שנולד בחמשת המקומות הטהורים של עולם ברהמה – יוכל להגיע לרמת הדהמה הגבוהה ביותר בוודאות גדולה בהרבה מרוב בני האדם. אם בני אדם לא משקיעים מאמץ לעשות טוב – סביר שיעשו דברים שמורידים אותם לרמה נמוכה יותר. יש ארבע קבוצות של בני אדם (אפשר להשוות לארבעה סוגי לוטוס10):

1. הקבוצה המלאה בתכונות טובות, שתגיע להתעוררות בקרוב מאוד כשתקבל את שיטת הדהמה הנכונה.

2. הקבוצה השנייה תגיע לדהמה בהדרגה. אפשר להשוות לחולים שיחלימו אם יקבלו את התרופה הנכונה.

3. הקבוצה השלישית צריכה שילמדו אותה פעמים רבות מאוד לפני שתבין. הם חייבים לתרגל בקביעות כדי להגיע. אם משווים לחולה: יש דרך שיחלים אם יקבל את התרופה הנכונה, ויש דרך שימות אם יהיה רשלני ויאכל דברים מזיקים שמבטלים את הריפוי.

4. הקבוצה האחרונה חלשה ביותר בכל מה שטוב. אם מדובר ברע – הם יילחמו עד נשימתם האחרונה בלי לוותר. מפני שהם עיוורים לכל – הם לא חוששים לצבור דּוּקהַה.

הצִ'יטַּה דומה לכל הדברים האחרים – עצים, ילדים וכו': היא זקוקה למזון כדי לצמוח ולהתפתח. הצִ'יטַּה תלויה בבעליה באיזה אופן יזינו אותה, והיא תתפתח בהתאם.

שיחתו של אג'אהן מהא בּוּאַה

אני שמח מאוד להגיע לכאן ולענות על שאלותיכם, אך חושש שהשהות שלי תהיה קצרה למדי. אינני יכול להישאר זמן רב בגלל חובות רבות שמחכות לי בתאילנד. תאילנד היא 80–90 אחוז בודהיסטית ויש לי הרבה עבודה לפגוש אנשים וללמד את תלמידיי. נאלצתי להכין את עבודתי שלושה-ארבעה חודשים מראש לפני שבאתי לאנגליה, ועלי לחזור הביתה מהר כי אנשים רבים מחכים לי שם. אני שמח מאוד להתקבל על ידי אחי ואחיותי האנגלים, והייתי רוצה לבוא לאנגליה שוב. אבל העדר קביעות, דּוּקהַה והעדר-עצמיות מונעים מאיתנו להיות בטוחים שתהיה לנו ההזדמנות לכך. אני מקווה שהדהמה שדיברנו עליה היום תאפשר לכם לקבל את הליבה (סָארַה) החשובה שתעזור לכם בתרגול העתידי.

הנכבד טאן פַּנְיָוַדְּהוֹ היה בתאילנד שתים-עשרה שנה, ולכן הוא מדבר ומבין תאי שוטף. בזמן הזה ניסיתי ללמוד ממנו אנגלית, אבל מעולם לא הצלחתי באמת, ולכן אינני יכול לדבר אתכם באנגלית בזמן שהותי כאן. אני חייב שהנכבד טאן פַּנְיָוַדְּהוֹ יתרגם עבורי.

ש12 שואל 3: ראית את העיר לונדון, ראית שזו עיר גדולה והומה. הייתי רוצה לשאול אם אנשים יכולים לתרגל מדיטציה בעיר כמו לונדון?

ת: רק המתים אינם יכולים לתרגל מדיטציה. כל עוד אנו עדיין חיים – יש לנו הזדמנות לתרגל מדיטציה, כי יש לנו גם זמנים עמוסים וגם זמנים פנויים.

איננו עמוסים כל הזמן. כשמדברים על ערי בני אדם או מדינות – כולן ערים או מדינות של אנשים שיש להם פה וקיבה. לכן הם חייבים לרוץ בחיפוש אחר תרופות שהם זקוקים להן כדי למלא את החסר בגופם. בגלל זה יש בהכרח בלבול והמולה בכל מקום באותו אופן. לא משנה לאיזו עיר או מדינה נלך – כולם רצים באותו אופן בכל העולם, כי פרנסה מכריחה אותם להיות כך. המקום היחיד שבו אין עומס הוא בית קברות, עיר המתים. אבל מי היה רוצה לגור במקום לא-עמוס כזה?! אפילו בעלי חיים לא רוצים ללכת לשם. לכן כשצריך לגור בעיר הומה כמו לונדון – חייבים לסבול זאת, כי הצורך מכריח אותנו. אנו רואים זאת קורה בכל העולם, אצל בני אדם ובעלי חיים שיש להם פה להאכיל ונאבקים לשרוד.