AN 5.162 – Dutiya Āghātavinaya Sutta – הֲסָרַת הַפּוֹגְעָנוּת (2)
אָז קָרָא הַנִּכְבָּד סַרִיפּוּטַּה לַנְּזִירִים: "חֲבֵרִים, נְזִירִים!"
"חָבֵר!" עָנוּ הַנְּזִירִים לְסַרִיפּוּטַּה בְּהַסְכָּמָה. הַנִּכְבָּד סַרִיפּוּטַּה אָמַר זֹאת:
"חָמֵשׁ הֵן, חֲבֵרִים, הַסָּרוֹת הַפּוֹגְעָנוּת אֲשֶׁר בָּהֶן, בְּהוֹפִיעַ פּוֹגְעָנוּת עַל הַנָּזִיר לַהֲסִירָהּ כָּלִיל. אֵלּוּ חָמֵשׁ?
"[א] כָּךְ, חֲבֵרִים, אָדָם אֶחָד אֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ וְהִנּוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ. פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם כָּזֶה, חֲבֵרִים, יֵשׁ לְהָסִיר. [ב] כָּךְ, חֲבֵרִים, אָדָם אֶחָד אֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ וְהִנּוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ. פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם כָּזֶה, חֲבֵרִים, יֵשׁ לְהָסִיר. [ג] כָּךְ, חֲבֵרִים, אָדָם אֶחָד אֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ וְאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ וְהוּא מַשִּׂיג, מִזְּמַן לִזְמַן, אֶת גִּלּוּי הַתּוֹדָעָה1, אֶת הִתְבַּהֲרוּת הַתּוֹדָעָה. פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם כָּזֶה, חֲבֵרִים, יֵשׁ לְהָסִיר. [ד] כָּךְ, חֲבֵרִים, אָדָם אֶחָד אֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ וְאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ וְאֵינוֹ מַשִּׂיג, מִזְּמַן לִזְמַן, אֶת גִּלּוּי הַתּוֹדָעָה, אֶת הִתְבַּהֲרוּת הַתּוֹדָעָה. פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם כָּזֶה, חֲבֵרִים, יֵשׁ לְהָסִיר. [ה] כָּךְ, חֲבֵרִים, אָדָם אֶחָד הִנּוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ וְהִנּוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ וְהוּא מַשִּׂיג, מִזְּמַן לִזְמַן, אֶת גִּלּוּי הַתּוֹדָעָה, אֶת הִתְבַּהֲרוּת הַתּוֹדָעָה. פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם כָּזֶה, חֲבֵרִים, יֵשׁ לְהָסִיר.
"[א] שָׁם, חֲבֵרִים, לְגַבֵּי אוֹתוֹ אָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ וְהִנּוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ, כֵּיצַד יֵשׁ לְהָסִיר פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם זֶה? מַמָּשׁ, חֲבֵרִים, כְּאִלּוּ נָזִיר לוֹבֵשׁ בַּד שֶׁהֻשְׁלַךְ2, בִּרְאוֹתוֹ סְחָבָה בַּכְּבִישׁ, בְּעָצְרוֹ אוֹתָהּ בְּרַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית וּבְפָרְשׂוֹ אוֹתָהּ בְּרַגְלוֹ הַיְּמָנִית, בְּכָרְתוֹ אֶת הַחֵלֶק הַטּוֹב שֶׁבָּהּ, בְּקַחְתּוֹ אוֹתוֹ הָיָה עוֹזֵב אֶת הַמָּקוֹם. מַמָּשׁ כָּךְ, חֲבֵרִים לְגַבֵּי אָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ וְהִנּוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ, אֵין לָתֵת אֶת הַדַּעַת לְאִי-הַטֹּהַר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ, יֵשׁ לָתֵת אֶת הַדַּעַת לַטֹּהַר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ. כָּךְ יֵשׁ לְהָסִיר פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם זֶה.
"[ב] שָׁם, חֲבֵרִים, לְגַבֵּי אוֹתוֹ אָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ וְהִנּוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ, כֵּיצַד יֵשׁ לְהָסִיר פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם זֶה? מַמָּשׁ, חֲבֵרִים, כְּאִלּוּ הָיְתָה בְּרֵכַת-לוֹטוּס מְכֻסָּה טַחַב וִירֹקֶת. אָז הָיָה בָּא אִיש שֶׁהִתְיַבֵּשׁ בַּחֹם, אָפוּף חֹם, מֻתָּשׁ, צָחִיחַ וְצָמֵא. בְּקָפְצוֹ לִבְרֵכַת הַלּוֹטוּס הוּא הָיָה מְפַנֶּה אֶת הַטַּחַב וְהַיְּרֹקֶת בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו אָנֶה וָאָנָה, וּבִשְׁתוֹתוֹ מִכַּפּוֹת יָדָיו הַצְּמוּדוֹת הָיָה עוֹזֵב אֶת הַמָּקוֹם. מַמָּשׁ כָּךְ, חֲבֵרִים, לְגַבֵּי אוֹתוֹ אָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ וְהִנּוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ, אֵין לָתֵת אֶת הַדַּעַת לְאִי-הַטֹּהַר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ, יֵשׁ לָתֵת אֶת הַדַּעַת לַטֹּהַר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ. כָּךְ יֵשׁ לְהָסִיר פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם זֶה.
"[ג] שָׁם, חֲבֵרִים, לְגַבֵּי אוֹתוֹ אָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ וְאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ וְהוּא מַשִּׂיג, מִזְּמַן לִזְמַן, אֶת גִּלּוּי הַתּוֹדָעָה, אֶת הִתְבַּהֲרוּת הַתּוֹדָעָה, כֵּיצַד יֵשׁ לְהָסִיר פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם זֶה? מַמָּשׁ, חֲבֵרִים, כְּאִלּוּ הָיוּ מְעַט מַיִם בְּעִקְבֵי הַבָּקָר. אָז הָיָה בָּא אִיש שֶׁהִתְיַבֵּשׁ בַּחֹם, אָפוּף חֹם, מֻתָּשׁ, צָחִיחַ וְצָמֵא. הוּא הָיָה חוֹשֵׁב: 'אֵלּוּ הֵם מְעַט מַיִם בְּעִקְבֵי הַבָּקָר. אִם אֶשְׁתֶּה מֵהֶם בְּכַפּוֹת יָדַיִם צְמוּדוֹת אוֹ אֶבְחַשׁ וְאֶנְעַר אוֹתָם בְּקַעֲרִית, אֶעֱשֶׂה אוֹתָם פְּסוּלִים לִשְׁתִיָּה. מָה אִם בְּכָרְעִי עַל אַרְבַּע וּבִשְׁתוֹתִי כְּדֶרֶךְ רוֹעוֹת-הַבָּקָר אֶעֱזֹב אֶת הַמָּקוֹם? ' אָז בְּכָרְעוֹ עַל אַרְבַּע וּבִשְׁתוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ רוֹעוֹת-הַבָּקָר הָיָה עוֹזֵב אֶת הַמָּקוֹם. מַמָּשׁ כָּךְ, חֲבֵרִים, לְגַבֵּי אוֹתוֹ אָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ וְאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ וְהוּא מַשִּׂיג, מִזְּמַן לִזְמַן, אֶת גִּלּוּי הַתּוֹדָעָה, אֶת הִתְבַּהֲרוּת הַתּוֹדָעָה, אֵין לָתֵת אֶת הַדַּעַת לְאִי-הַטֹּהַר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ, אֵין לָתֵת אֶת הַדַּעַת לְאִי-הַטֹּהַר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ, וְיֵשׁ לָתֵת אֶת הַדַּעַת לְכָךְ שֶׁהוּא מַשִּׂיג, מִזְּמַן לִזְמַן, אֶת גִּלּוּי הַתּוֹדָעָה, אֶת הִתְבַּהֲרוּת הַתּוֹדָעָה. כָּךְ יֵשׁ לְהָסִיר פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם זֶה.
"[ד] שָׁם, חֲבֵרִים, לְגַבֵּי אוֹתוֹ אָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ וְאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ וְאֵינוֹ מַשִּׂיג, מִזְּמַן לִזְמַן, אֶת גִּלּוּי הַתּוֹדָעָה, אֶת הִתְבַּהֲרוּת הַתּוֹדָעָה; כֵּיצַד יֵשׁ לְהָסִיר פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם זֶה? מַמָּשׁ, חֲבֵרִים, כְּאִלּוּ אִישׁ, בְּמַהֲלָכוֹ בַּדֶּרֶךְ, הָיָה פָּגוּעַ, כּוֹאֵב, מַחֲלָתוֹ חֲזָקָה. שָׁם הָיָה הַכְּפָר מֵאֲחוֹרָיו רָחוֹק, וְהַכְּפָר שֶׁלְּפָנָיו רָחוֹק. הוּא לֹא הָיָה מַשִּׂיג מְזוֹנוֹת לְסִיּוּעַ, הוּא לֹא הָיָה מַשִּׂיג תְּרוּפוֹת לְסִיּוּעַ, הוּא לֹא הָיָה מַשִּׂיג מְשַׁמֵּשׁ מַתְאִים, הוּא לֹא הָיָה מַשִּׂיג אֶת מַנְהִיגֵי הַכְּפָרִים. שָׁם הָיָה אִישׁ מְסֻיָּם רוֹאֶה אוֹתוֹ בְּלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ. אָז אוֹתוֹ אִישׁ הָיָה מְסַיֵּעַ לוֹ מִתּוֹךְ חֶמְלָה, מְסַיֵּעַ לוֹ מִתּוֹךְ אַהֲדָה, מְסַיֵּעַ לוֹ מִתּוֹךְ דְּאָגָה3: 'הוֹ, לוּ יַשִּׂיג הָאִישׁ הַזֶּה מְזוֹנוֹת לְסִיּוּעַ, לוּ יַשִּׂיג תְּרוּפוֹת לְסִיּוּעַ, לוּ יַשִּׂיג מְשַׁמֵּשׁ מַתְאִים, לוּ יַשִּׂיג אֶת מַנְהִיגֵי הַכְּפָרִים! וּמַדּוּעַ זֹאת? אַל יִפֹּל כָּאן הָאִישׁ לְצָרָה וְאָסוֹן.' מַמָּשׁ כָּךְ, חֲבֵרִים, לְגַבֵּי אוֹתוֹ אָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ וְאֵינוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ וְאֵינוֹ מַשִּׂיג, מִזְּמַן לִזְמַן, אֶת גִּלּוּי הַתּוֹדָעָה, אֶת הִתְבַּהֲרוּת הַתּוֹדָעָה, בְּמִקְרֶה כָּזֶה יֵשׁ לְסַיֵּעַ לוֹ מִתּוֹךְ חֶמְלָה, יֵשׁ לְסַיֵּעַ לוֹ מִתּוֹךְ אַהֲדָה, יֵשׁ לְסַיֵּעַ לוֹ מִתּוֹךְ דְּאָגָה: 'הוֹ, לוּ יִנְטֹשׁ נִכְבָּד זֶה מַעֲשֵׂי גּוּף רָעִים וִיפַתֵּחַ מַעֲשֵׂי גּוּף טוֹבִים, יִנְטֹשׁ מַעֲשֵׂי דִּבּוּר רָעִים וִיפַתֵּחַ מַעֲשֵׂי דִּבּוּר טוֹבִים, יִנְטֹשׁ מַעֲשֵׂי מַחְשָׁבָה רָעִים וִיפַתֵּחַ מַעֲשֵׂי מַחְשָׁבָה טוֹבִים. וּמַדּוּעַ זֹאת? פֶּן נִכְבָּד זֶה, עִם הִתְפָּרְקוּת הַגּוּף לְאַחַר מִיתָה יוֹפִיעַ-מֵחָדָשׁ בְּמַצְּבֵי מַחְסוֹר, בִּיעָדִים גְּרוּעִים, בַּאֲבַדּוֹן, בַּתֹּפֶת.' כָּךְ יֵשׁ לְהָסִיר פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם זֶה.
"[ה] שָׁם, חֲבֵרִים, לְגַבֵּי אוֹתוֹ אָדָם שֶׁהִנּוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ וְהִנּוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ וְהוּא מַשִּׂיג, מִזְּמַן לִזְמַן, אֶת גִּלּוּי הַתּוֹדָעָה, אֶת הִתְבַּהֲרוּת הַתּוֹדָעָה; כֵּיצַד יֵשׁ לְהָסִיר פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם זֶה? מַמָּשׁ, חֲבֵרִים, כְּאִלּוּ הָיְתָה בְּרֵכַת-לוֹטוּס שֶׁמֵּימֶיהָ צְלוּלִים, מֵימֶיהָ מְתוּקִים, מֵימֶיהָ קְרִירִים, בְּהִירָה, גְּדוֹתֶיהָ טוֹבוֹת, מַרְהִיבָה, מוּצֶלֶת בְּמִגְוַן עֵצִים. אָז הָיָה בָּא אִיש שֶׁהִתְיַבֵּשׁ בַּחֹם, אָפוּף חֹם, מֻתָּשׁ, צָחִיחַ וְצָמֵא. בְּקָפְצוֹ לִבְרֵכַת הַלּוֹטוּס, בְּהִתְרַחֲצוֹ בָּהּ וּבִשְׁתוֹתוֹ מִמֶּנָּה, בְּצֵאתוֹ הָיָה יוֹשֵׁב אוֹ שׁוֹכֵב שָׁם בַּמָּקוֹם בְּצֵל עֵץ.
"מַמָּשׁ כָּךְ, חֲבֵרִים, לְגַבֵּי אוֹתוֹ אָדָם שֶׁהִנּוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ וְהִנּוֹ טָהוֹר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ וְהוּא מַשִּׂיג, מִזְּמַן לִזְמַן, אֶת גִּלּוּי הַתּוֹדָעָה, אֶת הִתְבַּהֲרוּת הַתּוֹדָעָה; בְּמִקְרֶה כָּזֶה יֵשׁ לָתֵת אֶת הַדַּעַת לַטֹּהַר בְּמַעֲשֵׂי גּוּפוֹ, יֵשׁ לָתֵת אֶת הַדַּעַת לַטֹּהַר בְּמַעֲשֵׂי דִּבּוּרוֹ, וְיֵשׁ לָתֵת אֶת הַדַּעַת לְכָךְ שֶׁהוּא מַשִּׂיג, מִזְּמַן לִזְמַן, אֶת גִּלּוּי הַתּוֹדָעָה, אֶת הִתְבַּהֲרוּת הַתּוֹדָעָה. כָּךְ יֵשׁ לְהָסִיר פּוֹגְעָנוּת כְּלַפֵּי אָדָם זֶה. אָדָם מְהַנֶּה לַחֲלוּטִין, חֲבֵרִים, מוֹלִיךְ לְהִתְבַּהֲרוּת הַתּוֹדָעָה4.
"אֵלוּ הֵן, חֲבֵרִים, חָמֵשׁ הַסָּרוֹת הַפּוֹגְעָנוּת אֲשֶׁר בָּהֶן, בְּהוֹפִיעַ פּוֹגְעָנוּת עַל הַנָּזִיר לַהֲסִירָהּ כָּלִיל."