אַנְגוּטָרָה נִיקָאיָה

חֶדְוָה

AN 5.176 · Pīti Sutta · 324 מילים

הורדת התרגום · Word


AN 5.176Pīti Sutta – חֶדְוָה

אָז הָלַךְ אַנָטְהַפִּינְדִיקָה בַּעַל הַבַּיִת, מֻקָּף חָמֵשׁ מְאוֹת מְתַרְגְּלִים, אֶל עֵבֶר מְקוֹמוֹ שֶׁל הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאוֹ אֶל הַנַּעֲלֶה, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתוֹ יָשַׁב לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁיָּשַׁב לְצַד אֶחָד, אָמַר הַנַּעֲלֶה לְאַנָטְהַפִּינְדִיקָה בַּעַל הַבַּיִת זֹאת:

"אַתֶּם, בַּעַל הַבַּיִת, הֶעֱמַדְתֶּם לִרְשׁוּת סַנְגְּהַת הַנְּזִירִים גְּלִימוֹת, מְזוֹן-תְּרוּמָה, מְקוֹם-לִינָה, תְּרוּפוֹת וַאֲבִיזָרִים רְפוּאִיִּים. אַל נָא, בַּעַל הַבַּיִת, תִּהְיוּ בִּזְמַן קָצָר זֶה מְרֻצִּים1: 'אָנוּ הֶעֱמַדְנוּ לִרְשׁוּת סַנְגְּהַת הַנְּזִירִים גְּלִימוֹת, מְזוֹן-תְּרוּמָה, מְקוֹם-לִינָה, תְּרוּפוֹת וַאֲבִיזָרִים רְפוּאִיִּים.' לָכֵן, בַּעַל הַבַּיִת, כָּךְ עֲלֵיכֶם לְתַרְגֵּל: 'אֵיךְ נוּכַל, מִזְּמַן לִזְמַן, לְהִכָּנֵס וְלִשְׁהוֹת בְּחֶדְוַת הַהִתְבּוֹדְדוּת2?' כָּךְ, בַּעַל הַבַּיִת, עֲלֵיכֶם לְתַרְגֵּל."

כַּאֲשֶׁר זֶה נֶאֱמַר, אָמַר הַנִּכְבָּד סַרִיפּוּטַּה לַנַּעֲלֶה זֹאת: "נִפְלָא, הַנִּכְבָּד, בִּלְתִּי-רָגִיל, הַנִּכְבָּד, כַּמָּה הֵיטִיב הַנַּעֲלֶה לוֹמַר זֹאת: 'אַתֶּם, בַּעַל הַבַּיִת, הֶעֱמַדְתֶּם לִרְשׁוּת סַנְגְּהַת הַנְּזִירִים גְּלִימוֹת, מְזוֹן-תְּרוּמָה, מְקוֹם-לִינָה, תְּרוּפוֹת וַאֲבִיזָרִים רְפוּאִיִּים. אַל נָא, בַּעַל הַבַּיִת, תִּהְיוּ בִּזְמַן קָצָר זֶה מְרֻצִּים: "אָנוּ הֶעֱמַדְנוּ לִרְשׁוּת סַנְגְּהַת הַנְּזִירִים גְּלִימוֹת, מְזוֹן-תְּרוּמָה, מְקוֹם-לִינָה, תְּרוּפוֹת וַאֲבִיזָרִים רְפוּאִיִּים." לָכֵן, בַּעַל הַבַּיִת, כָּךְ עֲלֵיכֶם לְתַרְגֵּל: "אֵיךְ נוּכַל, מִזְּמַן לִזְמַן, לְהִכָּנֵס וְלִשְׁהוֹת בְּחֶדְוַת הַהִתְבּוֹדְדוּת?" כָּךְ, בַּעַל הַבַּיִת, עֲלֵיכֶם לְתַרְגֵּל.'

"בַּאֲשֶׁר, הַנִּכְבָּד, תַּלְמִיד הַנַּעֲלִים נִכְנַס וְשׁוֹהֶה בְּחֶדְוַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, חֲמִשָּׁה גּוֹרְמִים3 אֵינָם קַיָּמִים שָׁם: [א] אוֹתָם סֵבֶל וְעֶצֶב הַמְּלֻוִּים עַל-יְדֵי תְּשׁוּקָה, אֵלּוּ אֵינָם נִמְצָאִים שָׁם. [ב] אוֹתָם אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה הַמְּלֻוִּים עַל-יְדֵי תְּשׁוּקָה, אֵלּוּ אֵינָם נִמְצָאִים שָׁם. [ג] אוֹתָם סֵבֶל וְעֶצֶב הַמְּלֻוִּים עַל-יְדֵי הַמַּזִּיק, אֵלּוּ אֵינָם נִמְצָאִים שָׁם. [ד] אוֹתָם אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה הַמְּלֻוִּים עַל-יְדֵי הַמַּזִּיק, אֵלּוּ אֵינָם נִמְצָאִים שָׁם4. [ה] אוֹתָם סֵבֶל וְעֶצֶב הַמְּלֻוִּים עַל-יְדֵי הַמּוֹעִיל, אֵלּוּ אֵינָם נִמְצָאִים שָׁם5. בַּאֲשֶׁר, הַנִּכְבָּד, תַּלְמִיד הַנַּעֲלִים נִכְנַס וְשׁוֹהֶה בְּחֶדְוַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, חֲמִשָּׁה גּוֹרְמִים אֵלּוּ אֵינָם קַיָּמִים שָׁם."

"טוֹב הַדָּבָר, טוֹב הַדָּבָר, סַרִיפּוּטַּה! בַּאֲשֶׁר, סַרִיפּוּטַּה, תַּלְמִיד הַנַּעֲלִים נִכְנַס וְשׁוֹהֶה בְּחֶדְוַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, חֲמִשָּׁה גּוֹרְמִים אֵינָם קַיָּמִים שָׁם: אוֹתָם סֵבֶל וְעֶצֶב הַמְּלֻוִּים עַל-יְדֵי תְּשׁוּקָה, אֵלּוּ אֵינָם נִמְצָאִים שָׁם. אוֹתָם אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה הַמְּלֻוִּים עַל-יְדֵי תְּשׁוּקָה, אֵלּוּ אֵינָם נִמְצָאִים שָׁם. אוֹתָם סֵבֶל וְעֶצֶב הַמְּלֻוִּים עַל-יְדֵי הַמַּזִּיק, אֵלּוּ אֵינָם נִמְצָאִים שָׁם. אוֹתָם אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה הַמְּלֻוִּים עַל-יְדֵי הַמַּזִּיק, אֵלּוּ אֵינָם נִמְצָאִים שָׁם. אוֹתָם סֵבֶל וְעֶצֶב הַמְּלֻוִּים עַל-יְדֵי הַמּוֹעִיל, אֵלּוּ אֵינָם נִמְצָאִים שָׁם. בַּאֲשֶׁר, סַרִיפּוּטַּה, תַּלְמִיד הַנַּעֲלִים נִכְנַס וְשׁוֹהֶה בְּחֶדְוַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, חֲמִשָּׁה גּוֹרְמִים אֵלּוּ אֵינָם קַיָּמִים שָׁם."


הערות · 5

  1. 1בִּזְמַן קָצָר זֶה מְרֻצִּים הביטוי שתרגמתי "בזמן קצר זה מרוצים" (tāvatakeneva tuṭṭhi) שהבודהה שולל אותו, הוא המוטיב המרכזי בסוטרה "הַדְּרָשָׁה הַגְּדוֹלָה בְּאַסַּפּוּרַה" MN039, שם מדבר הבודהה לנזירים ולוקח אותם למסלול ארוך של הישגים, שבאף אחד מהם לא די, עד אשר מגיעים להארה. לעומת הלימוד שם, כאן מסתפק הבודהה בהישג אחד, אשר לפי הבנתו את תודעותיהם של העומדים לפניו, בשלב זה עליהם להשקיע בו מאמץ.
  2. 2לְהִכָּנֵס וְלִשְׁהוֹת בְּחֶדְוַת הַהִתְבּוֹדְדוּת החדווה, Pīti, מאפיינת את הג'הנה הראשונה וקיימת גם בשנייה, והיא נובעת מהתבודדות (בראשונה) ומריכוז (בשנייה). מאחר שפה מדגיש הבודהה את ההתבודדות, ברור הדבר וסביר, שאמירתו באה להאיץ באנטהפינדיקה ומלויו לנצל את השמחה-בהצלחה על נדיבותם, כדי להשיג את מרכיב החדווה ובעזרתו לתרגל להשגת הג'הנה הראשונה.
  3. 3בְּחֶדְוַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, חֲמִשָּׁה גּוֹרְמִים Ṭhāna, במקרה זה יש לתרגם "גורם".
  4. 4אֵלּוּ אֵינָם נִמְצָאִים שָׁם להבנתי, ההבדל בין [א]+[ב] ל-[ג]+[ד] הוא, שבראשונים הרקע הוא תשוקה, שכשלעצמה נחווית כדבר חיובי, ובשניים הרקע הוא זיהומי התודעה הנחווים כשליליים כגון כעס ופחד.
  5. 5אֵלּוּ אֵינָם נִמְצָאִים שָׁם לגבי [ו] אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה הַמְּלֻוִּים עַל-יְדֵי הַמּוֹעִיל, הרי שהוא-הוא השמחה-בהצלחה והחדווה, שבשלב זה מקדמים את המתרגל ואינם מפריעים לתרגול.

לכל הסוטרות