SN 3.13 – Doṇapāka Sutta – דְּלִי אֹרֶז
לְיַד סַוַטְּהִי.
פַּעַם אַחַת אָכַל הַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה מְלוֹא הַדְּלִי1 אֹרֶז מְבֻשָּׁל. אָז, מִתְנַשֵּׁם אַחֲרֵי אֹכְלוֹ, הָלַךְ הַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה לְעֵבֶר מְקוֹמוֹ שֶׁל הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאוֹ, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתוֹ לִפְנֵי הַנַּעֲלֶה יָשַׁב לְצַד אֶחָד.
אָז, בִּרְאוֹת הַנַּעֲלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה מִתְנַשֵּׁם אַחֲרֵי אֹכְלוֹ, נָשָׂא בּוֹ-בַּמָּקוֹם דִּבְרֵי שִׁיר אֵלֶּה:
"הָאָדָם הַמּוּדָע תָּמִיד,
הַיּוֹדֵעַ אֶת קִבֹּלֶת אֹכְלוֹ;
קַלָּה נִהְיֵית תְּחוּשָׁתוֹ,
לְאַט הוּא מִזְדַּקֵּן בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים."
וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיָה פֶּרַח-הַבְּרַהְמִינִים סוּדַסַּנַה נִצָּב מֵאֲחוֹרֵי הַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה. אָז קָרָא הַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה לְפֶרַח-הַבְּרַהְמִינִים סוּדַסַּנַה: "בּוֹא, אֲהוּבִי2 סוּדַסַּנַה, בְּשַׁנֶּנְךָ בְּקִרְבַת הַנַּעֲלֶה דִּבְרֵי שִׁיר אֵלֶּה, תֹּאמַר לִי אוֹתָם בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל אֹכֶל. אֲנִי אַזְרִים לְךָ תְּרוּמָה קְבוּעָה, מֵאָה קַהָפַּנַה מֵאָה קַהָפַּנַה יוֹם-בְּיוֹמוֹ."
"כִּדְבָרֶיךָ, מֶלֶךְ שְׁמֵימִי", עָנָה פֶּרַח-הַבְּרַהְמִינִים סוּדַסַּנַה לַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה בְּהַסְכָּמָה. בְּשַׁנְּנוֹ בְּקִרְבַת הַנַּעֲלֶה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁיר, אָמַר לַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה בְּקַבְּלוֹ אֹכֶל:
"הָאָדָם הַמּוּדָע תָּמִיד,
הַיּוֹדֵעַ אֶת קִבֹּלֶת אֹכְלוֹ;
קַלָּה נִהְיֵית תְּחוּשָׁתוֹ,
לְאַט הוּא מִזְדַּקֵּן בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים."
אָז הִגְבִּיל אֶת עַצְמוֹ הַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה בְּהַדְרָגָה לְאֹרֶז מְבֻשָּׁל בְּמִדַּת קָנֶה3 לְכָל הַיּוֹתֵר. אָז, אַחֲרֵי זְמַן, כְּשֶׁגּוּפוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה הִצְטַמֵּק, בְּשַׁפְשְׁפוֹ אֶת גַּפָּיו בְּיָדָיו, הָגָה בּוֹ-בַּמָּקוֹם הָגוּת זֹאת:
"הַנַּעֲלֶה חָמַל עָלַי בִּשְׁנַיִם: בְּטוֹבָתִי בְּחַיִּים אֵלּוּ וּבְטוֹבָתִי בַּחַיִּים הַבָּאִים4."