SN 4.18 – Piṇḍa Sutta – מְזוֹן תְּרוּמָה
כָּךְ שָׁמַעְתִּי:
פַּעַם אַחַת גָּר הַנַּעֲלֶה בֵּין בְּנֵי מָגַדְהַה, בִּכְפַר הַבְּרַהְמִינִים פַּנְצַ'סָלָה. וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיָה בִּכְפַר הַבְּרַהְמִינִים פַּנְצַ'סָלָה יוֹם מַתְּנוֹת הַנְּעָרוֹת1. אָז, בַּבֹּקֶר, הֵיטִיב הַנַּעֲלֶה אֶת גְּלִימָתוֹ, וּבְלָקְחוֹ אֶת קַעֲרָתוֹ וּגְלִימָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה נִכְנַס לִכְפַר הַבְּרַהְמִינִים פַּנְצַ'סָלָה לֶאֱסֹף תְּרוּמוֹת מָזוֹן.
וּבְאוֹתוֹ זְמַן הִשְׁתַּלֵּט מָארַה הַמְּרֻשָּׁע עַל בַּעֲלֵי הַבַּיִת הַבְּרַהְמִינִים שֶׁל פַּנְצַ'סָלָה: "אַל יַשִּׂיג הַפָּרוּשׂ גוֹטַמַה מְזוֹן תְּרוּמָה."
אָז הַנַּעֲלֶה, כְּפִי שֶׁנִּכְנַס לִכְפַר הַבְּרַהְמִינִים פַּנְצַ'סָלָה לֶאֱסֹף תְּרוּמוֹת מָזוֹן בִּקְעָרָה נְקִיָּה2, כָּךְ יָצָא בִּקְעָרָה נְקִיָּה. אָז הָלַךְ מָארַה הַמְּרֻשָּׁע לְעֵבֶר הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאוֹ אָמַר לַנַּעֲלֶה זֹאת: "הַאִם הִשַּׂגְתָּ, הַפָּרוּשׂ, מְזוֹן תְּרוּמָה?"
"אַתָּה, הַמְּרֻשָּׁע, עָשִׂיתָ שָׁם שֶׁלֹּא אַשִּׂיג מְזוֹן תְּרוּמָה?"
"אִם כָּךְ, הַנִּכְבָּד, יִכָּנֵס הַנַּעֲלֶה פַּעַם שְׁנִיָּה לִכְפַר הַבְּרַהְמִינִים פַּנְצַ'סָלָה לֶאֱסֹף תְּרוּמוֹת מָזוֹן. אֲנִי אֶעֱשֶׂה שָׁם כָּךְ שֶׁהַנַּעֲלֶה יַשִּׂיג מְזוֹן תְּרוּמָה."
"מְחוֹלֵל נְזָקִים אַתָּה, מָארַה,
הַמִּתְגָּרֶה בַּטַטְהָגַטַה;
הַאִם עוֹלֶה בְּדַעְתְּךָ, מְרֻשָּׁע:
'הָרֹעַ שֶׁלִּי לֹא יַבְשִׁיל'?3
מְאֻשָּׁרִים מְאוֹד, אָכֵן, חַיֵּינוּ
בְּאֵין לָנוּ שׁוּם דָּבָר שֶׁהוּא;
נִזּוֹנִים מֵחֶדְוָה נִחְיֶה,
כָּאֵלִים קוֹרְנֵי הַזֹּהַר.4"
אָז, מָארַה הַמְּרֻשָּׁע, בְּחָשְׁבוֹ: "מַכִּיר אוֹתִי הַנַּעֲלֶה, מַכִּיר אוֹתִי הַהוֹלֵךְ לְמֵּישָׁרִים", סוֹבֵל וְנִדְכֶּה, נֶעֱלַם בַּמָּקוֹם.