Ud 2.9 – Visākhā Sutta – וִיסָקְהָ
כָּךְ שָׁמַעְתִּי:
פַּעַם אַחַת גָּר הַנַּעֲלֶה לְיַד סָוַטְּהִי, בַּמִּנְזָר הַמִּזְרָחִי שֶׁהָיָה אַרְמוֹן אִמּוֹ שֶׁל מִיגָרַה. וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיְתָה וִיסָקְהָ, אִמּוֹ שֶׁל מִיגָרַה, בְּהִתְקַשְּׁרוּת כָּלְשֶׁהִי1 עִם הַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה. שָׁם לֹא סִיֵּם אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה לְפִי רְצוֹנָהּ.
אָז, בְּעֶצֶם הַיּוֹם, הָלְכָה וִיסָקְהָ, אִמּוֹ שֶׁל מִיגָרַה, לְעֵבֶר הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאָהּ אֶל הַנַּעֲלֶה, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתָהּ יָשְׁבָה לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁיָּשְׁבָה לְצַד אֶחָד אָמַר הַנַּעֲלֶה לְוִיסָקְהָ, אִמּוֹ שֶׁל מִיגָרַה זֹאת:
"וּבְכֵן, מֵאַיִן תָּבוֹאִי, וִיסָקְהָ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם?"
"כָּךְ, הַנִּכְבָּד, הָיִיתִי בְּהִתְקַשְּׁרוּת כָּלְשֶׁהִי עִם הַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה. שָׁם לֹא סִיֵּם אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ פַּסֶנַדִי מִקוֹסַלַה לְפִי רְצוֹנִי."
אָז, בִּרְאוֹת הַנַּעֲלֶה אֶת מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר, הָגָה בּוֹ-בַּמָּקוֹם הָגוּת זוֹ:
"כָּל כּוֹחַ שֶׁל אַחֵר הוּא סֵבֶל
כָּל שִׁלְטוֹן עַצְמִי הוּא אֹשֶׁר
הַשֻּׁתָּפוּת גּוֹרֶמֶת כְּאֵב
כִּי אֶת הַצִּמּוּד קָשֶׁה לַחֲצוֹת."