חלק חמישה-עשר של הספר
הנכבד אָצַ'רִייַה מַן בְּהוּרִידַטַּה טְהֶרַה
ביוגרפיה רוחנית
מאת אָצַ'רִייַה לוּנְג טַה מַהָה בּוּאַה
תרגום לעברית (בסיוע Chat-GPT) ע"י פניננדו בהיקהו
מתרגומו לאנגלית של אג'אהן דיק סִילַרַטַנוֹ, שיצא לאור בהוצאה עצמית,
הדפסה שלישית (2005)
ההערות תורגמו מן המהדורה האנגלית. במקומות ספורים נוספו הערות שסומנו [פ.ב.]
5. שאלות חריגות, תשובות מאירות עיניים
עם הגעתו לבנגקוק, פנה אָצַ'רִייַה מַן להתגורר במנזר ווט בּוֹרוֹמַנִיוַוט, בהתאם להנחיות שנשלחו במברק מסומדט פרה מַהָה ויראוונג. לפני שיצא לאודון תאני, אנשים רבים באו לפגוש אותו בווט בּוֹרוֹמַנִיוַוט והפנו אליו שאלות. אחדות מן השאלות הללו היו חריגות למדי, ולכן החלטתי לכלול אותן כאן.
שאלה: "למיטב הבנתי אתה שומר על כלל אחד בלבד, במקום 227 כללי הנזירות המלאים שכל שאר הנזירים שומרים עליהם. האם זה נכון?"
אָצַ'רִייַה מַן: "כן, אני שומר על הכלל האחד בלבד."
שאלה: "על איזה כלל אתה שומר?"
אָצַ'רִייַה מַן: "על התודעה שלי."
שאלה: "אם כן, אינך שומר על כל 227 הכללים?"
אָצַ'רִייַה מַן: "אני שומר על התודעה שלי בכך שאיני מתיר כל מחשבה, דיבור או מעשה שגויים אשר יפרו את האיסורים שקבע הבודהה, בין אם מספרם 227 ובין אם הוא אף גדול מכך. אלו המפקפקים אם אני שומר על 227 כללי הנזירות אם לאו, רשאים לחשוב ולומר ככל העולה על רוחם. אשר לי, מיום הסמכתי לנזירות הקפדתי תמיד על שליטה הדוקה בתודעה שלי, שהרי היא הריבון של הגוף ושל הדיבור."
שאלה: "כוונתך היא שעלינו לשמור על התודעה שלנו כדי לשמור על כללי המוסר?"
אָצַ'רִייַה מַן: "על מה עוד יש לשמור כדי לטפח סגולה מוסרית טובה, אם לא על התודעה שלכם? רק למתים אין צורך להשגיח על תודעתם, ומכל שכן על מעשיהם ועל דיבורם. החכמים מעולם לא טענו כי לאנשים מתים יש נטייה מוסרית, שכן גוויות אינן מסוגלות להפגין כוונה מכוונת. אילו היה לגוויות מוסר, הוא היה מוסר מת וחסר תועלת. אך אינני גווייה, ועל כן אינני יכול לשמור על מוסר של אדם מת. עלי לעשות את מה שיאה למי שניחן במלוא הנטייה הן לטוב והן לרע – עלי לשמור את תודעתי בסגולה מוסרית."
שאלה: "שמעתי כי שמירה על סדר תקין במעשינו ובדיבורנו היא המכונה מוסר, ומכך הבנתי שאין באמת צורך להשגיח על התודעה. משום כך שאלתי זאת."
אָצַ'רִייַה מַן: "אמת הדבר שהמוסר מחייב שמירה על סדר תקין במעשינו ובדיבורנו. אך בטרם נוכל להביא את מעשינו ואת דיבורנו לידי סדר מוסרי תקין, עלינו לבחון את מקורה של הסגולה המוסרית. היא נובעת מן הריבון של הגוף ושל הדיבור – התודעה – המניעה אותם לנהוג כשורה. משקבענו כי התודעה היא הגורם המכריע, עלינו לברר כיצד היא מתקשרת למעשה ולדיבור, כדי שאלו יישארו בסדר מוסרי תקין המהווה מקור של נחמה לנו ולאחרים כאחד. התודעה אינה נדרשת לעסוק בסגולה מוסרית בלבד. התודעה מפקחת על ביצועה של כל פעילות שאנו עוסקים בה, ומבטיחה שהיא תיעשה באופן ראוי ומסודר כדי להניב תוצאות מעולות בכל פעם מחדש.
"טיפול במחלה מחייב אבחון של הגורם לה, ולאחר מכן מציאת מרפא יעיל בטרם תהפוך למצב כרוני. השמירה על המוסר מחייבת שהתודעה תהיה נתונה לשליטה אפקטיבית. אחרת, התוצאה תהיה מוסר מוכתם, טלוא ומלא חורים. סגולה מוסרית שבורה ולא עקבית שכזו היא מעוררת רחמים באמת. היא מניעה אנשים לנהל קיום חסר תכלית וגורמת בהכרח להשפעה שלילית על הדת כולה. מעבר לכך, אין היא מהווה מקור נחמה לאדם המתרגל אותה, ואף אינה זוכה להערכתם של עמיתיו.
"מעולם לא למדתי הרבה. לאחר שהוסמכתי לנזירות, מורי לקח אותי כנזיר נודד אל ההרים ואל היערות. למדתי דְהַמַּה מן העצים ומן העשבים, מן הנהרות ומן הנחלים, מן הצוקים ומן המערות. למדתי אותה מקולות הציפורים וחיות הבר, מן הסביבה הטבעית שסבבה אותי. לא למדתי את הכתבים זמן ממושך דיו כדי להפוך לבקיא בתורה העוסקת בסגולה מוסרית; ותשובותיי לשאלותיכם נוטות לשקף את החינוך הפשוט והראשוני הזה. אני חש חוסר התאמה מסוים בשל חוסר יכולתי לספק תשובות רהוטות כפי שראוי היה להשכלתכם."
שאלה: "מהו טבעו של המוסר, ומה מהווה סגולה מוסרית אמיתית?"
אָצַ'רִייַה מַן: "להיות מודע וקשוב למחשבותינו; לדעת אילו דברים ראוי לחשוב עליהם ואילו אינם ראויים; לגלות זהירות באשר לאופן שבו אנו מביעים את עצמנו באמצעות הגוף, הדיבור והתודעה; לשלוט בשלושת הגורמים הללו כדי שיישארו בגבולות המקובל מבחינה מוסרית. באמצעות הקפדה ראויה על תנאים אלו, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי הטבע המוסרי של התנהגותנו הוא למופת, וכי לעולם איננו סוררים או פוגעניים. מלבד התנהלות מופתית זו בגוף, בדיבור ובתודעה, קשה לומר מהי סגולה מוסרית אמיתית, שכן אין כל אפשרות להפריד בין התרגול שלה לבין האדם השומר עליה. אין מדובר בישויות נפרדות, בדומה לבית ולבעליו – הבית מצד אחד, והבעלים מצד שני. הניסיון להבחין בין הסגולה המוסרית לבין האדם השומר עליה הוא בעייתי מאוד, ועל כן לא הייתי רוצה לעשות זאת. אפילו שלוות התודעה הנובעת מתרגול הסגולה המוסרית אינה ניתנת למעשה להפרדה מאותה סגולה מוסרית. אילו ניתן היה לבודד את המוסר באופן זה, סביר להניח שהוא כבר מזמן היה עומד למכירה בחנויות. במקרה כזה, סגולתם המוסרית של האנשים הייתה הופכת ככל הנראה ליעד משתלם עבור גנבים, שהיו גונבים אותה ומוכרים אותה למרבה במחיר, ומותירים אנשים רבים מנושלים ממנה לחלוטין. בדומה לכל קניין אחר, הסגולה המוסרית הייתה הופכת אז למקור של חרדה. הדבר היה גורם לבודהיסטים להלאות את עצמם בשאיפה להשיגה, ולחוש חוסר ביטחון לגבי אחיזתם במה שרכשו. כפועל יוצא מכך, חוסר היכולת לדעת מה בדיוק מהווה סגולה מוסרית אמיתית הוא דרך להימנע מן הסכנות הנובעות מסוגיות מוסריות, ובכך הוא מאפשר לאנשים בעלי סגולה דרך נבונה להשיג שלות תודעה. מתוך זהירות רבה מפני הסכנות הטבועות בכך, מעולם לא העליתי בדעתי להפריד את עצמי מן הסגולה המוסרית שאני מתרגל. אלו שאינם ששים ליצור את ההפרדה הזו נותרים מרוצים בכל מקום אליו ילכו ובכל אשר יעשו, שכן מעולם אין הם צריכים לדאוג מפני אובדן סגולתם המוסרית. אלו הרואים בה דבר מה הנפרד מעצמם עלולים לדאוג כל כך, עד שהדבר יוביל אותם לשוב כרוחות רפאים לאחר המוות כדי להשגיח בחרדה על מאגר הסגולה שצברו. הדבר יהיה דומה לאנשים גוססים החוששים לעושרם, ומשום כך נותרים לכודים בהלך רוח שבו הם שבים כרוחות רפאים כדי להמשיך ולהשגיח בחרדה על העושר שצברו."
ביטחון עצמי מוחלט
יום אחד הזמין נזיר בכיר ובולט מווט בּוֹרוֹמַנִיוַוט את אָצַ'רִייַה מַן לשיחה פרטית עמו.1 הוא פתח בשאלה.
"כאשר אתה חי בגפך בהרים וביערות, ומעדיף שלא יטרידו אותך נזירים או יושבי-בית, עם מי אתה נועץ כדי למצוא פתרונות כאשר מתעוררת בעיה בתרגול שלך? אף על פי שאני חי בעיר הבירה, המלאה במלומדים מלומדים שיכולים לסייע לי להפיג את ספקותיי, עדיין ישנם זמנים שבהם אני מוצא את עצמי נבוך לחלוטין, ואין איש המסוגל לעזור לי ליישב את הדילמות הללו. אני יודע שאתה חי בדרך כלל לבד; לפיכך, כשהשאלות צצות, עם מי אתה נועץ או כיצד אתה מתמודד איתן? אנא הסבר לי זאת".
בעזות מצח השיב אָצַ'רִייַה מַן:
"אנא הרשה לי לענות לך בביטחון עצמי מוחלט, אותו רכשתי מתוך לימוד של עקרונות טבעיים יסודיים: אני נועץ בדְהַמַּה, ומקשיב לה הן ביום והן בלילה בכל פעולותיי היומיומיות, למעט בזמן השינה. ברגע שאני מתעורר, לבי עומד מיד במגע עם הדְהַמַּה. אשר לבעיות, לבי מנהל איתן ויכוח מתמיד. ככל שבעיות ישנות מיושבות, חדשות צצות. ביישובה של בעיה אחת מושמדות חלק מן הקִילֶסוֹת, בעוד שבעיה אחרת שצצה פותחת במערכה חדשה מול הקִילֶסוֹת שנותרו. כל סוג אפשרי של בעיה, מן הגסה ביותר ועד העדינה ביותר, מן המוגבלת ביותר ועד המקיפה ביותר, כולן צצות ונלחמות בתוך הלב. כפועל יוצא מכך, הלב הוא שדה הקרב שבו מתעמתים עם הקִילֶסוֹת ואז מכחידים אותן בכל פעם שבעיה מיושבת.
"אינני מעוניין כל כך לחשוב עם מי איוועץ אם יתעוררו בעיות בעתיד. אני מעוניין הרבה יותר לתקוף את הבעיות המיידיות, המכינות את הבמה עבור הקִילֶסוֹת האורבות ברקע. על ידי הריסתן בכל הזדמנות, אני מכחיד בהדרגה את הקִילֶסוֹת מלבי. לכן, אינני מעסיק את עצמי בהתייעצות עם נזירים אחרים כדי שיסייעו לי לפתור את בעיותיי ולהשתחרר מהקִילֶסוֹת שלי, שכן מהיר הרבה יותר להסתמך על הקשיבות ועל התבונה הצצות ברציפות בלבי. בכל פעם שאני ניצב בפני בעיה, אני מודע בבירור לאמרה אַטָּאהִי אַטַּנוֹ נָאטְהוֹ2 – האדם הוא המפלט של עצמו – ועל כן אני משתמש בשיטות שאני הוגה מתוך הקשיבות והתבונה שלי כדי לפתור את אותה בעיה לאלתר. במקום לנסות ללקט תשובות מן הכתבים, אני תלוי בדְהַמַּה, בדמותן של קשיבות ותבונה הצצות בתוכי, כדי לקבל את האתגר ולמצוא פתרון המאפשר לי להמשיך הלאה ללא מפריע. אף שחלק מן הבעיות הן עמוקות ומורכבות כל כך עד שהן מחייבות מאמץ חקירה ממושך וקפדני, אין הן יכולות לעמוד בסופו של דבר בפני היעילות המוכחת של הקשיבות והתבונה. לפיכך, גם הן מתפוגגות ונעלמות.
"אין לי כל רצון לבקש את חברתם של אחיי הנזירים רק כדי שיעזרו לי לפתור את בעיותיי. אני מעדיף בהרבה לחיות לבד. חיים בגפי, בבדידות של הגוף ושל התודעה, משמעותם שביעות רצון עבורי. כשיגיע הזמן שלי למות, אסתלק מן העולם כשאני חופשי מדאגות לעבר או לעתיד. ברגע שנשימתי תיפסק, כל שאר העניינים ייפסקו יחד איתה. אני מתנצל על שעניתי לשאלתך בצורה כה לא תבונית. אני חושש שהטיעונים שלי לא היו רהוטים במיוחד".
הנזיר הבכיר, שהקשיב בתשומת לב, השתכנע בכל לבו ממה ששמע, עד שהחמיא לאָצַ'רִייַה מַן.
"אתה אדם יוצא דופן, כפי שיאה למי שבאמת אוהב לחיות לבד בהרים וביערות. את הדְהַמַּה שהצגת כאן לא ניתן למצוא בכתבים, מכיוון שהדְהַמַּה המתועדת בטקסטים והעקרונות הטבעיים של הדְהַמַּה הצצים בלב הם למעשה שונים למדי. במידה שבה הדְהַמַּה בטקסטים הועלתה על הכתב ישירות מפי הבודהה הַנַּעֲלֶה על ידי אלו שניחנו ברמת טוהר השווה לשלו, במידה זו היא טהורה וללא רבב. אך מעתיקי הטקסטים בדורות המאוחרים יותר אולי לא היו טהורים באמת כמו המקוריים, ולכן המצוינות הכוללת של הדְהַמַּה כפי שסוכמה לאחר מכן עשויה הייתה להתמתן על ידי מעתיקיה. מסיבה זו, מובן שהדְהַמַּה הצצה רעננה מן הלב תהיה שונה ממה שמתועד בכתבים, אף על פי ששתיהן נמצאות בטווח של מה שאנו רואים כ'דְהַמַּה'.
"אין לי עוד ספקות בנוגע לשאלה ששאלתי אותך בטיפשות מה. ובכל זאת, לטיפשות שכותרתה זו יש יתרונות משלה, שכן אילו לא הייתי עורך בירור טיפשי, לא הייתי שומע את תשובתך רוויית החוכמה. לא זו בלבד שמכרתי את טיפשותי היום, אלא שגם קניתי תבונה רבה. ניתן לומר גם שפרקתי מטען של בערות כדי לרכוש עושר של תבונה.
"יש לי בכל זאת שאלה אחת נוספת. לאחר שתלמידיו של הבודהה הַנַּעֲלֶה נפרדו ממנו כדי לצאת ולתרגל בכוחות עצמם, הם חזרו לבקש את עצתו כאשר התעוררו בעיות במהלך התרגול שלהם. ברגע שהוא עזר להפיג את ספקותיהם, הם שבו איש איש למקומו. מה היה טבען של אותן בעיות שתלמידיו של הבודהה ביקשו את עצתו לגביהן?"
אָצַ'רִייַה מַן השיב:
"כאשר מישהו זמין להושיט עזרה המניבה תוצאות מהירות ובעיתן, אנשים, אשר מטבעם מעדיפים להישען על אחרים, יבחרו בקיצור הדרך, מתוך ביטחון כי הדבר טוב יותר מאשר לנסות להתקדם לבד. אלא אם כן, כמובן, המרחקים הכרוכים בכך הופכים את הנסיעה הלוך וחזור לבלתי מעשית לחלוטין. אז הם נאלצים להיאבק כמיטב יכולתם, תוך הסתמכות על כוחן של הקשיבות והתבונה שלהם, גם אם משמעות הדבר היא תוצאות איטיות יותר.
"בהיותו יודע-כול, הבודהה הַנַּעֲלֶה יכול היה לסייע בפתרון בעיותיהם של אנשים וליישב את ספקותיהם בצורה ברורה ומהירה הרבה יותר מכפי שיכלו לצפות לעשות בכוחות עצמם. כפועל יוצא מכך, תלמידיו שנתקלו בבעיות או שהיו להם ספקות חשו מחויבים לבקש את עצתו כדי ליישבם במהירות ובאופן נחרץ ככל האפשר. אילו הבודהה הַנַּעֲלֶה היה בחיים כיום ואני הייתי במצב המאפשר לי לבקר אותו, גם אני הייתי הולך להפנות אליו שאלות שמעולם לא הצלחתי ליישב להנחתי. בדרך זו יכולתי להימנע מן הצורך לכתת רגליים בעמל רב, תוך בזבוז זמן יקר כפי שעשיתי בעבר.
"ועדיין, הגעה למסקנות ברורות בכוחות עצמנו, תוך כדי תרגול ביחידות, היא משימה מפרכת שכולנו חייבים ליטול על עצמנו, שכן כפי שציינתי, עלינו להסתמך בסופו של דבר על עצמנו. אך קיומו של מורה המבהיר את דרך התרגול הנכונה ואז ממליץ על השיטות הנכונות לפעולה מסייע לנו לראות תוצאות מעשיות במהירות ובקלות. הדבר עומד בניגוד חריף לתוצאות שאנו משיגים מתוך ניחושים כאשר אנו מתרגלים לבד. ראיתי את החסרונות של חוסר ודאות כזה בתרגול שלי, אך זה היה מצב בלתי נמנע שכן לא היה לי מורה שידריך אותי בימים ההם. הייתי צריך לפלס את דרכי בגישוש, למעוד ולהקים את עצמי, תוך עשיית טעויות רבות מספור לאורך הדרך. הגורם המכריע היה הנחישות שלי, שנותרה ממוקדת מטרה ובלתי נכנעת. מכיוון שמעולם לא פגה ומעולם לא נחלשה, עלה בידי להחליק את המהמורות בתרגול שלי, לאט לאט, עד שהשגתי בהדרגה תחושה אמיתית של שביעות רצון. אותו סיפוק העניק לי את ההזדמנות למצוא את האיזון שלי בנתיב התרגול; וזה, בתורו, איפשר לי להתבונן לעומק בטבעו של העולם ובטבעה של הדְהַמַּה, בדרך שכבר ציינתי".
הנזיר הבכיר הפנה עוד שאלות רבות לאָצַ'רִייַה מַן, אך כיוון שהחשובות שבהן כבר כוסו, אפסח על השאר.
בזמן שהותו בבנגקוק, הוזמן אָצַ'רִייַה מַן באופן קבוע לאכול בבתים פרטיים, אך הוא סירב, שכן מצא כי קשה לו לדאוג לצרכיו הגופניים לאחר שסיים לאכול.
כאשר הרגיש כי העת מתאימה, עזב אָצַ'רִייַה מַן את בנגקוק ושם את פעמיו לקוראט, לשם הוזמן להתגורר על ידי חסידיו בנקהון ראטצ'סימה. בעת ששהה במנזר ווט פא סלוואן, הוא קיבל מבקרים רבים שבאו להפנות אליו שאלות. הייתה אחת שהייתה מעניינת במיוחד ואָצַ'רִייַה מַן עצמו סיפר לי עליה – כזו שמעולם לא שכחתי אף על פי שאני נוטה להיות שכחן. אולי חשדתי שיום אחד היא תהווה חלק מהביוגרפיה שלו! שאלה זו נשאלה כאמצעי לגלות את טבעה האמיתי של השגתו של אָצַ'רִייַה מַן, והאם הוא אכן ראוי לשבח הציבורי הרחב שזכה לו. השואל היה תלמיד נלהב של דרך הקַמַּטְהָאנַה, אשר ביקש את האמת בכנות.
השואל: "כאשר נענית להזמנה לבוא לקוראט, האם היה זה פשוט משום שברצונך לעזור לחסידיך כאן, או שמא הגעת גם בתקווה לשאוף להשגתן של מַגַּה, פְּהַלַה ונִבָּאנַה?"
אָצַ'רִייַה מַן: "היות שאינני רעב ואינני שרוי באשליה, אינני מחפש דבר מה שיצור דוּקְהַה ויגרום לי לצרות. אנשים רעבים אינם מרוצים לעולם כפי שהם, ועל כן הם רוצים ומחפשים פה ושם, נאחזים בכל מה שהם מוצאים מבלי לשקול אם התנהגותם נכונה אם לאו. בסופו של דבר, רעבתנותם צורבת אותם כמו אש יוקדת. אנשים השרויים באשליה מחפשים תמיד דבר מה. אך לי אין כל אשליה, ועל כן אינני מחפש. אלו שאינם שרויים באשליה אין להם כל צורך לחפש. הכל כבר מושלם בתוך לבם, ואם כן מדוע שיהיה להם אכפת? מדוע שיתרגשו ויאחזו בצללים כאשר הם יודעים היטב כי צללים אינם אמיתות אמיתיות. אמיתות אמיתיות הן ארבע האמיתות הנאצלות, והן כבר נוכחות בתוך התודעות והגופים של כל היצורים החיים. לאחר שהבנתי אמיתות אלו במלואן, אינני שרוי עוד באשליה; ואם כן, מה עוד תבקש ממני לחפש? אני עדיין בחיים ואנשים זקוקים לעזרתי, ועל כן אני מסייע להם – זה פשוט עד כדי כך.
"קל בהרבה למצוא אבנים יקרות מכפי שקל למצוא אנשים טובים שהדְהַמַּה בלכם. אדם בעל סגולה אחד הוא בעל ערך רב יותר מכל הכסף שבעולם, מכיוון שכל הכסף הזה אינו יכול להביא לעולם את סוג השלום והאושר האמיתיים שאדם מיטיב יכול להביא. רק פרט אחד שכזה מסוגל להביא לעולם שלום ואושר כה בר-קיימא. הבודהה הַנַּעֲלֶה והאַרַהַנְטים הם דוגמאות מצוינות לכך. כל אדם בעל סגולה יקר יותר מכל כמות של עושר, וכל אחד מבין כי למעשים טובים יש ערך רב בהרבה מאשר לכסף. כל עוד הם נותרים בעלי סגולה והאנשים שסביבם מרוצים, לא אכפת להם אם הם עניים. אך טיפשים, המעדיפים כסף על פני סגולה ואנשים בעלי סגולה, יעשו הכל כדי להשיג כסף. אין הם מוטרדים מהשלכות מעשיהם, לא משנה כמה מרושעים או מושחתים הם עשויים להיות. אפילו השטן נגעל כל כך ומבועת כל כך מכך שהם ימיטו חורבן על שוכני הגיהנום, עד שהוא מהסס לקבל אותם כדיירים. אך טיפשים כאלו אכפת להם רק מדבר אחד: לשים את ידם על כסף, לא משנה כמה הושג שלא ביושר. שהרשע ייפרע את החשבונות, ולעזאזל עם השטן! אנשים בעלי סגולה לעומת אנשים מרושעים, עושר חומרי לעומת סגולות הדְהַמַּה, זהו האופן שבו הם שונים. אנשים נבונים צריכים לחשוב עליהם ממש עכשיו, בטרם יהיה מאוחר מדי לבחור בנתיב הנכון.
"בסופו של דבר, התוצאות המשתנות שאנו חווים תלויות בקַמַּה שאנו יוצרים. אין לנו ברירה אלא לקבל את ההשלכות המוכתבות על ידי הקַמַּה שלנו – תוכחות אינן מועילות לדבר. בדיוק מסיבה זו יצורים חיים שונים כל כך זה מזה בכל דבר, החל מסוג הקיום שאליו הם נולדים, על צורות הגוף השונות שלהם ומזגם הרגשי, ועד לדרגות העונג והכאב שהם חווים. כל הדברים הללו מהווים חלק מהמבנה האישי של האדם, גורל אישי שכל אחד מאיתנו חייב לשאת באחריות מלאה לגביו. כל אחד מאיתנו חייב לשאת בנטל שלו. עלינו לקבל את הטוב ואת הרע, את החוויות הנעימות ואת החוויות הכואבות שנקרות בדרכנו, שכן אין לאיש כוח להתנער מהדברים הללו. החוק הקרמתי של סיבה ותוצאה אינו חוק שיפוטי: הוא החוק של עצם קיומנו – חוק שכל אחד מאיתנו יוצר באופן עצמאי. מדוע בכלל שאלת אותי את השאלה הזו?"
תגובה חזקה להפליא זו, ששמעתי עליה מאָצַ'רִייַה מַן כמו גם מנזיר שהתלווה אליו באותו מעמד, הייתה כה מרשימה עד שמעולם לא שכחתי אותה.
השואל: "אנא סלח לי, אך שמעתי את שמך הטוב מהולל למרחוק מזה זמן רב. נזירים ויושבי-בית כאחד אומרים כולם את אותו הדבר: אָצַ'רִייַה מַן אינו נזיר רגיל. השתוקקתי לשמוע את הדְהַמַּה שלך בעצמי, ועל כן שאלתי אותך את השאלה הזו מתוך שאיפה זו בלבד. לרוע המזל, חוסר שיקול הדעת באופן שבו שאלתי אולי הטריד אותך במקצת. יש לי עניין עמוק בתרגול מזה שנים רבות, ולבי בהחלט הפך לשליו יותר ויותר לאורך אותו זמן. אני מרגיש שחיי לא התבזבזו לריק, שכן שפר גורלי לפגוש את הבּוֹדְהִיסָאסַנַה וכעת חלקתי כבוד למורה בעל שם המוערך בזכות התרגול המצוין שלו וסגולתו הנעלה. התשובה הברורה והמדויקת שנתת לי לפני רגע עלתה על ציפיותיי. היום ספקותיי שככו, לפחות ככל שהדבר אפשרי עבור מי שעדיין כורע תחת נטל הקִילֶסוֹת. כעת הדבר תלוי בי להמשיך בתרגול שלי כמיטב יכולתי".
אָצַ'רִייַה מַן: "האופן שבו ניסחת את שאלתך הניע אותי לענות כפי שעניתי, שכן לאמיתו של דבר אינני רעב ואינני שרוי באשליה. מה עוד תבקש ממני לחפש? היה לי די והותר מרעב ומאשליה בימים ההם שבהם הייתי עדיין חסר ניסיון בדרך התרגול. באותם ימים, איש לא היה מודע לכך שכמעט מצאתי את מותי במאמצי בהרים וביערות בטרם חשתי בטוח בתרגול שלי. רק מאוחר יותר, כשאנשים החלו לחפש אותי, החל שמי להתפרסם. אך לא שמעתי איש משבח אותי בזמן שאיבדתי את הכרתי, מעולף, שלוש פעמים, ובקושי נותרתי בחיים כדי לספר על כך. תהילה זו הגיעה רק זמן רב לאחר המעשה. כעת כולם מהללים את הישגיי, אך מה תועלת יש בכך?"
"אם ברצונכם לגלות את האיכויות העילאיות החבויות בתוככם, כי אז עליכם ליטול את היוזמה ולתרגל. אין כל תועלת בהמתנה עד שתסתלקו מן העולם ואז להזמין נזירים שידקלמו פסוקי ברכה לתועלתכם הרוחנית. אין זה מה שמכונה 'לגרד במקום שבו מגרד' – אל תאמרו שלא הבהרתי זאת. אם ברצונכם להיפטר מאותו גרוד, עליכם למהר ולגרד מיד במקום הנכון; כלומר, עליכם להגביר את מאמציכם לעשות טוב כדי להיפטר מן ההיאחזויות והדאגה לכל ענייניו החומריים של עולם זה. נכסים כגון עושר ורכוש אינם שייכים לנו באמת – אנו תובעים עליהם בעלות להלכה בלבד. בעשותנו כן, אנו מחמיצים את ערכנו האמיתי. בעושר שאנו צוברים בעולם זה ניתן להשתמש בתבונה כדי להביא לנו מידה מסוימת של אושר. אך אם אנו טיפשים מאוד, הוא עלול להפוך במהרה לאש יוקדת שתחריב אותנו כליל.
"האישים הנכבדים אשר התעלו מעל הדוּקְהַה בעידנים עברו עשו זאת על ידי צבירת איכויות של סגולה בתוכם, עד שהפכו למקור חשוב של מקלט עבור כולנו. אולי אתם סבורים שלא היו להם נכסים יקרים ללבם בימים ההם. האם אתם מאמינים בכנות כי עושר ויופי הם דבר מה הייחודי לימינו ולעידן הנוכחי בלבד? האם משום כך אתם כה חסרי מתינות ושטופים בפינוק עצמי? האם ארצנו כה חסרה בבתי קברות לשריפת המתים או לקבורתם, עד שאתם מדמים בדעתכם שלא תצטרכו למות? האם משום כך אתם כה בטוחים בעצמכם באופן פזיז? אתם דואגים ללא הרף מה תאכלו וכיצד תישנו וכיצד תשעשעו את עצמכם, כאילו העולם עומד להיעלם בכל רגע וליטול עמו את הכל. ועל כן אתם רצים סביב ואוספים מסה כזו של דברים חסרי תועלת עד שקושי רב בידכם לסחוב את הכל. אפילו בעלי חיים אינם מתפנקים עד כדי כך, ועל כן אל לכם להניח כי אתם כה נעלים וחכמים מהם בהרבה. בערות עיוורת שכזו רק תהפוך את העניינים לגרועים בהרבה. אם תקלעו לזמנים קשים בעתיד, מי יודע? אתם עלולים למצוא את עצמכם חסרי כל אף יותר מבעלי החיים שאתם מזלזלים בהם. עליכם להתחיל להניח את היסודות להבנה נכונה של עניין זה כבר עכשיו, בעודכם במצב המאפשר לכם לעשות כן.
"עלי להתנצל על שאני מדבר בקשיחות כזו, אך נחוץ להשתמש בלשון קשה כדי לשכנע אנשים לנטוש את הרע ולעשות טוב. כאשר איש אינו מוכן לקבל את האמת, עולם זה שלנו יחזה בקיצה של הסָאסַנַה. למעשה, כמעט כל אחד עשה מידה מסוימת של קַמַּה גסה ומרושעת בעבר, אשר את השלכותיה עליו לסבול בהכרח. אנשים שעדיין אינם מבינים זאת אינם צפויים לראות את פגמיהם שלהם במידה מספקת כדי לתקן את המצב. תחת זאת, הם נוטים להאשים את התורה בכך שהיא מחמירה מדי – וכך המצב נותר חסר תוחלת."
בנקודה זו מעוניין המחבר לבקש את סליחתכם, קוראים עדינים, על שהיה כה נועז וחסר שיקול דעת במה שכתב זה עתה. מטרתי הייתה לשמר עבור הדורות הבאים את האופן שבו לימד אָצַ'רִייַה מַן דְהַמַּה בהזדמנויות מסוימות. ניסיתי להציג זאת באופן שישקף את דיבורו בדייקנות רבה ככל האפשר. רציתי לתעד זאת לטובת אלו המבקשים להגות באמת של תורתו. היות שסירבתי להפחית מעוצמתן של הערותיו, ניסיתי להתעלם מכל חשש שהיה לי וכתבתי בדיוק את שאמר.
בכל מקום שבו התגורר אָצַ'רִייַה מַן, אנשים באו אליו ללא הרף בענייני שאלות דְהַמַּה. לרוע המזל, אינני יכול להיזכר בכל השאלות והתשובות שסופרו לי לאורך השנים על ידי נזירים שהיו נוכחים באותן הזדמנויות. רשמתי וזכרתי רק את אותן תשובות שהרשימו אותי במיוחד. שכחתי את אלו שלא הצליחו להותיר רושם עז; וכעת הן נעלמו.
לאחר פרק זמן מתאים, עזב אָצַ'רִייַה מַן את נקהון ראטצ'סימה כדי לחדש את מסעו לאודון תאני. כאשר הרכבת שלו נכנסה לתחנה בקון קאן, קהל של תושבים מקומיים המתין כדי להזמין אותו לקטוע את מסעו שם ולהישאר בקון קאן למשך זמן מה. כיוון שלא היה ביכולתו לקבל את ההזמנה, חסידיו בקון קאן התאכזבו מהחמצת ההזדמנות לפגוש אותו.
כשהגיע לבסוף לאודון תאני, פנה אָצַ'רִייַה מַן להתגורר עם צ'או קון דְהַמַּצֶ'דִי במנזר ווט בודהיסומפהון. אנשים מן המחוזות נונג קאי וסאקון נקהון, כמו גם מאודון תאני, המתינו שם כדי לחלוק לו כבוד. משם הוא המשיך למנזר ווט נון ניוט, שבו נשאר למשך תקופת הסתגרות עונת הגשמים. פעם בשבוע, ביום המועד, במהלך הסתגרות הגשמים של אותה שנה, לקח צ'או קון דְהַמַּצֶ'דִי קבוצה של פקידי ציבור ותומכים אחרים מקרב יושבי-בית לשמוע את שיחות הדְהַמַּה של אָצַ'רִייַה מַן בשעות הערב. היה זה, כמובן, צ'או קון דְהַמַּצֶ'דִי עצמו שטרח כה רבות כדי להזמין את אָצַ'רִייַה מַן לשוב לאודון תאני. הוא צעד דרך היערות העבותים של צ'יאנג מאי כדי להציע באופן אישי את ההזמנה המבורכת הזו. כולנו, אשר פגשנו את אָצַ'רִייַה מַן ושמענו את הדְהַמַּה שלו לאחר שהגיע לאודון תאני, חבים לצ'או קון דְהַמַּצֶ'דִי חוב כנים של הכרת תודה. צ'או קון דְהַמַּצֶ'דִי גילה תמיד עניין נלהב בדרך התרגול. הוא מעולם לא התעייף מלדבר על דְהַמַּה, לא משנה כמה התארכה השיחה. הוא העריך במיוחד את המצבים שבהם דיון הדְהַמַּה עסק בתרגול מדיטציה. הוא רחש כבוד רב וחיבה לאָצַ'רִייַה מַן. לכן, הוא גילה עניין מיוחד בשלומו בזמן ששהה באודון תאני, ונהג לשאול ללא הרף אנשים שראו את אָצַ'רִייַה מַן לאחרונה כיצד הוא מסתדר. בנוסף, הוא עודד תמיד אנשים לפגוש את אָצַ'רִייַה מַן ולהכיר אותו. הוא אף ליווה ללא לאות את אלו שלא העזו ללכת לבדם. מאמציו בהקשר זה היו יוצאי דופן וראויים להערצה באמת.
במהלך העונה היבשה שלאחר הסתגרות הגשמים, העדיף אָצַ'רִייַה מַן לנדוד אל מחוץ לעיר, כשהוא מבקש בדידות שבה יוכל לתרגל את דרך הדְהַמַּה באופן המתאים ביותר לאופיו. הוא אהב לשהות בסביבת הכפר באן נונג נאם קהם, אשר היה ממוקם בערך שבעה מיילים מן העיר אודון תאני. הוא התגורר במשך תקופות ממושכות באזור זה מכיוון שהיו בו יערות נעימים אשר תרמו לתרגול מדיטציה.
נוכחותו באודון תאני במהלך הסתגרות הגשמים הועילה רבות הן לנזירים והן לציבור הרחב מן העיר ומן המחוזות הסובבים אותה. ככל שהתפשטה השמועה על הגעתו, נזירים ויושבי-בית מן האזור החלו להתכנס בהדרגה במנזר שבו התגורר כדי לתרגל עמו ולשמוע את הדְהַמַּה שלו. מרבית האנשים הללו היו תלמידיו עוד מן התקופה שבה התגורר באזור בטרם פנה לצ'יאנג מאי. עם קבלת הידיעה כי חזר, הם התמלאו שמחה על הסיכוי לראותו שוב, להציע לו מזון תרומה ולשמוע את עצתו. הוא לא היה מבוגר מאוד עדיין, בהיותו כבן 70 אז. הוא עדיין היה מסוגל להתנייד ללא קושי רב. מטבעו הוא נטה להיות מהיר וזריז בכל מקרה, מוכן תמיד לקום ולהמשיך הלאה, מעולם לא נשאר זמן ממושך מדי במקום אחד. הוא העדיף בהרבה לנדוד ללא יעד מוגדר, כשהוא צועד דרך ההרים והיערות שבהם החיים היו שלווים וללא מפריע.
תקופות חיים קודמות
באודון תאני, בדיוק כפי שקרה במקומות אחרים, תושבי המקום באו לעיתים מזומנות אל אָצַ'רִייַה מַן עם שאלות. בעוד שחלק משאלותיהם היו דומות מאוד לאלו שקיבל פעמים רבות בעבר, השאלות החריגות יותר צצו מתוך ההשקפות והדעות של אנשים מסוימים. בין השאלות השכיחות יותר היו אלו שעסקו בקשרים מתקופות חיים קודמות3 של יצורים חיים אשר פיתחו יחד איכויות של סגולה לאורך תקופת חיים של גלגולים רבים, וכיצד תכונות אופי מולדות כאלו שומרות על המשכיות בתקופת חייהם הנוכחית. שאלות אחרות עסקו בקשרים מתקופות חיים קודמות של בעלים ונשים אשר חיו יחד באושר במשך תקופות חיים רבות. אָצַ'רִייַה מַן אמר כי לאנשים היו ספקות לגבי השאלות הללו יותר מאשר לגבי כל שאלה אחרת.
אשר לשאלה הראשונה, אָצַ'רִייַה מַן לא פירט את טבעו המדויק של מה שנשאל. הוא רק הזכיר את סוגיית הקשרים מתקופות חיים קודמות באופן כללי והציע את ההסבר הזה: "דברים כגון אלו חייבים לנבוע מכינונה של כוונה מכוונת, שכן זו קובעת את האופן שבו חייהם של אנשים מסוימים הופכים לשזורים זה בזה."
השאלה השנייה הייתה ספציפית יותר: כיצד ניתן לקבוע אם האהבה בין גבר לאישה נגזרה מראש על ידי קשר קודם בתקופות חיים שעברו? כיצד נוכל להבחין בין מערכת יחסים אוהבת המבוססת על קשרים מתקופות חיים קודמות לבין כזו שאינה מבוססת על כך?
אָצַ'רִייַה מַן השיב:
"קשה מאוד לדעת בוודאות כלשהי אם אהבתנו לאדם זה או מערכת היחסים שלנו עם אדם אחר שורשיהם בזיקה הדדית שפותחה לאורך תקופות חיים רבות. לרוב, אנשים מתאהבים ונישאים בעיוורון גמור. מתוך תחושת רעב, נטייתו של אדם היא פשוט להושיט יד ולתפוס מזון כלשהו כדי להשביע את אותו רעב. הם יאכלו כל מה שזמין כל עוד הוא מספיק לצרכיהם היומיומיים. ניתן להחיל את הדבר הזה גם על קשרים מתקופות חיים קודמות. אף שמערכות יחסים כאלו הן מאפיין נפוץ של החיים בעולם זה, אין זה קל כלל וכלל למצוא מקרים אמיתיים של אנשים מתאהבים ונישאים פשוט בשל קשר ממושך מתקופות חיים קודמות. הבעיה היא, שהקִילֶסוֹת הגורמות לאנשים להתאהב אינן חסות על מבוכתו של איש, והן ודאי אינן ממתינות בסבלנות כדי לתת לזיקות מתקופות חיים קודמות הזדמנות להשמיע את קולן בעניין תחילה. כל שהקִילֶסוֹת מבקשות הוא שיהיה שם מישהו מן המין השני המוצא חן בעיניהן – זה מספיק כדי שהתשוקה תתעורר ותאחז בדבר בדחף רגעי. אותן קִילֶסוֹת הגורמות לאנשים להתאהב יכולות להפוך אנשים רגילים ל'לוחמים' שיילחמו בנואשות עד לקץ המר ללא התחשבות בצניעות או במתינות, לא משנה מה יהיו ההשלכות. אפילו אם הם רואים כי עשו טעות, הם עדיין יסרבו להודות בתבוסה. אפילו הסיכוי למות אינו יכול לגרום להם לנטוש את סגנון הלחימה שלהם. זהו כל עניינן של הקִילֶסוֹת הגורמות לאנשים להתאהב. בהציגן את עצמן לראווה בלבבותיהם של אנשים, קשה ביותר לשלוט בהן.
"כל מי שרוצה להיות אדם נבון ואחראי צריך להימנע מלתת לקִילֶסוֹת הללו חופש פעולה, ומעולם לא להתיר להן לדהור קדימה ללא רסן. לפיכך עליכם לגלות שליטה עצמית מספקת כדי להבטיח שגם אם אינכם יודעים דבר על הקשרים שלכם מתקופות חיים קודמות, עדיין יהיה בידכם אמצעי יעיל לריסון לבכם – אמצעי להימנע מלהיגרר דרך המדמנה ומטה אל תהום תלולה וחשוכה. אלא אם כן אתם מתרגלי מדיטציה מיומנים בעלי כישרון לתפיסת סוגים שונים של תופעות, תמצאו כי קשה לכם מאוד לגשת לידע על תקופות החיים הקודמות שלכם. יהיה המקרה אשר יהיה, עליכם לשמור תמיד על נוכחות תודעתית מספקת כדי לקיים שליטה עצמית ראויה. אל תניחו לקִילֶסוֹת הפוגעניות הללו לפרוץ את סכריהן, כשהן נשפכות כמי מבול ללא סוללה שתכיל אותן. כך תוכלו להימנע משקיעה עמוקה בביצה הגדולה של אהבה חסרת רסן."
השואל: "מה צריכים בעל ואישה, אשר חיו יחד באושר בתקופת חיים זו ומייחלים להישאר יחד בתקופת החיים הבאה, לעשות כדי להבטיח שהם להיוולד מחדש יחד בעתיד? האם די בכך ששניהם מחזיקים באותו רצון להיפגש שוב בתקופות חיים עתידיות?"
אָצַ'רִייַה מַן: "אותו רצון רק יוצר את הסיכוי להשגת היעד המבוקש; אך אם רצון זה אינו מלווה בפעולה מוחשית הוא לא יביא את התוצאות המצופות. קח את הדוגמה של מי שמייחל להיות עשיר. אם אותו אדם עצלן מכדי לצאת ולהרוויח את עושרו, כי אז אין כל דרך שיהיה עשיר אי פעם. כדי שיהיה סיכוי כלשהו להצלחה, כוונה חייבת להיתמך במאמץ מרוכז לקראת הגעה לאותו יעד. הדבר דומה אצל בעל ואישה המבקשים לשמר את מערכת היחסים האוהבת שלהם, כשהם חיים יחד באושר בכל תקופת חיים עוקבת. כדי להימנע מלהיות מופרדים, נקודות המבט שלהם חייבות להיות אנלוגיות, ועליהם להישאר נאמנים זה לזה. עליהם להימנע מניצול זה של זה מכיוון שהדבר מחריב את האמון ההדדי ומוביל לחוסר שביעות רצון. עליהם להוקיר סגולה, לנהוג כשורה ולבטוח זה בזה. על ידי כינון הבנה הדדית לגבי השותפות שלהם ולאחר מכן עשיית מאמץ כנים לטפח את עתידם יחד על ידי עשיית מה שמועיל לו, הם יכולים לצפות לממש את אותו רצון שכן הדבר נמצא בהחלט בכוחם לעשות. מצד שני, אם ההיפך הוא הנכון – כאשר הבעל טוב בעוד האישה רעה, או להפך, כשזה או זו עושים רק את מה שמסב להם עונג – כי אז לא משנה כמה מאות החלטות הם יקבלו יחד, כולן יעלו בתוהו. עצם מעשיהם יחבל בהכרח ברצונם. ומה איתך? האם אתה מוקיר את הרצון להיות יחד עם אשתך מעל לכל שאר המשאלות?"
השואל: "אינני מייחל לדבר מלבד הגשמת משאלה זו. עושר וכל סממניו, דרגה, תואר, מעמד מלכותי, אושר שמימי או השגות רוחניות – לכל אלו לא תהיה כל משמעות ללא אשתי, שהיא אהבת האמת היחידה שלי. זהו המוקד העיקרי של רצונו של כל אדם, ועל כן עלינו לאחל לעצמנו בן זוג אוהב קודם לכל; לאחר מכן ניתן לשקול רצונות אחרים בבוא העת. משום כך הייתי חייב לשאול אותך על עניין זה תחילה, אף שהתביישתי וחששתי שמא תנזוף בי. זוהי המציאות של העולם שבו אנו חיים, אם כי אנשים לרוב ביישנים מכדי לדבר על כך."
אָצַ'רִייַה מַן צחק: "אם זהו המצב, עליך לקחת את אשתך לכל מקום אליו תלך, נכון?"
שואל: "אני מתבייש לומר שמה שבאמת מנע ממני לְהִתְנַזֵּר כל הזמן הזה הוא הדאגה לאשתי. אני חושש שהיא תהיה בודדה מאוד, בלי שיהיה שם מישהו שיוכל לייעץ לה ולהרגיע אותה. הילדים שלי רק מטרידים אותה בבקשות לכסף כדי לקנות דברים, ונעשים למטרד כל הזמן. אינני רואה כיצד הם יכולים להעניק לה ביטחון או שקט נפשי. איני יכול שלא לדאוג לה.
"יש עוד דבר שאינני מבין. הדְהַמַּה מלמדת שבעולמות השמימיים חיים דֶווֹת זכרים ונקבות כאחד, ממש כמו בעולם האנושי. היצורים שם חיים חיי אושר עילאי, ונהנים ממגוון תענוגות שהופכים את המקום למזמין מאוד כמקום מגורים. אבל, בניגוד לכאן על פני האדמה או בעולמות השמימיים, נראה שבעולמות הברהמה אין הבחנה בין יצורים זכרים לנקבות. האם לא נעשה שם קצת בודד? כלומר, אין שם איש שיעודד אותם או ישעשע אותם כשהם במצב רוח רע.
"ונִבָּאנַה גרועה עוד יותר – אין שם כל מעורבות בדבר כלשהו. האדם מסתמך לחלוטין על עצמו בכל דרך. בלי צורך להישען על איש או על דבר כלשהו לקבלת עזרה, אין כל צורך להיות מעורב באחרים בשום אופן. האדם נעשה עצמאי באמת.
"אבל כיצד אפשר בכלל להתגאות במשהו שם? בדרך כלל, מי שמגיע למצב נעלה כמו נִבָּאנַה אמור לצפות שיצורים אחרים החיים שם יכבדו אותו וישבחו אותו. לפחות בעולם הזה, אדם אמיד, שיש לו עושר ומעמד חברתי, זוכה לשבחים ולהערכה מבני האדם האחרים. אבל מי שהולכים לנִבָּאנַה מוצאים שם רק דממה – אין כל אפשרות לקבל שבחים והערכה מעמיתיהם. וזה גורם לי לתהות כיצד דממה מוחלטת כזאת יכולה להיות באמת מצב של אושר. אנא סלח לי על השאלה המשוגעת והלא־אורתודוקסית הזאת, אבל כל עוד לא אשמע את התשובה ממישהו שבאמת יודע אותה, הדילמה הזאת תמשיך להטריד אותי בלי סוף."
אָצַ'רִייַה מַן: "העולמות השמימיים, עולמות הברהמה ונִבָּאנַה אינם מיועדים לספקנים שכמותך. הם מיועדים לאלה המסוגלים לממש את ערכם הפנימי האמיתי. רק אנשים כאלה מבינים את ערכם של העולמות השמימיים, של עולמות הברהמה ושל נִבָּאנַה, משום שהם מבינים שערכו של כל עולם הבא בסדר עולה גדל בהתאם לאיכויות המוסריות הטבועות באלה שעתידים להגיע אליו.
"מישהו כמוך בקושי יכול לחלום להגיע למצבים כאלה. אפילו אם היית רוצה בכך, לא היית מסוגל ללכת לשם כל עוד אשתך בחיים. וגם אילו מתה, עדיין לא היית מסוגל להפסיק להתגעגע אליה לזמן ממושך דיו כדי להתחיל להשתוקק לקיום שמימי. לפי הרגשתך, אפילו עולמות הברהמה הנעלים ונִבָּאנַה אינם יכולים להשתוות לאשתך, שכן מצבים אלה אינם יכולים לטפל בך כפי שהיא יכולה. לכן אינך רוצה ללכת לשם, משום שאתה חושש לאבד את מי שדואגת לכל צרכיך."
אָצַ'רִייַה מַן והשואל צחקו שניהם מכל לב, ואז אָצַ'רִייַה מַן המשיך: "אפילו סוגי האושר שאנו חווים כאן בעולם האנושי משתנים מאוד בהתאם להעדפותיו של כל אדם. הדבר דומה לאופן שבו חושינו, המתקיימים יחד באותו גוף גשמי, מגיבים לסוגים שונים של תחושות. לדוגמה, העיניים מעדיפות לראות צורות, האוזניים מעדיפות לשמוע קולות, האף מעדיף ריחות, הלשון מעדיפה טעמים, הגוף מעדיף תחושות מגע, ואילו התודעה מעדיפה לתפוס מושאי תודעה – כל אחד בהתאם לנטייה הטבעית שלו. אי אפשר לצפות מכולם להעדיף את אותו הדבר.
"אכילת ארוחה טובה היא דרך אחת למצוא הנאה. חיים מאושרים יחד במסגרת נישואים הם צורה אחרת של הנאה. העולם מעולם לא היה חסר חוויות נעימות, שכן הן חלק בלתי נפרד מן החיים, וכל היצורים החיים בכל מקום חשים שהם חייבים לרדוף אחריהן. יש סוגי אושר הנחווים כאן על פני האדמה; אחרים נחווים בעולמות השמימיים, ועוד אחרים בעולמות הברהמה. ואז ישנו ה"אושר" של נִבָּאנַה, הנחווה על ידי אלה שעקרו לחלוטין את הקִילֶסוֹת המטרידות מלבם. האושר שלהם שונה לחלוטין מן האושר הארצי של אלה שיש בהם קִילֶסוֹת.
"אם האושר שאתה מקבל מחברת אשתך הוא באמת כל מה שאתה זקוק לו, מדוע לטרוח להביט במראות ולהאזין לקולות? מדוע לטרוח לאכול או לישון? מדוע לטרוח לטפח איכויות מוסריות באמצעות מתן תרומות, שמירה על המוסר או תרגול מדיטציה? כל שעליך לעשות הוא לחיות עם אשתך, ולהניח שהאושר הזה יהיה כל האושר שהיית מקבל אחרת ממקורות אלה. כך תוכל לחסוך לעצמך הרבה טרחה. אבל האם אתה באמת יכול לעשות זאת?"
שואל: "הו לא, אדוני! איך אוכל לעשות דבר כזה? ומה באשר לכל הפעמים שבהן אנחנו רבים זה עם זה? איך אוכל להיות תלוי בה לבדה בכל האושר שלי? זה רק יסבך את חיי עוד יותר."
אָצַ'רִייַה מַן אמר שלאיש הזה היה אופי נועז וישיר למדי, ולמרות שהיה יושב־בית, היה לו עניין עמוק מאוד במידות טובות. הוא היה מסור מאוד לאָצַ'רִייַה מַן, שבדרך כלל השתדל להעניק לו תשומת לב מיוחדת. האיש נהג לבוא לבקר את אָצַ'רִייַה מַן ולפתוח עמו בשיחה כבדרך אגב, כאשר לא היו מבקרים אחרים בסביבה.
בדרך כלל, אנשים אחרים לא העזו לשאול את אָצַ'רִייַה מַן שאלות מן הסוג שהיה הוא שואל. הוא היה קשור מאוד לאשתו ולילדיו, ואילו מסירותו העמוקה לאָצַ'רִייַה מַן גרמה לו לבקר במנזר לעיתים קרובות. אם הגיע ומצא את אָצַ'רִייַה מַן עם מבקרים, היה פשוט קד קידה לכבודו, ואז הולך לעזור לנזירים, כאדם שמרגיש במנזר כבביתו.
הוא בחר באותם זמנים שבהם לא היו מבקרים כדי לשאול את השאלות שסקרנו אותו. ואָצַ'רִייַה מַן היה אדיב דיו להיענות לו כמעט בכל פעם.
אָצַ'רִייַה מַן היה מוכשר במיוחד בזיהוי תכונות האופי הבסיסיות של אדם, והתייחס לכל אדם בהתאם להערכתו. בין אם דיבר בשיחה לא־רשמית ובין אם נשא דרשה, הוא תמיד התאים את דבריו לקהל המאזינים, כפי שבוודאי אפשר לראות ממה שכתבתי עד כה.
כאשר אָצַ'רִייַה מַן התגורר במנזר ווט נון ניווט שבאודון תאני, הגיעו אליו נזירים רבים כדי לבקש את הדרכתו, ורבים מהם בילו את תקופת הגשמים תחת חסותו והדרכתו. באותם ימים היה מנזר ווט נון ניווט מקום שקט בהרבה מכפי שהוא כיום. התנועה הייתה דלה מאוד באותה תקופה, ומעטים מאוד באו לבקר. ככלל, האנשים שהגיעו למנזר היו כאלה שהתעניינו באמת בעשיית מעשים ראויים ובטיפוח איכויות מוסריות, בניגוד לימינו, שבהם אנשים נוטים להגיע ולהפר את שלוות סביבתם של הנזירים, בין אם הם מתכוונים לכך ובין אם לאו. באותם ימים יכלו הנזירים לתרגל כרצונם, ללא הפרעות. כתוצאה מכך, נזירים רבים התפתחו מבחינה רוחנית, ונעשו מקור לסיפוק לא רק לעצמם אלא גם לתושבי המקום, אשר ראו בנזירים מפלט ומקור מחסה.
אָצַ'רִייַה מַן הדריך את הנזירים בערבים. בדרך כלל פתח בהסבר כללי על המידות המוסריות, ולאחר מכן עבר אל סַמָּאדְהִי ואל תבונה, ועבר עליהם בקצרה, שלב אחר שלב, עד לרמה הגבוהה ביותר של חירות מוחלטת – המטרה המהותית של הדְהַמַּה. לאחר מכן חזר ופירט בהרחבה כיצד על נזיר לתרגל כדי להגיע לשלבים השונים של הדְהַמַּה שאותם תיאר. לנזירים שעסקו בתרגול מדיטציה הוא הדגיש תמיד את החשיבות החיונית של שמירה מודעת על כללי המשמעת הנזירית.
"רק נזיר המקפיד על המשמעת שלו ומכבד את כל כללי האימון יכול להיחשב לנזיר שלם. אל לו לעבור על כללי האימון המשניים רק מפני שהוא רואה בהם איכשהו חסרי חשיבות. התרשלות כזאת מעידה על אדם שאינו חש בושה בהתנהגות בלתי מוסרית, והיא עלולה בסופו של דבר להוביל לעבירות חמורות יותר. על נזיר להקפיד בקפדנות על כללי המשמעת הנזירית, כדי לוודא שהתנהגותו המוסרית אינה מוכתמת בפגמים מכוערים או בחריגות. כך הוא חש בנוח ובביטחון בחברת עמיתיו. הוא לעולם אינו צריך לחשוש שמורו או חבריו הנזירים יבקרו אותו או יוכיחו אותו. כדי שהנזיר הפנימי שבלבך יגיע לשלמות, החל מסוֹטָאפַּנַּה ועד אַרַהַנְט, עליך להיות יציב ובלתי נלאה במאמציך להגיע לכל אחת מן הרמות העוקבות של סַמָּאדְהִי ושל תבונה. אם תתמיד בדרך זו, יכולות אלה יופיעו וימשיכו להתפתח, עד שיהיו מסוגלות לקרצף ולנקות את הזוהמה המטונפת של הזיהומים שבלבך.
"התנהגותו ודיבורו של נזיר צריכים להיות ללא דופי לחלוטין. הצִ'יטַּה שלו צריכה להיות נעלה לחלוטין, מכוח איכויות הדְהַמַּה שהוא מפתח בהדרגה: סַמָּאדְהִי, פַּנְּיָה, וִימוּטִּי, ו-וִימוּטִּינְיָאנַדַסַּנַה.4 נזיר לעולם אינו צריך להיות קודר או עצוב. אסור לו להיראות חסר כבוד, ולהתרחק מחבריו מפני שמצפון אשם מכרסם בו מבפנים ומטריד את לבו. דבר זה מנוגד לדרכו של הבודהה הַנַּעֲלֶה, שהתנהלותו הפנימית המפוארת והתנהגותו החיצונית היו ללא דופי. בהולכו בעקבותיו, על הנזיר לגייס את האומץ הנחוש הדרוש כדי לנטוש כל רע ולעשות רק טוב. עליו להיות אדם בעל יושרה, כן עם עצמו ועם עמיתיו, ובה בעת נאמן לדְהַמַּה ולמשמעת. כך הוא יזכה לתמיכה מכוח תרגולו המופתי בכל מקום שאליו ילך. בהירות תשומת הלב ותבונתו יאירו את הדרך, בעוד לבו יתמלא בטעמה של הדְהַמַּה. הוא לעולם לא ימצא את עצמו לכוד במצב של אשלייה, ללא דרך להיחלץ ממנו. אלה הם המאפיינים הטבועים בתלמיד אמיתי של הבודהה הַנַּעֲלֶה. למד אותם היטב והפנם אותם. היצמד אליהם כבסיס לעתיד מואר וחף מצרות, שבו תוכל לראות בהם את רכושך האישי היקר."
כך נהג אָצַ'רִייַה מַן להדריך בדרך כלל את הנזירים שעסקו בתרגול.
נזירים שהיו להם ספקות או שאלות בנוגע לתרגול שלהם יכלו להתייעץ אישית עם אָצַ'רִייַה מַן במהלך היום, בזמנים שלא התנגשו בשגרת יומו. לחיי היום־יום שלו היה דפוס קבוע, שעליו השתדל להקפיד ללא יוצא מן הכלל בכל מקום שבו שהה. עם עלות השחר היה קם ממושב המדיטציה שלו וצועד בתרגול מדיטציה מחוץ לבקתתו, עד שהגיע הזמן לצאת לאיסוף מזון התרומה. לאחר שאסף מזון התרומה בכפר ואכל את ארוחת הבוקר שלו, היה שב לתרגול מדיטציה בהליכה עד הצהריים, ואז נח מעט. לאחר המנוחה ישב זמן־מה במדיטציה, לפני שהמשיך בתרגול מדיטציה בהליכה עד השעה ארבע אחר הצהריים. בשעה ארבע היה מטאטא את השטחים הפתוחים סביב מקום מגוריו. לאחר שסיים, היה מתרחץ, ושוב מתרגל מדיטציה בהליכה במשך שעות רבות. כשעזב את מסלול ההליכה שלו, היה נכנס לבקתה ומקדיש כמה שעות לדקלום. לאחר מכן היה שב ויושב במדיטציה עד שעה מאוחרת בלילה.
"בדרך כלל ישן לא יותר מארבע שעות בלילה. במקרים מיוחדים ויתר לחלוטין על השינה, וישב במדיטציה עד עלות השחר.
"כשהיה צעיר, גילה חריצות בתרגול שלו שאיש מבני דורו לא יכול היה להשתוות אליה. גם בזקנתו שמר על החריצות האופיינית לו, אף כי הרפה מעט מן המאמץ בשל כוחו, שהלך ופחת מיום ליום. אך בכך נבדל מאיתנו במידה ניכרת: תודעתו לא הראתה כל סימן לחולשה, אפילו כאשר בריאותו הלכה והתדרדרה בהדרגה.
"כאלה היו חייו של אדם גדול, שהציב לכולנו דוגמה מושלמת. הוא מעולם לא הזניח את אחריותו האישית, ואף לא הרפה מן המאמץ הבלתי נלאה שהיה מקור כוח חשוב כל כך, ודחף אותו אל אותו ניצחון מספק במעמקי ההרים של צ'יאנג מאי, כפי שראינו. כבני אדם, כולנו ניחנים בתכונות שאמורות לאפשר לנו לשחזר את הישגו של אָצַ'רִייַה מַן. בפועל, מעטים מאוד מסוגלים להשיג הצלחה מוחלטת מן הסוג שהשיג הוא. למרות העובדה שהעולם מאוכלס כיום בצפיפות עצומה, מעטים מאוד, ממש מעטים, יזכו לראות את תקוותיהם מתגשמות באמצעות השגת מטרה נעלה זו. בעידן הנוכחי, הישג כזה נדיר מאוד."
ההבדל הבולט בין אדם כמו אָצַ'רִייַה מַן לבין כולנו הוא מידת החריצות והנחישות שהשקיע בחיפוש אחר ידע והבנה, מאמץ שהיה מושתת היטב על ארבעת האִידְהִיפָּאדַה: צְ'הַנְדַה, וִירִיַה, צִ'יטַּה ו-וִימַנְסַה.5 וכאשר הסיבות שונות כל כך, התוצאות מוכרחות להיות שונות מן היסוד גם הן, עד שכמעט קשה להאמין עד כמה הן עשויות להשתנות מאדם לאדם. אך התוצאות הטובות והרעות שבני אדם מקבלים ממעשיהם ניכרות בכל מקום בעולם הסובב אותנו, ואי אפשר להכחישן. עלינו להכיר באמת הברורה: שבכל אחד ואחד מאיתנו מתעוררת תערובת של טוב ורע, אושר וסבל. אין דרך להיפטר מהם.
בין האָצַ'רִייַה בני זמננו, סיפור חייו של אָצַ'רִייַה מַן הוא ייחודי ומרשים מאין כמוהו. זהו סיפור עשיר, הפורח ונושא פרי מתחילתו ועד סופו. כל צעד בחייו היה מפואר, וחייו ראויים לכבוד מכל הלב. כיום הוא נערץ במקומות רבים ברחבי הארץ, במקומות שבהם שמעו על המוניטין המצוין שלו. חבל מאוד שרבים כל כך מבין הבודהיסטים שהתעניינו מאוד בדְהַמַּה מעולם לא שמעו עליו בעודו בחיים. אף שאולי השתוקקו מאוד לפגוש אדם בעל מידות טובות יוצאות דופן כל כך, לא ניתנה להם ההזדמנות לעשות זאת. הסיבה לכך הייתה במידה רבה שהוא לא אהב לשהות במקומות הומי אדם, כגון עיירות וערים. כל חייו מצא את החיים בהרים וביערות מספקים הרבה יותר.
גם נזירים רבים שהיו מסורים לתרגול הדְהַמַּה התקשו מאוד להגיע אליו. דרכי העפר באותם ימים היו כמעט בלתי עבירות, ובכל מקרה לא היו כלי רכב. הם נאלצו ללכת ברגל במשך ימים כדי להגיע למקומות שבהם אהב לשהות. מי שלא היו רגילים להליכה ממושכת פשוט לא היו מסוגלים לכך. התירוצים שלהם לאי־הליכה היו שונים. היו נזירים שפשוט לא היו אמיצים דיים כדי לקבל את האמת הפשוטה על הדְהַמַּה שלימד. אחרים חששו שמזון וצרכים אחרים יהיו מצויים בצמצום ושאיכותם תהיה ירודה. היו כאלה שחששו שלא יוכלו לאכול ארוחה אחת בלבד ביום, כפי שנהג הוא. בכל הנוגע לאָצַ'רִייַה מַן, הנזירים נטו ליצור לעצמם מכשולים מכל סוג, ורובם נראו בלתי עבירים. אף ששאיפותיהם היו כנות, חששות אלה היו מחסומים שהם עצמם הציבו, ומנעו מהם להפיק תועלת מכוונותיהם הטובות. בסופו של דבר, הם הבינו איזה מין נזיר היה באמת רק זמן רב לאחר שהלך לעולמו, כאשר שמעו את סיפור חייו.
הוא גילם במלואו את הסָאסַנַה, אשר שימרה את המַגַּה והפְּהַלַה מאז השגתו הראשונית של הבודהה הַנַּעֲלֶה ועד ימינו, באמצעות אינספור אַרַהַנְטים ששימרו את המַגַּה והפַהַלַה. מהותה של הסָאסַנַה הועברה באמצעות סוּפַּטִיפַּנּוֹ, אוּג'וּ, נְיָאיַה, סָאמִיצִ'יפַּטִיפַּנּוֹ סָאוַוקַה סַנְגְהוֹ6, כפי שתרגלו כל אלה שהשיגו מַגַּה, פְּהַלַה ונִבָּאנַה. הם כמו זרם עצום של האוקיינוס הגדול של נִבָּאנַה, שאין בו מוות, הזורם ומנצנץ מתוך טבעם הטהור של אלה שתרגלו עד שלמות את מה שלימד הבודהה.
אָצַ'רִייַה מַן היה אחד מהאַרַהַנְטִים של העידן הנוכחי. הוא הלך לעולמו לפני זמן לא רב, ב־10 בנובמבר 1949, לפני כעשרים שנה7. סיפור מותו יתואר בהמשך, כאשר נגיע לפרק האחרון בחייו. מכל מקום, המוות הגופני קיים מאז ומעולם וימשיך להתקיים כל עוד תישאר צורה כלשהי של מציאות מותנית. כל מה שמתעורר חייב לחלוף. מה שנותר ללא תנאי הוא הפלא העצום של החמלה האינסופית, התבונה והחירות המוחלטת של הבודהה הַנַּעֲלֶה, שכל אלה משוקעים בסָאסַנַה. מאחר שאיכויות מהותיות אלה זהות לחלוטין, החמלה הבלתי מסויגת, התבונה והחירות המוחלטת של אָצַ'רִייַה מַן נותרו ללא שינוי, ממש כמו אלה של הבודהה הַנַּעֲלֶה.
עבורנו, חיוני לתרגל בנאמנות את הדרך שהתווה הבודהה. מידת ההצלחה שלנו תהיה תלויה בכמות הזמן והמאמץ שנשקיע בתרגול. זהו דבר שעל כולנו להתעניין בו בעודנו בחיים. ללא מאמץ לתרגל, לא ניתן להשיג תוצאות, וההזדמנות תאבד לבלי שוב.
אחת התשובות שנתן אָצַ'רִייַה מַן לאנשי נקהון ראטצ'סימה תפסה במיוחד את תשומת לבי. להלן סיכום דבריו:
"אל תחשבו ותנהגו כאילו אתם, משפחתכם וחבריכם, והחברה שבה אתם חיים, לעולם לא תצטרכו להתמודד עם בית הקברות. אחרת, כאשר המוות יבוא – כפי שהוא בא לכל אדם בעולם – תמצאו את עצמכם בלתי מוכנים לחלוטין, ובכך תסתכנו בשקיעה למצב אומלל שאיש לא היה מאחל לעצמו. כל מחשבה, דבר או מעשה שלכם צריכים להיות מלווים בזיכרון כלשהו של בית הקברות, המסמל את המוות, שכן בית הקברות וקַמַּה הולכים יד ביד.
"הרהור במוות יעודד הרהור בקַמַּה, וזה בתורו יגרום לכם להפנות את ההרהור אל עצמכם.
"אל תתנשאו ותחשבו שאתם חכמים כל כך, כאשר למעשה אתם נתונים תמיד לחסדיה של הקַמַּה. יהירות כזאת רק תוביל לאסונכם. לעולם אל תאמצו גישה שלפיה אתם חכמים יותר מן הבודהה – אותו מורה גדול ויודע־כול, שבניגוד לבני אדם שיש בהם קִילֶסוֹת ונוטים להתנשא, מעולם לא הסתמך על השערות. בסופו של דבר, אנשים כאלה נלכדים בקַמַּה הרעה שהנחותיהם היהירות יצרו עבורם."
דיבור ישיר כל כך עשוי להיות מטלטל מאוד בהשפעתו, ולגרום למאזין להיכנע בלב שלם לאמת בדבר הקַמַּה. הוא חותך דרך כל תחושת החשיבות העצמית שגורמת לנו להתעלם ממקומנו האמיתי בעולם הזה. חזרתי כאן לעסוק בנושא הקַמַּה, משום שאני חש שמה שכתבתי עליו קודם לכן אינו מספק, שכן לא הצליח להעביר את מלוא עוצמתו של מה שלימד אָצַ'רִייַה מַן. רק עכשיו הבחנתי בהשמטה הזאת, ודבר זה ממחיש עד כמה זיכרונותינו אינם אמינים. למעשה, הם מטעים אותנו בקלות וחוסמים את האמת מעינינו. לכן, אנא סלחו לי על כך שאני חוזר מדי פעם על אותו חומר.
אָצַ'רִייַה מַן היה בעל הידע והיכולת להעניק לתלמידיו הנזירים את המעלה שבדְהַמַּה. כתוצאה מכך, רבים מהם התפתחו והיו בעצמם לעצי בּוֹדְהִי8 של ממש. קשה מאוד לשתול עץ בּוֹדְהִי מסוג זה ולטפח אותו עד שיגיע לבגרות, שכן הוא נוטה להיות מוקף בסכנות. רבים מתלמידיו שהיו לאָצַ'רִייַה בכירים עדיין חיים כיום. כמה מהם כבר הזכרתי בשמם.
בין תלמידיו הבכירים של אָצַ'רִייַה מַן נמנים אָצַ'רִייַה סינג ואָצַ'רִייַה מַהָה פִּין מאובון ראטצ'תאני, אָצַ'רִייַה תֵט מ-טה בוֹ שבנונג קאי, אָצַ'רִייַה פַן מסקון נקהון, אָצַ'רִייַה קַאוֹ מווט תאם קלונג פן שבאודון תאני, אָצַ'רִייַה פרום מהכפר דונג יֶן שבמחוז נונג הַן באודון תאני, אָצַ'רִייַה לִי מווט אסוקראם שבסמוט פראקאן, אָצַ'רִייַה צ'וֹבּ ואָצַ'רִייַה לוּי ממחוז לוֹאי, אָצַ'רִייַה סִים ואָצַ'רִייַה טֵי מצ'יאנג מאי, ואָצַ'רִייַה קוֹנְגְמַה מסקון נקהון.9 ישנם עוד רבים ששמותיהם אינם זכורים לי. לכל אחד מן האָצַ'רִייַה האלה יש איכויות יוצאות דופן מסוימות המייחדות אותו מן האחרים. כל אחד מהם מצטיין בדרכו הייחודית, וכולם ראויים לכבוד הרב ביותר. כמה מהם מפורסמים למדי, ומוכרים לנזירים וליושבי־בית ברחבי הארץ. אחרים מעדיפים מטבעם לחיות בהתבודדות ובשקט. ישנם תלמידים בכירים של אָצַ'רִייַה מַן בעלי איכויות מוסריות יוצאות דופן, שנותרו כמעט בלתי ידועים משום שמטבעם הם מעדיפים לחיות באלמוניות.
יותר מכל מורה אחר באזור צפון־מזרח תאילנד, אָצַ'רִייַה מַן היה מסוגל לבסס היטב נזירים בבּוֹדְהִידְהַמַּה. בּוֹדְהִי פירושו תבונה. הבּוֹדְהִי של הבודהה הַנַּעֲלֶה נקראת התעוררות, אך במקרה של האָצַ'רִייַה האלה אני מעדיף פשוט לכנות זאת בּוֹדְהִידְהַמַּה, כפי שמתאים למעמדם הצנוע ולמסורת היער שאליה הם משתייכים. לבסס נזיר בבּוֹדְהִידְהַמַּה דומה מאוד לגידול ילד. תחילה מלמדים את הנזיר כיצד לפתח בסיס איתן במשמעת מוסרית. לאחר מכן מלמדים אותו להשתמש במעלה מוסרית זו כבסיס לתרגול המדיטציה שלו, ולהפנות את תשומת לבו פנימה כדי לפתח ידע והבנה מספיקים שיאפשרו לו לדאוג לעצמו בבטחה.
ההתפתחות הרוחנית של כל נזיר ונזיר היא אתגר קשה ביותר, משום שהטמעת איכויות מוסריות בעומק לבו של אדם המדוכא תחת עול הקִילֶסוֹת היא תמיד משימה תובענית מאוד. על המורה להיות דרוך בכל עת ולשלוט שליטה מלאה בכל סוג של קִילֶסַה, כדי שהתלמיד יישאר חדור מוטיבציה לעבור את ההכשרה ברצינות. תרגול מתמיד תחת מורה טוב מעניק לתלמיד הזדמנות להביא את אופיו להרמוניה עם הדְהַמַּה, ובכך לפתח בהדרגה ביטחון עצמי ונחישות.
בהסתמך על עצמנו, כולנו סובלים מן הקִילֶסוֹת. כל מי שבא להתאמן תחת מורה מלא באותה מידה בקִילֶסוֹת. לכן קשה להם למצוא את הכוח הדרוש כדי לגרור זה את זה למקום מבטחים. לדעתי, המשימה הקשה ביותר שכל אדם יכול לקחת על עצמו היא לנסות להפוך נזיר מן השורה לנזיר שבאמת ראוי לכבוד הרב ביותר. המשימה נעשית מורכבת עוד יותר כאשר המורה מנסה לעודד את התלמיד לעבור ממעמדו המקורי והארצי אל הרמות הנשגבות של סוֹטָאפַּנַּה, סַקַדָאגָאמִי, אַנָאגָאמִי ואַרַהַנְט.10 מידת הקושי גדלה באופן דרמטי בכל רמת השגה עוקבת.
סביר להניח שחרקים יבואו ויכרסמו בשורשיו, יחדרו לתוכם עד שכל העץ יקרוס ארצה, עוד בטרם יספיק עץ הבּוֹדְהִי הצעיר ללבלב ולהתפצל לענפים ולהתפתח לדוגמה מועילה. זה מה שאנו רואים שקורה בדרך כלל. לעיתים רחוקות בלבד השורשים צומחים עמוק מספיק כדי לעמוד בפני פגעי הרוח, הגשם והחרקים.
כאשר אנו שותלים עץ רגיל באדמה, אנו יכולים לצפות שהוא יישא פירות במהרה. אך כאשר אנו מנסים לבסס נזיר בדְהַמַּה, הוא תמיד נראה על סף נפילה. אפילו כאשר שום סכנה נראית לעין אינה נשקפת באופק, הוא יצא לחפש משהו שיטריד אותו, ובכך יגרום לעצמו נזק רב. כל אלה הופכים את פיתוחו של נזיר למשימה קשה מאין כמוה. אם אינכם מאמינים לי, פשוט נסו בעצמכם: הוסמכו לנזירות ונסו לקיים את המשמעת הנזירית שקבע הבודהה. מה אתם אומרים, האם לא תהיו רעבים לארוחת הערב עוד לפני שהשמש תשקע? תשכחו לגמרי מהראש שזה עתה גולח, ותחושו דחף להסתובב כל הזמן, לראות מראות, להאזין לקולות, להריח דבר זה, לטעום דבר אחר ולגעת בדברים נעימים ורכים. בוקר, צהריים וערב – לעולם לא יהיה די כדי להשביע את תאבונכם. עד מהרה תשכחו לגמרי ממעמדכם כנזירים. לא סביר שתתעניינו אי פעם בטיפוח עץ הבּוֹדְהִי הפנימי, שכן לבכם לעולם לא יקבל את ההיגיון ויתמיד בהכשרת הנזיר במשך זמן מספיק כדי לזכות בשלוות תודעה אמיתית.
כאשר עץ הבּוֹדְהִי שבלב נותר ללא השגחה, הוא ילך ויקמול בהדרגה. אז תהיה ידן של ההשפעות המזיקות על העליונה. איזה עץ בּוֹדְהִי יוכל להישאר זקוף מול מתקפה כזאת? הבּוֹדְהִי של נזיר רגיש להשפעות אלה, ולכן לבו עלול להיות מושפע בקלות מגורמים צורמים כאלה. אם הבּוֹדְהִי שלו אינו יכול לעמוד בלחץ, הוא יקרוס חסר תקווה ארצה. לפיכך, לבסס את הבּוֹדְהִי כראוי הוא משימה קשה ביותר. מי שמעולם לא ניסה לבסס בּוֹדְהִי בלבו אינו יודע עד כמה עוצמתיות יכולות להיות ההשפעות השליליות האלה. הם מנסים לדשן את עץ הבּוֹדְהִי הצעיר בחומרים שרק מעכבים את צמיחתו, ובסופו של דבר הורסים אותו לחלוטין. כתוצאה מכך, עצי בּוֹדְהִי כאלה נוטים להיראות קודרים וחסרי חיוניות, כאילו הם עומדים למות בכל רגע מחמת מחסור עמוק באיכויות אציליות.
יש לי ניסיון בנטיעת עצי בּוֹדְהִי כאלה ובטיפול בהם. ובשל חוסר שיקול דעת מספק, גם אני חוויתי לא מעט אכזבות. לכן אני מודע היטב לקושי העצום שבביסוסם ובטיפול בהם. הם תמיד נראים על סף קמילה ומוות. אפילו כיום איני יכול לומר בוודאות אם עץ הבּוֹדְהִי שלי יגדל ויתבגר יפה, או פשוט יתנוון, שכן ככלל הוא מאיים לפנות לכיוון גרוע יותר. למעשה, לא ראיתי התקדמות מספקת שתאפשר לי להעריך את מידת הירידה. נראה שהידרדרות מתמדת היא המצב הרגיל. מאחר שבּוֹדְהִי מסוג זה מעדיף לחפש גירויים שמזיקים לו בהכרח, הוא יכול להרוס את עצמו בקלות גם ללא כל עזרה מבחוץ.
כל מי שעושה מאמץ מייסר כדי להתנגד לנטיותיו הטבעיות של לבו, עד שהוא נכנע לסמכותה של הדְהַמַּה, מסוגל לפתח את הבּוֹדְהִי לשלמות. אדם כזה ראוי באמת להערצה.
אָצַ'רִייַה מַן הוא דוגמה מובהקת למורה המפתח את הבּוֹדְהִי באופן כה יסודי, עד שהוא נעשה מקור מרגיע של נחמה וביטחון לכל תלמידיו. אָצַ'רִייַה מַן טיפח בקפידה את עץ הבּוֹדְהִי שלו, עד שגזעו היה חזק, ענפיו רחבים, עליו צפופים, ופירותיו ופרחיו רבים. הוא היה תמיד מקור שליו לצל עבור אלה שביקשו למצוא מחסה תחתיו. אף שהוא כבר הלך לעולמו, די בקריאת סיפור חייו כדי לעורר אמון בו ובדְהַמַּה שתרגל. כמעט נדמה כאילו מעולם לא הלך לעולמו.