התבוננות
– חלק ראשון –
בשיחות אישיות לא מעטות אני נתקל בעובדה שאנשים אינם יודעים לתאר את הסבל עליו הם מבקשים לדבר ושממנו היו, כמובן, רוצים להיפטר. יש צורות שונות ודרגות שונות לתופעה הזו, אבל אחד הגורמים המרכזיים לה הוא חוסר מיומנות בהתבוננות, פנימית וחיצונית.
"התבוננות" היא המילה שבה אני מתרגם את המילה בפאלי "פַּצַּ'וֶקּהַנַה" paccavekkhana , ואני מגדיר אותה "בחינה מנטלית של דבר, מוחשי או מופשט, פנימי או חיצוני" כאשר "פנימי" פירושו בתוך מה שהמתבונן מחשיב כ"אני", וכל היתר הוא "חיצוני".
כפי שהבודהה אומר בסוף הסוטרה "הַהַנְחָיָה לְרָהוּלַה בְּמִשְׁתַּלַּת הַמַּנְגּוֹ" MN061:
"כָּל אוֹתָם פְּרוּשִׁים וּבְרַהְמִינִים, רָהוּלַה, אֲשֶׁר בְּמַהֲלַךְ הֶעָבָר טִהֲרוּ אֶת פְּעֻלּוֹת גּוּפָם, טִהֲרוּ אֶת פְּעֻלּוֹת דִּבּוּרָם, טִהֲרוּ אֶת פְּעֻלּוֹת מַחְשַׁבְתָּם, כֻּלָּם מַמָּשׁ בְּכַזּוֹ הִתְבּוֹנְנוּת חוֹזֶרֶת1 טִהֲרוּ אֶת פְּעֻלּוֹת גּוּפָם, טִהֲרוּ אֶת פְּעֻלּוֹת דִּבּוּרָם, טִהֲרוּ אֶת פְּעֻלּוֹת מַחְשַׁבְתָּם. כָּל אוֹתָם פְּרוּשִׁים וּבְרַהְמִינִים, רָהוּלַה, אֲשֶׁר בְּמַהֲלַךְ הֶעָתִיד יְטַהֲרוּ אֶת פְּעֻלּוֹת גּוּפָם, יְטַהֲרוּ אֶת פְּעֻלּוֹת דִּבּוּרָם, יְטַהֲרוּ אֶת פְּעֻלּוֹת מַחְשַׁבְתָּם, כֻּלָּם מַמָּשׁ בְּכַזּוֹ הִתְבּוֹנְנוּת חוֹזֶרֶת יְטַהֲרוּ אֶת פְּעֻלּוֹת גּוּפָם, יְטַהֲרוּ אֶת פְּעֻלּוֹת דִּבּוּרָם, יְטַהֲרוּ אֶת פְּעֻלּוֹת מַחְשַׁבְתָּם. כָּל אוֹתָם פְּרוּשִׁים וּבְרַהְמִינִים, רָהוּלַה, אֲשֶׁר בַּהוֹוֶה מְטַהֲרִים אֶת פְּעֻלּוֹת גּוּפָם, מְטַהֲרִים אֶת פְּעֻלּוֹת דִּבּוּרָם, מְטַהֲרִים אֶת פְּעֻלּוֹת מַחְשַׁבְתָּם, כֻּלָּם מַמָּשׁ בְּכַזּוֹ הִתְבּוֹנְנוּת חוֹזֶרֶת מְטַהֲרִים אֶת פְּעֻלּוֹת גּוּפָם, מְטַהֲרִים אֶת פְּעֻלּוֹת דִּבּוּרָם, מְטַהֲרִים אֶת פְּעֻלּוֹת מַחְשַׁבְתָּם.
"לָכֵן, רָהוּלַה, 'בְּהִתְבּוֹנְנוּת חוֹזֶרֶת אֲטַהֵר אֶת פְּעֻלּוֹת גּוּפִי, בְּהִתְבּוֹנְנוּת חוֹזֶרֶת אֲטַהֵר אֶת פְּעֻלּוֹת דִּבּוּרִי, בְּהִתְבּוֹנְנוּת חוֹזֶרֶת אֲטַהֵר אֶת פְּעֻלּוֹת מַחֲשַׁבְתִּי.' כָּךְ, רָהוּלַה, עָלֶיךָ לְתַרְגֵּל ."
מדברים אלו ברורה חשיבותה המרכזית של ההתבוננות לפיתוח התודעה. בלעדיה פשוט אי אפשר לתקן שום תהליך שגוי, כי כל תיקון כזה תלוי בהבנה של תהליך השגיאה: איך הגעתי לחוש תחושת סבל שאני חש כרגע?
ההתבוננות שעליה מדבר הבודהה נעשית לאור הדהרמה שהמתרגל כבר למד, אבל יש המתקשים גם בהתבוננות תֵּאוּרִית פשוטה, ועל כן צריך להתחיל מזה, כשלב תרגול מקדים ומכין. גם הבודהה מסביר את תהליך ההתבוננות על פי הדהרמה באמצעות ההתבוננות הַתֵּאוּרִית הפשוטה:
"מַמָּשׁ, אוּדָיִי, כְּאִלּוּ אֶבֶן-בָּרֶקֶת טְהוֹרָה יָפָה, מְלֻטֶּשֶׁת הֵיטֵב כִּמְתֻמָּן, נֵחֶנֶת בְּכָל הַתְּכוּנוֹת, הָיְתָה כְּרוּכָה בִּגְדִיל כָּחֹל אוֹ צָהֹב אוֹ אָדֹם אוֹ לָבָן אוֹ בִּגְדִיל צְהַבְהַב. שָׁם, אָדָם בַּעַל עֵינַיִם בְּאוֹחֲזוֹ בָּהּ הָיָה מִתְבּוֹנֵן: 'זוֹהִי אֶבֶן-בָּרֶקֶת טְהוֹרָה זַכָּה, מְלֻטֶּשֶׁת הֵיטֵב כִּמְתֻמָּן, נֵחֶנֶת בְּכָל הַתְּכוּנוֹת, וּכְרוּכָה בִּגְדִיל כָּחֹל אוֹ צָהֹב אוֹ אָדֹם אוֹ לָבָן אוֹ בִּגְדִיל צְהַבְהַב.' מַמָּשׁ כָּךְ, אוּדָיִי, הִכְרַזְתִּי לְתַלְמִידַי אֶת דֶּרֶךְ הַתִּרְגּוּל, שֶׁבְּתַרְגְּלָם בָּהּ תַּלְמִידַי יוֹדְעִים בְּבֵרוּר כָּךְ: 'גּוּף חָמְרִי זֶה, עָשׂוּי מֵאַרְבַּעַת הַיֵּשִׁים הַגְּדוֹלִים, מִתְהַוֶּה מֵאֵם וְאָב, מִצְטַבֵּר מֵאֹרֶז מְבֻשָּׁל וְחָלָב מֻתְסָס, טִבְעוֹ אִי-קְבִיעוּת, שְׁחִיקָה, בְּלָיָה, הִתְפָּרְקוּת וְחוּרְבָּן, וְגַם תּוֹדַעְתִּי נִסְמֶכֶת עָלָיו וּקְשׁוּרָה בּוֹ.' ("הַדְּרָשָׁה הַגְּדוֹלָה לְסַקוּלוּדָיִי" MN077 [ד.5.יב] )
בפסקה זו החלק הראשון, המשל, הוא התבוננות תֵּאוּרִית פשוטה, והחלק השני, הנמשל, הוא דרך תרגול, התבוננות על פי הדהרמה.
תרגול התבוננות תֵּאוּרִית פשוטה
כתרגיל התבוננות תֵּאוּרִית פשוטה אפשר לקחת חפץ הנמצא בשימוש יומיומי של המתרגל, משהו שמחזיקים בכיס או בתיק באופן קבוע. אתם שמים אותו לפניכם או אוחזים בידכם ומתבוננים בו ובו בלבד במשך רבע שעה. ככל שאתם מתבוננים יותר כך תשימו לב לפרטים קטנים שלא שמתם לב אליהם עד כה: שריטות, כתמים, סימנים אחרים, כתובות על גבי החפץ, משקל החפץ, גודלו, צבעים שונים, איך הוא מרגיש במגע? האם יש לו טקסטורות שונות במקומות שונים? יש לו חלקים נעים? הוא קר? חם? אולי בתנאים מסוימים הוא משמיע צליל (כמו בפתיחת רוכסן)? אולי יש לו ריח? ריחות? בקצרה – כל מה שכל אחד מחמשת החושים החיצוניים יכול להביא אליכם תוך כדי התבוננות. זה לא כולל מה משמעות החפץ, מה תפקידו, מה מחירו (אלא אם זה רשום עליו), מה ההיסטוריה שלו, אלו רגשות הוא מעורר בכם וכו' אלו אינם דברים שהוכנס לתודעתכם כעת באמצעות חמשת החושים, אלא נמצאים באחד מסוגי הזיכרון, או שהם מחשבה חדשה על מה שהוכנס כעת לתודעתכם.
לאחר ההתבוננות נסו לרשום כל מה שראיתם. תיאור מילולי של כל מה שחמשת החושים קלטו, כך שמי שלא מכיר את החפץ יוכל לזהות אותו בוודאות על פי התיאור. נסו לרשום את התיאור בצורה שיטתית הקשורה לחפץ עצמו ולא לפי הסדר בו שמתם לב לפרטים. תיאור כזה, של חפץ די פשוט, יכול למלא מספר עמודים...
אם התרגיל קשה לכם, חיזרו עליו שוב ושוב עד שיהיה קל, והתיאור הכתוב יהיה עשיר בפרטים מחמשת החושים החיצוניים. רק אם עברתם שלב זה בהצלחה, המשיכו הלאה.
התבוננות תֵּאוּרִית שלב ב'
הביטו סביבכם ושימו לב. עכשיו זהו תרגיל מתמשך, שאותו תיקחו לכל ימי חייכם: בין אם אתם בחוץ ובין אם בין ארבע קירות, בכל מקום שהמבט נופל, באלפי נקודות כאלו בשדה הראייה בכל רגע, יש לא פחות פרטים מאשר בחפץ שתיארתם. אתם יכולים לבלות זמן רב מאוד רק בהתבוננות ויזואלית בכל פרט בסביבה באותה רמת פרוט שתרגלתם לגבי החפץ הראשון. אבל כמובן שבאותו זמן שאתם מתבוננים ויזואלית, האוזן מביאה לכם בו-זמנית קולות גבוהים ונמוכים ממקורות שונים וממרחקים שונים, האף מביא לכם ריחות שבדרך כלל מִתְרַגְּלִים להם במהירות יחסית ובזאת מתאפשרת קליטת ריחות אחרים, ואפילו לפה ריק מכל מאכל ומשקה יש טעם כלשהו. הגוף מרגיש כל הזמן מגעים: טמפרטורה, לחץ, טקסטורה, תנועה של אובייקט חיצוני, מיקום של אברי הגוף, כאב מסוגים שונים החל בגירוד קל ועד לכאבים בלתי נסבלים. כל זה מלווה אותנו כל הזמן, רק שבחוויה היומיומית שמחוץ לתרגול אנו שמים לב רק לדברים הבולטים בעוצמתם או בהופעתם הבלתי צפויה.
כמובן שאין צורך לכתוב תיאור בכול פעם, אבל אם אתם מרגישים שזה עוזר – כיתבו מדי פעם ובחנו את מה שכתבתם, עד כמה התאור מקיף ומלא. נסו לתרגל זאת כמה שיותר, ללא הגבלה מלבד זאת שאתם ממשיכים לחיות את חייכם הרגילים. התרגיל הפשוט הזה יכול לגרום לפעמים לתחושה של "וואו, איפה הייתי עד עכשיו?.. איך לא חוויתי את כל זה?" וכדאי שהוא גם יעורר סקרנות: "מה זה הקול החלש מאוד ששמתי לב אליו רק עכשיו? האם זו ציפור, מכונה כל שהיא? מנין זה יכול להגיע?" התשובה במקרה זה פחות חשובה מעצם הסקרנות, כי הרבה פעמים החושים החיצוניים לא יתנו לנו תשובה מיידית. הסקרנות תיתן לנו תנופה להמשך הדרך.
בעצם, כאן עלי להפסיק ולא להמשיך לשלב הבא עד שֶׁתְּתַרְגְּלוּ. הנטייה של כל אחד כמעט היא לומר לעצמו "את זה הבנתי, השלב הבא בוודאי יותר חשוב ויותר מעניין, אז אתרכז בו" – ואז כמובן לא מתרגלים בכלל, או לא מתרגלים מספיק. התרגול הוא חזרתי ומשעמם; לעומת זאת תוצאת התרגול, ראייה מפורטת יותר של המציאות החושית, יכולה להיות מעניינת, מרתקת, בתחילה אפילו מלהיבה; אבל היא בעיקר חשובה מאוד, כי בהמשך נבנה עליה כל שינוי חיובי בחיים שאנו רוצים בו. אל תשימו לב לשיעמום שבתרגול; שימו לב לתוצאתו המעניינת.
לכן אני ממשיך בהסבר רק כדי להעמיק את השלבים הקודמים באמצעות התהליך המקביל להתבוננות: תרגול הריכוז.
תרגול הריכוז
תרגול הריכוז נועד בין היתר, ובפרט בשלבים הראשונים של התרגול, לתמוך בחזרתיות הנחוצה בתרגולי ההתבוננות. אדם שהריכוז שלו אינו מפותח יתעייף מהר ויתיאש מהר לפני שיראה תוצאות. "הריכוז" עליו מדובר הוא ריכוז תשומת הלב בדבר אחד, שבאותו זמן רק הוא חשוב וכל השאר יחכה. ה"דבר האחד" אינו חייב להיות קטן וראשוני, אינו חייב להיות "חד נקודתי" כפי שיש המסבירים. הוא יכול להיות גדול ומורכב, אלא שלצורך התרגול הזה מתעלמים מאפשרות חלוקתו לפרטים, ומתייחסים אליו בכללותו, כאחד. אם, למשל, אנו בוחרים כאובייקט ריכוז ראשוני את השאיפה והנשיפה, הרי שבתרגול ריכוז אנו רואים אותה כתהליך אחד, ולא מנסים לפרק את התהליך לחלקים ולהתייחס להיבטים שונים שלו, מה שנעשה בתרגולי התבוננות על פי הדהרמה.
כל מה שאנו צריכים בתרגול הריכוז הוא להחזיק את המודעות שלנו על התהליך שנבחר להיות אובייקט הריכוז הראשוני, ולדחות כל מחשבה על משהו אחר לזמן אחר. כל עוד תשומת הלב נתונה לנשימה – אנחנו מרוצים. אם תשומת הלב ברחה, אנו מחזירים אותה לנשימה ושוב אנו מרוצים.
יש שתי דרכים עיקריות להחזיר את תשומת הלב לנשימה: דרך אחת פסיבית יותר והאחרת אקטיבית. בדרך הפסיבית מתייחסים להפרעה שתפסה את תשומת לבנו כאל רכבת שחוצה את דרכנו: פשוט נותנים לה לעבור. בדרך האקטיבית מתייחסים להפרעה כאל קוץ שנתקע לנו ברגל או כלהקת חרקים שנטפלה אלינו, שימשיכו להציק על כל צעד ושעל אם לא נרחיק אותם. כדאי שההחלטה באיזו דרך לבחור תהיה בכל מקרה לגופו, כלומר בשימוש בתבונה. האם יש לצפות שההפרעה הזו תעבור מיד ולא תחזור (אל דאגה, הפרעות אחרות תופענה...) ואז התערבות מצדנו רק תנפח את ההפרעה, או זוהי הפרעה מסוג שאנו מכירים כבר, מחשבה טורדנית שצצה לעיתים קרובות ונתקעת במוחנו כמו מנגינה שמזמזמת שם ולא תחלוף מעצמה?
אולי אתם זוכרים שבסוטרה "צוּרַת הַמַּחְשָׁבָה" MN020 הבודהה מלמד כמה טכניקות לעקור מחשבות לא רצויות. בתרגול הריכוז כמעט כל הפעילות המחשבתית חוץ מתשומת הלב לאובייקט הריכוז אינה רצויה. לכן זוהי הזדמנות מתאימה לתרגל טכניקות אלו, ואני אתעכב כאן רק על הראשונה: להחליף מחשבה במחשבה. "מַמָּשׁ, נְזִירִים, כְּפִי שֶׁנַּגָּר-אֻמָּן אוֹ שׁוּלְיַת הַנַּגָּר עֲשׂוּיִים לִדְחֹף הַחוּצָה, לְהָסִיר וּלְחַלֵּץ יָתֵד גַּסָּה בְּאֶמְצָעוּת יָתֵד עֲדִינָה..." מנסיוני אני מלמד שהמחשבה המחליפה צריכה להיות חיובית יותר, לקוחה מן הדהרמה או לפחות קרובה יותר לדהרמה, והיא צריכה להיות מן הסוג של המחשבה המפריעה. כלומר: אני אנסה להפטר משיר שנתקע בראשי באמצעות קטע מזמורים (chanting), מתמונה שעולה בדעתי באמצעות תמונת פסל בודהה, ומ"רעיון מבריק שחבל לאבד אותו" באמצעות מחשבה על אַנִיצַּ'הAnicca , אי קביעות כל התופעות.
גם אם הנושא שלנו הוא התבוננות, אל תזלזלו בתרגול הריכוז. זה לא תרגול למתחילים בלבד, אפשר להגיע איתו להישגים מפליאים בפני עצמם, והוא ממש מסייע להתבוננות. אני מציע להתחיל כל תרגול בהתבוננות בתרגול ריכוז עד שמגיעים לרגיעה ורמת ריכוז טובה בהתאם לרמה שבה אתם נמצאים. אחר כך, במעבר להתבוננות, תגדירו לעצמכם במה אתם מתכוונים להתבונן כעת. זה יעזור לכם לוודא שאתם לא הולכים אחר גירויים חיצוניים ומתפזרים, מצד אחד, ושאתם לא מתעלמים מחלקים או מהיבטים מסויימים של אובייקט ההתבוננות מצד שני. לא כל כך חשוב בשלב זה במה מתבוננים, כפי שחשובה עצם ההגדרה וההקפדה שלא לסטות ממנה.
תרגלו, תרגלו, תרגלו. בהמשך הדברים נעבור מהתבוננות תאורית פשוטה, שכאמור היא רק אימון מוקדם, להתבוננויות על פי הדהרמה.
(חלק שני של מאמר זה – במכתב הבא)