שיחות דהרמה של אג'אהן צ'ה ה'

להיטיב את התודעה

שיחת דהרמה מאת אג'אהן צ'ה1

תרגום מאנגלית והערות (אם לא נכתב אחרת) פניננדו בהיקהו

בימים אלה אנשים הולכים לכל מקום ומחפשים זכויות2. ונראה שהם תמיד עוצרים בווט פה פונג3. אם הם לא עוצרים בדרך, הם עוצרים בדרך חזרה. ווט פה פונג הפך לתחנה. יש אנשים שממהרים כל כך שאני אפילו לא מקבל הזדמנות לראות אותם או לדבר איתם. רובם מחפשים זכויות. אני לא רואה הרבה שמחפשים דרך לצאת ממעשים רעים. הם כל כך נחושים להשיג זכויות שהם לא יודעים איפה הם הולכים לשים אותן. זה כמו לנסות לצבוע בד מלוכלך ולא מכובס.

נזירים מדברים כך בצורה ישירה, אבל קשה לרוב האנשים ליישם את סוג ההוראה הזה. זה קשה כי הם לא מבינים. אם היו מבינים זה היה הרבה יותר קל. נניח שהיה חור, והיה משהו בתחתיתו. עכשיו, כל מי שהכניס את ידו לחור ולא הגיע לתחתית יאמר שהחור עמוק מדי. מתוך מאה או אלף אנשים שמכניסים את ידיהם לחור הזה, כולם יאמרו שהחור עמוק מדי. אף אחד לא יאמר שזרועו קצרה מדי!

יש כל כך הרבה אנשים המחפשים זכויות. במוקדם או במאוחר הם יצטרכו להתחיל לחפש דרך לצאת ממעשים רעים. אבל לא הרבה אנשים מתעניינים בזה. תורתו של הבודהה כל כך קצרה, אבל רוב האנשים פשוט חולפים על פניה, בדיוק כמו שהם עוברים דרך ווט פה פונג. עבור רוב האנשים, זה מה שהדהרמה היא, תחנה.

רק שלוש מילים, כמעט כלום: Sabba-pāpassa akaraṇaṁ4: להימנע מכל מעשה רע. זוהי תורתם של כל הבודהות. זהו לב הבודהיזם. אבל אנשים ממשיכים לקפוץ מעליה, הם לא רוצים את זה. ויתור על כל מעשה רע, גדול כקטן, מפעולות גופניות, מילוליות ומנטליות – זוהי תורתם של הבודהות5.

אם היינו צובעים פיסת בד, היינו צריכים לכבס אותה קודם. אבל רוב האנשים לא עושים את זה. בלי להסתכל על הבד, הם טובלים אותו מיד בצבע. אם הבד מלוכלך, צביעתו גורמת לו לצאת אפילו יותר גרוע מקודם. תחשבו על זה. צביעת סמרטוט ישן ומלוכלך, האם זה ייראה טוב? אתם מבינים? כך מלמד הבודהיזם, אבל רוב האנשים פשוט מפספסים את זה. הם רק רוצים לעשות מעשים טובים, אבל הם לא רוצים לוותר על מעשים רעים. זה בדיוק כמו לומר 'החור עמוק מדי'. כולם אומרים שהחור עמוק מדי, אף אחד לא אומר שהזרוע שלהם קצרה מדי. אנחנו צריכים לחזור לעצמנו. עם ההוראה הזו אתם צריכים לקחת צעד אחורה ולהסתכל על עצמכם.

לפעמים הם הולכים לחפש זכויות באוטובוס מלא. אולי הם אפילו רבים באוטובוס, או שהם שיכורים. שואלים אותם לאן הם נוסעים והם אומרים שהם מחפשים זכויות. הם רוצים זכויות אבל הם לא מוותרים על חטא. כך הם לעולם לא ימצאו זכויות.

ככה הם אנשים. עליכם להסתכל מקרוב, להסתכל על עצמכם. הבודהה לימד על זיכרון ומודעות עצמית6 בכל המצבים. מעשים רעים נובעים מפעולות גופניות, מילוליות ומנטליות. מקור כל הטוב, הרע, הרווחה והנזק טמון במעשים, בדיבור ובמחשבות. האם הבאתם אתכם את מעשיכם, דיבורכם ומחשבותיכם היום? או שהשארתם אותם בבית? כאן עליכם להסתכל, ממש כאן. אינכם צריכים להסתכל רחוק מדי. התבוננו במעשים, בדיבורכם ובמחשבותיכם. התבוננו כדי לראות אם התנהגותכם פגומה או לא.

אנשים לא באמת מסתכלים על הדברים האלה. כמו עקרת הבית ששוטפת כלים עם מבט זועף על פניה. היא כל כך שקועה בניקוי הכלים, שהיא לא מודעת לכך שהתודעה שלה מלוכלכת! ראיתם את זה פעם? היא רואה רק את הכלים. היא מסתכלת רחוק מדי, נכון? חלקכם כנראה חוו את זה, הייתי אומר. כאן עליכם להסתכל. אנשים מתרכזים בניקוי הכלים אבל הם נותנים לתודעה שלהם להתלכלך. זה לא טוב, הם שוכחים את עצמם.

מכיוון שהם לא רואים את עצמם, אנשים יכולים לבצע כל מיני מעשים רעים. הם לא מביטים על התודעה שלהם. כשאנשים הולכים לעשות משהו רע, הם צריכים להסתכל סביב קודם כדי לראות אם מישהו מסתכל. 'האם אמא שלי תראה אותי?' 'האם בעלי יראה אותי?' 'האם הילדים שלי יראו אותי?' 'האם אשתי תראה אותי?' אם אף אחד לא צופה, הם פשוט עושים את זה. זה מעליב את עצמם. הם אומרים שאף אחד לא צופה, אז הם מסיימים את העבודה במהירות לפני שמישהו יראה. ומה לגבי עצמם? האם הם לא 'מישהו'?

אתם מבינים? מכיוון שהם מתעלמים מעצמם כך, אנשים אף פעם לא מוצאים את מה שיש לו ערך אמיתי, הם לא מוצאים את הדהרמה. אם תסתכלו על עצמכם תראו את עצמכם. בכל פעם שאתם עומדים לעשות משהו רע, אם תראו את עצמכם בזמן תוכלו לעצור. אם אתם רוצים לעשות משהו בעל ערך, התבוננו בתודעה שלכם. אם אתם יודעים איך להסתכל על עצמכם, תדעו על טוב ורע, נזק ותועלת, חטאים ומוסר. אלה הדברים שעלינו לדעת. אם לא אדבר על הדברים האלה, לא תדעו עליהם. יש לכם חמדנות ואשליה בתודעה, אבל אתם לא יודעים את זה. לא תדעו כלום אם אתם תמיד מסתכלים החוצה. זוהי הבעיה עם אנשים שלא מסתכלים על עצמם. כשמסתכלים פנימה, תראו טוב ורע. כשאנחנו רואים את הטוב, אנחנו יכולים לקחת את זה ללב ולתרגל בהתאם. לוותר על הרע, לתרגל את הטוב; זהו לב הבודהיזם. Sabba-pāpassa akaraṇaṁ – לא לבצע שום מעשה רע, בין אם דרך הגוף, הדיבור או התודעה. זהו התרגול הנכון, תורת הבודהות. עכשיו 'הבגדים שלנו' נקיים.

ואז יש לנו את ה- kusalassūpasampadā7 – הפיכת התודעה למוסרית ומיומנת. אם התודעה טובה ומיומנת, איננו צריכים לנסוע באוטובוס בכל רחבי הארץ בחיפוש אחר זכויות. אפילו כשאנחנו יושבים בבית, אנחנו יכולים להגיע לזְכוּת. אבל רוב האנשים פשוט מחפשים זכויות בכל רחבי הארץ מבלי לוותר על החטאים שלהם. כשהם חוזרים הביתה, הם הולכים בידיים ריקות, חוזרים לפנים החמוצות הישנות שלהם. שם הם שוטפים את הכלים עם פנים חמוצות, כל כך נחושים לנקות את הכלים. זה המקום שבו אנשים לא מחפשים, הם רחוקים מזְכוּת. אנחנו אולי יודעים על הדברים האלה, אבל אנחנו לא באמת יודעים אם אנחנו לא יודעים בתוך התודעה שלנו. הבודהיזם לא נכנס ללב שלנו. אם התודעה שלנו טובה ומיומנת, היא שמחה. יש חיוך בלב שלנו. אבל רובנו בקושי מוצאים זמן לחייך, נכון? אנחנו יכולים לחייך רק כשהדברים הולכים לפי רצוננו. אושרם של רוב האנשים תלוי בכך שהדברים הולכים לטעמם. הם צריכים שכל אחד בעולם יאמר רק דברים נעימים. האם כך מוצאים אושר? האם אפשר שכל אחד בעולם יאמר רק דברים נעימים? אם כך זה, מתי אי פעם תמצאו אושר?

עלינו להשתמש בדהרמה כדי למצוא אושר. מה שזה לא יהיה, בין אם נכון ובין אם לאו, אל תיאחזו בו בעיוורון. פשוט שימו לב לזה ואז הניחו אותו. כאשר התודעה נינוחה, אתם יכולים לחייך. ברגע שאתם מתחילים להתנגד למשהו, התודעה משתבשת. כך שום דבר לא טוב בכלל.

Sacittapariyodapanaṁ8: לאחר שסילקה את הזיהומים, התודעה נקייה מדאגות; היא שלווה, אדיבה ומוסרית. כאשר התודעה קורנת וויתרה על הרע, יש נינוחות בכל עת. התודעה השקטה והשלווה היא התגלמותו האמיתית של ההישג האנושי.

כאשר אחרים אומרים דברים לטעמנו, אנו מחייכים. אם הם אומרים דברים שלא מרוצים מאיתנו, אנו מקמטים את מצחינו. איך נוכל לגרום לאחרים לומר דברים רק לטעמנו כל יום? האם זה אפשרי? אפילו ילדיכם, האם אי פעם אמרו דברים שלא היו לרצונכם? האם אי פעם הרגזתם את ההורים שלכם? לא רק אנשים אחרים, אלא אפילו התודעה שלנו יכולה להרגיז אותנו. לפעמים הדברים שאנחנו עצמנו חושבים עליהם אינם נעימים. מה אתם יכולים לעשות? אתם אולי הולכים ופתאום בועטים בגדם עץ... חבטה!... 'אאוץ'!'

... איפה הבעיה? מי בעט במי בכלל? את מי אתם הולכים להאשים? זו אשמתכם. אפילו התודעה שלנו יכולה לא לרצות אותנו. אם תחשבו על זה, תראו שזה נכון. לפעמים אנחנו עושים דברים שאפילו אנחנו לא אוהבים. כל מה שאתם יכולים לומר זה 'לעזאזל!' אין אף אחד אחר להאשים.

השגת זְכוּת או ברכה בבודהיזם היא ויתור על מה שלא בסדר. כשאנחנו נוטשים את מה שלא בסדר, כך אנחנו כבר לא טועים. כשאין לחץ יש שקט. התודעה השקטה היא תודעה נקייה, כזו שאין בה מחשבות כעס, כזו שהיא בהירה וצלולה.

איך אפשר להבהיר את התודעה? רק על ידי ידיעה. לדוגמה, אולי תחשבו, 'היום אני במצב רוח ממש רע, כל מה שאני מסתכל עליו פוגע בי, אפילו הצלחות בארון'. אולי תרצו לרסק אותן, כל אחת ואחד מהן. כל מה שאתם מסתכלים עליו נראה רע, התרנגולות – הברווזים, החתולים והכלבים... אתם שונאים את כולם. כל מה שבני-זוגכם אומרים פוגע. אפילו כשאתם מסתכלים לתוך התודעה שלכם, אתם לא מרוצים. מה אפשר לעשות במצב כזה? מאיפה מגיע הסבל הזה? זה נקרא 'חוסר זְכוּת'. בימים אלה בתאילנד יש אמרה שכאשר מישהו מת, הזְכוּת שלו נגמרה. אבל זה לא המצב. יש הרבה אנשים שעדיין בחיים שכבר סיימו את הזְכוּת שלהם; אותם אנשים שלא יודעים זְכוּת. התודעה הרעה פשוט אוספת עוד ועוד רוע9.

לצאת לסיורים האלה של עשיית זְכוּת זה כמו לבנות בית יפה בלי להכין את השטח מראש. תוך זמן קצר הבית יקרוס, נכון? התכנון לא היה טוב. עכשיו אתה צריך לנסות שוב, לנסות דרך אחרת. אתה צריך להסתכל לתוך עצמך, להסתכל על הפגמים במעשים שלך, בדיבור ובמחשבות שלך. איפה עוד אתה הולך לתרגל, מלבד במעשים שלך, בדיבור ובמחשבות שלך? אנשים הולכים לאיבוד. הם רוצים ללכת ולתרגל דהרמה במקום שבו באמת שלווה, ביער או בווט פה פונג. האם ווט פה פונג הוא שָׁלֵו? לא, הוא לא באמת שָׁלֵו. המקום הַשָּׁלֵו באמת הוא ביתכם.

אם יש לכם תבונה, בכל מקום שתלכו, תהיו נטולי דאגות. כל העולם כבר בסדר גמור כפי שהוא. כל העצים ביער כבר בסדר גמור כפי שהם: יש גבוהים, נמוכים, חלולים... כל הסוגים. הם פשוט כפי שהם. מתוך בורות לגבי טבעם האמיתי אנחנו הולכים וכופים עליהם את דעותינו. 'הו, העץ הזה קצר מדי! העץ הזה חלול!' העצים האלה הם פשוט עצים, הם במצב טוב יותר מאיתנו. זו הסיבה שכתבתי את השירים הקטנים האלה על העצים כאן10. תנו לעצים ללמד אתכם. האם למדתם מהם משהו כבר? כדאי לכם לנסות ללמוד מהם לפחות דבר אחד. יש כל כך הרבה עצים, שלכולם יש משהו ללמד אתכם. דהרמה נמצאת בכל מקום, היא נמצאת בכל דבר בטבע. עליכם להבין את נקודה זו. אל תאשימו את החור בכך שהוא עמוק מדי; הסתובבו והביטו בזרועכם!11 אם תוכלו לראות זאת, תהיו מאושרים.

אם תעשו זכות או מעשה טוב, שימרו אותו בתודעתכם. זה המקום הטוב ביותר לשמור אותם. יצירת זכות כפי שעשיתם היום היא טובה, אבל זו לא הדרך הטובה ביותר. בניית מבנים היא טובה, אבל איננה הדבר הטוב ביותר. בניית התודעה העצמית שלכם כמשהו טוב היא הדרך הטובה ביותר. בדרך זו תמצאו טוב בין אם תבואו לכאן או תישארו בבית. מִצְאוּ את המצוינות הזו בתוך תודעתכם. מבנים חיצוניים כמו האולם הזה כאן הם בדיוק כמו 'קליפת' ה'עץ', הם לא 'עץ הליבה'12.

אם יש לכם תבונה, לאן שלא תביטו תהיה דהרמה. אם חסרה לכם תבונה, כך אפילו הדברים הטובים הופכים לרעים. מאיפה מגיע הרוע הזה? רק מהתודעה שלנו, זה המקום. רְאוּ איך התודעה הזאת מִשְׁתַּנֶּה. הכל מִשְׁתַּנֶּה. בעל ואישה היו מסתדרים מצוין ביחד, הם יכלו לדבר אחד עם השני בשמחה גמורה. אבל מגיע יום שבו מצב הרוח שלהם משתבש, כל מה שבני הזוג אומרים נראה פוגעני. התודעה השתבשה, היא השתנתה שוב. ככה זה.

כך כדי לוותר על הרע ולטפח את הטוב, אתם לא צריכים לחפש בשום מקום אחר. אם התודעה שלכם השתבשה, אל תסתכלו על האדם הזה ועל האדם ההוא. פשוט תסתכלו על התודעה שלכם וגלו מאיפה מגיעות המחשבות האלה. למה התודעה חושבת דברים כאלה? הבינו שכל הדברים חולפים. אהבה היא חולפת, שנאה היא חולפת. האם אי פעם אהבתם את ילדיכם? ברור שאהבתם. האם אי פעם שנאתם אותם? אני אענה גם על זה בשבילכם. לפעמים אתם כן, נכון? האם אתם יכולים לזרוק אותם? לא, אתם לא יכולים לזרוק אותם. למה לא? ילדים הם לא כמו כדורים, נכון?13 כדורים נורים החוצה, אבל ילדים נורים ישר חזרה להורים. אם הם רעים, זה חוזר להורים. אפשר לומר שילדים הם הקארמה שלכם. יש טובים ורעים. גם טוב וגם רע נמצאים ממש בילדים שלכם. אבל אפילו הרעים הם יקרים. אדם יכול להיוולד עם פוליו14, להיות נכה ומעוות, ולהיות יקר אפילו יותר מהאחרים. בכל פעם שאתם עוזבים את הבית לזמן מה אתם צריכים להשאיר מסר, 'תשמרו על הקטן, הוא לא כל כך חזק'. אתם אוהבים אותו אפילו יותר מהאחרים.

לכן, עליכם להגדיר את תודעתכם היטב – חצי אהבה, חצי שנאה. אל תיקחו רק את האחד או את השני, תמיד זִכְרוּ את שני הצדדים. ילדיכם הם הקארמה שלכם, הם מתאימים לבעליהם. הם הקארמה שלכם, כך אתם חייבים לקחת אחריות עליהם. אם הם באמת גורמים לכם סבל, פשוט הזכירו לעצמכם, 'זו הקארמה שלי'. אם הם לשביעות רצונכם, פשוט הזכירו לעצמכם, 'זו הקארמה שלי'. לפעמים זה נהיה כל כך מתסכל בבית שאתם פשוט רוצים לברוח. זה נהיה כל כך גרוע שאנשים מסוימים אפילו שוקלים לתלות את עצמם! זוהי קארמה. אנחנו צריכים לקבל את העובדה. הימנעו ממעשים רעים, כך תוכלו לראות את עצמכם בצורה ברורה יותר.

זו הסיבה שהתבוננות בדברים כל כך חשובה. בדרך כלל, כשאנשים מתרגלים מדיטציה, הם משתמשים באובייקט מדיטציה, כמו Bud-dho, Dham-mo או San-gho. אבל אפשר לקצר את זה אפילו יותר. בכל פעם שאתם מרגישים מוטרדים, בכל פעם שהתודעה שלכם משתבשת, פשוט תגידו 'כך!'. כשאתם מרגישים טוב יותר, פשוט תגידו 'כך! זה לא דבר בטוח'. אם אתם אוהבים מישהו, פשוט תגידו 'כך!'. כשאתם מרגישים שאתם כועסים, פשוט תגידו 'כך!'. אתם מבינים? אתם לא צריכים להסתכל לתוך ה-tipiṭaka,15 פשוט 'כך!'. משמעות הדבר היא 'זה חולף'. אהבה היא חולפת, שנאה היא חולפת, טוב הוא חולף, רע הוא חולף. איך הם יכולים להיות קבועים? היכן יש בהם קביעות כלשהי?

אפשר לומר שהם קבועים כיוון שהם תמיד ארעיים. הם בטוחים במובן הזה, הם לעולם לא הופכים להיות אחרת. רגע אחד יש אהבה, רגע אחרי זה שנאה. ככה הם הדברים. במובן הזה הם קבועים. לכן אני אומר שבכל פעם שאהבה מתעוררת, פשוט תגידו לה 'כך!' זה חוסך הרבה זמן. אתם לא צריכים לומר ' aniccaṁ,16 dukkhaṁ, anattā. אם אתם לא רוצים נושא מדיטציה ארוך, פשוט קחו את המילה הפשוטה הזו. אם אהבה מתעוררת, לפני שאתם באמת הולכים לאיבוד בה, פשוט תגידו לעצמכם 'כך!' זה מספיק.

הכל חולף, והוא קבוע בכך שהוא תמיד ככה. רק לראות את זה, זה לראות את לב הדהרמה, את הדהרמה האמיתית.

עכשיו, אם כולם היו אומרים 'כך!' לעתים קרובות יותר, ומתמסרים לאימון כזה, ההיאחזות הייתה פוחתת והולכת. אנשים לא היו תקועים כל כך באהבה ובשנאה. הם לא היו נאחזים בדברים. הם היו נותנים את מבטחם באמת, לא בדברים אחרים. מספיק לדעת רק את זה, מה עוד אתם צריכים לדעת?

לאחר ששמעתם את הלימוד, עליכם לנסות לזכור גם אותו. מה עליכם לזכור? לעשות מדיטציה... האם אתם מבינים? אם אתם מבינים, הדהרמה מתחברת אתכם, התודעה תפסיק17. אם יש כעס בתודעה, פשוט "כך!" זה מספיק, זה מפסיק מיד. אם אתם עדיין לא מבינים, התבוננו לעומק העניין. אם יש הבנה, כאשר כעס עולה בתודעה, אתם יכולים פשוט לכבות אותו עם "כך! זה לא-קבוע!"

היום הייתה לכם הזדמנות להקליט את הדהרמה הן פנימית והן חיצונית. מבפנים, הצליל נכנס דרך האוזניים כדי להיקלט בתודעה. אם אינכם יכולים לעשות את כל זה, זה לא כל כך טוב, הזמן שלכם בווט פה פונג יתבזבז. הקליטו את זה חיצונית, והקליטו את זה מבפנים. מכשיר ההקלטה הזה כאן אינו כל כך חשוב. הדבר החשוב באמת הוא "מכשיר ההקלטה" בתודעה. מכשיר ההקלטה מתכלה, אבל אם הדהרמה באמת מגיעה לתודעה היא נצחית, היא שם לתמיד. ואתם לא צריכים לבזבז כסף על סוללות.