שיחות דהרמה של אג'אהן צ'ה י'ג

ניתן לעשות זאת

שיחת דהרמה מאת אג'אהן צ'ה1

תרגום מאנגלית והערות (אם לא נכתב אחרת) פניננדו בהיקהו

בזמן זה, אנא קבעו בדעתכם להקשיב לדהרמה. היום הוא היום המסורתי של dhammasavaṇa2 זה הזמן המתאים עבורנו, קהל הבודהיסטים, ללמוד את הדהרמה על מנת להגביר את תשומת-לבנו ותבונתנו. נתינה וקבלת תורות הן משהו שאנו עושים כבר זמן רב. הפעילויות שאנו מבצעים בדרך כלל ביום זה, כמו דקלום שבחי הבודהה, קבלת כללי המוסר, מדיטציה והאזנה לתורות, צריכות להיחשב כשיטות ועקרונות להתפתחות רוחנית. הן אינן שום-דבר מֵעֵבֶר לכך.

כשמדובר בקבלת כללי המוסר, למשל, נזיר יכריז על הכללים ויושבי הבית יִדְּרוּ3 לבצע אותן. אל תטעו במה שקורה. האמת היא שמוסר אינו דבר שניתן לתת. אי אפשר באמת לבקש או לקבל אותו ממישהו. איננו יכולים לתת אותו למישהו אחר. בשפתנו אנו שומעים אנשים אומרים, "הנזיר הנכבד נתן את כללי המוסר" ו"אנחנו קיבלנו את כללי המוסר". אנו מדברים כך כאן בכפר, ולכן זו הפכה לדרך ההבנה הרגילה שלנו. אם אנו חושבים כך, שאנו מקבלים כללי-מוסר מהנזירים בימי הציון של חודשי הירח, ושאם הנזירים לא יתנו כללי-מוסר, אז אין לנו מוסר, זוהי רק מסורת של אשליה שירשנו מאבותינו. חשיבה בצורה זו פירושה שאנו מוותרים על האחריות שלנו, חוסר אמון ובטחון בעצמנו. לאחר מכן זה עובר לדור הבא, וגם הם מגיעים כדי "לקבל" כללי-מוסר מהנזירים. והנזירים מתחילים להאמין שהם אלה ש"נותנים" את כללי המוסר ליושבי-הבית. למעשה, מוסר וכללי-מוסר אינם כאלה. הם לא משהו ש"ניתן" או "מקבלים"; אבל באירועים טקסיים של עשיית זכות וכדומה אנו משתמשים בזה כצורה פולחנית לפי המסורת ומשתמשים בטרמינולוגיה הזו.

למעשה, המוסר שוכן בכוונותיהם של אנשים. אם יש לכם את הנחישות המודעת להימנע מפעילויות מזיקות וממעשים רעים בגוף ובדיבור, מוסר מתפתח בתוככם. עליכם לדעת זאת בתוככם. זה בסדר לקחת את כללי המוסר עם אדם אחר. אתם יכולים גם להיזכר בכללים בעצמכם. אם אינכם יודעים מה הם, אתם יכולים לבקש אותן ממישהו אחר. זה לא משהו מסובך או רחוק מאוד. אז באמת, בכל פעם שאנו רוצים לקבל מוסר ודהרמה, יש לנו אותם בדיוק באותו רגע. זה בדיוק כמו האוויר שמקיף אותנו בכל מקום. בכל פעם שאנו נושמים, אנו קולטים אותם. כל מיני טוב ורע הם כאלה. אם אנו רוצים לעשות טוב, אנו יכולים לעשות זאת בכל מקום, בכל עת. אנו יכולים לעשות זאת לבד או יחד עם אחרים. הרוע הוא אותו הדבר. אנו יכולים לעשות זאת עם קבוצה גדולה או קטנה, במקום נסתר או פתוח. ככה זה.

אלה דברים שכבר קיימים. אבל מוסר הוא משהו שעלינו לראות אותו מתאים לתרגול על ידי כל בני האדם. אדם שאין לו מוסר אינו שונה מחיה. אם תחליטו לחיות כמו חיה, אז כמובן שאין טוב או רע עבורכם, כי לחיה אין שום ידע על דברים כאלה. חתול תופס עכברים, אבל אנחנו לא אומרים שהוא עושה רע, כי אין לו מושגים או ידע על טוב או רע, נכון או לא נכון4. יצורים אלה נמצאים מחוץ למעגל בני האדם. זהו עולם החי. הבודהה ציין שקבוצה זו פשוט חיה לפי הקארמה החייתית. אלה שמבינים נכון ורע, טוב ורע, הם בני אדם. הבודהה לימד את הדהרמה שלו לבני אדם. אם לנו, בני האדם, אין מוסר וידע על הדברים האלה, אז אנחנו לא שונים בהרבה מבעלי חיים; לכן ראוי שנלמד ונלמד על מוסר ונעשה את עצמנו מוכשרים לדבר. זה יהיה ניצול היתרון שבהישג היקר של הקיום האנושי והבאתו לִמְלֵאוּת.

הדהרמה העמוקה היא התורה שמוסר הוא הכרחי. כאשר יש מוסר, יש לנו בסיס שעליו נוכל להתקדם בדהרמה. מוסר פירושו הכללים בנוגע למה שאסור ומה מותר. הדהרמה מתייחסת לטבע ולבני אדם שיודעים על הטבע—כיצד דברים קיימים בהתאם לטבע. הטבע הוא משהו שאנחנו לא מרכיבים. הוא קיים כפי שהוא בהתאם לתנאיו. דוגמה פשוטה היא בעלי חיים. מין מסוים, כמו טווסים, נולד עם דוגמאות וצבעים שונים. הם לא נוצרו כך על ידי בני אדם או שונו על ידי בני אדם; הם פשוט נולדים כך בהתאם לטבע. זוהי דוגמה קטנה לאיך זה בטבע.

כל הדברים בטבע קיימים בעולם—זה עדיין מדבר על הבנה מנקודת מבט ארצית5. הבודהה לימד אותנו את הדהרמה להכיר את הטבע, לשחרר אותו ולתת לו להתקיים בהתאם לתנאיו. זה מדבר על העולם החומרי החיצוני. באשר ל-nāmadhamma,6 כלומר התודעה, אי אפשר להשאיר אותה ללכת בעקבות תנאיה7. יש לאמן אותה. בסופו של דבר נוכל לומר שהתודעה היא המורה לגוף ולדיבור, ולכן יש לאמן אותה היטב. לתת לה ללכת בהתאם לדחפיה הטבעיים פשוט הופך אותה לחיה. יש ללמד אותה ולאמן אותה. עליה להכיר את הטבע, אך אין להשאיר אותה רק ללכת בעקבות הטבע.

אנו נולדים לעולם הזה ולכולנו יהיו באופן טבעי ייסורים של תשוקה, כעס ואשליה. תשוקה גורמת לנו להשתוקק לדברים שונים וגורמת לתודעה להיות במצב של חוסר איזון ומהומה. הטבע הוא כזה. פשוט לא יעבוד לתת לתודעה ללכת אחרי דחפי השתוקקות אלה. זה רק מוביל לחום ומצוקה. עדיף להתאמן בדהרמה, באמת.

כאשר מתרחשת בנו סלידה, אנו רוצים לבטא כעס כלפי אנשים; זה יכול אפילו להגיע לנקודה של תקיפה פיזית או הריגת אנשים. אבל אנחנו לא פשוט 'נותנים לזה ללכת' בהתאם לטבע. אנחנו יודעים את טבעו של מה שקורה. אנחנו רואים את זה כפי שהוא, ומלמדים את התודעה על כך. זהו לימוד הדהרמה.

אשליה היא אותו הדבר. כאשר זה קורה, אנחנו מבולבלים לגבי דברים. אם אנחנו פשוט משאירים את זה כפי שהוא, אנחנו נשארים בַּבּוּרוּת. אז הבודהה אמר לנו להכיר את הטבע, ללמד את הטבע, לאמן ולהתאים את הטבע, לדעת בדיוק מהו הטבע.

לדוגמה, אנשים נולדים עם גוף פיזי ותודעה. בהתחלה הדברים האלה נולדים, באמצע הם משתנים ובסוף הם כבים. זה רגיל; זהו טבעם. אנחנו לא יכולים לעשות הרבה כדי לשנות את העובדות האלה. אנחנו מאמנים את התודעה שלנו כמיטב יכולתנו, וכשמגיע הזמן עלינו להניח לכל זה. זה מֵעֵבֶר ליכולתם של בני האדם לשנות את זה או להתגבר על זה. הדהרמה שהבודהה לימד היא משהו שיש ליישם בזמן שאנו כאן, כדי להפוך פעולות, מילים ומחשבות לנכונות וראויות. הוא לימד את תודעתם של אנשים כדי שלא יוטעו ביחס לטבע, למציאות המקובלת וְלַהַנָּחוֹת. המורה הורה לנו לראות את העולם. הדהרמה שלו הייתה תורה שהיא מעל ומֵעֵבֶר לעולם. אנחנו בעולם. נולדנו לעולם הזה; הוא לימד אותנו להתעלות מעל העולם ולא להיות אסירים של דרכים והרגלים ארציים.

זה כמו יהלום שנופל לבור בוצי. לא משנה כמה לכלוך וזוהמה מכסים אותו, זה לא הורס את זוהרו, את גווניו ואת ערכו. למרות שהבוץ דבוק אליו, היהלום לא מאבד דבר, אלא הוא בדיוק כפי שהיה במקור. ישנם שני דברים נפרדים.

לכן הבודהה לימד להיות מעל העולם, מה שאומר לדעת את העולם בבירור. ב"עולם" הוא לא התכוון כל כך לאדמה, לשמיים וליסודות, אלא לתודעה, לגלגל ה-saṁsāra, בתוך ליבם של אנשים. הוא התכוון לגלגל הזה, לעולם הזה. זהו העולם שהבודהה הכיר בבירור; כשאנחנו מדברים על הכרת העולם בבירור אנחנו מדברים על הדברים האלה. אם זה היה אחרת, הבודהה היה צריך לנסות בכל מקום כדי 'להכיר את העולם בבירור'. זה לא ככה. זוהי נקודה אחת. כל הדהרמות מסתכמות בנקודה אחת; למשל, אנשים—כלומר גברים ונשים. אם נתבונן בגבר אחד ואישה אחת, אנו יודעים את טבעם של כל האנשים ביקום. הם לא כל כך שונים.

דוגמה נוספת היא לימוד על חום. אם אנחנו יודעים רק את הנקודה הזו, את איכות היותך חם, לא משנה מה מקור או סיבת החום; מצב ה'חום' הוא כזה. אם אנחנו יודעים בבירור את הנקודה הזו, אז בכל מקום שיש חום ביקום, אנחנו יודעים שזה ככה. מכיוון שהבודהה ידע נקודה אחת, הידע שלו הקיף את העולם. בידיעה שקור הוא דרך מסוימת, כשהוא נתקל בקור בכל מקום בעולם, הוא כבר ידע זאת. הוא לימד נקודה אחת עבור יצורים החיים בעולם, להכיר את העולם, להכיר אנשים—גברים ונשים—להכיר את אופן קיומם של יצורים בעולם. הידע שלו היה כזה. בידיעה של נקודה אחת, הוא ידע את כל הדברים.

הדהרמה שהמורה הסביר הייתה על ללכת מֵעֵבֶר לסבל. מהו ה"ללכת מֵעֵבֶר לסבל" הזה? מה עלינו לעשות כדי "להימלט מהסבל"? הכרחי שנלמד משהו; עלינו לבוא וללמוד את החשיבה והתחושה בליבנו. בדיוק זה. זה משהו שאנחנו לא מסוגלים לשנות כרגע. נוכל להשתחרר מכל סבל וחוסר סיפוק בחיים, רק על ידי שינוי נקודה אחת זו: השקפת העולם הרגילה שלנו, דרך החשיבה והתחושה שלנו. אם נגיע לתחושה חדשה של דברים, הבנה חדשה, נתעלה מֵעֵבֶר לתפיסות וההבנה הישנות.

הדהרמה האותנטית של הבודהה אינה משהו שמצביע למרחקים. היא מלמדת על attā, העצמי, ושהדברים אינם באמת עצמי. זה הכל. כל התורות שנתן הבודהה הצביעו על כך ש"זה אינו עצמי, זה אינו שייך לעצמי, אין דבר כזה עצמנו או אחרים". כעת, כשאנו נוגעים בזה, איננו יכולים באמת לקרוא זאת, איננו "מתרגמים" את הדהרמה בצורה נכונה. אנו עדיין חושבים "זה אני, זה שלי". אנו נקשרים לדברים ומעניקים להם משמעות. כשאנו עושים זאת, איננו יכולים עדיין להתנתק מהם; המעורבות מעמיקה והבלגן מחמיר. אם אנו יודעים שאין עצמי, שגוף ונפש הם באמת anattā8 כפי שלימד הבודהה, אז כשנמשיך לחקור, בסופו של דבר נגיע להבנת המצב האמיתי של חוסר אנוכיות. נבין באמת שאין עצמי או אחר. הנאה היא בסך הכל הנאה. תחושה היא בסך הכל תחושה. זיכרון הוא בסך הכל זיכרון. חשיבה היא בסך הכל חשיבה9. כולם דברים שהם "סך הכל" כאלה. אושר הוא בסך הכל אושר; סבל הוא בסך הכל סבל. טוב הוא בסך הכל טוב, רע הוא בסך הכל רע. הכל קיים כך בלבד.

אין אושר אמיתי או סבל אמיתי. יש רק את התנאים הקיימים: רק אושר, רק סבל, רק חום, רק קר, רק ישות או אדם. עליכם להמשיך להסתכל ולראות שהדברים הם רק כמות מסוימת. רק אדמה, רק מים, רק אש, רק רוח. עלינו להמשיך "לקרוא" את הדברים האלה ולחקור את הנקודה הזו. בסופו של דבר התפיסה שלנו תשתנה; תהיה לנו תחושה שונה לגבי דברים. האמונה החזקה שיש עצמי ודברים השייכים לעצמי תתבטל בהדרגה. כאשר תחושת הדברים הזו תוסר, אז התפיסה ההפוכה תמשיך לגדול בהתמדה.

כאשר ההבנה של anattā תגיע למלואה, נוכל להתייחס לדברים של העולם הזה—לחפצים ולמעורבויות היקרים לנו ביותר, לחברים ולקרובים, לעושר, להישגים ולמעמד—בדיוק כפי שאנו עושים לבגדים שלנו. כאשר חולצות ומכנסיים חדשים, אנו לובשים אותם; הם מתלכלכים ואנחנו מכבסים אותם; לאחר זמן מה הם שחוקים ואנחנו זורקים אותם. אין שם שום דבר יוצא דופן. אנחנו כל הזמן נפטרים מהדברים הישנים ומתחילים ללבוש בגדים חדשים. תהיה לנו בדיוק אותה תחושה לגבי קיומנו בעולם הזה. לא נבכה או נקטר על דברים. לא נחוש שהם מענים אותנו או מכבידים עלינו. הם יישארו אותם דברים שהיו קודם, אבל התחושה וההבנה שלנו לגביהם השתנו. עכשיו הידע שלנו יתעלה ונראה את האמת. נשיג ראיה עילאית ונלמד את הידע האותנטי של הדהרמה שאנחנו צריכים לדעת ולראות. איפה הדהרמה שאנחנו צריכים לדעת ולראות? היא ממש כאן בתוכנו, בתוך הגוף והתודעה האלו. כבר יש לנו אותה; אנחנו צריכים להכיר ולראות אותה. כולנו נולדנו לעולם האנושי הזה. כל מה שהשגנו בכך, אנו עומדים לאבד. ראינו אנשים נולדים וראינו אותם מתים. אנחנו פשוט רואים את זה קורה, אבל לא באמת רואים בבירור. כשיש לידה, אנחנו עולצים; כשאנשים מתים, אנחנו בוכים עליהם. אין סוף. זה ממשיך ככה ואין סוף לטיפשות שלנו. כשאנחנו רואים לידה אנחנו פזיזים10. כשאנחנו רואים מוות אנחנו פזיזים. יש רק את הטיפשות האינסופית הזו. בואו נסתכל על כל זה. הדברים האלה הם אירועים טבעיים. התבוננו בדהרמה כאן, בדהרמה שאנחנו צריכים להכיר ולראות. הדהרמה הזו קיימת עכשיו. חשבו על כך. הפעילו ריסון ושליטה עצמית. עכשיו אנחנו נמצאים בעיצומם של דברים בחיים האלה. עלינו לא לפחד מהמוות. עלינו לפחד מהעולמות הנחותים. אל תפחדו מהמוות; אלא פחדו ליפול לתופת. עליכם לפחד לעשות רע כל עוד יש לכם חיים. אלה דברים ישנים שאנחנו מתמודדים איתם, לא דברים חדשים. יש אנשים החיים אבל לא מכירים את עצמם בכלל. הם חושבים, 'מה העניין הגדול במה שאני עושה עכשיו? אני לא יכול לדעת מה יקרה כשאמות'. הם לא חושבים על הזרעים החדשים שהם יוצרים לעתיד. הם רואים רק את הפרי הישן.

הם מתמקדים בחוויה הנוכחית, מבלי להבין שאם יש פרי, הוא חייב להגיע מזרע, ושבתוך הפרי שיש לנו עכשיו נמצאים זרעי הפרי העתידי. זרעים אלה רק מחכים להיזרע. פעולות שנולדו מבורוּת ממשיכות את השרשרת בדרך זו, אך כשאתם אוכלים את הפרי, אתם לא חושבים על כל ההשלכות.

בכל מקום שבו התודעה נאחזת הרבה, נחווה סבל עז, צער עז, קושי עז, ממש שם. המקום שבו אנו חווים את רוב הבעיות הוא המקום שבו יש לנו את רוב המשיכה, הכמיהה והדאגה. אנא נסו לפתור זאת. כעת, כל עוד יש לכם חיים ונשימה, המשיכו להסתכל על זה ולקרוא את זה עד שתוכלו 'לתרגם' את זה ולפתור את הבעיה.

כל מה שאנו חווים כחלק מחיינו כעת, יום אחד ניפרד ממנו. אז אל תעבירו את הזמן סתם. תרגלו טיפוח רוחני. קחו את הפרידה, ההפרדה והאובדן האלו כמושא להתבוננות שלכם עכשיו, בהווה, עד שתהיו חכמים ומיומנים בכך, עד שתוכלו לראות שזה רגיל וטבעי. כאשר יש חרדה וחרטה על כך, היו נבונים לזהות את גבולות החרדה והחרטה הללו, בידיעה מה הם על פי האמת. אם תוכלו לשקול דברים בצורה זו, אז תבונה תעלה. בכל פעם שמתרחש סבל, תבונה יכולה לעלות שם, אם נחקור. אבל אנשים בדרך כלל לא רוצים לחקור.

בכל מקום שבו מתרחשת חוויה נעימה או לא נעימה, תבונה יכולה לעלות שם. אם אנו מכירים אושר וסבל כפי שהם באמת, אז אנו מכירים את הדהרמה. אם אנו מכירים את הדהרמה, אנו מכירים את העולם בבירור; אם אנו מכירים את העולם בבירור, אנו מכירים את הדהרמה.

למעשה, עבור רובנו, אם משהו אינו נעים לנו, איננו באמת רוצים לדעת עליו. אנו נלכדים בסלידה ממנו. אם אנחנו לא אוהבים מישהו, אנחנו לא רוצים להסתכל בפניו או להתקרב אליו. זהו סימן של אדם טיפש וחסר מיומנות; זו לא דרכו של אדם טוב. אם אנחנו אוהבים מישהו, כמובן שאנחנו רוצים להיות קרובים אליו, אנחנו עושים כל מאמץ להיות אתו, ליהנות מחברתו. גם זו טיפשות. הן למעשה אותו דבר, כמו כף היד וגב היד. כשאנחנו מסובבים את היד ורואים את כף היד, גב היד מוסתר מהעין. כשאנחנו מסובבים אותה, אז כף היד לא נראית.

הנאה מסתירה כאב וכאב מסתיר הנאה מהעין. שגוי מכסה את הנכון, הנכון מכסה את השגוי. התבוננות רק בצד אחד של הידע שלנו אינה שלמה. בואו נעשה דברים בשלמות כל עוד יש לנו חיים. נמשיך להסתכל על דברים, נפריד בין אמת לשקר, נבחין איך הם הדברים באמת, נגיע לסוף, נגיע לשלווה. כשיגיע הזמן נוכל להבקיע11 ולהניח לדברים לגמרי. עכשיו עלינו לנסות בתוקף להפריד בין הדברים—ולהמשיך לנסות להבקיע.

הבודהה לימד על שיער, ציפורניים, עור ושיניים. הוא לימד אותנו להפריד אותם12. אדם שאינו יודע על הפרדה יודע רק על שמירה עליהם לעצמו. כעת, בעוד שעדיין לא נפרדנו מהדברים הללו, עלינו להיות מיומנים במדיטציה עליהם. עדיין לא עזבנו את העולם הזה, לכן עלינו להיזהר. עלינו להתבונן הרבה, לעשות שפע מעשי נדיבות, לדקלם הרבה את הכתבים, לתרגל הרבה. עלינו לפתח תובנה לגבי ארעיות, חוסר סיפוק ו-אין אני. גם אם התודעה לא רוצה להקשיב, עלינו להמשיך לפרק דברים כך ולהגיע לידיעה בהווה. זה בהחלט ניתן לעשות. אפשר לממש ידע שמֵעֵבֶר לעולם. אנחנו תקועים בעולם. זוהי דרך 'להרוס' את העולם, באמצעות התבוננות וראייה מֵעֵבֶר לעולם כדי שנוכל להתעלות בהווייתנו מעל העולם. אפילו בזמן שאנו חיים בעולם הזה, נקודת המבט שלנו יכולה להיות מעל העולם.

בקיום ארצי יוצרים גם טוב וגם רע. כעת אנו מנסים לתרגל מידות טובות ולוותר על הרע. כאשר מגיעות תוצאות טובות, אסור לכם להיות תחת הטוב הזה, אלא להיות מסוגלים להתעלות מעליו. אם לא תתעלו מעליו, אז אתם הופכים לעבדים למידות הטובות ולמושגים שלכם לגבי מה שטוב. זה מכניס אתכם לקושי, ולא יהיה סוף לדמעות שלכם. לא משנה כמה תרגלתם את הטוב, אם אתם קשורים אליו אז עדיין אינכם חופשיים ולא יהיה סוף לדמעות. אבל מי שמתעלה מעל טוב כמו גם רע, אין לו עוד דמעות לשפוך. הן יבשו. יכול להיות סוף. עלינו ללמוד להשתמש במידות הטובות, לא להיות מנוצלים על ידי המידות הטובות.

בקצרה, מטרת תורתו של הבודהה היא לשנות את השקפתו של האדם. אפשר לשנות אותה. זה רק דורש התבוננות בדברים ואז זה קורה. לאחר שנולדנו נחווה הזדקנות, מחלה, מוות ופרידה. הדברים האלה נמצאים ממש כאן. אנחנו לא צריכים להסתכל למעלה לשמיים או למטה לאדמה. הדהרמה שאנחנו צריכים לראות ולדעת יכולה להיראות ממש כאן בתוכנו, בכל רגע של כל יום. כשיש לידה, אנו מתמלאים שמחה. כשיש מוות, אנו מתאבלים. כך אנו מבלים את חיינו. אלה הדברים שעלינו לדעת, אך עדיין לא באמת התעמקנו בהם וראינו את האמת. אנו תקועים עמוק בבורוּת הזו. אנו שואלים, 'מתי נראה את הדהרמה?'—אך היא ממש כאן כדי להיראות בהווה.

זוהי הדהרמה שעלינו ללמוד עליה ולראות. זה מה שלימד הבודהה. הוא לא לימד על אלים, שדים ו-nāga13, אלים מגוננים, בני-אלים קנאים, רוחות טבע וכדומה. הוא לימד את הדברים שצריך לדעת ולראות. אלו הן אמיתות שבאמת עלינו להיות מסוגלים להבין. תופעות חיצוניות הן כאלה, ומציגות את שלושת המאפיינים14. אם באמת נתעניין בכל זה ונתבונן ברצינות, נוכל להשיג ידע אמיתי. אם זה היה משהו שלא ניתן לעשות, הבודהה לא היה טורח לדבר על זה. כמה עשרות ומאות אלפי חסידיו הגיעו להגשמה? אם אדם באמת להוט להסתכל על דברים, הוא יכול להגיע להבנה. הדהרמה היא כזו. אנו חיים בעולם הזה. הבודהה רצה שנכיר את העולם. כשאנו חיים בעולם, אנו צוברים את הידע שלנו מהעולם. הבודהה נחשב ל- lokavidū, מי שמכיר את העולם בבירור. פירוש הדבר לחיות בעולם אך לא להיות תקועים בדרכי העולם, לחיות בין משיכה וסלידה אך לא תקועים במשיכה וסלידה. ניתן לדבר על כך ולהסביר זאת בשפה רגילה15. כך לימד הבודהה.

בדרך כלל אנו מדברים במונחים של attā, עצמי, מדברים על עצמי ושלי, עליך ושלך, אך התודעה יכולה להישאר ללא הפרעה בהבנה של anattā, חוסר עצמיות. חשבו על כך. כשאנו מדברים עם ילדים אנו מדברים בצורה אחת; כשאנו עוסקים במבוגרים אנו מדברים בצורה אחרת. אם אנו משתמשים במילים המתאימות לילדים כדי לדבר עם מבוגרים, או משתמשים במילים של מבוגרים כדי לדבר עם ילדים, זה לא יעבוד. עלינו לדעת את השימוש הנכון במוסכמות כשאנו מדברים עם ילדים. זה יכול להיות מתאים לדבר על עצמי ושלי, עליך ושלך וכן הלאה, אך בפנים התודעה היא דהרמה, השוכנת בהבנה של anattā. עליכם להיות בעלי בסיס מסוג זה.

לכן אמר הבודהה שעליכם לקחת את הדהרמה כיסוד, הבסיס והתרגול שלכם, כשאתם חיים בעולם. לא נכון לקחת את הרעיונות, הרצונות והדעות שלכם כבסיס. הדהרמה צריכה להיות הסטנדרט שלם. אם אתם לוקחים את עצמכם כסטנדרט, אתם הופכים שקועים בעצמכם. אם אתם לוקחים מישהו אחר כסטנדרט, אתם פשוט מוקסמים מאותו אדם. להיות מוקסם מעצמנו או מאדם אחר, אין זו דרך הדהרמה. הדהרמה אינה נוטה לאף אדם או הולכת בעקבות אישים. היא הולכת אחר האמת. היא פשוט לא תואמת את אהבותיהם וסלידותיהם של אנשים; לתגובות רגילות כאלה אין שום קשר לאמת של הדברים.

אם באמת נשקול את כל זה ונחקור לעומק כדי לדעת את האמת, ניכנס לנתיב הנכון. דרך החיים שלנו תהפוך נכונה. החשיבה תהיה נכונה. מעשינו ודיבורנו יהיו נכונים. לכן עלינו באמת לבחון את כל זה. מדוע אנו סובלים? בגלל חוסר ידע, חוסר ידיעה היכן דברים מתחילים ומסתיימים, חוסר הבנת הסיבות; זוהי בורוּת. כאשר קיימת בורוּת זו, אז מתעוררים רצונות שונים, ובהנהגתם אנו יוצרים את הסיבות לסבל. אז התוצאה חייבת להיות סבל. כשאתם אוספים עצי הסקה ומדליקים גפרור, בציפייה שלא יהיה חום, מה הסיכויים שלכם? אתם יוצרים אש, נכון? זוהי ההתהוות עצמה.

אם אתם מבינים את הדברים האלה, מוסר ייוולד כאן. דהרמה תיוולד כאן. אז הכינו את עצמכם. הבודהה יעץ לנו להכין את עצמנו. אתם לא צריכים יותר מדי דאגות או חרדות לגבי דברים. רק הביטו כאן. הביטו במקום ללא תשוקות, המקום ללא סכנה. הבודהה לימד 'Nibbāna paccayo hotu'—לו יהיה זה תנאי לנירוואנה. אם זה יהיה תנאי למימוש נירוואנה, פירוש הדבר הוא להסתכל על המקום שבו הדברים ריקים, שבו הדברים מסתיימים, שבו הם מגיעים לסופם, שבו הם מותשים. הביטו במקום שבו אין עוד תנאים, שבו אין עוד עצמי או אחר, אני או שלי. הסתכלות זו הופכת לסיבה או תנאי, תנאי להשגת נירוואנה. תרגול נדיבות הופך לתנאי למימוש נירוואנה. תרגול מוסר הופך לתנאי למימוש נירוואנה. האזנה לתורות הופכת לתנאי למימוש נירוואנה. כך נוכל להקדיש את כל פעילויות הדהרמה שלנו כדי להפוך לתנאים לנירוואנה. אבל אם איננו מסתכלים לעבר נירוואנה, אם אנו מסתכלים על עצמנו ועל האחר ועל התקשרות והיאחזות ללא סוף, זה לא הופך לסיבה לנירוואנה.

כשאנחנו עוסקים באחרים והם מדברים על עצמם, עלי ועל שלי, על מה ששלנו, אנחנו מיד מסכימים עם נקודת המבט הזו. אנחנו מיד חושבים, 'כן, זה נכון!'16 אבל זה לא נכון. גם אם התודעה אומרת, 'נכון, נכון', אנחנו צריכים להפעיל שליטה על זה. זה כמו ילד שמפחד מרוחות רפאים. אולי גם ההורים מפחדים. אבל זה לא יעזור שההורים ידברו על זה; אם הם ידברו, הילד ירגיש שאין לו הגנה או ביטחון. 'לא, כמובן שאבא לא מפחד. אל תדאג, אבא כאן. אין רוחות רפאים. אין מה לדאוג'. ובכן, גם האב באמת עלול לפחד. אם הוא יתחיל לדבר על זה, כולם יתרגשו כל כך מרוחות רפאים שהם יקפצו ויברחו—אבא, אמא וילד—ויגמרו חסרי בית.

זה להיות לא חכם. צריך להסתכל על דברים בצורה ברורה וללמוד איך להתמודד איתם. אפילו כשאתם מרגישים שמראית עין מזויפת היא אמיתית17, עליכם לומר לעצמכם שהיא לא. לכו נגד זה כך. למדו את עצמכם מבפנים. כאשר התודעה חווה את העולם במונחים של עצמה, אומרת "זה נכון"18, עליכם להיות מסוגלים לומר לה "זה לא נכון". עליכם לצוף מעל המים, ולא להיות שקועים במי השיטפון של הרגלים ארציים. המים מציפים את ליבנו אם אנחנו רצים אחרי דברים19; האם אנחנו אי פעם מסתכלים על מה שקורה? האם יהיה מישהו ש"ישגיח על הבית"20?

'Nibbāna paccayo hotu'—אין צורך לכוון לשום דבר או לאחל לשום דבר בכלל. פשוט לכוון לנירוואנה. כל מיני התהוות ולידה, זכות ומידה טובה בדרך הארצית, אינם מובילים לשם. איננו צריכים לייחל להרבה דברים, ליצור זכות וקארמה מועילה, בתקווה שזה יגרום לנו להגיע למצב טוב יותר. פשוט לכוון ישירות לנירוואנה. כשאנחנו רוצים sīla, רוצים שלווה, אנחנו פשוט מגיעים לאותו מקום ישן. אין צורך לרצות את הדברים האלה—אנחנו צריכים רק לייחל למקום של קץ.

זה ככה. לאורך כל ההתהוות והלידה שלנו, כולנו חרדים נורא לגבי כל כך הרבה דברים. כשיש פרידה, כשיש מוות, אנחנו בוכים ומתאבלים. אני יכול רק לחשוב, כמה טיפשי זה. על מה אנחנו בוכים? לאן אתם חושבים שאנשים הולכים בכלל? אם הם עדיין שקועים בהתהוות ובלידה, הם לא באמת הולכים. כשילדים גדלים ועוברים לעיר הגדולה בנגקוק, הם עדיין חושבים על הוריהם. הם לא יתגעגעו להורים של מישהו אחר, רק להורים שלהם. כשהם יחזרו הם ילכו לבית הוריהם, לא לבית של מישהו אחר. וכשהם ילכו שוב, הם עדיין יחשבו על הבית שלהם כאן באוּבּוֹן21. האם הם יתגעגעו למקום אחר? מה אתם חושבים? אז כאשר הנשימה נגמרת ואנחנו מתים, לא משנה כמה גלגולי חיים עוברים, אם הסיבות להיווצרות ולידה עדיין קיימות, התודעה צפויה לנסות ללדת במקום המוכר לה22. אני חושב שאנחנו פשוט מפחדים מדי מכל זה. אז בבקשה אל תבכו על זה יותר מדי. חשבו על זה. ‘Kammaṁ satte vibhajati’ —הקארמה דוחפת יצורים ללידות השונות שלהם—הם לא הולכים רחוק מאוד. מסתובבים הלוך ושוב דרך מעגל הלידות, זה הכל, רק משנים מראה, מופיעים עם פנים שונות בפעם הבאה, אבל אנחנו לא יודעים את זה. פשוט באים והולכים, הולכים וחוזרים בלולאת ה- saṁsāra, לא באמת הולכים לאיזה מקום. פשוט נשארים שם. כמו מנגו שמנערים מהעץ, כמו הרשת שלא תופסת את קן הצרעות ונופלת לקרקע; היא לא הולכת לשום מקום. היא פשוט נשארת שם. אז הבודהה אמר, 'Nibbāna paccayo hotu': תנו למטרתכם היחידה להיות נירוואנה. התאמצו קשה להשיג זאת; אל תסיימו כמו מנגו שנופל ארצה ולא הולך לשום מקום. שנו את תחושותיכם לדברים כאלה. אם תוכלו לשנות זאת, תדעו שלווה גדולה. שנו, בבקשה; בואו לראות ולדעת. אלה דברים שאדם אכן צריך לראות ולדעת. אם אתם רואים ויודעים, לאן עוד אתם צריכים ללכת? המוסר יתקיים. הדהרמה תתקיים. זה לא רחוק; אז אנא חִקְרוּ זאת. כשתשנו את נקודת המבט שלכם, תבינו שזה כמו לצפות בעלים נושרים מהעצים. כשהם מזדקנים ומתייבשים, הם נושרים מהעץ. וכשהעונה תגיע, הם מתחילים להופיע שוב. האם מישהו יבכה כשהעלים נושרים, או יצחק כשהם גדלים? אם הייתם עושים זאת, הייתם בלתי-שפויים, נכון? זה פשוט עד כדי כך. אם נוכל לראות דברים בצורה כזו, נהיה בסדר. נדע שזה פשוט הסדר הטבעי של הדברים. לא משנה כמה לידות נעבור, זה תמיד יהיה ככה. כאשר אדם לומד דהרמה, רוכש ידע ברור ועובר כזה שינוי בתפיסת העולם, הוא יגשים שלווה ויהיה חופשי מבלבול לגבי תופעות החיים האלה.

אבל הנקודה החשובה באמת היא שיש לנו חיים עכשיו בהווה. אנו חווים את תוצאות מעשי העבר ברגע זה. כאשר יצורים נולדים לעולם, זהו ביטוי של מעשי העבר. כל אושר או סבל שחווים יצורים בהווה הוא פרי של מה שעשו בעבר. הוא נולד מהעבר ונחווה בהווה. לאחר מכן, חוויה נוכחית זו הופכת לבסיס לעתיד, כשאנו יוצרים סיבות נוספות תחת השפעתה, וכך חוויה עתידית הופכת לתוצאה. המעבר מלידה אחת לאחרת מתרחש גם הוא בדרך זו. עליכם להבין זאת.

הקשבה לדהרמה צריכה לפתור את הספקות שלכם. היא צריכה להבהיר את השקפתכם על דברים ולשנות את דרך חייכם. כאשר הספקות נפתרים, הסבל יכול להסתיים. אתם מפסיקים ליצור תשוקות וסבל נפשי. אז מה שלא תחוו, אם משהו לא נעים לכם, לא תסבלו ממנו כי אתם מבינים את יכולת הַהִשְׁתַּנּוּת שלו. אם משהו נעים לכם, לא תיסחפו ותשתכרו ממנו כי אתם יודעים את הדרך להניח לדברים כראוי. אתם שומרים על פרספקטיבה מאוזנת, משום שאתם מבינים את אי-הקביעות ויודעים כיצד לפתור דברים בהתאם לדהרמה. אתם יודעים שתנאים טובים ורעים משתנים תמיד. בהכרת תופעות פנימיות, אתם מבינים תופעות חיצוניות. אינכם קשורים לחיצוניות, אינכם קשורים לפנימיות. בהתבוננות בדברים בתוככם או מחוצה לכם, הכל לחלוטין אותו הדבר.

בדרך זו אנו יכולים לחיות במצב טבעי, שהוא שלווה ורגיעה. אם מבקרים אותנו, אנו נשארים בלתי מופרעים. אם משבחים אותנו, אנו בלתי מופרעים. תנו לדברים להיות כך; אל תושפעו מאחרים. זהו חופש. בהכרת שני הקצוות כפי שהם, ניתן לחוות רווחה. לא נעצרים באף צד. אלו הם אושר ושלווה אמיתיים, המִתְעַלִּים על כל הדברים בעולם. מִתְעַלִּים על כל טוב ורע. נמצאים מעל סיבה ותוצאה, מֵעֵבֶר ללידה ולמוות. הנולדים לעולם הזה, יכולים להתעלות מעל העולם. להיות מֵעֵבֶר לעולם, להכיר את העולם—זוהי מטרת תורתו של הבודהה. הוא לא התכוון שאנשים יסבלו. הוא רצה שאנשים יגיעו לשלווה, יידעו את האמת של הדברים ויגשימו תבונה. זוהי הדהרמה, הכרת טבעם של הדברים. כל מה שקיים בעולם הוא טבע. אין צורך להיות מבולבלים לגביו. בכל מקום שאתם נמצאים, אותם חוקים חלים.

הנקודה החשובה ביותר היא שכל עוד יש לנו חיים, עלינו לאמן את התודעה להיות מאוזנת ביחס לדברים. עלינו להיות מסוגלים לחלוק עושר ורכוש. כשיגיע הזמן עלינו לתת חלק לנזקקים, ממש כאילו היינו נותנים דברים לילדינו. על ידי שיתוף דברים כאלה נרגיש מאושרים; ואם נוכל לתת את כל עושרנו, אז בכל פעם שנשימתנו תעצור, לא תהיה התקשרות או חרדה כי הכל נעלם. הבודהה לימד 'למות לפני שאתה מת', לסיים עם דברים לפני שהם נגמרים. אז אתם יכולים להיות רגועים. הניחו לדברים להישבר לפני שהם נשברים, הניחו להם לסיים לפני שהם נגמרים23. זוהי כוונתו של הבודהה בהוראת הדהרמה. אפילו אם תקשיבו לתורות במשך מאה או אלף עידנים, אם לא תבינו את הנקודות הללו, לא תוכלו לבטל את סבלכם ולא תמצאו שלווה. לא תראו את הדהרמה. אבל הבנת הדברים הללו בהתאם לכוונת הבודהה והיכולת לפתור דברים נקראת ראיית הדהרמה. השקפה זו על הדברים יכולה לשים קץ לסבל. היא יכולה להקל על כל חום ומצוקה. מי שמתאמץ בכנות ומתמיד בתרגול, היכול לסבול, שמאמן ומפתח את עצמו במלוא המידה: אנשים אלה יגיעו לשלווה ולחדילה. בכל מקום בו יישארו, לא יהיה להם סבל. בין אם הם צעירים או זקנים, הם יהיו חופשיים מסבל. לא משנה מה מצבם, לא משנה מה העבודה שעליהם לבצע, לא יהיה להם סבל משום שתודעתם הגיעה למקום שבו הסבל מוצה, שבו יש שלווה. זה ככה. זה עניין של הטבע.

כך אמר הבודהה לשנות את תפיסותיו של האדם, ותהיה הדהרמה. כאשר התודעה בהרמוניה עם הדהרמה, אז הדהרמה נכנסת ללב. התודעה והדהרמה הופכות לבלתי ניתנות להבחנה. שינוי השקפתו וחווייתו של האדם את הדברים הוא משהו שצריך להתממש על ידי אלו הַמְּתַרְגְּלִים. הדהרמה כולה היא paccattaṁ, שיש להכיר באופן אישי. היא לא יכולה להינתן על ידי אף אחד; אין אפשרות כזו. אם נחזיק אותה כקשה, היא תהיה קשה. אם נחשיב אותה כקלה, היא קלה. מי שמתבונן בה ורואה את הנקודה האחת לא צריך לדעת הרבה דברים. בראיית הנקודה האחת, בראיית לידה ומוות, את הופעתן והיעלמותן של תופעות לפי הטבע, יידע את כל הדברים. זהו עניין של אמת.

זוהי דרכו של הבודהה. הבודהה נתן את תורתו מתוך רצון להועיל לכל היצורים. הוא רצה שנלך מֵעֵבֶר לסבל ונגיע לשלווה. זה לא שאנחנו צריכים למות קודם כדי להתעלות מעל הסבל. אסור לנו לחשוב שנגיע לכך לאחר המוות; נוכל להתעלות מֵעֵבֶר לסבל כאן ועכשיו, בהווה. אנו מִתְעַלִּים בתוך תפיסתנו את הדברים, בחיים אלה ממש, דרך ההשקפה שעולה בתודעתנו. אז בישיבה, אנו מאושרים; בשכיבה, אנו מאושרים; בכל מקום בו אנו נמצאים, אנו מאושרים. אנו הופכים חסרי פגמים, לא חווים תוצאות שליליות, וחיים במצב של חופש. התודעה צלולה, בהירה ושלווה. אין עוד חושך או זיהומים. זהו מישהו שהגיע לאושר העליון של דרך הבודהה. אנא חִקְרוּ זאת בעצמכם. כולכם יושבי-הבית, אנא הרהרו בכך כדי להשיג הבנה ויכולת. אם אתם סובלים, אז התאמנו כדי להקל על סבלכם. אם הוא גדול, הקטינו אותו, ואם הוא קטן, סיימו אותו. כל אחד צריך לעשות זאת לעצמו, אז אנא התאמצו לשקול את המילים הללו. לוּ תשגשגו ותתפתחו.