חלק שלושה-עשר של הספר
הנכבד אָצַ'רִייַה מַן בְּהוּרִידַטַּה טְהֶרַה
ביוגרפיה רוחנית
מאת אָצַ'רִייַה לוּנְג טַה מַהָה בּוּאַה
תרגום לעברית (בסיוע Chat-GPT) ע"י פניננדו בהיקהו
מתרגומו לאנגלית של אג'אהן דיק סִילַרַטַנוֹ, שיצא לאור בהוצאה עצמית,
הדפסה שלישית (2005)
ההערות תורגמו מן המהדורה האנגלית. במקומות ספורים נוספו הערות שסומנו [פ.ב.]
רוחות רעבות
מתן עצות מועילות לישויות לא־פיזיות ממישורי קיום רבים ומגוונים היה אחריות רצינית שאותה המשיך אָצַ'רִייַה מַן למלא עד יום מותו. הוא היה מצוי בתקשורת מתמדת עם ישויות כאלה בכל מקום שבו התגורר, אך במיוחד באזורים ההרריים. שם, באזורי פרא מרוחקים, הרחק ממגורי אדם, הייתה מגיעה לבקרו כמעט מדי לילה קבוצה כזו או אחרת. אפילו רוחות רעבות, שהמתינו למנחות של זכויות שיוקדשו להן בידי קרוביהן החיים, באו לבקש את עזרתו. אי אפשר היה לדעת כמה זמן היו מתות, לאיזו משפחה או לאום השתייכו בעבר, ואפילו לא אם נותרו להן כלל קרובי משפחה חיים. כאשר פנו אל אָצַ'רִייַה מַן קיוו שמתוך חמלה יסייע להן למצוא את קרוביהן החיים ולבקש מהם לתרום תרומות, ולהקדיש חלק מן הזכות למתים כדי להקל על ייסוריהם וסבלם ולהפוך את קיומם לנסבל יותר.
רבות מהן כבר סבלו בתופת ייסורים שאין לתארם במשך זמן כה רב, עד שאי אפשר היה לחשב את משך שהייתן במונחים של קיום אנושי. כאשר עלה בידיהן סוף־סוף להיחלץ ממישורי התופת, הן עדיין לא הצליחו לחמוק די הצורך מן האומללות הזאת כדי לזכות במידה כלשהי של נוחות; תחת זאת, סבלן נמשך ללא הפוגה. עבור ישויות הכבולות לתוצאות הקַמַּה הרעה שלהן, אין כמעט חשיבות לאיזה מצב קיום הן נולדות, שכן כמעט דבר אינו משתנה כדי להקל על סבלן.
הרוחות הרעבות נהגו לומר לאָצַ'רִייַה מַן שאין להן מושג כמה זמן יידרש להן לעבור את מלוא תוצאות מעשיהן הרעים. הן נאחזו בתקווה נואשת אחת: שאם יודיע בטובו לקרוביהן החיים על מצוקתן, יהיו אותם קרובים מוכנים לחלוק עמן את הזכות שנצברה ממעשיהם הטובים, וכך לאפשר להן להימלט מן הייסורים הבלתי נסבלים הללו. כאשר שאל אָצַ'רִייַה מַן את הרוחות הרעבות על קרוביהן, הן דיברו על עולם אחר לגמרי, עולם שלא היה נתפס עבורו. לאחר שמתו ונולדו מחדש באחד ממישורי התופת, נשארו חלק מהן שם עשרות אלפי שנים ואף מאות אלפי שנים של קיום לא־פיזי, בטרם שוחררו אל מצב נמוך אחר שבו היה עליהן למצות את יתרת הקַמַּה הרעה שלהן. לאחר מכן נמשך קיומן כרוחות עוד חמש מאות עד אלף שנים לא־פיזיות נוספות, ולכן היה לגמרי בלתי אפשרי להתחקות אחר שושלת משפחותיהן.
כזאת הייתה האירוניה האכזרית של הדילמה הקארמאטית שלהן: עד שהתוצאות החמורות ביותר של הקַמַּה שלהן מוצו, ונותרו רק ההיבטים הקלים יותר – מצב שבו יכלו סוף־סוף לקבל סיוע מקרוביהן – הן כבר איבדו כל קשר למשפחותיהן. לכן לא נותרה להן ברירה אלא לסבול את האומללות הקארמאטית הזאת ללא הגבלת זמן, מבלי שיהיה להן מושג מתי תגיע לקיצה. רוחות כאלה דמו לבעלי חיים נטושים שאין להם בעלים שידאגו להם.
עם זאת, ניתן היה לעזור במידת־מה לרוחות רעבות אחרות, משום שמתו רק לאחרונה והקַמַּה שלהן לא הייתה חמורה כל כך – כלומר, הן היו במצב שאִפשר להן לקבל זכות שהוקדשה להן בידי קרוביהן. מאחר שהיו להן קרובי משפחה חיים שאת שמותיהם וכתובותיהם יכלו לזכור, היה אָצַ'רִייַה מַן מסוגל להושיט להן עזרה מסוימת כל עוד משפחותיהן חיו בסביבה שבה התגורר. לאחר שנודע לו מי הן, חיפש הזדמנות לשוחח עם קרוביהן. הוא ייעץ להם להקדיש לקרוביהם המתים, אשר המתינו לכך, את הזכות שצברו באמצעות קיום טקסים דתיים מיוחדים – או, בדרך כלל יותר, באמצעות מנחות מזון יומיומיות לנזירים.
יש רוחות המסוגלות לקבל חלק מן הזכות הנצברת ממעשיהם של אנשים נדיבים בכל מקום, גם כאשר היא אינה מוקדשת להן במפורש. משום כך נהג אָצַ'רִייַה מַן תמיד להקדיש הקדשות כאלה בשעה שהפיץ ידידותיות לכל היצורים החיים. בהתאם לטיבה המסוים של הקַמַּה שלהן, יש רוחות היכולות לקבל זכות המוקדשת בידי כל אדם, ואילו אחרות מסוגלות לקבל רק את הזכות המוקדשת להן אישית בידי קרוביהן.
אָצַ'רִייַה מַן אמר שרוחות חיות בצורת קיום מוזרה מאוד. מתוך ניסיונו הרב עמן, הוא תמיד מצא שהרוחות מטרידות הרבה יותר מכל סוג אחר של ישויות לא־פיזיות. מאחר שאין להן שום גישה לזכות משלהן, הרוחות תלויות באחרים ותמיד חשות חבות כלפיהם כדי לשרוד. אם אותם אחרים מאכזבים אותן, נותרות הרוחות חסרות כול לחלוטין. תלותן באחרים מציבה אותן במצב קשה ביותר, שבו לעולם אינן מסוגלות לעמוד בכוחות עצמן.
נדיבות וצורות אחרות של צבירת זכויות הן בעלות חשיבות חיונית, משום שהן היסודות המרכזיים להנחת בסיס של הסתמכות עצמית עבור היחיד בתקופת החיים הזאת ובכל תקופות החיים העתידיות. כל היצורים החיים הם תוצר של הקַמַּה שלהם. הם עצמם חייבים לשאת באחריות מלאה לתוצאות שבהן הם נתקלים. איש אחר אינו יכול לקבל על עצמו את האחריות הזאת, משום שאיש אינו יכול לחוות את הקַמַּה שנוצרה בידי אחר. לידות – טובות ורעות כאחת – וכן המידות היחסיות של נוחות וכאב הנחוות בהן, הן באחריותו הבלעדית של היחיד שיצר את הנסיבות שהולידו את התוצאות הללו. שום ישות אינה יכולה לתפוס את מקומו של אחר בעניין זה. אפילו מי שאינם מצפים לשום תועלת ממעשיהם עדיין מקבלים את הזכות הקארמטית הנובעת מהם.
אָצַ'רִייַה מַן היה מומחה בעניינים הנוגעים לרוחות, דֶווֹת, בְּרַהְמוֹת, יַקְּהוֹת, נָאגוֹת וגַרוּדוֹת. אף שלא תמיד חשף את מלוא היקף ידיעותיו, הייתה לו היכולת לחקור אינספור סוגים של תופעות בתוך מצבי הקיום הלא־פיזיים הגסים והמעודנים הרבים, הנמצאים מעבר לטווח התפיסה האנושית. סיפוריו על רוחות היו מצמררים למדי – אפילו מי שלא פחדו מרוחות לא יכלו שלא לחוש חרדה לנוכח כוחותיה המסתוריים של הקַמַּה. הוא אמר שאילו רק יכלו בני האדם לראות את הקַמַּה הטובה והרעה של עצמם ושל אחרים כפי שהם רואים דברים מוחשיים כמו מים ואש, איש לא היה מעז לעשות רע יותר משהיה מעז להיכנס אל תוך אש בוערת. במקום זאת, היו כולם משתוקקים לעשות רק טוב – אשר נושא את האיכות הקרירה והמרעננת של מים. הצרות בעולם היו מתמעטות בהדרגה, כאשר כל אדם היה פועל כדי להגן על עצמו מפני סכנות הרוע.
פעם אחת, כאשר אָצַ'רִייַה מַן הסביר לנזירים על גן עדן, גיהינום ומישורי הרוחות, אחד מתלמידיו הבכירים אמר: ״מאחר שבני אדם אינם מסוגלים לראות בפועל את גן העדן והגיהינום, או את הישויות הלא־פיזיות השונות כמו רוחות, דֶווֹת, גַרוּדוֹת ונָאגוֹת, הם אינם יכולים להבין במלואן את התוצאות הסופיות של מעשיהם. אבל אתה מסוגל לראות את כל הדברים הללו, ולכן האם לא יהיה זה רעיון טוב שתבהיר אותם לטובת בני האדם בכל מקום? כל אלו הן תופעות טבעיות שהובנו בבירור בידי הבודהה הַנַּעֲלֶה ותלמידיו האַרַהַנְטִים. איש מעולם לא האשים את הבודהה ותלמידיו על שלימדו את בני האדם אודותיהן, ולכן אינני מבין מדוע שמישהו יתנגד לכך שאתה תעשה זאת. סביר להניח שבני האדם יביעו את אותה ההערכה לכישרונותיך המדהימים כפי שאנו, תלמידיך, מביעים.״
אָצַ'רִייַה מַן השיב בתקיפות:
״סוג הטירוף שאתה מציע יהרוס את שנינו. מעולם לא העליתי בדעתי לדבר בפומבי על העניין הזה. אילו עשיתי זאת, אתה ואני ושאר הנזירים היושבים כאן היינו הופכים לחבורת משוגעים. וכאשר המנזר כולו ישתגע, איזה מין מוסד לנזירים מעורערים בנפשם, לדעתך, יסכים לקבל את כולנו? הסָאסַנַה הוכרזה ונלמדה מתוך שיקול דעת – כדי שתתורגל, תובן ותדובר מתוך שיקול דעת. השטות הזאת שאתה מציע – האם היא באמת עניין של שיקול דעת, או שמא מדובר בפזיזות חסרת אחריות? חשוב על כך. לדעתי, עצם המחשבה על כך היא טירוף, שלא לדבר על עצם ההצעה. גם אם בני אדם יצליחו לשרוד את ההאזנה לנו מדברים על הדברים הללו, אנחנו עצמנו בוודאי נהיה אבודים. אם כך, מדוע בכלל להעלות זאת?
״אם תתבונן בדברים המוחשיים והנראים שסביבנו, תראה שבני אדם בכל מקום מסוגלים בהחלט להתמודד עמם באופן הולם והגיוני. אף שהדְהַמַּה היא האמת העליונה, היא עדיין נסמכת על מעורבותם של בני האדם בעולם, ולכן עלינו תמיד לפעול כדי ליצור הרמוניה בין כללי ההתנהגות של החברה לבין אמיתת הדְהַמַּה. הבודהה היה הראשון שידע והבין בבירור את טבען האמיתי של כל התופעות. הוא דיבר עליהן מתוך ודאות מוחלטת, אך תמיד נהג בדיסקרטיות מושלמת באופן שבו טיפל בעניינים הללו. כאשר דיבר בפומבי על אחד מהם, הוא התחשב תמיד בנסיבות המסוימות ובאנשים שאליהם פנה. לכן דיבר רק מתוך אבחנה חדה ושיקול דעת עמוק ביותר.
״ידיעה והבנה בדבר טבען המגוון של תופעות לא־פיזיות הן זכותו של מי שהשיג תפיסה מסוג זה. אבל דיבור בלתי מרוסן על ידע כזה הוא דבר חריג למדי, ולכן אנשים רגילים אינם נוטים להקשיב לו ברצון. אין הכוונה כאן למתוח ביקורת על איש. מה שחשוב לזכור הוא שמי שאכן מחזיקים בידע כזה צריכים לנהוג כראוי בהתאם לעקרונות הדְהַמַּה – לטובתם שלהם ולטובת כל מי שבא עמם במגע.
״עצם השכנוע באופיים המופלא של הדברים שראינו אינו סיבה מספקת לדבר על עניינים שעלולים לעודד אחרים להשתגע. אותם אנשים המשתוקקים לשמוע דיבורים כאלה רק משום שהאמונה הדתית שלהם תלויה בשמיעת תופעות מופלאות, כבר נמצאים בדרך לטירוף. לכן אינני מצדד באמונה ובהתפעלות מסוג זה. הייתי מעדיף שבני האדם ישתמשו באותה אבחנה שהבודהה הַנַּעֲלֶה לימד אותנו – הן באמונתם והן בתחושת ההתפעלות שלהם. גם אם איננו כולנו נבונים במיוחד, לפחות יש תקווה שיופעל די שיקול דעת טוב כדי לשמר את הסָאסַנַה ולהגן עליה למען העתיד.
״הרשה לי לשאול אותך דבר־מה: נניח שהיה ברשותך סכום כסף מסוים, שיכול היה להועיל לך אילו היית נבון, אך להזיק לך אילו לא היית כזה. כיצד היית נוהג בו כאשר היית נכנס לתוך קהל אנשים, כדי להבטיח שגם אתה וגם כספך תהיו בטוחים?״
התלמיד הבכיר השיב: ״הייתי נוקט כל אמצעי זהירות סביר כדי לשמור על כספי.״
״כיצד בדיוק היית שומר עליו בתוך קהל גדול של אנשים, כדי להימנע מכל סכנה אפשרית?״
״אם הייתי חש שנכון להוציא שם חלק מן הכסף, הייתי מקפיד לספור ולמסור רק את הסכום הדרוש, מבלי לאפשר לאיש לראות את הסכום הגדול יותר שנשאר ברשותי. את אותו סכום הייתי מחביא היטב מן העין כדי למנוע כל סכנה אפשרית.״
אָצַ'רִייַה מַן אמר אז: ״אם כך, נניח שיש ברשותך ידע והבנה מסוימים לגבי רוחות וישויות לא־פיזיות אחרות. כיצד היית נוהג בידע הזה מתוך דיסקרטיות ביחס לאחרים, כך שיוכל להועיל להם במידת־מה מבלי להפוך לנושא של פרסום ציבורי נרחב, שעלול להזיק גם לך וגם לסָאסַנַה?״
״הייתי חייב לנהוג באותו סוג של זהירות שבו הייתי נוהג בכספי.״
״אך לפני רגע רמזת שעליי להפיץ את ידיעותיי על תופעות כאלה בפני הציבור הרחב, מבלי לשקול כלל את ההשלכות. מדוע עשית זאת? אני סבור שאדם ממוצע בעל אבחנה לעולם לא היה מציע את מה שהצעת זה עתה, ובכל זאת מיהרת לומר זאת. אם אין לך אפילו את השכל הישר של אדם ממוצע, מה בדיוק אמור לעורר הערכה אצלך? אינני רואה שום דבר ראוי להערכה באופן החשיבה שלך. אם מישהו ינזוף בך על היעדר שיקול דעת, כיצד תגן על עצמך כאשר תעמוד מול אמיתותה של ההאשמה הזאת? חשוב על כך: מי רבים יותר בעולם הזה – הנבונים או הטיפשים? וכיצד יוכל מישהו לשמר באופן סביר את הסָאסַנַה ולהבטיח את המשך קיומה ורווחתה, אם ילך בעקבות ההצעה שהצעת לי זה עתה?״
תלמידו השיב: ״כעת, לאחר שהרהרתי בכך, אני חש שמה שהצעתי היה מוטעה לחלוטין. דיברתי משום שהשמיעה על דברים מופלאים כאלה עוררה בי השראה כה גדולה, עד שרציתי לחלוק את הידע הזה עם בני אדם בכל מקום. הנחתי שהם בוודאי יקבלו גם הם השראה, וכך יפיקו ממנו תועלת עצומה. אבל מעולם לא שקלתי את ההשלכות השליליות הברורות שיכולות להיות לחשיפה כזאת על הסָאסַנַה כולה. אנא היה אדיב מספיק לסלוח לי – אינני רוצה לראות את הנטייה הזאת לחוסר־דיסקרטיות משתרשת באופיי. אשתדל להיות זהיר יותר בעתיד כדי שהדבר לא יישנה.
״אם מישהו ינזוף בי על היעדר שיקול דעת, אודה בשמחה בטעותי, שכן אני ראוי לחלוטין לביקורת הזאת. עד ששאלת אותי לפני רגע, מעולם לא הקדשתי מחשבה אמיתית לשאלה אם הטיפשים רבים מן הנבונים או לא. כעת אני מבין שבוודאי יש בעולם הזה הרבה יותר טיפשים, משום שבקהילות הכפריות שלנו יש מעט מאוד אנשים נבונים הדואגים לענייני מוסר. לרוב, בני אדם כלל אינם נראים כמי שיודעים לשם מה הם כאן ולאן הם הולכים. אין להם עניין רב במחשבה על הסיבות למעשיהם ועל השאלה אם הם פועלים נכון או לא נכון, טוב או רע. הם מסתפקים במה שקל ונוח ברגע הנוכחי, ופשוט מניחים לגורל להכריע את עתידם. כעת אני מבין את כל זה הרבה יותר טוב. אותם אנשים המסוגלים לשמר את הסָאסַנַה באופן שקול ולהבטיח את המשך רווחתה חייבים להיות אנשים נבונים ובעלי אבחנה, המנהיגים אחרים בצורה מאוזנת והרמונית, כך שכל אדם יוכל להפיק תועלת מדוגמתם. מורה חכם ובעל אבחנה הוא אבן הפינה של ההצלחה, בדיוק כפי שמנהיג מוכשר חיוני לכל עניין ובכל תחום חיים.״
בשלב זה המשיך אָצַ'רִייַה מַן את הדיון:
״מאחר שאתה מסוגל להבין שאדם חכם חיוני להצלחתו של כל מאמץ, מדוע אינך חושב על מה שחשוב במאמציך שלך כנזיר מתרגל? מאמצים רוחניים, בהיותם מעודנים מאוד, קשים להבנה מלאה. משום כך רק אנשים פיקחים ובעלי אבחנה מסוגלים לשמר את הסָאסַנַה בשלמותה. אינני מתכוון כאן לסוג הפיקחות הגורם להרס בעולם ולפגיעה בסָאסַנַה, אלא לפיקחות המבחינה בתבונה ומקבלת החלטות המיטיבות עם השגשוג החומרי והרוחני כאחד.
״סוג הפיקחות הזה טמון במשתמע בשני הגורמים הראשונים של הדרך הנעלה כפולת השמונה: סַמָּה דִיטְּהִי וסַמָּה סַנְקַפּוֹ – השקפה נכונה ומחשבה נכונה. גורמים אלו מתגלמים באדם שדבריו ומעשיו הולכים תמיד בעקבות עקרונות התבונה.
״אפילו סַמָאדְהִי נכון תלוי בתבונה האנליטית והחוקרת של סַמָּה דִיטְּהִי, כדי שלא יהפוך ל׳סַמָאדְהִי תרדמתי׳. כאשר הצִ'יטַּה מתכנסת למצב של רגיעה, על התבונה להיות נוכחת תמיד ולמלא תפקיד תומך. אחרת, כיצד יוכלו אלו המסורים להבנת טבען האמיתי של כל התופעות להתמודד נכונה עם הידע העולה בתוך הצִ'יטַּה, או עם התופעות החיצוניות שאיתן היא באה במגע? אם התבונה אינה נוכחת כדי לסייע, אדם בהכרח ישגה בשיפוטו.
״המגוון של התופעות הפנימיות והחיצוניות העלולות להסתבך עם הסַמָאדְהִי הוא בלתי מוגבל, והיכולת לתפוס אותן מוגבלת רק על ידי נטיותיו הטבעיות של כל יחיד. מי שנוטים לכך יתפסו תופעות כאלה באופן טבעי, ושום דבר לא יוכל למנוע זאת מהם. אולם הגורם המכריע כאן הוא התבונה. התבונה מנתחת את התופעות העולות ואז בוחרת את אלו הראויות להתמקדות, כך שלשאר אפשר לאפשר לחלוף מבלי שיגרמו צרות. מי שחסרים תבונה יתקשו אפילו לעבור בהצלחה את תרגול הסַמָאדְהִי: הם ימצאו את עצמם מרוצים מתפיסה זו או בלתי מרוצים מאחרת, נלהבים מזה ומדוכדכים מההוא – כל אלו הן תגובות רגשיות הפוגעות בלב וגורמות לו להיאחז. אלא אם כן התבונה נוכחת כדי להתמודד עמן ביעילות, אי אפשר לעולם לעקור את ההיאחזויות הרגשיות המטרידות הללו. התבונה יודעת לברור, להתעלם מן המיותר ולהתמקד בעיקר, ובכך היא מצביעה על הכיוון שבו צריך התרגול להתקדם.
״מטרתנו בהסמכתנו כנזירים בודהיסטים היא לחפש ידע ותבונה, כדי שנוכל לפתח את אותן מעלות טובות שבני אדם בכל מקום מעריכים. איננו כאן כדי להפגין את חוסר־יכולתנו בפני הקִילֶסוֹת על ידי כניעה לתחבולותיהן הערמומיות, אלא כדי לפתח תחבולות פיקחיות משלנו שיגברו על הקִילֶסוֹת וינטרלו את תכסיסיהן. כאשר אנו חיים ללא אמצעי הגנה נאותים, אנו מציבים את עצמנו במצב מסוכן ביותר. עקרונות הדְהַמַּה והמשמעת הנזירית הם שריון ההגנה של הנזיר, בעוד שמוּדעוּת ותבונה הן כלי הנשק המועדפים עליו. אם ברצוננו להישאר יציבים בתרגולנו ולהיות עקביים בכל מצב, עלינו לשמר מוּדעוּת ותבונה בכל פעילויות היומיום שלנו. המוּדעוּת והתבונה חייבות לחלחל לכל מה שאנו חושבים, אומרים ועושים – ללא יוצא מן הכלל. רק אז נוכל להיות בטוחים בדרך התרגול שלנו.
״הייתי רוצה מאוד לראות את כל תלמידיי מפגינים חריצות בלתי מתפשרת במאמציהם להתעלות מעבר לדוּקְּהַה, כאשר המוּדעוּת והתבונה מפקחות על העבודה הזאת. כך תהפכו את עצמכם למקבלים ראויים של לימודו הנשגב של הבודהה, המדגיש את חשיבות השימוש באמצעים מיומנים בכל נסיבות החיים. אין לי שום רצון לראות את תלמידיי מתבוססים בטיפשות במצב של בלבול סביב היאחזויות רגשיות, משום ששאננות ועצלות מונעות מהם לבצע את העבודה הנחוצה כדי לשאת אותם מעבר לסכנות הללו. לכן אל תהיו אדישים לעבודה המונחת לפניכם.
״נזיר מתרגל השואף לחצות מעבר לעולם הסַמְסָארַה עוסק בצורת המאמץ הנעלה ביותר. אין שום סוג אחר של עבודה התובעני יותר מן המשימה של הרמת הלב מעבר לכאב ולסבל הנחווים בסַמְסָארַה1. הדבר דורש מאמץ ללא פשרות בכל החזיתות – כולל נכונות להקריב את חייכם. הפקידו את חייכם בידי מאמציכם השקדניים שלכם, בשעה שהם מנסים לחלץ אתכם מתהום הקִילֶסוֹת. שלא כמו סוגי עבודה אחרים, כאן אין מקום לעמימות. אם ברצונכם לממש את התוצאות המופלאות שטרם חוויתם, עליכם להתמיד ולהעמיד את חייכם על הכף למען הדְהַמַּה. אין לצפות משום שיטה אחרת שתביא לתוצאה הנכונה. עליכם להיות נכונים להקריב את חייכם כדי להתעלות מעבר לעולם הסַמְסָארַה. רק אז תהיו חופשיים מנטל הדוּקְּהַה בלידות עתידיות.
״אני עצמי מעולם לא ציפיתי לשרוד ולהפוך למורה, שכן נחישותי להתעלות מעבר לסַמְסָארַה הייתה חזקה הרבה יותר מן הדאגה להישאר בחיים. כל מאמציי, בכל הנסיבות, היו מכוונים אל מטרה שמעבר לחיים. מעולם לא אפשרתי לחרטות על אובדן חיי להסיח את דעתי ממטרתי. הרצון לשמור על דרכי בנתיב השחרור החזיק אותי תחת לחץ מתמיד והנחה כל צעד שלי. החלטתי שאם גופי לא יוכל לעמוד בלחץ הזה, פשוט אצטרך למות. הרי כבר מתתי אינספור פעמים בעבר, עד ששבעתי מוות בכל מקרה. אבל אם אחיה, רציתי רק לממש את אותה דְהַמַּה שהבודהה השיג. לא היה לי כל רצון להשיג דבר אחר, שכן כבר שבעתי מכל סוג אחר של הישג. באותו זמן, תשוקתי העליונה הייתה להימנע מלידה מחדש ומלהיות לכוד שוב במעגל הלידה והמוות.
״המאמץ שהשקעתי כדי להשיג את הדְהַמַּה ניתן להשוואה לטורבינה המסתובבת ללא הפסקה, או ל׳גלגל דְהַמַּה׳ המסתחרר בלי הרף יום ולילה בעודו חותך את דרכו דרך כל שריד אחרון של הקִילֶסוֹת. רק בזמן השינה הרשיתי לעצמי הפוגה זמנית מן התרגול הקפדני הזה. מיד כאשר התעוררתי, שבתי לעבודה, תוך שימוש במוּדעוּת, בתבונה, באמון ובחריצות כדי לעקור ולהשמיד את הקִילֶסוֹת העיקשות שעדיין נותרו. התמדתי באותו קרב עז עם הקִילֶסוֹת עד שהמוּדעוּת, התבונה, האמון והחריצות השמידו אותן כולן לחלוטין. רק אז יכולתי סוף־סוף להרפות. מאותו רגע ידעתי בוודאות שהקִילֶסוֹת הובסו – באופן מוחלט ולעולם לא ישובו עוד לגרום צרות. אבל הגוף, שלא התפרק יחד עם הקִילֶסוֹת, נותר בחיים.
״זהו דבר שעל כולכם להרהר בו היטב. האם ברצונכם להתקדם ללא פחד אל מול המוות, ולהתאמץ בחריצות כדי להותיר מאחור את האומללות שהייתה במשך זמן כה רב נטל מכאיב על לבבותיכם? או שמא ברצונכם להמשיך ולהיאחז בצערכם על כך שעליכם למות, וכך להיוולד מחדש שוב אל תוך המצב האומלל הזה? מהרו וחשבו על כך! אל תניחו לעצמכם להילכד בדוּקְּהַה ולבזבז את ההזדמנות הזאת – עוד תצטערו על כך זמן רב מאוד.
״שדה הקרב לכיבוש הקִילֶסוֹת קיים בתוך כל יחיד המתרגל תוך שימוש בתבונה, אמון והתמדה ככלי נשק כדי להילחם את דרכו אל החירות. מזיק מאוד לחשוב שנותר לכם עוד זמן רב, רק משום שאתם עדיין צעירים ובריאים. נזירים מתרגלים צריכים לדחות מחשבות כאלה באופן נחרץ. הלב לבדו הוא שמוליד כל שיפוט מוטעה וכל תבונה, ולכן אל לכם להפנות את תשומת לבכם אל מחוץ לעצמכם. מאחר שהם פעילים ללא הרף, בחנו בקפידה את מעשיכם, דיבורכם ומחשבותיכם כדי לקבוע איזה סוג של תוצאות הם מייצרים. האם הם מייצרים דְהַמַּה, שהיא נוגדן לרעלים של אדישות והתמכרות עצמית; או שמא הם מייצרים חומר מזין המטפח את האשליות הגורמות לדוּקְּהַה, ומעניק להן כוח להאריך את מעגל הקיום ללא סוף? יהיו אשר יהיו, יש לבחון לעומק ובכל פרט את תוצאות מעשיכם, דיבורכם ומחשבותיכם; אחרת לא תפגשו אלא כישלון, ולעולם לא תתעלו מעל הכאב והאומללות הרודפים את העולם הזה.״
תגובתו של אָצַ'רִייַה מַן לאותו נזיר שהציע לו ללמד בני אדם ללא הבחנה על התופעות יוצאות הדופן שחווה הייתה חריפה ובלתי מתפשרת. עיקר דבריו מהווה לימוד דְהַמַּה יוצא דופן – כזה שנשמע לעיתים נדירות בלבד. נראה בלתי סביר שאותו נזיר אכן היה ראוי לגינוי כה חמור כפי שניתן היה להבין מתוכחתו הנסערת של אָצַ'רִייַה מַן. ייתכן שעצם דיבורו היה דרכו לעורר את אָצַ'רִייַה מַן לתת לנו שיחת דְהַמַּה. ככל שיכולתי להבחין, אם לא התרחש דבר חריג שעורר את ליבו וגרם לו להגיב, העדיף אָצַ'רִייַה מַן לדבר באופן חלק ונינוח – במיוחד כאשר הנושא היה עמוק מאוד. אולם בזמנים כאלה חשו מאזיניו לעיתים קרובות שמשהו חסר, ולא היו שבעי רצון לחלוטין מן הלימוד שלו.
אבל אם מישהו פתח משהו באמצעות שאלה, או אם הוא התרגז משמיעת נזירים מדברים באופן מעורפל על הדְהַמַּה, או אם הדיון שלהם עורר את עניינו, אזי החלה הדְהַמַּה שבליבו להתעורר ולזרום החוצה, ולהביע את עצמה בדרכים יוצאות דופן שהוסיפו אש והתלהבות להאזנתנו.
בכל פעם שבה נשא אָצַ'רִייַה מַן נאום נרגש מסוג זה, חשו מאזיניו התרגשות עמוקה שקשה לתארה. אני עצמי, בעל מזג מחוספס למדי, העדפתי תמיד להאזין להטפותיו הלוהטות, שכן הן התאימו היטב לנטייתי הטבעית. משום כך אני סבור שאותם נזירים שהשתמשו באמצעים שונים כדי לעורר את אָצַ'רִייַה מַן לשיחות נלהבות, למעשה השתמשו בתחכומם כדי להמציא התגרויות פיקחיות. מאחר שכנראה התכוונו להפיק תועלת מתגובתו, הם לא טעו לחלוטין. שיחות הדְהַמַּה הנחרצות שהעניקו לי את ההשראה הגדולה ביותר התרחשו תמיד כאשר שאלתי אותו שאלות חודרות ומאתגרות. אז היו הסבריו מכוונים בהכרח אליי באופן אישי, בניגוד להסברים כלליים שיועדו לכלל הנזירים. לאחר שחייתי עמו זמן־מה, למדתי להכיר דרכים רבות ושונות לעורר את הערותיו מבלי להמתין שהוא עצמו יעלה את העניינים הללו באספה נזירית כללית.
פעם אחת חיו אָצַ'רִייַה מַן ושלושה או ארבעה נזירים במערה מבודדת במחוז צ'יאנג דאו. לאחר ששהו שם שלושה לילות, סיפר אָצַ'רִייַה מַן לנזירים שבמדיטציה שלו ראה מערה רחבת ידיים ומזמינה, הממוקמת גבוה על מדרון הר תלול באזור הסמוך. הוא אמר להם שבעבר התגוררו שם פַּצֶּ'קַה-בּוּדְּהַה2 רבים, אך כיום אין נזירים יכולים לחיות שם: העלייה תלולה מדי והמקום גבוה מדי מכדי למצוא בטווח הליכה מקום שבו ניתן להשיג מזון תרומה. הוא הורה לנזירים לטפס אל ההר כדי לראות את המערה, והתעקש שייקחו עמם אספקת מזון. מאחר שלא היה שביל המוביל אל ההר, יהיה עליהם לטפס כמיטב יכולתם עד שיגיעו אל הפסגה. המערה הייתה ממוקמת במרחק קצר מן הקצה העליון ממש.
הנזירים, יחד עם כמה יושבי־בית, טיפסו אל הפסגה ושם מצאו מערה יפהפייה ומרווחת, בדיוק כפי שניבא אָצַ'רִייַה מַן. האוויר היה צלול והאווירה נעימה ומזמינה. הנזירים שמחו כל כך על הגילוי עד שלא רצו לעזוב. הם היו מעדיפים להישאר שם ללא הגבלת זמן ולתרגל מדיטציה. למרבה הצער, המערה הייתה גבוהה כל כך ורחוקה כל כך מן הכפר הקרוב ביותר, שלא היה להם מקום שאליו יכלו לצאת לאיסוף מזון התרומה. כאשר המזון שהביאו עמם כמעט אזל, נאלצו לרדת בחזרה אל המערה שבה התגורר אָצַ'רִייַה מַן. כששבו, שאל אותם מה התרשמותם.
״נו, איך הייתה המערה? יפה ומזמינה? כאשר ראיתי אותה במדיטציה שלי, הרגשתי שהיא כה יפה ומרווחת עד שרציתי שכולכם תעלו ותראו אותה. הייתי בטוח שתאהבו אותה. כאשר הגענו לכאן לראשונה, לא עלה בדעתי לבדוק את ההר הזה כדי לראות מה יש בו. רק כמה ימים לאחר מכן, כאשר חקרתי אותו, גיליתי כמה דברים מוזרים ומופלאים הוא מכיל. המערה שבה ביקרתם מוגנת דרך קבע על ידי דֶווֹת ארציות. כל מי שמתנהג שם באופן בלתי ראוי יכול לצפות לחוש בתוצאות. כאשר שלחתי אתכם לשם, שכחתי להזכיר שהמערה מוגנת על ידי דֶווֹת ולהזהיר אתכם לרסן את עצמכם ולהתנהג כראוי במשך כל הזמן. לא רציתי שתהיו רועשים וקולניים, שכן זו התנהגות שאינה הולמת נזיר. חששתי שאם הדֶווֹת המגינות על המערה לא יהיו מרוצות, הן עלולות לגרום לכם אי־נוחות על ידי כך שימיטו דבר־מה בלתי נעים.״
הנזירים הודיעו לאָצַ'רִייַה מַן שהיו מעדיפים לבלות זמן ממושך יותר במערה; אך הוא התעקש שלא משנה עד כמה המקום מושך, אי אפשר יהיה לחיות שם משום שאין בנמצא מזון. אָצַ'רִייַה מַן דיבר על המערה בצורה עניינית מאוד, כאילו ראה אותה בפועל פעמים רבות. כמובן, הוא מעולם לא טיפס לשם, שכן העלייה הייתה תלולה וקשה מדי. למרות זאת, דיבר עליה בביטחון של אדם היודע בוודאות שהידע שעלה במדיטציה שלו אינו אשליה בלבד.
אָצַ'רִייַה מַן הזהיר את נזיריו ללא הרף לנהוג בזהירות ובריסון בכל מקום שאליו הלכו, משום שהדֶווֹת השוכנות באותם מקומות נידחים מעדיפות שכל דבר יהיה מסודר ונקי מאוד. כאשר דֶווֹת ארציות עדות להתנהגות מרושלת כגון נזיר הישן בחוסר זהירות, שוכב על גבו בפישוק איברים כגווייה, מתהפך וממלמל בשנתו כמו טיפש, הן חשות סלידה רבה – אף על פי שלמעשה אין זה אפשרי לאדם ישן לשלוט במעשיו. דֶווֹת נהגו לפנות לאָצַ'רִייַה מַן לעיתים קרובות כדי להסביר כיצד הן מרגישות בעניין זה.
״נזירים מחזיקים במעמד של כבוד והערכה בליבם ובתודעתם של יצורים חיים בכל מקום, ולכן התנהגותם צריכה להיות שמורה ומרוסנת בכל עת – אפילו בזמן השינה. ככל האפשר, מראהו של נזיר צריך להיות נעים ומעורר הערכה, ולעולם לא דוחה או פוגעני. איננו אוהבות לראות נזירים מתנהגים בחוסר־ריסון – כמו יושבי־בית רגילים המגלים מעט מאוד דאגה לתוצאות מעשיהם. במיוחד משום שהזהירות הדרושה להתנהגות מרוסנת נמצאת בהחלט בתחום יכולתם. אין בכוונתנו למתוח ביקורת על כל הנזירים. דֶווֹת בכל מקום אסירות תודה על ההזדמנות לחלוק כבוד לנזירים המפגינים התנהגות למופת, משום שכולנו מעריכות סגולה טובה ומייחלות מאוד לשמר את הסָאסַנַה. אנו מזכירות לך זאת כדי שתוכל להזהיר את תלמידיך לנהוג בריסון באופן שיהיה נעים הן לבני אדם והן לדֶווֹת. נזירים הראויים לכבוד יגרמו לדֶווֹת מכל העולמות לחוש יראת כבוד עמוקה אף יותר כלפי הסָאסַנַה.״
בתגובה לדברים שסיפרו לו הדֶווֹת, נהג אָצַ'רִייַה מַן תמיד להזהיר את תלמידיו לשמור את כל חפציהם בצורה מסודרת ונקייה כאשר שהו באזורים הרריים נידחים המועדפים על דֶווֹת ארציות. אפילו סמרטוטי ניגוב הרגליים היו צריכים להיות מקופלים בצורה מסודרת ולא מושלכים בערימה. נזיריו נדרשו לעשות את צורכיהם במקומות מתאימים, ובורות שֵירות נחפרו רק לאחר בחינה מדוקדקת של הסביבה. לעיתים אמר אָצַ'רִייַה מַן לנזירים במפורש שלא לעשות בור שֵירות מתחת לעץ מסוים, או באזור מסוים, משום שהדֶווֹת השוכנות שם, או העוברות במקום בדרכן לבקרו, לא תהיינה מרוצות.
נזירים שכבר הכירו היטב את עולם הדֶווֹת לא נזקקו לאזהרות כאלה, שכן היו מודעים לחלוטין לדרך ההתנהגות הראויה. לרבים מתלמידיו של אָצַ'רִייַה מַן אכן יש יכולת זו. עם זאת, משום שמיומנותם בעניינים כאלה מתפתחת באזורי הפרא, הם נרתעים מלדבר על כך בגלוי, מחשש שאנשים מלומדים בכל מקום ילעגו להם. אולם בתוך חוג נזירי הקַמַּטְהָאנַה קל לזהות מיהם, פשוט על ידי האזנה לשיחותיהם על דֶווֹת שונות שבאו לבקרם ועל אופי השיחות שניהלו עם אותם יצורים לא־גשמיים. בה בעת, ניתן לקבל תובנה לגבי רמת ההישג הרוחני של כל נזיר.
הנָאגַה הביקורתי מדי
בשלב מסוים בילה אָצַ'רִייַה מַן זמן־מה במערת צ'יאנג דאו – לא המערה הארוכה שבמרכז ההר אשר נעשתה פופולרית בקרב תיירים, אלא מערה גבוהה יותר במעלה ההר. במערה זו שכן נָאגַה3 גדול ששמר עליה במשך זמן רב מאוד. נראה כי אותו נָאגַה היה יהיר למדי ונטה להיות ביקורתי יתר על המידה כלפי נזירים. במהלך שהותו של אָצַ'רִייַה מַן במערה, הפך הוא למושא ביקורתו המתמדת של אותו נָאגַה. הוא מצא פגם כמעט בכל דבר שעשה. נראה שלא היה מסוגל לקבל את מחשבות הידידותיוּת של אָצַ'רִייַה מַן, כנראה כתוצאה מעוינות רבת־שנים כלפי נזירים.
בלילות, כאשר נעל אָצַ'רִייַה מַן את סנדליו כדי לתרגל מדיטציית הליכה, היה הנָאגַה מתלונן על קול צעדיו: ״איזה מין נזיר אתה, רומס כך כמו סוס מרוץ חסר רסן? קול הסנדלים שלך הפוגעים בקרקע מרעיד את ההר כולו. האם אי פעם חשבת שאולי אתה מטריד מישהו בכל הרעש הזה?״
הוא העלה את התלונות הללו אף על פי שאָצַ'רִייַה מַן פסע הלוך ושוב ברוגע ובעדינות. כששמע את הביקורת, הקפיד ללכת ברכות רבה אף יותר; אך גם אז לא היה הנָאגַה מרוצה:
״איזה מין נזיר אתה, הולך במדיטציה כמו מישהו המתגנב לצוד ציפורים?״
לעיתים הייתה רגלו של אָצַ'רִייַה מַן נתקלת באבן בשביל המדיטציה, ויוצרת צליל חבטה קל, דבר שהיה גורר תוכחה נוספת:
״איזה מין נזיר אתה, מקפץ מעלה ומטה בשביל המדיטציה שלך כמו רקדן בלהקה?״
היו פעמים שבהן יישר אָצַ'רִייַה מַן את פני השטח של שביל המדיטציה כדי לאפשר הליכה חלקה ונוחה. כאשר הזיז אבנים וסידר אותן בצורה מסודרת, היה הנָאגַה מתלונן:
״איזה מין נזיר אתה, מזיז דברים ללא הרף – אף פעם אינך מרוצה. האם אינך מבין שכל ההתעסקות הזאת שלך גורמת לאחרים כאב ראש נורא?״
אָצַ'רִייַה מַן נאלץ לנקוט זהירות מיוחדת בכל דבר שעשה באותה מערה. ואף על פי כן, הנָאגַה הדעתני הזה היה מוצא תירוץ לבקר אותו. אם גופו היה נע מעט בשנתו בלילה, היה מסוגל לחוש באופן טלפתי עם יקיצתו שהנָאגַה ביקר אותו על כך שהתפתל, התהפך, נשם בכבדות, נחר וכן הלאה. כאשר מיקד אָצַ'רִייַה מַן את תשומת לבו באותו נָאגַה כועס וביקורתי להחריד, מצא תמיד את ראשו מבצבץ החוצה, בוהה בו בריכוז, כאילו אינו מסיר ממנו את עיניו לרגע. בעל מראה אכזרי ורוח רעה, הוא סירב לקבל כל זכות שהוקדשה לו, והיה נחוש להתמסר לרגשות זעם שבערו כאש בתוך ליבו. כשראה שהוא מוסיף לצבור קַמַּה רעה ללא הרף, חש אָצַ'רִייַה מַן צער אמיתי כלפי הנָאגַה. אך כל עוד לא גילה עניין בשיחה הגיונית, לא הייתה כל אפשרות לעזור לו בדרך כלשהי. כל מה שהעסיק אותו היה מציאת פגמים.
באחת ההזדמנויות הסביר אָצַ'רִייַה מַן את העקרונות הכלליים העומדים בבסיס חייו של נזיר, תוך שהוא מזכיר במיוחד את מטרתו וכוונותיו שלו:
״מטרתי בהיותי כאן איננה לגרום צרות למישהו אחר, אלא לפעול כמיטב יכולתי למען טובתי שלי ולטובת אחרים. לכן אל תטפח מחשבות נחותות, כאילו באתי לכאן כדי להזיק לך או להטריד אותך. אני כאן מתוך ניסיון מודע לעשות טוב, כדי שאוכל לחלוק את הזכות של מעשיי עם כל היצורים החיים ללא יוצא מן הכלל. זה כולל גם אותך, ולכן אין לך סיבה להתרגז ולחשוב שבאתי רק כדי להפריע לך.
״פעילות גופנית היא מאפיין טבעי של חיי היומיום של בני אדם. הליכה וביאה הן חלק מן החיים בעולם הזה – רק המתים חדלים לנוע. אף על פי שכנזיר אני שומר תמיד על איפוק פנימי, אינני גווייה השרויה במנוחה: עליי לשאוף ולנשוף, ועוצמת נשימתי משתנה מתנוחה אחת לאחרת. נשימתי ממשיכה לפעול גם בזמן השינה, וכך גם כל גופי; לכן, באופן טבעי, יישמעו קולות מסוימים. הדבר נכון גם כאשר אני מתעורר ומתחיל במדיטציית הליכה, או מבצע מטלות שונות. יש קולות מסוימים, אך תמיד בגבולות המתינות. מתי אי פעם ראית נזיר עומד קפוא כנוקשה כמו גווייה, מבלי להזיז אפילו שריר אחד? בני אדם אינם מתנהגים כך.״
״אני משתדל מאוד ללכת בזהירות וברכות ככל האפשר, ובכל זאת אתה מתלונן שאני הולך כמו סוס מרוץ. לאמיתו של דבר, אין שני דברים רחוקים זה מזה יותר מאשר חיה כמו סוס מרוץ ונזיר מוסרי ההולך בתשומת לב במדיטציית הליכה. עליך להימנע מהשוואות כאלה. אחרת אתה הופך ליצור אומלל החותר למקום בגיהינום. אין באפשרותי לספק את כל גחמותיך הבלתי סבירות. אם גם אתה, כמו כל האחרים, מצפה למצוא אושר ושגשוג, מוטב שתבחן זמן־מה את פגמיך שלך ותחדל מלשאת בליבך ללא הרף את אש התופת. רק אז תמצא מוצא.
״ביקורת על פגמיהם של אחרים, גם כאשר הם אכן טועים, רק מגבירה את הרוגז שלך ומכניסה אותך למצב רוח רע. התנהגותי כאן כלל אינה בלתי הולמת עבור נזיר, ובכל זאת אתה מוסיף לקטר עליה בלי הרף. אילו היית בן אדם, קרוב לוודאי שלא היית מסוגל לחיות בחברה רגילה: היית רואה את העולם כולו כמזבלה אחת גדולה ואת עצמך כזהב טהור ומוצק. רגשות ניכור כאלה נובעים מסערה רגשית הנגרמת בשל הגישה הביקורתית והקטנונית שלך – גישה שאינה מאפשרת לך שום שלווה. הנבונים גינו תמיד ביקורת בלתי מוצדקת על אחרים ואמרו שהיא מביאה לתוצאות מוסריות נוראות. אם כך, מדוע אתה נהנה לעשות זאת בזדון כה רב ובאדישות כזו כלפי התוצאות הכואבות? לא אני הוא הסובל מן הביקורת שלך – אלא בריאותך הרגשית שלך היא הנפגעת מכך. ההשפעות המזיקות הללו ברורות למדי, אז כיצד אינך מבחין שכל גישתך שגויה? אני מודע לחלוטין לכל מה שאתה חושב, ובו בזמן תמיד סלחתי לך. אתה מתמקד בעשיית דברים נוראים המכלים את תודעתך ומחריבים את ליבך, כאילו אין לך די בעשיית רוע. אילו מצבך היה מחלה, הייתה זו מחלה שאין לה מרפא.
״זה זמן רב אני מנסה לשנות את גישתך התודעתית, כפי שניסיתי לסייע במשך זמן רב גם ליצורים חיים רבים אחרים. בני אדם, רוחות רפאים, דֶווֹת, בְּרַהְמוֹת, יַקְּהוֹת ואפילו נָאגוֹת גדולים וחזקים ממך בהרבה – כולם קיבלו את אמיתות לימודו של הבודהה הנעלה על הקַמַּה. איש מהם, מלבדך, לא מתח ביקורת זועמת על ערכה של הדְהַמַּה, הנערצת בכל מערכות העולמות. ואתה מוזר כל כך, שאינך מוכן לקבל את אמיתותו של שום דבר כלל. ההנאה היחידה שלך היא בהשמעת הערות מזלזלות ובהטחת גינויים כעוסים באנשים שלא עשו שום דבר רע. אתה מקדיש את עצמך לכך כאילו היו אלה מעשים מבשרי טוב. אך הנבונים מעולם לא סברו שמעשים כאלה מטפחים שלווה וביטחון. כאשר תשיל סוף־סוף את עורו של הקיום האומלל הזה, לא תפגוש אז קיום נעים וחסר כאב, שאינו מושפע מן התוצאות הרעות של מעשיך.
״אני מתנצל על כך שדיברתי בגילוי לב כזה על עקרונות הדְהַמַּה, אך כוונותיי טובות. אין בדבריי שום זדון, יהיו אשר יהיו אי־ההבנות שלך. מאז תחילת שהותי כאן השתדלתי לעשות הכול בזהירות ובריסון, משום שאני יודע שזהו ביתך ואני חושש שנוכחותי כאן תכביד עליך. אף שאני מודע היטב לכך שאתה טיפוס הנהנה לחפש פגמים לביקורת, עדיין אינני מצליח להימנע מלהצטייר בעיניך באור שלילי. אני עצמי חווה סיפוק אמיתי, שאינו מושפע אפילו מביקורת מתמדת. אך אני חושש שהשלכות רדיפתך העיקשת אחר הרוע תהיינה קשות מאוד עבורך. לא באתי לכאן כדי לחפש רשעות או רוע. מאחר שאני בטוח לחלוטין שכל מה שאני עושה ואומר נובע מלב טהור, אינני חושש שמעשי יביאו עליי תוצאות מוסריות בלתי נעימות.
״כאשר אנשים נבונים מתחילים להבין את ההבדל בין עניינים ארציים לעניינים רוחניים, הם נוטים להעריך התנהגות מוסרית ולהעריץ את כל המעשים המועילים ועתירי הזכות הנעשים למען שלווה ואושר. מאז ומעולם לימדו הנבונים את היצורים החיים לחוש בטוב בקשר להתנהגות מוסרית. אם כך, מדוע אתה דבק ברעיון החריג שלפיו מותר להפשיט את עצמך ממן המוסר ולהתבוסס ברוע? נראה שאתה מתעב מוסריות במידה כה גדולה, עד שאינך טורח אפילו להתבונן בפגמיך שלך. אף שאני עצמי לא אחווה את התוצאות האיומות הצפויות לך, אני עדיין חושש לגורלך באותו מצב אומלל. עליך להפסיק לחשוב בדרכים מזיקות, שכן הכוונה המרושעת שמאחורי מעשיך עלולה לשלול ממך כל ערך מוסרי. תוצאות בלתי רצויות כאלה, המביאות ייסורים שאין לשערם, הן הדבר שממנו אני חושש יותר מכל בעולם. העולם כולו מפחד מזקנה, ממחלה וממוות, אך אני אינני מפחד מהם אפילו במעט ממה שאני מפחד מן הרוע ומתוצאותיו הנלוות.
״אנשים בעלי קִילֶסוֹת נוטים לדחות עקרונות רוחניים, ומעדיפים במקום זאת את הדברים שהעקרונות הדתיים אוסרים. לכן, ההסמכה כנזיר בודהיסטי כדי לתרגל את הלימוד ואת המשמעת מחייבת אותנו לעבור שינוי אופי מייסר. אף שידעתי עד כמה קשה יהיה להתנגד לקִילֶסוֹת, בכל זאת חשתי מחויב להצטרף לחיי הנזירות ולשאת את הקושי החמור הזה. אי־הנוחות הקיצונית הנגרמת מן ההתנגדות המתמדת לקִילֶסוֹת – היא שהופכת את התרגול לקשה כל כך. אך אם ברצוננו להתעלות מעבר לקַמַּה ולקִילֶסוֹת המזהמות היוצרות אותה, עלינו לשאת ייסורים כאלה – שכן הקִילֶסוֹת מתנגדות תמיד בעקשנות ללימודיו של הבודהה הנעלה.
״באתי לכאן כדי לתרגל, לחיות במערה הזאת כמנודה חברתי חסר ערך, אך ורק משום שאני מפחד מן הרוע ומתוצאותיו. לא באתי לכאן כדי לפגוע באיש או להטרידו. אינני חש בוז כלפי שום יצור חי. אני מכבד את כולם כחברים שגם חייהם כפופים לחוק הקַמַּה, ולכן לכולם ערך פנימי שווה. אני מקדיש את הזכות שבמעשיי באופן שווה לכל היצורים, בתקווה שיוכלו לחיות בשביעות רצון בכל מקום שבו יהיו. מעולם לא אימצתי את הגישה היהירה שלפיה אני בן אדם שהוסמך כנזיר בודהיסטי ולכן נעלה על חבריי ללידה, להזדקנות, למחלה ולמוות.
״גם אתה מתקיים בתחום הקַמַּה, ולכן עליך להרהר בענווה באופן שבו פגמיך שלך משפיעים עליך. ביקורת על אחרים ללא שיקול דעת ראוי לעולם לא תביא לך תוצאות טובות – היא רק מוסיפה ומערימה את השפעותיה הרעות של קַמַּה רעה, אשר ממשיכות להישאר לאורך זמן בלתי מוגבל. עליך לחוש זעזוע לנוכח התנהגותך הסוררת ולחדול מן הנוהג המסוכן הזה. רק אז תוכל לקוות להפוך ליצור טוב, שיש לו סיכוי ללידה טובה ומאושרת יותר בעתיד. אז גם ליבך המרושע והכועס יתרכך, ותוכל להימנע מלהיבלע בסבל לנצח.
״כל היצורים החיים ביקום – מבני אדם ובעלי חיים ועד דֶווֹת, בְּרַהְמוֹת ויַקְּהוֹת – מוקירים אושר ושונאים סבל. אין להם סלידה מן הדְהַמַּה רק מפני שעדיין אינם מסוגלים ליישם אותה בפועל. הדְהַמַּה הייתה מאז ומעולם טבעו המהותי של היקום. אותם יצורים הנמצאים בעמדה המאפשרת לתרגל דְהַמַּה מפיקים ממנה סיפוק רב – למשל בני אדם. מצב לידתם מתאים במיוחד לתרגול הדְהַמַּה.
אתה עצמך יצור חי, המסוגל בהחלט להבחין בין טוב לרע, ולכן גם לבחור במה שמועיל לך ביותר. אז מדוע אתה עושה דווקא את ההפך? אינני מבין כיצד אתה מסוגל להתענג על דברים שהנבונים סולדים מהם, ובו בזמן לבוז לדברים שהנבונים משבחים. אתה יודע מהי דוּקְּהַה ואתה שונא אותה, ובכל זאת אתה משתדל ליצור את הסיבות המביאות לך אומללות ואי־נוחות רבה. הנבונים מלמדים אותנו שהמאמצים שלנו למצוא פגמים באחרים יוצרים תוצאות המביאות יותר ויותר אומללות – וזה בדיוק מה שאתה עושה כל הזמן ללא בושה. אולי אינך מתעניין בכך, אך למרות שאני מודע היטב למחשבותיך הנתעבות, תמיד סלחתי לך. אינני כועס ואינני נפגע, אך אני מרחם עליך. לכן החלטתי לומר לך את האמת בפשטות. אם הדבר יועיל לך, אשמח למענך. אני אינני סובל משום תוצאה בלתי נעימה ממחשבותיך, משום שאינני זה העוסק בהן. כל מה שאני חווה הוא שלווה, רוגע וחמלה ידידותית, שהיו משכן ליבי זה זמן רב."
הנָאגַה לא הגיב כלל כאשר אָצַ'רִייַה מַן הסביר את ההיבטים השונים הללו של הדְהַמַּה, אך תוך כדי ההקשבה עלו בו כמה מחשבות מועילות: הנזיר הזה מדבר בהיגיון רב. אבל כרגע אינני מסוגל לעשות כפי שהוא אומר, משום שאני עדיין מרוצה מדי מדרכיי הישנות. אולי בתקופת החיים הבאה תהיה לי יותר נכונות לכך. לנזיר הזה יש תכונות מופלאות רבות – הוא אפילו קולט דברים שאמורים להיות בלתי ניתנים לידיעה. איך הוא מסוגל לדעת את מחשבותיי הפרטיות? אני חי בעולם נסתר, ובכל זאת איכשהו הוא רואה אותי. במשך השנים הגיעו נזירים רבים לשהות במערה הזאת, אך אף אחד מהם לא ידע על קיומי, קל וחומר על מחשבותיי. אפילו אילצתי כמה מהם לברוח משום שלא יכולתי לשאת את נוכחותם.4 אבל הנזיר הזה יודע הכול, כולל את מחשבותיי. אפילו בשנתו הוא נשאר מודע. אחר כך הוא מסוגל לומר לי בדיוק מה חשבתי, כאילו כלל לא ישן. מדוע אני כה עקשן בדעותיי עד שאינני מסוגל לקחת לליבי את מה שהוא מלמד וליישם זאת בפועל? כפי שאמר: ודאי שיש לי קַמַּה חמורה מאוד. למרות שהוא יודע עד כמה תודעתי נתעבת, הוא עדיין טורח להסביר כיצד פעולותיו היומיומיות לא נועדו להטריד אותי. מצב הקיום הנוכחי שלי הוא ללא ספק אומלל. הוא צודק כשהוא אומר שאני בהחלט מסוגל להבחין בין טוב לרע. ובכל זאת, אני כבול ביהירותי האומללה, ולכן תקופת החיים הבאה שלי תהיה כנראה אומללה בדיוק כמו זו – וכך שוב ושוב ללא קץ.
לאחר הפסקה קצרה שאל אָצַ'רִייַה מַן את הנָאגַה האם הצליח להבין משהו מהסבריו על הדְהַמַּה.
הנָאגַה השיב: "אני מבין את כל מה שהסברת לי בטוב לב רב. אך למרבה הצער אני נושא קַמַּה חמורה מאוד, ועדיין לא נמאס לי ממצבי האומלל. אני עדיין מתלבט בעניין הזה עם עצמי, ועדיין לא הגעתי לשום מסקנה ברורה. ליבי נוטה להימשך למצבים של שפלות וניוון, כפי שהיה תמיד, ולכן הוא מתנגד להקשיב לדְהַמַּה שאתה מלמד."
אָצַ'רִייַה מַן שאל את הנָאגַה למה הוא מתכוון כאשר הוא אומר שליבו אוהב להימשך למצבים של שפלות וניוון.
הנָאגַה השיב: "ליבי נהנה למצוא בך פגמים כל הזמן, למרות שלא עשית שום דבר רע – כך פשוט פועל ליבי. אינני יודע כיצד לשכנע את עצמי בהשפעות המזיקות של הנטייה הזאת, כדי שאוכל לתקן אותה ולתרגל מעתה ואילך את דרך המוסריות."
אָצַ'רִייַה מַן עודד אותו מעט:
"התבוננות זהירה תשכנע אותך שנטיות רעות כאלה הן אכן מזיקות. ברגע שתשתכנע, הרוע יתחיל באופן טבעי לדעוך מליבך, ולא יהיה בולט כל כך בעתיד. אבל אם תניח שנטיות כאלה מועילות, ואז תעודד אותן, באופן טבעי תיטה לחשוב באינספור דרכים המזיקות לך. אם לא תמהר לתקן את הדברים כבר עכשיו, תמשיך לעשות רע עד שתהיה מעבר לכל אפשרות עזרה. אינני יכול לעשות זאת במקומך. אני יכול להעניק הדרכה מסוימת, אך עליך מוטלת האחריות לבצע את ההתאמות הנחוצות באופייך. האחריות היא שלך להתקדם, ולנסות להשיג זאת כמיטב יכולתך. כשתעשה זאת, תראה כיצד ההיבטים המסוכנים של אופייך הולכים ומתמעטים בהדרגה, בעוד שתכונות מועילות מתפתחות ודוחקות אותם הצידה, עד שכל מה שנותר הוא מוסריות טהורה ופשוטה, שאינה מוכתמת בשום צורה של רוע. אם תיתן אמון בדְהַמַּה של הבודהה הַנַּעֲלֶה, אשר סייעה מאז ומתמיד ליצורים חיים להתעלות מעל דוּקְּהַה, תהיה תמיד שבע רצון תחת השפעתה המגוננת. לעולם לא תהיה נסער, לעולם לא מוטרד, ותישאר מאוזן בכל מצב. לא תיסחף לשבח דבר אחד כטוב או לגנות דבר אחר כרע, ובכך לסבול מן התוצאות הנובעות מכך – התנהגות המנוגדת לדרכם של הנבונים."
בסיום הדברים הללו הבטיח הנָאגַה לעשות מאמץ ללכת בעקבות עצתו של אָצַ'רִייַה מַן. בימים שלאחר מכן המשיך אָצַ'רִייַה מַן להשגיח עליו בעודו ממשיך בתרגולו שלו. הוא הבחין בשיפור מסוים, שכן הנָאגַה הצליח לרסן את נטיותיו הביקורתיות המוגזמות באמצעות הפעלת מידה מסוימת של שליטה עצמית. אך הוא גם הבחין שמאמץ זה גורם לנָאגַה מצוקה רבה. לכן, לאחר שמצא תירוץ כלשהו לעזוב את המערה, המשיך בדרכו – דבר ששימח את הנָאגַה. בכך הסתיים הקשר ביניהם.
מאותו זמן ואילך נהג אָצַ'רִייַה מַן להזכיר את סיפור הנָאגַה הזה כאמצעי להרחבת הדיון בהיבטים שונים של טבע האדם, לתועלתם האישית של המאזינים. עיקר הדברים שאמר ראוי לחזרה כאן, בתקווה שהקורא יוכל ללמוד כמה לקחים יקרי ערך מן ההוראה שלו.
אָצַ'רִייַה מַן הסביר שטוב ורע אינם מתעוררים מעצמם, אלא תלויים בהרגלי התנהגות שהופכים בהדרגה לחלק מאופיו של האדם. אם נטייתנו היא לעשות רע, קשה מאוד לתקן זאת, משום שכל מה שאנו עושים נוטה לזרום בכיוון הזה. אם נטייתנו היא לעשות טוב, אנו נעשים מיומנים ובטוחים יותר ככל שאנו מתקדמים בכיוון הזה. משום כך הורים פקחים ישתדלו לחנך את ילדיהם לדרך הטוב מגיל צעיר מאוד – לפני שיהיה מאוחר מדי. כאשר הדבר נחוץ, הם יפקידו אותם בידי אדם היכול להעניק תמיכה מתאימה, כדי שחינוכם של הילדים לא יישאר תלוי במקרה בלבד.
ילדים מתחילים ללמוד עקרונות בסיסיים של החיים כבר בגיל רך מאוד. אך בניגוד ללמידה בכיתה, תהליך הלמידה הזה אינו נפסק בשל זמן או עונה. עקרונות בסיסיים כאלה נטמעים באופיים של הילדים בצורה עמוקה יותר מכל מקצוע לימוד בבית הספר, משום שהם נמצאים סביבם בכל מקום – בבית, בבית הספר ובכל מקום אחר. ילדים קולטים ללא הרף לקחים ממה שהם רואים, שומעים, טועמים, מריחים ונוגעים בו בעולם, וזוכרים היטב את מה שלמדו. חושיו של הילד הם לוח הכתיבה הטבעי שלו. הרשמים הנחרטים שם נושאים משמעות מוסרית עמוקה – כלומר, עניינים של טוב ורע. הם קולטים ללא הרף רשמים מחבריהם למשחק ומן המבוגרים שבחייהם, וכן מסרטים ומצורות בידור אחרות הזמינות להם בדרך כלל. הרשמים היומיומיים הללו הם מוריהם האמיתיים של הילדים; והילדים נכונים מאוד ללמוד רעיונות חדשים המועברים אליהם ללא הרף. מגע עם עניינים רעים בהחלט עלול להוביל ילד ללכת בדרכים רעות, בעוד שהשפעות טובות בהחלט עשויות להוביל ילד ללכת בדרך המוסריות. ילדים מאמצים באופן טבעי את הדברים שהם רואים ושומעים כדוגמאות לחיקוי; ועם הזמן נוצר דפוס התנהגות המגדיר את אופיו של הילד. לאחר שדפוסים אלה נטמעו עמוק, הילדים ידברו ויפעלו בהתאם לכיוון הטוב או הרע שהתבסס בהם.
העובדה שיש אנשים המוצאים סיפוק מיידי בעשיית רע ואינם מוכנים להשתנות, בעוד אחרים מוצאים באותה מידה סיפוק בעשיית טוב ומוקירים מוסריות כל ימי חייהם, מצביעה על החשיבות היסודית של פיתוח האופי. אנשים הנעזבים לנפשם נוטים בקלות לנטוש את המאמץ להתנגד לנטיותיהם הרעות – עוד לפני שראו תוצאות מספקות דיין כדי לעודד התמדה. משום כך, פיתוח בסיסי של האופי הוא חיוני לחלוטין עבור כל אדם. משמעות הדבר היא שאין לעשות דבר מתוך רשלנות או חוסר מחשבה, שכן ברגע שנטיות כאלה הופכות להרגל, קשה מאוד לתקן אותן. חשיבותו של עיקרון זה נעשית ברורה כאשר אנו משתדלים לפתח תכונות אופי חיוביות עד שהן הופכות לחלק מטבענו ממש; למשל: לנהוג בהגיון באופן ובמקומות שבהם אנו נוסעים; לנהוג בהגיון באופן שבו אנו מוציאים את כספנו כדי שכל בני המשפחה ייהנו מכך; ולנהוג בהיגיון בהרגלי האכילה והשינה שלנו כדי שלא נפריז בהם. יש לטפח בהתלהבות את כל דפוסי ההתנהגות הראויים הללו עד שהם הופכים לטבע שני. ההתנגדות הפנימית שאנו פוגשים בשלבים הראשונים של האימון תפנה את מקומה באופן טבעי לשינוי אופי חלק וקל. עצם השינוי הזה הוא הוכחה מספקת לכך שאימון האופי נמצא בהחלט בתחום יכולתנו. אך בתחילה עלינו להיות נכונים להתמיד.
אימון נדרש כדי להצליח בכל סוג של עבודה. כשם שעלינו לעבור הכשרה כדי להצליח במקצועותינו, כך יש לאמן את הלב ואת התודעה כדי להשיג את התוצאות המיטביות. רק לאחר המוות אנו פטורים מן הצורך באימון. אם אנו רוצים לרכוש מיומנות במשהו, עלינו לעבוד עליו ולהתאמן בו עד שנהיה מיומנים באמת. אימון האופי מפתח מיומנות שהיא עצמה שקולה למוסריות. קחו מסר זה לליבכם, התבוננו בו היטב ויישמו אותו בפועל – מאמציכם בוודאי יתוגמלו בשפע של מוסריות אישית.
זה היה עיקרה של הוראתו של אָצַ'רִייַה מַן על אימון האופי. כללתי אותה כאן כדי לסייע לאלה המפתחים את הדְהַמַּה בדרך זו.