אַנְגוּטָרָה נִיקָאיָה

סוֹנַה

AN 6.55 · Soṇa Sutta · 1,234 מילים

הורדת התרגום · Word


AN 6.55 – Soṇa Sutta סוֹנַה

כָּךְ שָׁמַעְתִּי:

פַּעַם אַחַת גָּר הַנַּעֲלֶה לְיַד רָגַ'גַהַ בְּהַר מְצוֹק הַנֶּשֶׁר. וּבְאוֹתוֹ זְמַן גָּר הַנִּכְבָּד סוֹנַה לְיַד רָגַ'גַהַ, בַּמַּטָּע הַקָּרִיר. אָז, בְּעוֹדוֹ נִסְתָּר וּמִתְבּוֹדֵד, עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל הַנִּכְבָּד סוֹנַה הִרְהוּר כָּזֶה: "אֵלּוּ מִבֵּין תַּלְמִידֵי הַנַּעֲלֶה הַחַיִּים בְּהַגְבִּירָם מֶרֶץ – אֲנִי אֶחָד מֵהֶם, אַךְ תּוֹדַעְתִּי לֹא הִשְׁתַּחְרְרָה בְּהֶרֶס הַמַּתְסִיסִים1. וַהֲרֵי נִמְצָא בְּמִשְׁפַּחְתִּי רְכוּשׁ, וְאֶפְשָׁר לֵהָנוֹת מֵרְכוּשׁ וְלַעֲשׂוֹת זְכוּת2. מָה אִם אֶדְחֶה מֵעָלַי אֶת כְּלָלֵי הַתִּרְגּוּל, וּבַחֲזָרָתִי לְשִׁפְלוּת אֵהָנֶה מֵרְכוּשׁ וְאֶעֱשֶׂה זְכוּת?"

אָז, הַנַּעֲלֶה, בְּיוֹדְעוֹ בְּדַעְתּוֹ אֶת הַהִרְהוּר בְּדַעַת הַנִּכְבָּד סוֹנַה, מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁאָדָם הַנֶּחֱשָׁב חָזָק כְּשֶׁזְּרוֹעוֹ כְּפוּפָה יִפְשֹׁט אוֹתָהּ אוֹ כְּשֶׁזְּרוֹעוֹ פְּשׁוּטָה יִכְפֹּף אוֹתָהּ, מַמָּשׁ כָּךְ נֶעֱלַם מֵהַר מְצוֹק הַנֶּשֶׁר, וְהוֹפִיעַ בִּפְנֵי הַנִּכְבָּד סוֹנַה בַּמַּטָּע הַקָּרִיר. יָשַׁב הַנַּעֲלֶה עַל הַמּוֹשָׁב הֶעָרוּךְ. גַּם הַנִּכְבָּד סוֹנַה, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתוֹ יָשַׁב לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁיָּשַׁב לְצַד אֶחָד אָמַר הַנַּעֲלֶה לַנִּכְבָּד סוֹנַה זֹאת:

"הָאֵין זֹאת, סוֹנַה, שֶׁבֶּהֱיוֹתְךָ נִסְתָּר וּמִתְבּוֹדֵד הִרְהוּר כָּזֶה עָלָה בְּדַעְתְּךָ: 'אֵלּוּ מִבֵּין תַּלְמִידֵי הַנַּעֲלֶה הַחַיִּים בְּהַגְבִּירָם מֶרֶץ – אֲנִי אֶחָד מֵהֶם, אַךְ תּוֹדַעְתִּי לֹא הִשְׁתַּחְרְרָה בְּהֶרֶס הַמַּתְסִיסִים. וַהֲרֵי נִמְצָא בְּמִשְׁפַּחְתִּי רְכוּשׁ, וְאֶפְשָׁר לֵהָנוֹת מֵרְכוּשׁ וְלַעֲשׂוֹת זְכוּת. מָה אִם אֶדְחֶה מֵעָלַי אֶת כְּלָלֵי הַתִּרְגּוּל, וּבַחֲזָרָתִי לְשִׁפְלוּת אֵהָנֶה מֵרְכוּשׁ וְאֶעֱשֶׂה זְכוּת'?"

"כִּדְבָרֶיךָ, הַנִּכְבָּד."

"מָה דַּעְתְּךָ, סוֹנַה: לְפָנִים בִּהְיוֹתְךָ שׁוֹכֵן בַּיִת, מְיֻמָּן הָיִיתָ בִּנְגִינַת מֵיתַר הַוִּינַָה3?"

"כִּדְבָרֶיךָ, הַנִּכְבָּד."

"מָה דַּעְתְּךָ, סוֹנַה: כַּאֲשֶׁר מֵיתְרֵי הַוִּינַָה שֶׁלְּךָ הָיוּ מְתוּחִים מִדַּי, הַאִם הָיְתָה הַוִּינַָה שֶׁלְּךָ מְכֻוֶּנֶת לַצְּלִיל וּכְשִׁירָה לִפְעֻלָּה?"

"לֹא כָּךְ, הַנִּכְבָּד."

"מָה דַּעְתְּךָ, סוֹנַה: כַּאֲשֶׁר מֵיתְרֵי הַוִּינַָה שֶׁלְּךָ הָיוּ רְפוּיִים מִדַּי, הַאִם הָיְתָה הַוִּינַָה שֶׁלְּךָ מְכֻוֶּנֶת לַצְּלִיל וּכְשִׁירָה לִפְעֻלָּה?"

"לֹא כָּךְ, הַנִּכְבָּד."

"וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר מֵיתְרֵי הַוִּינַָה שֶׁלְּךָ לֹא הָיוּ מְתוּחִים מִדַּי וְלֹא הָיוּ רְפוּיִים מִדַּי, מְאֻזָּנִים וּמְכֻוָּנִים, הַאִם הָיְתָה הַוִּינַָה שֶׁלְּךָ מְכֻוֶּנֶת לַצְּלִיל וּכְשִׁירָה לִפְעֻלָּה?"

"כִּדְבָרֶיךָ, הַנִּכְבָּד."

"מַמָּשׁ כָּךְ, סוֹנַה, מֶרֶץ מֻגְבָּר מִדַּי מוֹלִיךְ לְאִי-שֶׁקֶט, מֶרֶץ רָפוּי מִדַּי מוֹלִיךְ לְעַצְלוּת. לָכֵן, סוֹנַה, הַחְלֵט עַל מֶרֶץ וְשַׁלְוָה, הֶשֵּׂג אֶת אִזּוּן הַמֶּרֶץ, וְשָׁם קַח אֶת הַסִּימָן4."

"כִּדְבָרֶיךָ, הַנִּכְבָּד" עָנָה הַנִּכְבָּד סוֹנַה לַנַּעֲלֶה בְּהַסְכָּמָה. אָז, בְּהַנְחוֹת הַנַּעֲלֶה אֶת הַנִּכְבָּד סוֹנַה הַנְחָיָה זוֹ – מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁאָדָם הַנֶּחֱשָׁב חָזָק כְּשֶׁזְּרוֹעוֹ כְּפוּפָה יִפְשֹׁט אוֹתָהּ אוֹ כְּשֶׁזְּרוֹעוֹ פְּשׁוּטָה יִכְפֹּף אוֹתָהּ, מַמָּשׁ כָּךְ נֶעֱלַם מִן הַמַּטָּע הַקָּרִיר, וְהוֹפִיעַ בְּהַר מְצוֹק הַנֶּשֶׁר.

אָז, בִּזְמַן מְאֻחָר יוֹתֵר, הֶחֱלִיט הַנִּכְבָּד סוֹנַה עַל מֶרֶץ וְשַׁלְוָה, הִשִּׂיג אֶת אִזּוּן הַמֶּרֶץ, וְשָׁם לָקַח אֶת הַסִּימָן. אָז חַי הַנִּכְבָּד סוֹנַה לְבַדּוֹ, מְבֻדָּד, חָרוּץ, מָסוּר וּמַתְמִיד בְּמַאֲמָץ. וּבִזְמַן לֹא-רַב, בְּיוֹדְעוֹ יְשִׁירוֹת וּבְהִוָּכְחוֹ בְּעַצְמוֹ, נִכְנַס וְשָׁהָה בְּחַיִּים אֵלֶּה בַּתַּכְלִית שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה שֶׁל חַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה, אֲשֶׁר כַּיָּאוּת עוֹזְבִים לְמַעֲנָהּ בְּנֵי-מִשְׁפָּחָה אֶת בֵּיתָם לְחַיֵּי חַסְרֵי-הַבַּיִת. הוּא יָדַע יְשִׁירוֹת: "הַהִוָּלְדוּת נֶהֶרְסָה, חַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה נֶחֱווּ, מָה שֶׁהָיָה לַעֲשׂוֹת נַעֲשָׂה, אֵין עוֹד מֵעֵבֶר לְחַיִּים אֵלּוּ." וְהַנִּכְבָּד סוֹנַה הָיָה לְאֶחָד הָאַרַהַנְטִים.

אָז, בִּהְיוֹת הַנִּכְבָּד סוֹנַה אַרַהַנְט, עָלָה בְּדַעְתּוֹ: "מָה אִם הָיִיתִי הוֹלֵךְ אֶל עֵבֶר הַנַּעֲלֶה, וּבְבוֹאִי הָיִיתִי מַכְרִיז בְּקִרְבַת הַנַּעֲלֶה עַל הַיֶּדַע הַסּוֹפִי?" אָז הָלַךְ הַנִּכְבָּד סוֹנַה אֶל עֵבֶר הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאוֹ אֶל הַנַּעֲלֶה, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתוֹ, יָשַׁב לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁיָּשַׁב לְצַד אֶחָד אָמַר הַנִּכְבָּד סוֹנַה לַנַּעֲלֶה זֹאת:

"אוֹתוֹ נָזִיר, הַנִּכְבָּד – שֶׁהִנּוֹ אַרַהַנְט, שֶׁמַּתְסִיסָיו הֻכְחֲדוּ, הִשְׁלִים אֶת חַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה, עָשָׂה מָה שֶׁנִּתָּן לַעֲשׂוֹתוֹ, הִנִּיחַ אֶת מִטְעָנוֹ, הִגִּיעַ לְמַטְּרָתוֹ, נִתֵּק אֶת כַּבְלֵי הַקִּיּוּם וְהִנּוֹ מְשֻׁחְרָר לַחֲלוּטִין בְּאֶמְצָעוּת הַיֶּדַע הַסּוֹפִי – לְשִׁשָּׁה מַצָּבִים הוּא נוֹטֶה: [א] הוּא נוֹטֶה לִפְרִישׁוּת5; [ב] הוּא נוֹטֶה לְהִתְבּוֹדְדוּת; [ג] הוּא נוֹטֶה לְאִי-פּוֹגְעָנוּת; [ד] הוּא נוֹטֶה לְהֶרֶס הַהִשְׁתּוֹקְקוּת; [ה] הוּא נוֹטֶה לְהֶרֶס הַהֵאָחֲזוּת; [ו] הוּא נוֹטֶה לְאִי-אַשְׁלָיָה.

[א] "יִתָּכֵן, הַנִּכְבָּד, שֶׁאֶחָד הַנִּכְבָּדִים יַחֲשֹׁב כָּךְ: 'הָאֵין זֹאת שֶׁבְּהִסְתַּמֵּךְ עַל שְׁלֵמוּת הָאֵמוּן בִּלְבַד נִכְבָּד זֶה נוֹטֶה לִפְרִישׁוּת6?' אַךְ לֹא כָּךְ, הַנִּכְבָּד, יֵשׁ לִרְאוֹת זֹאת. נָזִיר, הַנִּכְבָּד, שֶׁמַּתְסִיסָיו הֻכְחֲדוּ, הִשְׁלִים אֶת חַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה, עָשָׂה מָה שֶׁנִּתָּן לַעֲשׂוֹתוֹ, אֵינוֹ רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ, אוֹ לְהוֹסִיף לַמַּעֲשֶׂה. בְּהֶרֶס הַתַּאֲוָה, מֵחֹסֶר תַּאֲוָה הוּא נוֹטֶה לִפְרִישׁוּת; בְּהֶרֶס הַסְּלִידָה, מֵחֹסֶר סְלִידָה הוּא נוֹטֶה לִפְרִישׁוּת; בְּהֶרֶס הָאַשְׁלָיָה, מֵחֹסֶר אַשְׁלָיָה הוּא נוֹטֶה לִפְרִישׁוּת.

[ב] "יִתָּכֵן, הַנִּכְבָּד, שֶׁאֶחָד הַנִּכְבָּדִים יַחֲשֹׁב כָּךְ: 'הָאֵין זֹאת שֶׁבִּשְׁאִיפָה לְרֶוַח, כָּבוֹד וּפִרְסוּם נִכְבָּד זֶה נוֹטֶה לְהִתְבּוֹדְדוּת7?' אַךְ לֹא כָּךְ, הַנִּכְבָּד, יֵשׁ לִרְאוֹת זֹאת. נָזִיר, הַנִּכְבָּד, שֶׁמַּתְסִיסָיו הֻכְחֲדוּ, הִשְׁלִים אֶת חַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה, עָשָׂה מָה שֶׁנִּתָּן לַעֲשׂוֹתוֹ, אֵינוֹ רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ, אוֹ לְהוֹסִיף לַמַּעֲשֶׂה. בְּהֶרֶס הַתַּאֲוָה, מֵחֹסֶר תַּאֲוָה הוּא נוֹטֶה לְהִתְבּוֹדְדוּת. בְּהֶרֶס הַסְּלִידָה, מֵחֹסֶר סְלִידָה הוּא נוֹטֶה לְהִתְבּוֹדְדוּת; בְּהֶרֶס הָאַשְׁלָיָה, מֵחֹסֶר אַשְׁלָיָה הוּא נוֹטֶה לְהִתְבּוֹדְדוּת.

[ג] "יִתָּכֵן, הַנִּכְבָּד, שֶׁאֶחָד הַנִּכְבָּדִים יַחֲשֹׁב כָּךְ: 'הָאֵין זֹאת שֶׁבְּחָזְרוֹ לִדְבֹּק בְּדוֹגְמָטִיּוּת וְטִקְסִיוּת נִכְבָּד זֶה נוֹטֶה לְאִי-פּוֹגְעָנוּת8?' אַךְ לֹא כָּךְ, הַנִּכְבָּד, יֵשׁ לִרְאוֹת זֹאת. נָזִיר, הַנִּכְבָּד, שֶׁמַּתְסִיסָיו הֻכְחֲדוּ, הִשְׁלִים אֶת חַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה, עָשָׂה מָה שֶׁנִּתָּן לַעֲשׂוֹתוֹ, אֵינוֹ רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ, אוֹ לְהוֹסִיף לַמַּעֲשֶׂה. בְּהֶרֶס הַתַּאֲוָה, מֵחֹסֶר תַּאֲוָה הוּא נוֹטֶה לְאִי-פּוֹגְעָנוּת. בְּהֶרֶס הַסְּלִידָה, מֵחֹסֶר סְלִידָה הוּא נוֹטֶה לְאִי-פּוֹגְעָנוּת; בְּהֶרֶס הָאַשְׁלָיָה, מֵחֹסֶר אַשְׁלָיָה הוּא נוֹטֶה לְאִי-פּוֹגְעָנוּת.

[ד] "9בְּהֶרֶס הַתַּאֲוָה, מֵחֹסֶר תַּאֲוָה הוּא נוֹטֶה לְהֶרֶס הַהִשְׁתּוֹקְקוּת. בְּהֶרֶס הַסְּלִידָה, מֵחֹסֶר סְלִידָה הוּא נוֹטֶה לְהֶרֶס הַהִשְׁתּוֹקְקוּת; בְּהֶרֶס הָאַשְׁלָיָה, מֵחֹסֶר אַשְׁלָיָה הוּא נוֹטֶה לְהֶרֶס הַהִשְׁתּוֹקְקוּת.

[ה] "בְּהֶרֶס הַתַּאֲוָה, מֵחֹסֶר תַּאֲוָה הוּא נוֹטֶה לְהֶרֶס הַהֵאָחֲזוּת. בְּהֶרֶס הַסְּלִידָה, מֵחֹסֶר סְלִידָה הוּא נוֹטֶה לְהֶרֶס הַהֵאָחֲזוּת; בְּהֶרֶס הָאַשְׁלָיָה, מֵחֹסֶר אַשְׁלָיָה הוּא נוֹטֶה לְהֶרֶס הַהֵאָחֲזוּת.

[ו] "בְּהֶרֶס הַתַּאֲוָה, מֵחֹסֶר תַּאֲוָה הוּא נוֹטֶה לְאִי-אַשְׁלָיָה. בְּהֶרֶס הַסְּלִידָה, מֵחֹסֶר סְלִידָה הוּא נוֹטֶה לְאִי-אַשְׁלָיָה; בְּהֶרֶס הָאַשְׁלָיָה, מֵחֹסֶר אַשְׁלָיָה הוּא נוֹטֶה לְאִי-אַשְׁלָיָה.

"כַּאֲשֶׁר כָּךְ תּוֹדַעְתּוֹ מְשֻׁחְרֶרֶת הֵיטֵב, הַנִּכְבָּד, הַנָּזִיר, גַּם אִם מַרְאוֹת כַּבִּירִים שֶׁהָעַיִן עֲשׂוּיָה לָדַעַת אוֹתָם בָּאִים לְמֶרְחַב הָעַיִן, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻכְרַעַת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת. מִתְיַצֶּבֶת הִיא מַגִּיעָה לַעֲמִידוּת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם חוֹלְפִים. גַּם אִם קוֹלוֹת כַּבִּירִים שֶׁהָאֹזֶן עֲשׂוּיָה לָדַעַת אוֹתָם בָּאִים לְמֶרְחַב הָאֹזֶן תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻכְרַעַת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת. מִתְיַצֶּבֶת הִיא מַגִּיעָה לַעֲמִידוּת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם חוֹלְפִים. גַּם אִם רֵיחוֹת כַּבִּירִים שֶׁהָאַף עָשׂוּי לָדַעַת אוֹתָם בָּאִים לְמֶרְחַב הָאַף, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻכְרַעַת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת. מִתְיַצֶּבֶת הִיא מַגִּיעָה לַעֲמִידוּת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם חוֹלְפִים. גַּם אִם טְעָמִים כַּבִּירִים שֶׁהַלָּשׁוֹן עֲשׂוּיָה לָדַעַת אוֹתָם מַגִּיעִים לְמֶרְחַב הַלָּשׁוֹן, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻכְרַעַת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת. מִתְיַצֶּבֶת הִיא מַגִּיעָה לַעֲמִידוּת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם חוֹלְפִים. גַּם אִם מַגָּעִים כַּבִּירִים שֶׁהַגּוּף עָשׂוּי לָדַעַת אוֹתָם מַגִּיעִים לְמֶרְחַב הַגּוּף, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻכְרַעַת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת. מִתְיַצֶּבֶת הִיא מַגִּיעָה לַעֲמִידוּת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם חוֹלְפִים. גַּם אִם דְּבָרִים כַּבִּירִים שֶׁפֶּתַח הַמּוּדָעוּת עָשׂוּי לָדַעַת אוֹתָם מַגִּיעִים לְמֶרְחַב פֶּתַח הַמּוּדָעוּת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻכְרַעַת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת. מִתְיַצֶּבֶת הִיא מַגִּיעָה לַעֲמִידוּת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם חוֹלְפִים.

"מַמָּשׁ, הַנִּכְבָּד, כְּאִלּוּ הָיָה הַר שֶׁל סֶלַע, לְלֹא חֹרִים וּלְלֹא סְדָקִים, גּוּשׁ אֶחָד. אָז, גַּם אִם הָיְתָה בָּאָה מִכִּוּוּן מִזְרָח סוּפַת גֶּשֶׁם כַּבִּירָה, לֹא הָיָה רוֹעֵד, רוֹטֵט וּמִתְחַלְחֵל; אָז, גַּם אִם הָיְתָה בָּאָה מִכִּוּוּן מַעֲרָב סוּפַת גֶּשֶׁם כַּבִּירָה, לֹא הָיָה רוֹעֵד, רוֹטֵט וּמִתְחַלְחֵל; אָז, גַּם אִם הָיְתָה בָּאָה מִכִּוּוּן צָפוֹן סוּפַת גֶּשֶׁם כַּבִּירָה, לֹא הָיָה רוֹעֵד, רוֹטֵט וּמִתְחַלְחֵל; אָז, גַּם אִם הָיְתָה בָּאָה מִכִּוּוּן דָּרוֹם סוּפַת גֶּשֶׁם כַּבִּירָה, לֹא הָיָה רוֹעֵד, רוֹטֵט וּמִתְחַלְחֵל.

"מַמָּשׁ כָּךְ, הַנִּכְבָּד, כַּאֲשֶׁר כָּךְ תּוֹדַעְתּוֹ מְשֻׁחְרֶרֶת הֵיטֵב, הַנִּכְבָּד, הַנָּזִיר, גַּם אִם מַרְאוֹת כַּבִּירִים שֶׁהָעַיִן עֲשׂוּיָה לָדַעַת אוֹתָם בָּאִים לְמֶרְחַב הָעַיִן, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻכְרַעַת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת. מִתְיַצֶּבֶת הִיא מַגִּיעָה לַעֲמִידוּת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם חוֹלְפִים. גַּם אִם קוֹלוֹת כַּבִּירִים שֶׁהָאֹזֶן עֲשׂוּיָה לָדַעַת אוֹתָם בָּאִים לְמֶרְחַב הָאֹזֶן תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻכְרַעַת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת. מִתְיַצֶּבֶת הִיא מַגִּיעָה לַעֲמִידוּת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם חוֹלְפִים. גַּם אִם רֵיחוֹת כַּבִּירִים שֶׁהָאַף עָשׂוּי לָדַעַת אוֹתָם בָּאִים לְמֶרְחַב הָאַף, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻכְרַעַת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת. מִתְיַצֶּבֶת הִיא מַגִּיעָה לַעֲמִידוּת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם חוֹלְפִים. גַּם אִם טְעָמִים כַּבִּירִים שֶׁהַלָּשׁוֹן עֲשׂוּיָה לָדַעַת אוֹתָם מַגִּיעִים לְמֶרְחַב הַלָּשׁוֹן, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻכְרַעַת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת. מִתְיַצֶּבֶת הִיא מַגִּיעָה לַעֲמִידוּת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם חוֹלְפִים. גַּם אִם מַגָּעִים כַּבִּירִים שֶׁהַגּוּף עָשׂוּי לָדַעַת אוֹתָם מַגִּיעִים לְמֶרְחַב הַגּוּף, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻכְרַעַת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת. מִתְיַצֶּבֶת הִיא מַגִּיעָה לַעֲמִידוּת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם חוֹלְפִים. גַּם אִם דְּבָרִים כַּבִּירִים שֶׁפֶּתַח הַמּוּדָעוּת עָשׂוּי לָדַעַת אוֹתָם מַגִּיעִים לְמֶרְחַב פֶּתַח הַמּוּדָעוּת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻכְרַעַת, תּוֹדַעְתּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת. מִתְיַצֶּבֶת הִיא מַגִּיעָה לַעֲמִידוּת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם חוֹלְפִים."

זֶה הַמַּחְלִיט עַל פְּרִישׁוּת,

וְעַל הִתְבּוֹדְדוּת הַתּוֹדָעָה;

מַחֲלִיט עַל אִי-פּוֹגְעָנוּת,

וְעַל הֶרֶס הַהֵאָחֲזוּת.

מַחֲלִיט עַל הֶרֶס הַהִשְׁתּוֹקְקוּת,

וְעַל אִי אַשְׁלָיַת הַתּוֹדָעָה;

בִּרְאוֹתוֹ בְּסִיסֵי חוּשִׁים עוֹלִים

מְשֻׁחְרֶרֶת כָּלִיל תּוֹדַעְתּוֹ.

לְנָזִיר שֶׁתּוֹדַעְתּוֹ שְׁלֵוָה,

לָזֶה הַמְּשֻׁחְרָר כָּלִיל;

אֵין מְאוּמָה לַעֲשׂוֹתוֹ

וְלֹא לְהוֹסִיף לַמַּעֲשֶׂה.

כְּפִי שֶׁהַר סַלְעִי אָחִיד

לֹא יִתְנוֹעֵעַ בְּרוּחוֹת;

כָּךְ מַרְאוֹת, טְעָמִים, קוֹלוֹת,

רֵיחוֹת וּמַגָּעִים כֻּלָּם,

דְּבָרִים חֲבִיבִים וּבִלְתִּי חֲבִיבִים,

לֹא יַרְעִידוּ אֶת שֶׁכַּזֶּה הוּא;

תּוֹדַעְתּוֹ נִצֶּבֶת מְשֻׁחְרֶרֶת

כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן בָּהֶם חוֹלְפִים.


הערות · 9

  1. 1לֹא הִשְׁתַּחְרְרָה בְּהֶרֶס הַמַּתְסִיסִים בוינאיה (פֶּרֶק הָעוֹר Vin Kd5) מופיע הסיפור המורחב על סונה, המזוהה שם בשמו המלא Soṇa Koḷivisa להבדילו מאחרים בשם זה. שם מסופר שסונה גדל בפינוק עד כדי כך ששיער צמח על כפות רגליו. כשהיה לנזיר והגביר מרץ, התמיד בהליכת מדיטציה עד שכפות רגליו העדינות שתתו דם, ולכן עלתה בו המחשבה הזו. המקרה הזה גרם לבודהה להתיר לנזירים לנעול סנדלים, כי עד אז היה עליהם להיות יחפים תמיד.
  2. 2לֵהָנוֹת מֵרְכוּשׁ וְלַעֲשׂוֹת זְכוּת להנות בחיים אלו ולעשות מעשים טובים היוצרים זכות (קארמה טובה) לחיים הבאים.
  3. 3vīṇā, כיום נכתב בעיקר Veena. שם כללי לקבוצת כלי מיתר הודיים. להשערתי, בסוטרה הכוונה לכלי פשוט יותר מן הווריאציות המודרניות, כלי פריטה על מיתרים אחדים מתוחים על מוט עץ קשיח וישר באורך כמטר, שאליו מחוברת תיבת תהודה עשויה דלעת.
  4. 4למשפט זה כמה גירסאות בפאלי, הגוררות איתן פרשנויות שונות. תרגמתי פחות או יותר לפי פירושו של בהיקהו בודהי על פי הפרשנות המסורתית (בהערתו 1368 במקום). משמעות דבריו של הבודהה לפי זה היא: "קבל החלטה ל[אזן בין] מרץ( (viriyaושלווה (samatha), וכשאתה משיג איזון (sama) זה, קח את אובייקט המדיטציה (nimitta, סימן)." במילים פשוטות יותר: מרץ, אבל בלי לחץ.
  5. 5nekkhamma.
  6. 6האמון הוא הדבר שהמתרגל פועל לפיו כל עוד לא חווה את הדברים כשלעצמם, אך המואר שחווה אותם אינו זקוק עוד לאמון.
  7. 7ראו ביטוי זה בהקשר מגורים במקום מרוחק ביער ב"פַּחַד וְאֵימָה" MN004 [יב]. ראו גם את תיאור התהליך שבו התבודדות גוררת רווח כבוד ופרסום ב"הַדְּרָשָׁה הַגְּדוֹלָה עַל הָרֵיקוּת" MN122: "וְכֵיצַד, אָנַנדַה, נִמְצָא הַמּוֹרֶה בְּצָרָה?" וכו'.
  8. 8כלומר הוא פועל באופן לא פוגעני רק מתוך "שמירת מצוות", ולא מהבנת המציאות של השחרור מסבל.
  9. 9[ד] " טהניסארו בהיקהו ובהיקהו בודהי תרגמו כשהפסקה הזו ושתי הבאות אחריה מתחילות בשלוש נקודות, כאילו הושמטו במקום משפטי פתיחה כמו בשלוש הפסקאות הקודמות. בהיקהו בודהי אף כותב בפירוש בהערתו 1372 ש"כל שלוש המהדורות [המקורות שלפניו] קיצרו פסקאות אלו" אבל אינני רואה כל סימן לכך בטקסט מבחינת מבנים רפטטיביים שאותם נטו גם בתקופה העתיקה לקצר, שהרי כל אחת משלוש הפסקאות הראשונות מתחילה במשפטי פתיחה עם טיעונים שונים.

לכל הסוטרות