SN 19.01 – Aṭṭhikasaṅkhalika Sutta – שֶׁלֶד עֲצָמוֹת
כָּךְ שָׁמַעְתִּי:
פַּעַם אַחַת גָּר הַנַּעֲלֶה לְיַד רָגַ'גַהַ בַּאֲתַר הַאֲכָלַת הַסְּנָאִים שֶׁבְּמַטַּע הַבַּמְבּוּק. וּבְאוֹתוֹ זְמַן הַנִּכְבָּד לַקְּהַנַה וְהַנִּכְבָּד מַהָה מוֹגָּלַּנַה גָּרוּ בְּהַר מְצוֹק-הַנֶּשֶׁר. אָז, בַּבֹּקֶר, הֵיטִיב הַנִּכְבָּד מַהָה מוֹגָּלַּנַה אֶת גְּלִימָתוֹ, וּבְלָקְחוֹ אֶת קַעֲרָתוֹ וּגְלִימָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה הָלַךְ אֶל עֵבֶר הַנִּכְבָּד לַקְּהַנַה1. בְּבוֹאוֹ אָמַר לַנִּכְבָּד לַקְּהַנַה זֹאת: "הָבָה נֵלֵךְ, הֶחָבֵר לַקְּהַנַה, לְרָגַ'גַהַ לֶאֱסֹף תְּרוּמוֹת מָזוֹן."
"כִּדְבָרֶיךָ, חָבֵר" עָנָה הַנִּכְבָּד לַקְּהַנַה לַנִּכְבָּד מַהָה מוֹגָּלַּנַה בְּהַסְכָּמָה.
"אָז, בְּרִדְתָּם מֵהַר מְצוֹק-הַנֶּשֶׁר, בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ הֶרְאָה הַנִּכְבָּד מַהָה מוֹגָּלַּנַה חִיּוּךְ. אָז אָמַר הַנִּכְבָּד לַקְּהַנַה לַנִּכְבָּד מַהָה מוֹגָּלַּנַה זֹאת: "מַהוּ הַגּוֹרֵם, הֶחָבֵר מוֹגָּלַּנַה, מַהִי הַסִּבָּה לְהַרְאוֹתְךָ חִיּוּךְ?"
"אֵין זֶה הַזְּמַן, הֶחָבֵר לַקְּהַנַה, לִשְׁאֵלָה זוֹ. שָׁאַל אוֹתִי שְׁאֵלָה זוֹ בְּנוֹכְחוּת הַנַּעֲלֶה."
אָז, הַנִּכְבָּד לַקְּהַנַה וְהַנִּכְבָּד מַהָה מוֹגָּלַּנַה, בְּלֶכְתָּם לְרָגַ'גַהַ לֶאֱסֹף תְּרוּמוֹת-מָזוֹן, לְאַחַר הָאֲרוּחָה בְּשׁוּבָם מֵאִסּוּף מְזוֹן-הַתְּרוּמָה, הָלְכוּ לְעֵבֶר הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאָם אֶל הַנַּעֲלֶה, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתָם יָשְׁבוּ לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁיָּשְׁבוּ לַצַּד אֶחָד אָמַר הַנִּכְבָּד לַקְּהַנַה לַנִּכְבָּד מַהָה מוֹגָּלַּנַה זֹאת: "כָּךְ, הֶחָבֵר מוֹגָּלַּנַה, בְּרִדְתֵּנוּ מֵהַר מְצוֹק-הַנֶּשֶׁר, בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ הֶרְאֵיתָ חִיּוּךְ. מַהוּ הַגּוֹרֵם, הֶחָבֵר מוֹגָּלַּנַה, מַהִי הַסִּבָּה לְהַרְאוֹתְךָ חִיּוּךְ?"
"כָּךְ, חָבֵר, בְּרִדְתֵּנוּ מֵהַר מְצוֹק-הַנֶּשֶׁר רָאִיתִי שֶׁלֶד-עֲצָמוֹת הוֹלֵךְ בָּאֲוִיר. שָׁם נְשָׁרִים וַאֲנָפוֹת וְנִצִּים בְּהִתְנַפְּלָם בַּהֲמוֹנֵיהֶם דָּקְרוּ, תָּלְשׁוּ וְנִקּוּ בֵּין צַלְעוֹתָיו בְּהַשְׁמִיעוֹ קוֹלוֹת מְצוּקָה. אָז, חֲבֵר, הַמַּחְשָׁבָה עָלְתָה בִּי: 'אָכֵן מַפְלִיא, יַקִּירִי, אָכֵן בִּלְתִּי רָגִיל, יַקִּירִי, שֶׁיֶּשְׁנָם יְצוּרֵי-חַיִּים כָּאֵלֶּה, שֶׁיֶּשְׁנָם יַקְּהוֹת2 כָּאֵלֶּה, שֶׁיֶּשְׁנָהּ הַשָּׂגַת זְהוּת עַצְמִית כָּזוֹ3!"
אָז קָרָא הַנַּעֲלֶה לַנְּזִירִים: "יֶשְׁנָם אָכֵן, נְזִירִים, תַּלְמִידִים הַחַיִּים כְּבַעֲלֵי עַיִן, יֶשְׁנָם אָכֵן, נְזִירִים, תַּלְמִידִים הַחַיִּים כְּבַעֲלֵי תּוֹבָנָה, כָּךְ שֶׁהַתַּלְמִיד יֵדַע אוֹ יִרְאֶה אוֹ יָעִיד כָּזֹאת. בֶּעָבָר, נְזִירִים, אַף אֲנִי רָאִיתִי יְצוּר-חַי זֶה, אַךְ לֹא הוֹדַעְתִּי זֹאת. אִלּוּ הָיִיתִי מוֹדִיעַ, אֲחֵרִים לֹא הָיוּ נוֹתְנִים בִּי אֵמוּן. אֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹתְנִים בִּי אֵמוּן – הַדָּבָר הָיָה לְלַחֲצָם וּלְסִבְלָם לְאֹרֶךְ יָמִים.
"יְצוּר-חַי זֶה, נְזִירִים, הָיָה שׁוֹחֵט בָּקָר בְּרָגַ'גַהַ זוֹ עַצְמָהּ. כְּתוֹצָאָה שֶׁל קָארְמָה זוֹ, בְּהִתְבַּשְּׁלוֹ בַּתֹּפֶת שָׁנִים רַבּוֹת, מֵאוֹת שָׁנִים רַבּוֹת, אַלְפֵי שָׁנִים רַבּוֹת, מֵאוֹת-אַלְפֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כְּתוֹצָאָה שִׁיּוּרִית4 שֶׁל אוֹתָהּ קָארְמָה עַצְמָהּ הוּא חוֹוֶה הַשָּׂגַת זְהוּת עַצְמִית כָּזוֹ."