SN 21.04 – Nava Sutta – נָזִיר חָדָשׁ
לְיַד סָוַטְּהִי.
וּבְאוֹתוֹ זְמַן נָזִיר חָדָשׁ כָּלְשֶׁהוּ, לְאַחַר הָאֲרוּחָה בְּשׁוּבוֹ מֵאִסּוּף מְזוֹן הַתְּרוּמָה, בְּהִכָּנְסוֹ לְמִשְׁכָּנוֹ נוֹתַר נִנּוֹחַ, שׁוֹתֵק וְדוֹמֵם1; הוּא לֹא שֵׁרֵת אֶת הַנְּזִירִים בִּזְמַן הֲכָנַת הַגְּלִימוֹת2.
אָז, מִסְפָּר רַב שֶׁל נְזִירִים הָלְכוּ לְעֵבֶר הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאָם אֶל הַנַּעֲלֶה, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתָם יָשְׁבוּ לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁיָּשְׁבוּ לְצַד אֶחָד אָמְרוּ אוֹתָם נְזִירִים לַנַּעֲלֶה זֹאת:
"כָּךְ הַנִּכְבָּד, נָזִיר חָדָשׁ כָּלְשֶׁהוּ, לְאַחַר הָאֲרוּחָה בְּשׁוּבוֹ מֵאִסּוּף מְזוֹן הַתְּרוּמָה, בְּהִכָּנְסוֹ לְמִשְׁכָּנוֹ נוֹתַר נִנּוֹחַ, שׁוֹתֵק וְדוֹמֵם; הוּא לֹא שֵׁרֵת אֶת הַנְּזִירִים בִּזְמַן הֲכָנַת הַגְּלִימוֹת."
אָז קָרָא הַנַּעֲלֶה לְנָזִיר כָּלְשֶׁהוּ: "בּוֹא, נָזִיר, קְרָא בִּשְׁמִי לְאוֹתוֹ נָזִיר: 'הַמּוֹרֶה קוֹרֵא לְךָ, חָבֵר'."
"כִּדְבָרֶיךָ, הַנִּכְבָּד" עָנָה הַנָּזִיר לַנַּעֲלֶה בְּהַסְכָּמָה, וְהָלַךְ אֶל עֵבֶר אוֹתוֹ נָזִיר. בְּבוֹאוֹ אָמַר לְאוֹתוֹ נָזִיר זֹאת: "הַמּוֹרֶה קוֹרֵא לְךָ, חָבֵר!"
בַּעֲנוֹתוֹ בְּהַסְכָּמָה "כִּדְבָרֶיךָ, חָבֵר", הָלַךְ אוֹתוֹ נָזִיר אֶל עֵבֶר הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאוֹ אֶל הַנַּעֲלֶה, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתוֹ יָשַׁב לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁיָּשַׁב לְצַד אֶחָד, אָמַר הַנַּעֲלֶה לְאוֹתוֹ נָזִיר זֹאת:
"הַאִם אָכֵן אֱמֶת, נָזִיר, שֶׁלְּאַחַר הָאֲרוּחָה, בְּשׁוּבְךָ מֵאִסּוּף מְזוֹן הַתְּרוּמָה, בְּהִכָּנֶסְךָ לְמִשְׁכָּנְךָ נוֹתַרְתָּ נִנּוֹחַ, שׁוֹתֵק וְדוֹמֵם; לֹא שֵׁרַתָּ אֶת הַנְּזִירִים בִּזְמַן הֲכָנַת הַגְּלִימוֹת?"
"אֲנִי, הַנִּכְבָּד, עוֹשֶׂה אֶת מַטָּלוֹת עַצְמִי."
אָז, הַנַּעֲלֶה, בְּיוֹדְעוֹ בְּדַעְתּוֹ אֶת הַהִרְהוּר בְּדַעַת הַנָּזִיר, קָרָא אֶל הַנְּזִירִים: "אַל נָא, נְזִירִים, תִּתְלוֹנְנוּ עַל הַנָּזִיר הַזֶּה. נָזִיר זֶה, נְזִירִים, מַשִּׂיג בִּרְצוֹנוֹ, מַשִּׂיג לְלֹא בְּעָיָה, מַשִּׂיג לְלֹא קֹשִׁי, אֶת אַרְבַּע הַג'הָנוֹת, תִּרְגּוּל הַתּוֹדָעָה הַגְּבוֹהָה, הַמִּשְׁכָּן הַמְּאֻשָּׁר בְּחַיִּים אֵלּוּ. וְאוֹתָהּ תַּכְלִית שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה שֶׁל חַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה, אֲשֶׁר כַּיָּאוּת עוֹזְבִים לְמַעֲנָהּ בְּנֵי-מִשְׁפָּחָה אֶת בֵּיתָם לְחַיֵּי חַסְרֵי-הַבַּיִת, בְּיוֹדְעוֹ יְשִׁירוֹת וּבְהִוָּכְחוֹ בְּעַצְמוֹ הוּא נִכְנַס וְשׁוֹהֶה בָּהּ3."
כָּךְ אָמַר הַנַּעֲלֶה. בְּאֱמוֹר זֹאת הַהוֹלֵךְ לְמֵישָרִים, הַמּוֹרֶה, לִמֵּד עוֹד:
לֹא עַל-יְדֵי רִפְיוֹן,
לֹא בְּמִעוּט עַקְשָׁנוּת;
נִתָּן לְהַגִּיעַ לְנִירְוָנָה,
מִכָּל סֵבֶל לְהִשְׁתַּחְרֵר.
נָזִיר צָעִיר זֶה,
הִנּוֹ הַטּוֹב בַּאֲנָשִׁים;
נוֹשֵׂא גּוּפוֹ הָאַחֲרוֹן,
בְּנַצְּחוֹ אֶת מָארַה וּצְבָאוֹ.