סוּגָ'טַה

SN 21.05 – Sujāta Sutta – סוּגָ'טַה

לְיַד סָוַטְּהִי.

אָז הָלַךְ הַנִּכְבָּד סוּגָ'טַה לְעֵבֶר הַנַּעֲלֶה.

רָאָה הַנַּעֲלֶה אֶת הַנִּכְבָּד סוּגָ'טַה בְּבוֹאוֹ מִמֶּרְחָק. בִּרְאוֹתוֹ קָרָא לִנְזִירִים: "מִשְּׁתֵּי בְּחִינוֹת, נְזִירִים, מְפֹאָר בֶּן מִשְׁפָּחָה זֶה: הוּא יְפֵה תֹּאַר וִיפֵה מַרְאֶה, מְצוֹדֵד, מְחוֹנָן בִּשְׁלֵמוּת יְפִי הַלּוֹטוּס1, וְאוֹתָהּ תַּכְלִית שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה שֶׁל חַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה, אֲשֶׁר כַּיָּאוּת עוֹזְבִים לְמַעֲנָהּ בְּנֵי-מִשְׁפָּחָה אֶת בֵּיתָם לְחַיֵּי חַסְרֵי-הַבַּיִת, בְּיוֹדְעוֹ יְשִׁירוֹת וּבְהִוָּכְחוֹ בְּעַצְמוֹ הוּא נִכְנַס וְשׁוֹהֶה בָּהּ."

כָּךְ אָמַר הַנַּעֲלֶה. בְּאֱמוֹר זֹאת הַהוֹלֵךְ לְמֵישָרִים, הַמּוֹרֶה, לִמֵּד עוֹד:

"אָכֵן מְפֹאָר הוּא נָזִיר זֶה

עֻבְדָּתִית יְשָׁרָה תּוֹדַעְתּוֹ;

מְנֻתָּק הוּא, מִכְּבָלִים הִתְנַתֵּק

בְּאִי הֵאָחֲזוּת לְנִירְוָאנַה הִגִּיעַ;

אֶת גּוּפוֹ הָאַחֲרוֹן הוּא נוֹשֵׂא

בְּנַצְּחוֹ אֶת מָארַה וּצְבָאוֹ."