SN 22.23– Pariñña Sutta – הֲבָנָה מְלֵאָה
לְיַד סָוַטְּהִי.
"נְזִירִים, אֲנִי אוֹרֶה אֶת הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לַהֲבִינָם בִּמְלוֹאָם וְאֶת הַהֲבָנָה הַמְּלֵאָה1. הַאֲזִינוּ וּתְנוּ דַּעְתְּכֶם הֵיטֵב, אֲנִי אֲדַבֵּר."
"כִּדְבָרֶיךָ, הַנִּכְבָּד," עָנוּ הַנְּזִירִים לַנַּעֲלֶה בְּהַסְכָּמָה. הַנַּעֲלֶה אָמַר זֹאת:
"וּמָה, נְזִירִים, הֵם הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לַהֲבִינָם בִּמְלוֹאָם? הַגּוּף הוּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לַהֲבִינוֹ בִּמְלוֹאוֹ. הַתְּחוּשָׁה הִיא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לַהֲבִינוֹ בִּמְלוֹאוֹ. הַתְּפִיסָה הִיא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לַהֲבִינוֹ בִּמְלוֹאוֹ. הַמֻּשָּׂגִים הֵם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לַהֲבִינוֹ בִּמְלוֹאוֹ. הַתּוֹדָעָה הִיא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לַהֲבִינוֹ בִּמְלוֹאוֹ.2
"וּמָה הִיא, נְזִירִים, הֲבָנָה מְלֵאָה? אֵלּוּ הֵם, נְזִירִים, הֶרֶס הַתַּאֲוָה, הֶרֶס הַסְּלִידָה, הֶרֶס הָאַשְׁלָיָה3. אֵלּוּ, נְזִירִים נִקְרָאִים הֲבָנָה מְלֵאָה."