SN 4.16 – Patta Sutta – הַקְּעָרָה
לְיַד סָוַטְּהִי.
בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה הַנַּעֲלֶה מְלַמֵּד, מְעוֹדֵד, מְעוֹרֵר וּמְשַׂמֵּחַ אֶת הַנְּזִירִים בְּשִׂיחַת דְּהַרְמָה בְּקֶשֶׁר לַחֲמֵשֶׁת הַמִּקְבָּצִים הַנְּתוּנִים לְהֵאָחֲזוּת. וְאוֹתָם נְזִירִים שָׁמְעוּ אֶת הַדְהַרְמָה בְּהַטּוֹתָם אֹזֶן, בְּבוֹחֲנָם, בְּתִתָּם דַּעְתָּם בְּכָל לִבָּם וּבְהִתְמַקְּדָם בָּהּ1.
אָז עָלְתָה בְּמָארַה הַמְּרֻשָּׁע הַמַּחֲשָׁבָה: "הַפָּרוּשׂ הַזֶּה גוֹטַמַה מְלַמֵּד, מְעוֹדֵד, מְעוֹרֵר וּמְשַׂמֵּחַ אֶת הַנְּזִירִים בְּשִׂיחַת דְּהַרְמָה בְּקֶשֶׁר לַחֲמֵשֶׁת הַמִּקְבָּצִים הַנְּתוּנִים לְהֵאָחֲזוּת. וְאוֹתָם נְזִירִים שׁוֹמְעִים אֶת הַדְהַרְמָה בְּהַטּוֹתָם אֹזֶן, בְּבוֹחֲנָם, בְּתִתָּם דַּעְתָּם בְּכָל לִבָּם, וּבְהִתְמַקְּדָם בָּהּ. מָה אִם אֵלֵךְ לְעֵבֶר הַפָּרוּשׂ גוֹטַמַה וַאֲסַמֵּא אוֹתָם?"
וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיוּ קְעָרוֹת רַבּוֹת מֻנָּחוֹת בֶּחָלָל הַפָּתוּחַ2. אָז, מָארַה הַמְּרֻשָּׁע, בְּהוֹפִיעוֹ3 בִּדְמוּת שׁוֹר, הָלַךְ לְעֵבֶר אוֹתָן קְעָרוֹת. אָז אָמַר נָזִיר כָּלְשֶׁהוּ לְנָזִיר אַחֵר זֹאת: "נָזִיר, נָזִיר! הַשּׁוֹר הַזֶּה עָלוּל לִשְׁבֹּר אֶת הַקְּעָרוֹת!"
כַּאֲשֶׁר זֶה נֶאֱמַר, אָמַר הַנַּעֲלֶה לְאוֹתוֹ נָזִיר זֹאת: "אֵין זֶה, הַנָּזִיר, שׁוֹר. זֶה הוּא מָארַה הַמְּרֻשָּׁע שֶׁבָּא כְּדֵי לְסַמֵּא אֶתְכֶם."
אָז הַנַּעֲלֶה, בִּרְאוֹתוֹ: "זֶה הוּא מָארַה הַמְּרֻשָּׁע", נָשָׂא דִּבְרֵי שִׁיר אֵלּוּ:
"גּוּף, תְּחוּשָׁה וּתְפִיסָה,
תּוֹדָעָה וּמֻשָּׂגִים;
'אֵין זֶה אֲנִי, זֶה לֹא שֶׁלִּי'
זוֹ הַשְׁקָטַת הַתְּשׁוּקָה שָׁם.
כַּאֲשֶׁר כָּךְ הוּא נִפְרָד וְשָׁלֵו
עַל כָּל נְטִיּוֹת חֲבוּיוֹת הִתְגַּבֵּר;
גַּם אִם יְחַפְּשׂוּ בְּכָל מָקוֹם
צִבְאוֹת מָארַה לֹא יַשִּׂיגוּהוּ."
אָז, מָארַה הַמְּרֻשָּׁע, בְּחָשְׁבוֹ: "מַכִּיר אוֹתִי הַנַּעֲלֶה, מַכִּיר אוֹתִי הַהוֹלֵךְ לְמֵּישָׁרִים", סוֹבֵל וְנִדְכֶּה, נֶעֱלַם בַּמָּקוֹם.