SN 48.41 – Jarā Sutta – הַזִּקְנָה
פַּעַם אַחַת גָּר הַנַּעֲלֶה לְיַד סַוָטְּהִי, בַּמִּנְזָר הַמִּזְרָחִי שֶׁהָיָה אַרְמוֹן אִמּוֹ שֶׁל מִיגָרָה. בְּאוֹתוֹ זְמַן קָם הַנַּעֲלֶה מֵהִתְבַּדְּלוּתוֹ לְעֵת עֶרֶב, יָשַׁב וְחִמֵּם אֶת גַּבּוֹ לְנֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת.
אָז הָלַךְ הַנִּכְבָּד אָנַנְדָּה אֶל הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאוֹ אֶל הַנַּעֲלֶה, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתוֹ, בְּעַסּוֹתוֹ אֶת גַּפָּיו בְּיָדָיו, אָמַר לַנַּעֲלֶה זֹאת: "מַפְלִיא הַדָּבָר, הַנִּכְבָּד. בִּלְתִּי-רָגִיל, הַנִּכְבָּד, עַד כַּמָּה מַרְאֶה עוֹרוֹ כְּבָר אֵינֶנּוּ טָהוֹר וְזַךְ, גַּפָּיו רְפוּיוֹת וּמְקֻמָּטוֹת כֻּלָּן, גּוּפוֹ כָּפוּף קָדִימָה; נִכָּר שִׁנּוּי בִּיכוֹלוֹתָיו – יְכֹלֶת הָעַיִן, יְכֹלֶת הָאֹזֶן, יְכֹלֶת הָאַף, יְכֹלֶת הַלָּשׁוֹן, יְכֹלֶת הַגּוּף1."
"אָכֵן כָּךְ, אָנַנְדָּה. בֶּהֱיוֹתוֹ צָעִיר – אָדָם עָשׂוּי לְהִזְדַּקֵּן; בֶּהֱיוֹתוֹ בָּרִיא – לַחֲלוֹת; בֶּהֱיוֹתוֹ חַי – עָשׂוּי הוּא לָמוּת. מַרְאֶה עוֹרוֹ כְּבָר אֵינֶנּוּ טָהוֹר וְזַךְ, גַּפָּיו רְפוּיוֹת וּמְקֻמָּטוֹת כֻּלָּן, גּוּפוֹ כָּפוּף קָדִימָה; נִכָּר שִׁנּוּי בִּיכוֹלוֹתָיו – יְכֹלֶת הָעַיִן, יְכֹלֶת הָאֹזֶן, יְכֹלֶת הָאַף, יְכֹלֶת הַלָּשׁוֹן, יְכֹלֶת הַגּוּף."
כַּךְ אָמַר הַנַּעֲלֶה. בְּאֱמוֹר זֹאת הַהוֹלֵךְ-לְמֵישָרִים2, הַמּוֹרֶה, אָמַר עוֹד:
"הַבּוּז לָךְ, הַזִּקְנָה, הַזִּקְנָה הַמְכַעֶרֶת.
כָּל חֵן צוּרָה נִרְמַס בַּזִּקְנָה.
וְלוּ מֵאָה שָׁנָה יִחְיֶה, עֲדַיִן סוֹפוֹ הַמָּוֶת
אֵין אַף מִתְחַמֵּק, הַכֹּל נִרְמָסִים3."