SN 56.50 – Dutiya Sineru Sutta – הַר סִינֶרוּ (2)
"מַמָּשׁ כְּאִלּוּ, נְזִירִים, הָיָה סִינֶרוּ מֶלֶךְ הֶהָרִים1 הוֹלֵךְ וְאוֹזֵל וּמִתְכַּלֶּה, לְמַעֵט שֶׁבַע אַבְנֵי חָצָץ בְּגֹדֶל שְׁעוּעִית מֶשׁ2. מָה דַּעְתְּכֶם, נְזִירִים, מָה רַב יוֹתֵר: סִינֶרוּ מֶלֶךְ הֶהָרִים שֶׁאָזַל וְהִתְכַּלָּה אוֹ שֶׁבַע אַבְנֵי הֶחָצָץ בְּגֹדֶל שְׁעוּעִית מֶש?"
"אָכֵן זֶה, הַנַּעֲלֶה, רַב יוֹתֵר, כְּלוֹמַר – סִינֶרוּ מֶלֶךְ הֶהָרִים שֶׁאָזַל וְהִתְכַּלָּה. שֶׁבַע אַבְנֵי הֶחָצָץ בְּגֹדֶל שְׁעוּעִית מֶש הַנּוֹתָרוֹת כָּמוֹהֶן כְּאַיִן. שֶׁבַע אַבְנֵי הֶחָצָץ בְּגֹדֶל שְׁעוּעִית מֶש הַנּוֹתָרוֹת אֵינָן מְדִידוֹת, אַף אֵינָן נִתָּנוֹת לְהַשְׁוָאָה3, אַף אֵינָן שַׁבְרִיר-חֶלְקִיק בְּהַשְׁוָאָה לְסִינֶרוּ מֶלֶךְ הֶהָרִים שֶׁאָזַל וְהִתְכַּלָּה."
"מַמָּשׁ כָּךְ, נְזִירִים, לְתַלְמִיד-הַנַּעֲלִים מֻשְׁלָם הַהַשְׁקָפָה, לְזֶה שֶׁהִגִּיעַ אִישִׁית לְהִוָּכְחוּת, אָכֵן זוֹ מִדַּת הַסֵּבֶל הָרַבָּה יוֹתֵר, כְּלוֹמַר – זוֹ שֶׁאָזְלָה וְהִתְכַּלְּתָה. הַנּוֹתָר כָּמוֹהוּ כְּאַיִן. אֵלּוּ, כְּלוֹמַר– שֶׁבַע הַפְּעָמִים לְכָל הַיּוֹתֵר4, אֵינָן מְדִידוֹת, אַף אֵינָן נִתָּנוֹת לְהַשְׁוָאָה, אַף אֵינָן שַׁבְרִיר-חֶלְקִיק בְּהַשְׁוָאָה לְמִקְבַּץ הַסֵּבֶל הַקּוֹדֵם שֶׁאָזַל וְהִתְכַּלָּה. הוּא יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר לַאֲשׁוּרוֹ שֶׁל דָּבָר: 'זֶה הוּא סֵבֶל', יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר לַאֲשׁוּרוֹ שֶׁל דָּבָר: 'זוֹ הִיא עֲלִיַּת הַסֵּבֶל', יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר לַאֲשׁוּרוֹ שֶׁל דָּבָר: 'זוֹ הִיא חֲדִילַת הַסֵּבֶל', יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר לַאֲשׁוּרוֹ שֶׁל דָּבָר: 'זֶה הוּא הַנָּתִיב הַמּוֹבִיל לַחֲדִילַת הַסֵּבֶל'.
"עַל כֵּן, נְזִירִים, יֵשׁ לִשְׁקֹד עַל 'זֶה הוּא סֵבֶל', יֵשׁ לִשְׁקֹד עַל 'זוֹ עֲלִיַּת הַסֵּבֶל', יֵשׁ לִשְׁקֹד עַל 'זוֹ חֲדִילַת הַסֵּבֶל', יֵשׁ לִשְׁקֹד עַל 'זֶה הַנָּתִיב הַמּוֹלִיךְ לַחֲדִילַת הַסֵּבֶל'."5