SN 10.07 – Punabbasu Sutta – פּוּנַבַּסוּ
פַּעַם אַחַת גָּר הַנַּעֲלֶה לְיַד סָוַטְּהִי, בְּמִנְזָר אָנָטָהפִּינְדִיקָה שֶׁבְּמַטַּע גֶ'טָה. וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיָה הַנַּעֲלֶה מְלַמֵּד, מְעוֹדֵד, מְעוֹרֵר וּמְשַׂמֵּחַ אֶת הַנְּזִירִים בְּשִׂיחַת דְהַרְמָה הַקְּשׁוּרָה לְנִירְוָאנַה. וְאוֹתָם נְזִירִים שָׁמְעוּ אֶת הַדְהַרְמָה בְּהַטּוֹתָם אֹזֶן, בְּבוֹחֲנָם, בְּתִתָּם דַּעְתָּם בְּכָל לִבָּם וּבְהִתְמַקְּדָם בָּהּ1.
אָז הַיַקְּהִינִי2 אֵם-פּוּנַבַּסוּ הִסְּתָה אֶת יְלָדֶיהָ כָּךְ:
"הֱיִי, אוּטַּרִיקָה, בְּשֶׁקֶט,
בִּשְׁתִיקָה הֱיֵה, פּוּנַבַּסוּ;
אֶת הַדְהַרְמָה הַטּוֹבָה שֶׁל הַבּוּדְּהַה
שׁוֹמַעַת אֲנִי בְּלַמְּדוֹ.
הַנַּעֲלֶה מְדַבֵּר עַל נִירְוָאנַה
עַל שִׁחְרוּר מִכָּל הַקְּשָׁרִים;
וּבְמִדָּה יְתֵרָה גּוֹאָה בִּי
מֵעַצְמִי אַהֲבָה אֶל הַדְהַרְמָה.
אָהוּב הוּא הַבֵּן בְּעוֹלָם זֶה,
בָּעוֹלָם, בַּעֲלִי הוּא אָהוּב;
אַךְ עָלַי אֲהוּבָה אַף יוֹתֵר
נִהְיְתָה הַדֶּרֶךְ לַדְהַרְמָה.
הֵן לֹא בֵּן אַף לֹא בַּעַל
הַיְּקָרִים, יְשַׁחְרְרוּ מִסֵּבֶל;
כְּהַאֲזָנָה לַדְהַרְמָה הָאֲמִתִּית
הַמְּשַׁחְרֶרֶת מִסֵּבֶל יְצוּרֵי-חַיִּים.
בְּעוֹלָם זֶה הַשָּׁרוּי בְּסֵבֶל
שֶׁבְּזִקְנָה וּמָוֶת הוּא קָשׁוּר;
לְנוֹתֶנֶת חֹפֶשׁ מִזִּקְנָה וּמָוֶת
לַדְהַרְמָה לָהּ הִתְעוֹרֵר הַבּוּדְּהַה;
לְדְהַרְמָה זוֹ בִּרְצוֹנִי לִשְׁמֹעַ
בִּשְׁתִיקָה הֱיֵה אָז, פּוּנַבַּסוּ."
"3אֵינִי מוֹצִיא הֶגֶה, אִמָּא
שׁוֹתֶקֶת הִיא גַּם אוּטַּרָה;
רַק בַּדְהַרְמָה הַשְׁגִּיחִי, אֹשֶׁר הִיא
הַאֲזָנָה לַדְהַרְמָה הָאֲמִתִּית;
בְּאִי-יוֹדְעֵנוּ דְהַרְמָה זוֹ
בְּסֵבֶל, אִמָּא, הָיוּ חַיֵּינוּ.
אֶל הָאֵלִים וּבְנֵי הָאָדָם
לַשּׁוֹגִים בְּאַשְׁלָיָה הֵבִיא הָאוֹר;
הַנֵּעוֹר, נוֹשֵׂא גּוּפוֹ הָאַחֲרוֹן
בַּעַל הָעֵינַיִם מְלַמֵּד אֶת הַדְהַרְמָה."
"4טוֹב הַדָּבָר שֶׁחָכָם יִקָּרֵא
הַבֵּן יָלַדְתִּי וּלְחָזִי אִמַּצְתִּיו;
בְּנִי אוֹהֵב אֶת הַדְהַרְמָה
הַטּוֹבָה וְהַטְּהוֹרָה שֶׁל הַבּוּדְּהַה.
הֱיֵה מְאֻשָּׁר, פּוּנַבַּסוּ
הַיּוֹם הַזֶּה אֲנִי הִתְעַלֵּיתִי;
נִרְאוּ הָאֲמִתּוֹת הַנַּעֲלוֹת!5
גַּם אַתְּ, אוּטַּרָה, הַאֲזִינִי לִי."