Ud 8.1 – Paṭhamanibbānapaṭisaṁyutta Sutta – הַקְּשׁוּרָה לְנִירְוָאנַה (1)
כָּךְ שָׁמַעְתִּי:
פַּעַם אַחַת גָּר הַנַּעֲלֶה לְיַד סָוַטְּהִי, בְּמִנְזָר אָנָטָהפִּינְדִיקָה שֶׁבְּמַטַּע גֶ'טָה. וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיָה הַנַּעֲלֶה מְלַמֵּד, מְעוֹדֵד, מְעוֹרֵר וּמְשַׂמֵּחַ אֶת הַנְּזִירִים בְּשִׂיחַת דְהַרְמָה הַקְּשׁוּרָה לְנִירְוָאנַה. וְאוֹתָם נְזִירִים שָׁמְעוּ אֶת הַדְהַרְמָה בְּהַטּוֹתָם אֹזֶן, בְּבוֹחֲנָם, בְּתִתָּם דַּעְתָּם בְּכָל לֵב וּבְהִתְמַקְּדָם בָּהּ1.
אָז, בִּרְאוֹת הַנַּעֲלֶה אֶת מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר, הָגָה בּוֹ-בַּמָּקוֹם הָגוּת זוֹ:
"יֶשְׁנוֹ, נְזִירִים, אוֹתוֹ בָּסִיס, שֶׁבּוֹ אֵין אֲדָמָה, אֵין מַיִם, אֵין חֹם, אֵין אֲוִיר, לֹא בְּסִיס אֵינְסוֹפִיּוֹת הֶחָלָל; לֹא בְּסִיס אֵינְסוֹפִיּוֹת הַתּוֹדָעָה, לֹא בְּסִיס הָאֵינוּת, לֹא בְּסִיס לֹא-תְּפִיסָה-וְלֹא-חֹסֶר-תְּפִיסָה; אֵין הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא הָעוֹלָם הַבָּא, לֹא יָרֵחַ וְשֶׁמֶשׁ שְׁנֵיהֶם; שָׁם אֵין בָּא, אֲנִי אוֹמֵר, אֵין הוֹלֵךְ, אֵין עוֹמֵד, אֵין נִפְטַר וְאֵין מוֹפִיעַ מֵחָדָשׁ; לְלֹא הִתְיַצְּבוּת2, לְלֹא הֲנָעָה, לְלֹא מַעֲמָד – זֶהוּ קִצּוֹ שֶׁל הַסֵּבֶל."