סַמְיוּטָה נִיקָאיָה

קַסַּפַּה הָעֵרוֹם

SN 12.17 · Acelakassapa Sutta · 850 מילים

הורדת התרגום · Word


SN 12.17Acelakassapa Sutta קַסַּפַּה הָעֵרוֹם

כָּךְ שָׁמַעְתִּי:

פַּעַם אַחַת גָּר הַנַּעֲלֶה לְיַד רָגַ'גַהַ בַּאֲתַר הַאֲכָלַת הַסְּנָאִים שֶׁבְּמַטַּע הַבַּמְבּוּק. אָז, בַּבֹּקֶר, הֵיטִיב הַנַּעֲלֶה אֶת גְּלִימָתוֹ, וּבְלָקְחוֹ אֶת קַעֲרָתוֹ וּגְלִימָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה הָלַךְ לְרָגַ'גַהַ לֶאֱסֹף תְּרוּמוֹת-מָזוֹן. רָאָה קַסַּפַּה הָעֵרוֹם אֶת הַנַּעֲלֶה בְּבוֹאוֹ מִמֶּרְחָק. בִּרְאוֹתוֹ, הָלַךְ אֶל עֵבֶר הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאוֹ אֶל הַנַּעֲלֶה הֶחְלִיפוּ דִּבְרֵי יְדִידוּת. כְּשֶׁהֶחְלִיפוּ דִּבְרֵי יְדִידוּת וְנִימוּס עָמַד לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁעָמַד לְצַד אֶחָד אָמַר קַסַּפַּה הָעֵרוֹם לַנַּעֲלֶה זֹאת:

"יַרְשֶׁה לִי הַמְּכֻבָּד, הַנִּכְבָּד, יֵשׁ עִנְיָן1 שֶׁבּוֹ, אִם יוֹאִיל הַמְּכֻבָּד גוֹטַמַה, אֲבַקֵּשׁ הֶסְבֵּר לִשְׁאֵלָה."

"אֵין זֶה, קַסַּפַּה, הַזְּמַן לִשְׁאֵלָה. נִכְנַסְנוּ בֵּין הַבָּתִּים."

פַּעַם שְׁנִיָּה אָמַר קַסַּפַּה הָעֵרוֹם לַנַּעֲלֶה זֹאת:"יַרְשֶׁה לִי הַמְּכֻבָּד, הַנִּכְבָּד, יֵשׁ עִנְיָן שֶׁבּוֹ, אִם יוֹאִיל הַמְּכֻבָּד גוֹטַמַה, אֲבַקֵּשׁ הֶסְבֵּר לִשְׁאֵלָה."

"אֵין זֶה, קַסַּפַּה, הַזְּמַן לִשְׁאֵלָה. נִכְנַסְנוּ בֵּין הַבָּתִּים."

פַּעַם שְׁלִישִׁית אָמַר קַסַּפַּה הָעֵרוֹם לַנַּעֲלֶה זֹאת:"יַרְשֶׁה לִי הַמְּכֻבָּד, הַנִּכְבָּד, יֵשׁ עִנְיָן שֶׁבּוֹ, אִם יוֹאִיל הַמְּכֻבָּד גוֹטַמַה, אֲבַקֵּשׁ הֶסְבֵּר לִשְׁאֵלָה."

"אֵין זֶה, קַסַּפַּה, הַזְּמַן לִשְׁאֵלָה. נִכְנַסְנוּ בֵּין הַבָּתִּים."

כַּאֲשֶׁר זֶה נֶאֱמַר, אָמַר קַסַּפַּה הָעֵרוֹם לַנַּעֲלֶה זֹאת: "לֹא הַרְבֵּה רָצִינוּ לִשְׁאֹל אֶת הַמְּכֻבָּד גוֹטַמַה."

"שְׁאַל, קַסַּפַּה, מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ בּוֹ סָפֵק."

"אֵיךְ הַדָּבָר, גוֹטַמַה הַיָּקָר: 'הַסֵּבֶל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי עַצְמוֹ'2?"

"לֹא כָּךְ, קַסַּפַּה." אָמַר הַנַּעֲלֶה.

"וְהַאִם, גוֹטַמַה הַיָּקָר: 'הַסֵּבֶל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי אַחֵר'3?"

"לֹא כָּךְ, קַסַּפַּה." אָמַר הַנַּעֲלֶה.

"וְהַאִם, גוֹטַמַה הַיָּקָר: 'הַסֵּבֶל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי עַצְמוֹ וְעַל יְדֵי אַחֵר'?"

"לֹא כָּךְ, קַסַּפַּה." אָמַר הַנַּעֲלֶה.

"וְהַאִם, גוֹטַמַה הַיָּקָר: 'הַסֵּבֶל נַעֲשָׂה לֹא עַל יְדֵי עַצְמוֹ וְלֹא עַל יְדֵי אַחֵר, לְלֹא גּוֹרֵם'?"

"לֹא כָּךְ, קַסַּפַּה." אָמַר הַנַּעֲלֶה.

"אֵיךְ, אִם-כָּךְ, גוֹטַמַה הַיָּקָר: הַאִם אֵין סֵבֶל?"

"אֵין זֹאת, קַסַּפַּה, שֶׁאֵין סֵבֶל. יֵשׁ סֵבֶל, קַסַּפַּה."

"אִם כָּךְ הַמְּכֻבָּד גוֹטַמַה אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַסֵּבֶל?"

"אֵין זֹאת, קַסַּפַּה, שֶׁאֵינֶנִּי רוֹאֶה וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶת הַסֵּבֶל. יוֹדֵעַ אֲנִי, קַסַּפַּה, אֶת הַסֵּבֶל, רוֹאֶה אֲנִי, קַסַּפַּה, אֶת הַסֵּבֶל."

"בְּהִשָּׁאֶלְךָ 'אֵיךְ הַדָּבָר, גוֹטַמַה הַיָּקָר: הַסֵּבֶל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי עַצְמוֹ?' אַתָּה אוֹמֵר: 'לֹא כָּךְ, קַסַּפַּה'; בְּהִשָּׁאֶלְךָ 'וְהַאִם, גוֹטַמַה הַיָּקָר: הַסֵּבֶל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי אַחֵר?' אַתָּה אוֹמֵר: 'לֹא כָּךְ, קַסַּפַּה'; בְּהִשָּׁאֶלְךָ 'וְהַאִם, גוֹטַמַה הַיָּקָר: הַסֵּבֶל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי עַצְמוֹ וְעַל יְדֵי אַחֵר'?' אַתָּה אוֹמֵר: 'לֹא כָּךְ, קַסַּפַּה'; בְּהִשָּׁאֶלְךָ 'וְהַאִם, גוֹטַמַה הַיָּקָר: הַסֵּבֶל נַעֲשָׂה לֹא עַל יְדֵי עַצְמוֹ וְלֹא עַל יְדֵי אַחֵר, לְלֹא גּוֹרֵם?' אַתָּה אוֹמֵר: 'לֹא כָּךְ, קַסַּפַּה'; בְּהִשָּׁאֶלְךָ 'אֵיךְ, אִם-כָּךְ, גוֹטַמַה הַיָּקָר: הַאִם אֵין סֵבֶל?' אַתָּה אוֹמֵר: 'אֵין זֹאת, קַסַּפַּה, שֶׁאֵין סֵבֶל. יֵשׁ סֵבֶל, קַסַּפַּה'; בְּהִשָּׁאֶלְךָ 'אִם כָּךְ הַמְּכֻבָּד גוֹטַמַה אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַסֵּבֶל?' אַתָּה אוֹמֵר: 'אֵין זֹאת, קַסַּפַּה, שֶׁאֵינֶנִּי רוֹאֶה וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶת הַסֵּבֶל. יוֹדֵעַ אֲנִי, קַסַּפַּה, אֶת הַסֵּבֶל, רוֹאֶה אֲנִי, קַסַּפַּה, אֶת הַסֵּבֶל'. יַכְרִיז נָא לִי, הַנִּכְבָּד, הַנַּעֲלֶה4 אֶת הַסֵּבֶל. יְלַמֵּד נָא אוֹתִי, הַנִּכְבָּד, הַנַּעֲלֶה אֶת הַסֵּבֶל."

" 'הוּא הָעוֹשֶׂה הוּא שֶׁיֶּחֱוֶה', קַסַּפַּה, מַגִּיעַ לְ-'הַסֵּבֶל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי עַצְמוֹ', שֶׁהִיא תּוֹרַת נִצְחִיּוּת.5 'אֶחָד הוּא הָעוֹשֶׂה וְאַחֵר הוּא שֶׁיֶּחֱוֶה'6, קַסַּפַּה, הַקַּיָּם כְּהָלוּם-תְּחוּשָׁה7, מַגִּיעַ לְ-'הַסֵּבֶל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים', שֶׁהִיא תּוֹרַת כִּלָּיוֹן.8 מִבְּלִי לִסְטוֹת, קַסַּפַּה, אֶל עֵבֵר אֶחָד מִשְּׁנֵי אֵלּוּ, הַטַטְהָגַטַה מְלַמֵּד אֶת הַדְהַרְמָה עַל יְדֵי הָאֶמְצַע:

"הַתַּעְתּוּעַ הוּא סִבָּה לְמֻשָּׂגִים, מֻשָּׂגִים הֵם סִבָּה לַתּוֹדָעָה, תּוֹדָעָה הִיא סִבָּה לִתְכוּנוֹת הַחֹמֶר, תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר הֵן סִבָּה לְשֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים, שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים הֵם סִבָּה לְמַגָּע, מַגָּע הוּא סִבָּה לִתְחוּשָׁה, תְּחוּשָׁה הִיא סִבָּה לְהִשְׁתּוֹקְקוּת, הִשְׁתּוֹקְקוּת הִיא סִבָּה לְהֵאָחֲזוּת, הֵאָחֲזוּת הִיא סִבָּה לְהִתְהַוּוּת, הִתְהַוּוּת הִיא סִבָּה לְלֵדָה, לֵדָה הִיא סִבָּה לְזִקְנָה וּמָוֶת, יוֹצֶרֶת צַעַר, קִינָה, כְּאֵב, עֶצֶב וְיֵאוּשׁ. כָּךְ הִיא עֲלִיָּתוֹ שֶׁל מִכְלוֹל מִקְבַּץ-הַסֵּבֶל.

"עִם הַדְּעִיכָה וְהַחֲדִילָה לְלֹא שְׁאֵרִית שֶׁל הַתַּעְתּוּעַ הַזֶּה עַצְמוֹ, חֲדֵלִים הַמֻּשָּׂגִים, עִם חֲדִילַת הַמֻּשָּׂגִים חֲדֵלָה הַתּוֹדָעָה, עִם חֲדִילַת הַתּוֹדָעָה חֲדֵלוֹת תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר, עִם חֲדִילַת תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר חֲדֵלִים שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים, עִם חֲדִילַת שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים חָדֵל הַמַּגָּע, עִם חֲדִילַת הַמַּגָּע חֲדֵלָה הַתְּחוּשָׁה, עִם חֲדִילַת הַתְּחוּשָׁה חֲדֵלָה הַהִשְׁתּוֹקְקוּת, עִם חֲדִילַת הַהִשְׁתּוֹקְקוּת חֲדֵלָה הַהֵאָחֲזוּת, עִם חֲדִילַת הַהֵאָחֲזוּת חֲדֵלָה הַהִתְהַוּוּת עִם חֲדִילַת הַהִתְהַוּוּת חֲדֵלָה הַלֵּדָה, עִם חֲדִילַת הַלֵּדָה חֲדֵלִים הַזִּקְנָה וְהַמָּוֶת, חֲדֵלִים צַעַר, קִינָה, כְּאֵב, עֶצֶב וְיֵאוּשׁ. כָּךְ הִיא חֲדִילָתוֹ שֶׁל מִכְלוֹל מִקְבַּץ-הַסֵּבֶל."

כַּאֲשֶׁר זֶה נֶאֱמַר, אָמַר קַסַּפַּה הָעֵרוֹם לַנַּעֲלֶה זֹאת:

"יוֹצֵא-מִן-הַכְּלָל, הַנִּכְבָּד! יוֹצֵא-מִן-הַכְּלָל, הַנִּכְבָּד! מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הַנִּכְבָּד יִשֵּׁר אֶת הֶהָפוּךְ אוֹ גִּלָּה אֶת הַנִּסְתָּר אוֹ הֶרְאָה אֶת הַדֶּרֶךְ לַשּׁוֹגֶה אוֹ נָשָׂא מְנוֹרַת שֶׁמֶן לַחֲשֵׁכָה: 'בַּעֲלֵי-עֵינַיִם יִרְאוּ מַרְאוֹת.' מַמָּשׁ כָּךְ הִבְהִיר הַנִּכְבָּד אֶת הַדְהַרְמָה בְּהֶסְבֵּרִים רַבִּים. בָּזֹאת, הַנִּכְבָּד, אֶל הַנַּעֲלֶה, אֶל הַדְהַרְמָה וְאֶל סַנְגהַת הַנְּזִירִים אֲנִי הוֹלֵךְ לְמִּפְלָט. אֲקַבֵּל נָא, הַנִּכְבָּד, בְּקִרְבַת הַנַּעֲלֶה אֶת הָעֲזִיבָה, אֲקַבֵּל נָא אֶת הַקַּבָּלָה הַגְּבוֹהָה."

"זֶה אֲשֶׁר, קַסַּפַּה, הִשְׁתַּיֵּךְ לְפָנִים לְכַת אַחֶרֶת וּמְבַקֵּשׁ אֶת הָעֲזִיבָה וּמְבַקֵּשׁ אֶת הַקַּבָּלָה הַגְּבוֹהָה בְּדְהַרְמָה-וִינַַיַה זוֹ, נִמְצָא תַּחַת הַשְׁגָּחָה אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. בַּחֲלוֹף אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים אִם נִתְקַבֵּל עַל לֵב הַנְּזִירִים הֵם נוֹתְנִים לוֹ אֶת הָעֲזִיבָה, נוֹתְנִים לוֹ אֶת הַקַּבָּלָה הַגְּבוֹהָה לְהִתְנַזְּרוּת. וְאוּלָם אֲנִי מַכִּיר בְּהֶבְדֵּלִים אִישִׁיִּים בָּזֶה."

"אִם אֵלּוּ, הַנִּכְבָּד, שֶׁלְּפָנִים הִשְׁתַּיְּכוּ לְכַת אַחֶרֶת וּמְבַקְּשִׁים אֶת הָעֲזִיבָה וּמְבַקְּשִׁים אֶת הַקַּבָּלָה הַגְּבוֹהָה בְּדְהַרְמָה-וִינַַיַה זוֹ, נִמְצָאִים תַּחַת הַשְׁגָּחָה אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים, וּבַחֲלוֹף אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים אִם נִתְקַבְּלוּ עַל לֵב הַנְּזִירִים הֵם נוֹתְנִים לָהֶם אֶת הָעֲזִיבָה, נוֹתְנִים לָהֶם אֶת הַקַּבָּלָה הַגְּבוֹהָה לְהִתְנַזְּרוּת – אֲנִי אֶמָּצֵא תַּחַת הַשְׁגָּחָה אַרְבַּע שָׁנִים. בַּחֲלוֹף אַרְבַּע שָׁנִים אִם אֶתְקַבֵּל עַל לֵב הַנְּזִירִים יִתְּנוּ לִי אֶת הָעֲזִיבָה, יִתְּנוּ לִי אֶת הַקַּבָּלָה הַגְּבוֹהָה לְהִתְנַזְּרוּת."

קִבֵּל קַסַּפַּה הָעֵרוֹם אֶת הָעֲזִיבָה בְּקִרְבַת הַנַּעֲלֶה, קִבֵּל אֶת הַקַּבָּלָה הַגְּבוֹהָה. זְמַן לֹא-רַב אַחַר הַקַּבָּלָה הַגְּבוֹהָה חַי הַנִּכְבָּד קַסַּפַּה לְבַדּוֹ, מְבֻדָּד, חָרוּץ, מָסוּר וּמַתְמִיד בְּמַאֲמָץ. וּבִזְמַן לֹא-רַב, בְּיוֹדְעוֹ יְשִׁירוֹת וּבְהִוָּכְחוֹ בְּעַצְמוֹ, נִכְנַס וְשָׁהָה בְּחַיִּים אֵלֶּה בַּתַּכְלִית שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה שֶׁל חַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה, אֲשֶׁר כַּיָּאוּת עוֹזְבִים לְמַעֲנָהּ בְּנֵי-מִשְׁפָּחָה אֶת בֵּיתָם לְחַיֵּי חַסְרֵי-הַבַּיִת. הוּא יָדַע יְשִׁירוֹת: "הַהִוָּלְדוּת נֶהֶרְסָה, חַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה נֶחֱווּ, מָה שֶׁהָיָה לַעֲשׂוֹת נַעֲשָׂה, אֵין עוֹד מֵעֵבֶר לְחַיִּים אֵלּוּ." וְהַנִּכְבָּד קַסַּפַּה הָיָה לְאֶחָד הָאַרַהַנְטִים.


הערות · 8

  1. 1הַמְּכֻבָּד, הַנִּכְבָּד, יֵשׁ עִנְיָן מילולית: desa = מקום.
  2. 2על ידי האדם החווה אותם, כלומר: האם התוצאה השלילית שהאדם חווה נגרמה על ידו. ראו הרחבה לשאלה זו ע"י מהה-קוטהיטה ב"אֲגֻדּוֹת קָנִים" SN12.67.
  3. 3על ידי אדם אחר מזה שחווה את הסבל.
  4. 4כפי שהפרשנות המסורתית אומרת, קספה הערום משנה כאן את הפנייה שלו אל הבודהה מפניה ידידותית לפניה כאל מורה, ובזאת מפגין מידה של אמון ונכונות לקבל את דבריו.
  5. 5תורת נצחיות היא הרעיון שקיים ביצור החי מרכיב כל שהוא שהנו קבוע לנצח (נשמה/תודעה וכו'). לפי תורה כזו אם יש קארמה, כלומר לכל מעשה תוצאה מתאימה – היא שייכת לאותו מרכיב קבוע, וזה שעשה את המעשה הוא שיחווה את תוצאתו. ראו בתחילת הסוטרה "גּוּשׁ מֶלַח" AN03.100 שם אומר הבודהה כי לפי מחשבה כזו אין אפשרות לשחרור מסבל.
  6. 6,'Añño karoti añño paṭisaṁvedayatī’ti התרגום המילולי מפאלי יהיה: 'אחר הוא העושה, אחר הוא שיחווה'.
  7. 7כלומר – זה החווה תחושה (טובה/רעה/נייטרלית) הוא כ'קרבן תקיפה' מצד מישהו זר שעשה מעשה.
  8. 8תורת כליון היא הרעיון שעם המוות היצור החי מתכלה ואיננו עוד, ואין לידה מחדש. אם היורש קארמה אינו מי שהוריש אותה, אז זה שהוריש התכלה במותו ואיננו עוד. על פי הבודהה המוריש והיורש כאחד אינם אלא הגדרה מוסכמת, לא מהות כשלעצמה.

לכל הסוטרות