SN 2.26 – Rohitassa Sutta – רוֹהִיטַסַּה
לְיַד סָוַטְּהִי.
כְּשֶׁעָמַד לְצַד אֶחָד אָמַר רוֹהִיטַסַּה בֶּן הָאֵלִים לַנַּעֲלֶה זֹאת: "הַאִם בַּהֲלִיכָה, הַנִּכְבָּד, נִתָּן לָדַעַת בְּבֵרוּר, נִתָּן לִרְאוֹת, נִתָּן לְהַגִּיעַ לִקְצֵה הָעוֹלָם, בּוֹ אֵין נוֹלַד, אֵין מִזְדַּקֵּן, אֵין מֵת, אֵין נִפְטַר וְאֵין מוֹפִיעַ-מֵחָדָשׁ?"
"בַּהֲלִיכָה, חָבֵר, לֹא נִתָּן לָדַעַת בְּבֵרוּר, לֹא נִתָּן לִרְאוֹת, לֹא נִתָּן לְהַגִּיעַ לִקְצֵה הָעוֹלָם, בּוֹ אֵין נוֹלַד, אֵין מִזְדַּקֵּן, אֵין מֵת, אֵין נִפְטַר וְאֵין מוֹפִיעַ-מֵחָדָשׁ, אֲנִי אוֹמֵר."
"מַפְלִיא, הַנִּכְבָּד! בִּלְתִּי-רָגִיל, הַנִּכְבָּד! כַּמָּה הֵיטִיב הַנַּעֲלֶה, הַנִּכְבָּד, לוֹמַר זֹאת: 'בַּהֲלִיכָה, חָבֵר, לֹא נִתָּן לָדַעַת בְּבֵרוּר, לֹא נִתָּן לִרְאוֹת, לֹא נִתָּן לְהַגִּיעַ לִקְצֵה הָעוֹלָם, בּוֹ אֵין נוֹלַד, אֵין מִזְדַּקֵּן, אֵין מֵת, אֵין נִפְטַר וְאֵין מוֹפִיעַ-מֵחָדָשׁ, אֲנִי אוֹמֵר'.
"הָיָה בֶּעָבָר, הַנִּכְבָּד, שֶׁהָיִיתִי חוֹזֶה1 בְּשֵׁם רוֹהִיטַסַּה בְּהוֹגַפּוּטַּה בַּעַל כּוֹחַ רוּחָנִי, מְהַלֵּךְ-בָּאֲוִיר2. כָּזוֹ, הַנִּכְבָּד, הָיְתָה זְרִיזוּתִי: מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁתּוֹפֵס קֶשֶׁת בַּעַל טֶבַע יַצִּיב, מְתֻרְגָּל, הַשּׁוֹלֵט בְּיָדָיו, הַשּׁוֹלֵט בְּקַשְׁתּוֹ, הָיָה יוֹרֶה לְלֹא קֹשִׁי חֵץ דֶּרֶךְ צֵל-דֶּקֶל. כָּזוֹ, הַנִּכְבָּד, הָיְתָה פְּסִיעַת רַגְלִי: מַמָּשׁ כְּמִן הַיָּם הַמִּזְרָחִי לְיַם הַמַּעֲרָב. כָּזוֹ, הַנִּכְבָּד, תִּקְוָה עָלְתָה בִּי: 'אַגִּיעַ בַּהֲלִיכָתִי עַד קְצֵה הָעוֹלָם'. וַאֲנִי, הַנִּכְבָּד, מְחוֹנָן בִּזְרִיזוּת כָּזוֹ, מְחוֹנָן בִּפְסִיעַת-רֶגֶל כָּזוֹ, בְּמֶשֶׁךְ חַיִּים שֶׁל מֵאָה שָׁנָה, בְּמֵאָה שְׁנוֹת חַיִּים, בְּלֶכְתִּי בְּמֶשֶׁךְ מֵאָה שָׁנָה, מִלְּבַד לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, לְעִיסָה וּטְעִימָה, מִלְּבַד לַעֲשִׂיַּת הַצְּרָכִים, מִלְּבַד לְשֵׁנָה וַהֲפָגַת הָעֲיֵפוּת, לֹא הִגַּעְתִּי לִקְצֵה הָעוֹלָם בְּטֶרֶם כָּלָה זְמַנִּי.
"מַפְלִיא, הַנִּכְבָּד! בִּלְתִּי-רָגִיל, הַנִּכְבָּד! כַּמָּה הֵיטִיב הַנַּעֲלֶה, הַנִּכְבָּד, לוֹמַר זֹאת: 'בַּהֲלִיכָה, חָבֵר, לֹא נִתָּן לָדַעַת בְּבֵרוּר, לֹא נִתָּן לִרְאוֹת, לֹא נִתָּן לְהַגִּיעַ לִקְצֵה הָעוֹלָם, בּוֹ אֵין נוֹלַד, אֵין מִזְדַּקֵּן, אֵין מֵת, אֵין נִפְטַר וְאֵין מוֹפִיעַ-מֵחָדָשׁ, אֲנִי אוֹמֵר'."
"אֵינֶנִּי אוֹמֵר, חָבֵר, שֶׁמִּבְּלִי לְהַגִּיעַ לִקְצֵה הָעוֹלָם נִתָּן לָשִׂים קֵץ לַסֵּבֶל; אֶלָּא, חָבֵר, שֶׁבְּגוּפָה זוֹ עַצְמָהּ שֶׁבְּמִדַּת זְרוֹעוֹת3, אֲנִי מַגְדִּיר אֶת הָעוֹלָם, אֶת עֲלִיַּת הָעוֹלָם, אֶת חֲדִילַת הָעוֹלָם, וְאֶת הַנָּתִיב הַמּוֹלִיךְ לַחֲדִילַת הָעוֹלָם."
"בַּהֲלִיכָה אֵין לְהַשִּׂיג
אַף פַּעַם אֶת קְצֵה הָעוֹלָם;
וּבְלִי הַשָּׂגַת קְצֵה הָעוֹלָם
אֵין שִׁחְרוּר מִן הַסֵּבֶל.
לָכֵן, אָכֵן, הֶחָכָם יוֹדֵעַ-הָעוֹלָם
שֶׁלִּקְצֵה-עוֹלָם הָלַךְ וְחַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה מִלֵּא
בְּיוֹדְעוֹ בְּבֵרוּר בְּשַׁלְוָה אֶת קְצֵה הָעוֹלָם
אֵינוֹ כָּמֵהַּ לְעוֹלָם זֶה אוֹ אַחֵר."