Ud 7.2 – Dutiyalakuṇḍakabhaddiya Sutta –בְּהַדִּיַה הַגַּמָּד (2)
כָּךְ שָׁמַעְתִּי:
פַּעַם אַחַת גָּר הַנַּעֲלֶה לְיַד סָוַטְּהִי, בְּמִנְזָר אָנָטָהפִּינְדִיקָה שֶׁבְּמַטַּע גֶ'טָה. וּבְאוֹתוֹ זְמַן הַנִּכְבָּד סָרִיפּוּטַּה לִמֵּד, עוֹדֵד, עוֹרֵר וְשִׂמֵּחַ אֶת הַנִּכְבָּד בְּהַדִּיַה הַגַּמָּד בְּשִׂיחַת דְּהַרְמָה בְּהַצָּגוֹת-דְּבָרִים רַבּוֹת עוֹד יוֹתֵר, בְּחָשְׁבוֹ אוֹתוֹ לְמִשְׁתַּלֵּם1.
רָאָה הַנַּעֲלֶה שֶׁהַנִּכְבָּד סָרִיפּוּטַּה לִמֵּד, עוֹדֵד, עוֹרֵר וְשִׂמֵּחַ אֶת הַנִּכְבָּד בְּהַדִּיַה הַגַּמָּד בְּשִׂיחַת דְּהַרְמָה בְּהַצָּגוֹת-דְּבָרִים רַבּוֹת עוֹד יוֹתֵר, בְּחָשְׁבוֹ אוֹתוֹ לְמִשְׁתַּלֵּם. אָז, בִּרְאוֹת הַנַּעֲלֶה אֶת מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר, הָגָה בּוֹ-בַּמָּקוֹם הָגוּת זוֹ:
"אֶת הַמַּעְגָּל2 כָּרַת וּלְאִי-צִפִּיָּה עָזַב3
נְהָרוֹ4 יָבֵשׁ וְאֵינוֹ זוֹרֵם;
בְּהִכַּרְתּוֹ, הַמַּעְגָּל אֵינוֹ נָע עוֹד
זֶהוּ קִצּוֹ שֶׁל הַסֵּבֶל."