אַנְגוּטָרָה נִיקָאיָה

נָגִיטַה

AN 5.30 · Nāgita Sutta · 485 מילים

הורדת התרגום · Word


AN 5.30 Nāgita Sutta נָגִיטַה –

כָּךְ שָׁמַעְתִּי:

פַּעַם אַחַת הָלַךְ הַנַּעֲלֶה וְנָסַע בְּקוֹסַלַה יַחַד עִם סַנְגְּהַת נְזִירִים גְּדוֹלָה, וְעָצַר בִּכְפַר בְּרַהְמִינִים בְּקוֹסְלָה, אִיצְּ'הָנַנְגַלַה שְׁמוֹ. בִּשְׁהוּתוֹ שָׁם גָּר הַנַּעֲלֶה לְיַד אִיצְּ'הָנַנְגַלַה, בִּסְבַךְ-יַעַר אִיצְּ'הָנַנְגַלַה. שָׁמְעוּ בַּעֲלֵי הַבַּיִת הַבְּרַהְמִינִים אַנְשֵׁי אִיצְּ'הָנַנְגַלַה: "אָכֵן, יַקִּירִי, הַפָּרוּשׂ גוֹטַמַה בֶּן הַסַּקְיַה אֲשֶׁר עָזַב אֶת מִשְׁפַּחַת-סַקְיַה, הִגִּיעַ לְאִיצְּ'הָנַנְגַלַה. לְיַד אִיצְּ'הָנַנְגַלַה הוּא גָּר בִּסְבַךְ-יַעַר אִיצְּ'הָנַנְגַלַה. שְׁמוּעָה טוֹבָה יָצְאָה עַל הַמְּכֻבָּד גוֹטַמַה כָּךְ: 'אָכֵן הַנַּעֲלֶה הִנּוֹ אַרַהַנְט, מִתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ, מְחוֹנָן בְּיֶדַע אֱמֶת וּבְהִתְנַהֲגוּת, הוֹלֵךְ לְמֵישָרִים, יוֹדֵעַ הָעוֹלָם, שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ כְּמוֹבִיל אֲנָשִׁים בְּנֵי אִלּוּף, מוֹרֶה לְאֵלִים וּבְנֵי אָדָם, נֵעוֹר, נַעֲלֶה. הוּא מַצְהִיר עַל הָעוֹלָם, עַל אֵלָיו, הַמָארַה וְהַבְּרָהמַה, בְּדוֹר זֶה שֶׁל פְּרוּשִׁים וּבְרַהְמִינִים, שֶׁל אֵלִים וּבְנֵי אָדָם, בְּהִוָּכְחוֹ בָּהֶם בְּעַצְמוֹ בִּידִיעָה יְשִׁירָה. הוּא מוֹרֶה אֶת הַדְהַרְמָה הַיָּפָה בִּתְחִלָּתָהּ, יָפָה בְּאֶמְצָעָהּ, יָפָה בְּסוֹפָהּ, הַמַּבְהִירָה אֶת חַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה הַטְּהוֹרִים, כִּכְתָבָהּ וּכְמַשְׁמָעוּתָהּ, בִּמְלוֹאָהּ וּבִשְׁלֵמוּתָהּ.' טוֹב הַדָּבָר לִרְאוֹת פְּנֵי אַרַהַנְטִים כָּאֵלֶּה."

אָז, בַּחֲלוֹף הַלַּיְלָה, בַּעֲלֵי הַבַּיִת הַבְּרַהְמִינִים אַנְשֵׁי אִיצְּ'הָנַנְגַלַה, בְּקַחְתָּם שֶׁפַע מַאֲכָלִים וּמְזוֹנוֹת, הָלְכוּ אֶל עֵבֶר סְבַךְ-יַעַר אִיצְּ'הָנַנְגַלַה. בְּבוֹאָם עָמְדוּ מִחוּץ לְבֵית הַשַּׁעַר, בְּקוֹלוֹת רָמִים וְקוֹלוֹת חֲזָקִים. וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיָה הַנִּכְבָּד נָגִיטַה מְשַׁמְּשׁוֹ שֶׁל הַנַּעֲלֶה. אָז קָרָא הַנַּעֲלֶה לַנִּכְבָּד נָגִיטַה: "מָה הֵם, נָגִיטַה, הַקּוֹלוֹת הָרָמִים וְהַקּוֹלוֹת הַגְּדוֹלִים? נִדְמֶה כְּדַיָּגִים הַשּׁוֹלִים דָּגִים!"

"אֵלּוּ, הַנִּכְבָּד, בַּעֲלֵי הַבַּיִת הַבְּרַהְמִינִים אַנְשֵׁי אִיצְּ'הָנַנְגַלַה, שֶׁבְּקַחְתָּם שֶׁפַע מַאֲכָלִים וּמְזוֹנוֹת לְמַעַן הַנַּעֲלֶה וְסַנְגהַת הַנְּזִירִים, עוֹמְדִים מִחוּץ לְבֵית הַשַּׁעַר בְּקוֹלוֹת רָמִים וְקוֹלוֹת חֲזָקִים."

"אַל נָא, נָגִיטַה, אֶפְגֹּשׁ תְּהִלָּה, וְאַל תִּפְגֹּשׁ הִיא אוֹתִי1. כָּל מִי, נָגִיטַה, שֶׁאֵינוֹ מַשִּׂיג בִּרְצוֹנוֹ, מַשִּׂיג לְלֹא בְּעָיָה, מַשִּׂיג לְלֹא קֹשִׁי, אֶת אֹשֶׁר הַפְּרִישׁוּת, אֶת אֹשֶׁר הַהִתְבּוֹדְדוּת, אֶת אֹשֶׁר הַהַשְׁקָטָה, אֶת אֹשֶׁר הַהִתְעוֹרְרוּת2 כְּפִי שֶׁאֲנִי מַשִּׂיג בִּרְצוֹנִי, מַשִּׂיג לְלֹא בְּעָיָה, מַשִּׂיג לְלֹא קֹשִׁי אֶת אֹשֶׁר הַפְּרִישׁוּת, אֶת אֹשֶׁר הַהִתְבּוֹדְדוּת, אֶת אֹשֶׁר הַהַשְׁקָטָה, אֶת אֹשֶׁר הַהִתְעוֹרְרוּת, הוּא עָשׂוּי לְהִתְרַצּוֹת בְּאשֶׁר צוֹאָה3, בְּאשֶׁר הַקֵּהוּת, בְּרֶוַח, כָּבוֹד וּפִרְסוּם5."

"יַסְכִּים נָא עַכְשָׁו, הַנִּכְבָּד, הַנַּעֲלֶה, יַסְכִּים הַהוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים, עַכְשָׁו הוּא הַזְּמַן, הַנִּכְבָּד, לְהַסְכָּמַת הַנַּעֲלֶה. לְכָל מָקוֹם שֶׁהַנַּעֲלֶה יֵלֵךְ עַכְשָׁו, לְשָׁם גַּם יֵלְכוּ בַּעֲלֵי הַבַּיִת הַבְּרַהְמִינִים שֶׁל הַכְּפָרִים וְחֶבְלֵי הָאָרֶץ. מַמָּשׁ, הַנִּכְבָּד, שֶׁכְּפִי שֶׁהָאֵלִים מַמְטִירִים טִפּוֹת גַּסּוֹת כָּךְ זוֹרְמִים הַמַּיִם, מַמָּשׁ כָּךְ, הַנִּכְבָּד, לְכָל מָקוֹם שֶׁהַנַּעֲלֶה יֵלֵךְ עַכְשָׁו, לְשָׁם גַּם יֵלְכוּ בַּעֲלֵי הַבַּיִת הַבְּרַהְמִינִים שֶׁל הַכְּפָרִים וְחֶבְלֵי הָאָרֶץ. וּמַדּוּעַ זֹאת? בִּגְלַל, הַנִּכְבָּד, מוּסָרִיּוּתוֹ וּתְבוּנָתוֹ שֶׁל הַנַּעֲלֶה4."

"אַל נָא, נָגִיטַה, אֶפְגֹּשׁ תְּהִלָּה, וְאַל תִּפְגֹּשׁ הִיא אוֹתִי. כָּל מִי, נָגִיטַה, שֶׁאֵינוֹ מַשִּׂיג בִּרְצוֹנוֹ, מַשִּׂיג לְלֹא בְּעָיָה, מַשִּׂיג לְלֹא קֹשִׁי, אֶת אֹשֶׁר הַפְּרִישׁוּת, אֶת אֹשֶׁר הַהִתְבּוֹדְדוּת, אֶת אֹשֶׁר הַהַשְׁקָטָה, אֶת אֹשֶׁר הַהִתְעוֹרְרוּת כְּפִי שֶׁאֲנִי מַשִּׂיג בִּרְצוֹנִי, מַשִּׂיג לְלֹא בְּעָיָה, מַשִּׂיג לְלֹא קֹשִׁי אֶת אֹשֶׁר הַפְּרִישׁוּת, אֶת אֹשֶׁר הַהִתְבּוֹדְדוּת, אֶת אֹשֶׁר הַהַשְׁקָטָה, אֶת אֹשֶׁר הַהִתְעוֹרְרוּת, הוּא עָשׂוּי לְהִתְרַצּוֹת בְּאשֶׁר צוֹאָה, בְּאשֶׁר הַקֵּהוּת, בְּרֶוַח, כָּבוֹד וּפִרְסוּם."

"מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, לְעִיסָה וּטְעִימָה, נָגִיטַה, צוֹאָה וְשֶׁתֶן – זֶה מָה שֶׁנּוֹבֵעַ מִכָּךְ6.

"מִן הַיְּקָרִים, נָגִיטַה, מִתְהַוִּים קִלְקוּל וְשִׁנּוּי, עוֹלִים צַעַר קִינָה כְּאֵב עֶצֶב וְיֵאוּשׁ – זֶה מָה שֶׁנּוֹבֵעַ מִכָּךְ7.

"הַמְּתַרְגֵּל אֶת סִימָן הַדּוֹחֶה, נָגִיטַה, תִּעוּב לְסִימָן הַחִנָּנִיּוּת אוֹחֵז בּוֹ – זֶה מָה שֶׁנּוֹבֵעַ מִכָּךְ8.

"הַשּׁוֹהֶה, נָגִיטַה, בְּהָגוֹתוֹ בְּאִי-קְבִיעוּת שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים, תִּעוּב לְמַגָּע אוֹחֵז בּוֹ – זֶה מָה שֶׁנּוֹבֵעַ מִכָּךְ9.

"הַשּׁוֹהֶה, נָגִיטַה, בְּהָגוֹתוֹ בַּעֲלִיָּתָם וִירִידָתָם שֶׁל חֲמֵשֶׁת מִקְבְּצֵי הַהֵאָחֲזוּת, תִּעוּב לַהֵאָחֲזוּת אוֹחֵז בּוֹ – זֶה מָה שֶׁנּוֹבֵעַ מִכָּךְ10."


הערות · 10

  1. 1וְאַל תִּפְגֹּשׁ הִיא אוֹתִי גם בסוטרות אחרות מגיב הבודהה ל"קוֹלוֹת רָמִים וְקוֹלוֹת חֲזָקִים" העולים בסביבתו, (ראו: "בְּצָ'טוּמַה" MN067 ו-"מוֹגָּלַּנַה" SN51.14) ואולם בכל פעם התגובה אחרת. כאן, ברגע שהתשובה לשאלה "מנין הם הקולות" היא "בעלי בית", תגובתו של הבודהה אינה מופנית כלפי מייצרי הרעש אלא כשיעור לנגיטה, שרואה בקולות הבטחה לארוחה טובה ואולי למתנות נוספות.
  2. 2הַהַשְׁקָטָה, אֶת אֹשֶׁר הַהִתְעוֹרְרוּת אושר זה מוסבר ב"מְשָׁל הַשְּׂלָו" MN066 ובמקומות נוספים כאושר הבא מתרגול הג'הנות.
  3. 3עָשׂוּי לְהִתְרַצּוֹת בְּאשֶׁר צוֹאָה אושר זה מוסבר (שם, ובמקומות נוספים) כאושר הבא מחמשת חוטי תשוקת החושים.
  4. 4להבנתי נגיטה חושש שהבודהה ידחה את הנתינה שהביאו בעלי הבית, והדבר יתפרש כאילו אין חשיבות לתת לנזירים בכלל.
  5. 5הַקֵּהוּת, בְּרֶוַח, כָּבוֹד וּפִרְסוּם בחזרתו על האמירה הקודמת הבודהה שולל את דברי נגיטה, ובהמשך יעבור לדבר על התרגול שמביא לדחיית התהילה הכבוד והפרסום.
  6. 6כאן מתייחס הבודהה למזון שהביאו בעלי הבית הברהמינים, והוא משמש גם משל לתוצאה כמעט בלתי נמנעת.
  7. 7זו הרחבה של המשפט הקודם לכל דבר מושך שנאחזים בו.
  8. 8כאן מתחיל הבודהה לדבר על התרגול, שגם לו תוצאות כמעט בלתי נמנעות.
  9. 9מתרגול סימן הדוחה, העוסק באובייקט, עובר הבודהה לדבר על תרגול תהליך ההתייחסות לאובייקט באמצעות ששת החושים.
  10. 10ובסוף הוא מגיע לתרגול נטישת יוהרת העצמי הנראה כחמשת מקבצי ההיאחזות. ראו "הַדְּרָשָׁה הַגְּדוֹלָה עַל הָרֵיקוּת" MN122 : "חֲמִשָּׁה הֵם, אָנַנדַה, מִקְבְּצֵי-הַהֵאָחֲזוּת שֶׁהַנָּזִיר הַשּׁוֹהֶה בַּהֲגוֹתוֹ בַּעֲלִיָּתָם וִירִידָתָם מַנִּיחַ לָהֶם:" וכו'.

לכל הסוטרות