סַמְיוּטָה נִיקָאיָה

בשר הבן

SN 12.63 · A Son’s Flesh · 671 מילים

הורדת התרגום · Word


SN 12.63Puttamaṁsa Sutta בְּשַׂר הַבֵּן

לְיַד סָוַטְּהִי.

"אַרְבָּעָה הֵם, נְזִירִים, הַמְּזוֹנוֹת לְהַתְמָדָתָם שֶׁל הַיֵּשׁוּיוֹת וְשֶׁל הַיְּצוּרִים-הַחַיִּים1 אוֹ לְעֶזְרָתָם שֶׁל הַמִּתְהַוִּים. אֵלּוּ אַרְבָּעָה? מָזוֹן חָמְרִי2, גַּס אוֹ עָדִין, מַגָּע3 – הַשֵּׁנִי, רְצוֹן-הַתּוֹדָעָה4 – הַשְּׁלִישִׁי, תּוֹדָעָה5 – הָרְבִיעִי. אֵלּוּ הֵם, נְזִירִים, אַרְבַּעַת הַמְּזוֹנוֹת לְהַתְמָדָתָם שֶׁל הַיֵּשׁוּיוֹת וְשֶׁל הַיְּצוּרִים-הַחַיִּים אוֹ לְעֶזְרָתָם שֶׁל הַמִּתְהַוִּים.

[א] "וְכֵיצַד, נְזִירִים, יֵשׁ לִרְאוֹת מָזוֹן חָמְרִי? מַמָּשׁ כְּאִלּוּ, נְזִירִים, הָיוּ זוּג, בַּעַל וְאִשָּׁה, מִתְנַהֲלִים בְּדֶרֶךְ-מִדְבָּר עִם אַסְפָּקָה מְצֻמְצֶמֶת וְאִתָּם בְּנָם הַיָּחִיד, הַיָּקָר וְהַנָּעִים. אָז הָאַסְפָּקָה הַמְּצֻמְצֶמֶת שֶׁל אוֹתוֹ זוּג, הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה הוֹלְכֵי הַמִּדְבָּר, הָיְתָה הוֹלֶכֶת וְאוֹזֶלֶת וּמִתְכַּלָּה בְּעוֹד עֲלֵיהֶם לִצְלֹחַ אֶת שְׁאֵרִית הַמִּדְבָּר. אָז, נְזִירִים, הַזּוּג, הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה הָיוּ חוֹשְׁבִים: 'אַסְפָּקָתֵנוּ הַמְּצֻמְצֶמֶת אוֹזֶלֶת וּמִתְכַּלָּה וְיִתָּכֵן שֶׁלֹּא נִצְלַח אֶת שְׁאֵרִית הַמִּדְבָּר. הָבָה, בְּהַכּוֹתֵנוּ6 אֶת בְּנֵנוּ הַיָּחִיד, הַיָּקָר וְהַנָּעִים, וּבַעֲשׂוֹתֵנוּ בָּשָׂר מְיֻבָּשׁ וּבָשָׂר מְתֻבָּל, בְּכַרְסְמֵנוּ אֶת בְּשַׂר הַבֵּן אוּלַי נִצְלַח שְׁנֵינוּ אֶת שְׁאֵרִית הַמִּדְבָּר, אַל נָא נִסָּפֶה שְׁלָשְׁתֵּנוּ.' אָז, נְזִירִים, אוֹתוֹ זוּג, הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה, בְּהַכּוֹתָם אֶת בְּנָם הַיָּחִיד, הַיָּקָר וְהַנָּעִים, וּבַעֲשׂוֹתָם בָּשָׂר מְיֻבָּשׁ וּבָשָׂר מְתֻבָּל, בְּכַרְסְמָם אֶת בְּשַׂר הַבֵּן הָיוּ צוֹלְחִים אֶת שְׁאֵרִית הַמִּדְבָּר. הֵם הָיוּ מְכַרְסְמִים אֶת בְּשַׂר הַבֵּן וְהָיוּ מַכִּים עַל חָזָם: 'הֵיכָן בְּנֵנוּ הַיָּחִיד? הֵיכָן בְּנֵנוּ הַיָּחִיד?'

"מָה דַּעְתְּכֶם, נְזִירִים: הַאִם הֵם הָיוּ נִזּוֹנִים בַּמָּזוֹן לְשַׁעֲשׁוּעַ אוֹ הָיוּ נִזּוֹנִים בַּמָּזוֹן לְשִׁכָּרוֹן, אוֹ הָיוּ נִזּוֹנִים בַּמָּזוֹן לְהִתְיַפּוּת, אוֹ הָיוּ נִזּוֹנִים בַּמָּזוֹן לְהִתְהַדְּרוּת?7"

"אָכֵן לֹא, הַנִּכְבָּד."

"הַאִם לֹא הָיוּ, נְזִירִים, נִזּוֹנִים בַּמָּזוֹן הַזֶּה רַק לְשֵׁם צְלִיחַת הַמִּדְבָּר?"

"כִּדְבָרֶיךָ, הַנִּכְבָּד."

"אָכֵן מַמָּשׁ כָּךְ, נְזִירִים, בְּאֹפֶן כָּזֶה יֵשׁ לִרְאוֹת מָזוֹן חָמְרִי, אֲנִי אוֹמֵר. כַּאֲשֶׁר מָזוֹן חָמְרִי, נְזִירִים, מוּבָן בִּמְלוֹאוֹ8, הַתַּאֲוָה לַחֲמֵשֶׁת חוּטֵי תְּשׁוּקַת הַחוּשִׁים מוּבֶנֶת בִּמְלוֹאָהּ. כַּאֲשֶׁר הַתַּאֲוָה לַחֲמֵשֶׁת חוּטֵי תְּשׁוּקַת הַחוּשִׁים מוּבֶנֶת בִּמְלוֹאָהּ, אֵין שָׁם עוֹד כְּבָלִים9, אוֹתָם כְּבָלִים הַקּוֹשְׁרִים אֶת תַּלְמִיד-הַנַּעֲלִים לָשׁוּב לְעוֹלָם זֶה.

[ב] "וְכֵיצַד, נְזִירִים, יֵשׁ לִרְאוֹת מְזוֹן-מַגָּע? מַמָּשׁ, נְזִירִים, כְּמוֹ פָּרָה פְּשׁוּטַת-עוֹר לוּ הָיְתָה נִצֶּבֶת נִתְמֶכֶת בְּקִיר, יְצוּרִים הַנִּתְמָכִים בַּקִּיר הָיוּ מְכַרְסְמִים אוֹתָהּ. לוּ הָיְתָה נִצֶּבֶת נִתְמֶכֶת בְּעֵץ, יְצוּרִים הַנִּתְמָכִים בָּעֵץ הָיוּ מְכַרְסְמִים אוֹתָהּ. לוּ הָיְתָה נִצֶּבֶת נִתְמֶכֶת בְּמַיִם, יְצוּרִים הַנִּתְמָכִים בַּמַּיִם הָיוּ מְכַרְסְמִים אוֹתָהּ. לוּ הָיְתָה נִצֶּבֶת נִתְמֶכֶת בָּאֲוִיר, יְצוּרִים הַנִּתְמָכִים בָּאֲוִיר הָיוּ מְכַרְסְמִים אוֹתָהּ. כָּל מָה, נְזִירִים, שֶׁאוֹתָהּ פָּרָהּ פְּשׁוּטַת-עוֹר הָיְתָה נִצֶּבֶת נִתְמֶכֶת בּוֹ, אוֹתָם יְצוּרִים הַנִּתְמָכִים בּוֹ הָיוּ מְכַרְסְמִים אוֹתָהּ. אָכֵן מַמָּשׁ כָּךְ, נְזִירִים, בְּאֹפֶן כָּזֶה יֵשׁ לִרְאוֹת מְזוֹן-מַגָּע, אֲנִי אוֹמֵר. בֶּהֱיוֹת מְזוֹן-מַגָּע, נְזִירִים, מוּבָן-בִּמְלוֹאוֹ, שְׁלֹשֶׁת הַתְּחוּשׁוֹת10 מוּבָנוֹת בִּמְלוֹאָן. בֶּהֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת הַתְּחוּשׁוֹת מוּבָנוֹת-בִּמְלוֹאָן אֵין לְתַלְמִיד-הַנַּעֲלִים עוֹד דָּבָר מֵעֵבֶר לְכָךְ לַעֲשׂוֹתוֹ, אֲנִי אוֹמֵר.

[ג] "וְכֵיצַד, נְזִירִים, יֵשׁ לִרְאוֹת אֶת מְזוֹן-רְצוֹן-הַתּוֹדָעָה? מַמָּשׁ, נְזִירִים, כְּאִלּוּ הָיָה בּוֹר גֶּחָלִים עָמֹק מִקּוֹמַת אָדָם, מָלֵא גֶּחָלִים לְלֹא לֶהָבָה וּלְלֹא עָשָׁן. אָז הָיָה בָּא שָׁמָּה אִישׁ, מִשְׁתּוֹקֵק לִחְיוֹת, לֹא מִשְׁתּוֹקֵק לָמוּת, מִשְׁתּוֹקֵק לְאֹשֶׁר, סוֹלֵד מִסֵּבֶל. אָז הָיוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים חֲזָקִים אוֹחֲזִים בּוֹ בְּכָל-זְרוֹעַ וְגוֹרְרִים אוֹתוֹ אֶל עֵבֶר בּוֹר הַגֶּחָלִים. אוֹתוֹ אִישׁ, נְזִירִים, הָיָה רוֹצֶה לְהִתְרַחֵק, נֶחְלַץ לְהִתְרַחֵק, שׁוֹאֵף לְהִתְרַחֵק. וּמַדּוּעַ זֹאת? כִּי אִישׁ זֶה, נְזִירִים, יוֹדֵעַ: 'אִם אֶפֹּל לְבוֹר הַגֶּחָלִים, מָוֶת יָבוֹא עָלַי בְּשֶׁל-כָּךְ, אוֹ יִסּוּרֵי-מָוֶת.'11 אָכֵן מַמָּשׁ כָּךְ, נְזִירִים, בְּאֹפֶן כָּזֶה יֵשׁ לִרְאוֹת אֶת מְזוֹן-רְצוֹן-הַתּוֹדָעָה, אֲנִי אוֹמֵר. בֶּהֱיוֹת מְזוֹן-רְצוֹן-הַתּוֹדָעָה, נְזִירִים, מוּבָן בִּמְלוֹאוֹ, שְׁלֹשֶׁת הַהִשְׁתּוֹקְקוּיוֹת12 מוּבָנוֹת בִּמְלוֹאָן. בֶּהֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת הַהִשְׁתּוֹקְקוּיוֹת מוּבָנוֹת-בִּמְלוֹאָן אֵין לְתַלְמִיד-הַנַּעֲלִים עוֹד דָּבָר מֵעֵבֶר לְכָךְ לַעֲשׂוֹתוֹ, אֲנִי אוֹמֵר.

[ד] "וְכֵיצַד, נְזִירִים, יֵשׁ לִרְאוֹת אֶת מְזוֹן-הַתּוֹדָעָה? מַמָּשׁ, נְזִירִים, כְּאִלּוּ שׁוֹדֵד, פּוֹשֵׁעַ, בְּהִתָּפְסוֹ הָיָה מֻצָּג בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ: 'זֶהוּ, מֶלֶךְ-שְׁמֵימִי, שׁוֹדֵד, פּוֹשֵׁעַ. הָטֵל עָלָיו עֹנֶשׁ כִּרְצוֹנְךָ.' אָז הָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר זֹאת: 'לֵךְ, יַקִּירִי, בַּבֹּקֶר פְּגַע בָּאִישׁ הַזֶּה בְּמֵאָה חֲנִיתוֹת.' אָז בַּבֹּקֶר הָיָה פּוֹגֵעַ בָּאִישׁ הַהוּא בְּמֵאָה חֲנִיתוֹת.

"אָז הָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם: 'הֵי! אֵיךְ הָאִישׁ הַהוּא?' 'הָאֱמֶת הִיא, מֶלֶךְ-שְׁמֵימִי, הוּא חַי.' אָז הָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר כָּךְ: 'לֵךְ, יַקִּירִי, בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, פְּגַע בָּאִישׁ הַזֶּה בְּמֵאָה חֲנִיתוֹת.' אָז בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם הָיָה פּוֹגֵעַ בָּאִישׁ הַהוּא בְּמֵאָה חֲנִיתוֹת.

"אָז הָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר בָּעֶרֶב: 'הֵי! אֵיךְ הָאִישׁ הַהוּא?' 'הָאֱמֶת הִיא, מֶלֶךְ-שְׁמֵימִי, הוּא חַי.' אָז הָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר כָּךְ: 'לֵךְ, יַקִּירִי, בָּעֶרֶב, פְּגַע בָּאִישׁ הַזֶּה בְּמֵאָה חֲנִיתוֹת.' אָז בָּעֶרֶב הָיָה פּוֹגֵעַ בָּאִישׁ הַהוּא בְּמֵאָה חֲנִיתוֹת.

"מָה דַּעְתְּכֶם, נְזִירִים, הַאִם אוֹתוֹ אִישׁ, פָּגוּעַ בִּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת חֲנִיתוֹת, הָיָה חוֹוֶה בְּשֶׁל-כָּךְ סֵבֶל וְעֶצֶב?"

"אֲפִלּוּ, הַנִּכְבָּד, אִם הָיָה אוֹתוֹ אִישׁ פָּגוּעַ בַּחֲנִית אַחַת בִּלְבַד, הָיָה חוֹוֶה בְּשֶׁל כָּךְ סֵבֶל וְעֶצֶב. מָה יְתֹאַר כְּשֶׁהוּא פָּגוּעַ בִּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת חֲנִיתוֹת?"13

"אָכֵן מַמָּשׁ כָּךְ, נְזִירִים, בְּאֹפֶן כָּזֶה יֵשׁ לִרְאוֹת אֶת מְזוֹן-הַתּוֹדָעָה14, אֲנִי אוֹמֵר. בֶּהֱיוֹת מְזוֹן-הַתּוֹדָעָה, נְזִירִים, מוּבָן בִּמְלוֹאוֹ, תְּכוּנוֹת-הַחֹמֶר15 מוּבָנוֹת-בִּמְלוֹאָן. בֶּהֱיוֹת תְּכוּנוֹת-הַחֹמֶר מוּבָנוֹת-בִּמְלוֹאָן אֵין לְתַלְמִיד-הַנַּעֲלִים עוֹד דָּבָר מֵעֵבֶר לְכָךְ לַעֲשׂוֹתוֹ, אֲנִי אוֹמֵר."


הערות · 15

  1. 1יישויות = Bhūtā, יצורים-חיים = Sattā. אפשר לראות את שני הביטויים כמילים נרדפות.
  2. 2Kabaliṅkāra=גוש-מזון. על-פי הפרשנות המסורתית מזון חומרי עדין הוא מזון-האלים, שגם הם תלויים במזון לקיומם. במונחי ימינו אפשר להסבירו כאנרגיה המושגת ישירות כמו בפוטוסינתזה או בשימוש בטמפרטורת הסביבה. זהו הקלט החומרי.
  3. 3Phassa. מגע בין איבר-חוש לאובייקט שלו. הקלט החושי.
  4. 4Manosañcetanā. המילה sañcetanā מציינת פעילות תודעתית המכוונת החוצה (פלט), להבדיל מתהליכים תודעתיים של קלט חושי או של פרשנות (תהליכים פנימיים). Manosañcetanā היא רצון שאינו חורג עדיין מגדר מחשבה ועומד בבסיס הדיבור או המעשה הגופני. ניתן להגדיר זאת כ"פלט מחשבה". פלט הרצון של יצור/ים חיים אחרים, רצון של תודעות אחרות, הוא קלט/מזון הכרחי לתודעה הנדונה, Manosaññetanāhāra .
  5. 5Viññāṇa. התודעה ככלל, על מרכיביה ותוצריה השונים, המשלימים והסותרים, היא קלט להתהוותה של תודעה ממשיכה ברגע הבא, לרבות במעבר לחיים הבאים.
  6. 6Vadhitvā. המילה Vadh משמעה בדרך כלל הכאה במובן פגיעה פיזית, עונש-גוף, כולל המתה.
  7. 7ראו "כל המתסיסים" MN002 : "כשהוא בוחן לעומקו-של-דבר הוא משתמש במזון תרומות לא לשעשוע, לא לשיכרון, לא להִתְיַפּוּת, לא להִתְהַדְּרוּת, רק להתמדתו של גוף זה, להישמרות מפגעים " וכו'.
  8. 8Pariññā היא ההבנה המלאה המושגת באמצעות התרגול.
  9. 9Saññojana (או Saṃyojana), עשרת הכבלים הקושרים את התודעה למעגל הלידה-מחדש. כאן, להבנתי, מדובר בחמשת הכבלים הראשונים, שהמנתק אותם מגיע לדרגת "לא חוזר", כלומר כבר אינו כבול להיוולדות מחדש בעולם זה. ניתוקם הסופי של עשרת הכבלים מתרחש בהארה.
  10. 10Tī vedanā. תחושת אושר, תחושת סבל, תחושת לא-סבל ולא-אושר. התחושה היא תוצאת המגע. כאשר התחושה מובנת-כליל גם תוצאותיה מובנות והתהליך המוליך לסבל ניתן לעצירה.
  11. 11ראו שימוש באותו משל ב"מַגַנְדִיַה" MN075 וב"פּוֹטַלִיַה" MN056 [ד'].
  12. 12Tī taṇhā. השתוקקות להנאות חושים, השתוקקות-התהוות, השתוקקות-חדלון. כאן אנו למדים על הקשר המיוחד בין מזון-רצון-התודעה, פלט תודעות אחרות, להשתוקקות העולה בתודעה הניזונה ממנו. כאשר ההשתוקקות (האמת השניה של הסבל) מובנת-כליל גם שאר האמיתות מובנות כליל.
  13. 13במשל זה נעשה שימוש (מושאל מפה, לדעתי) גם בסוטרה "טִפְּשִׁים וַחֲכָמִים" MN129 בהשוואת הכאב המתואר כאן לכאבי התופת.
  14. 14המלך, איש-המלך וגם הפושע – כולם תהליכים פנים-תודעתיים. תודעות קודמות הן המביאות לתודעת הסבל.
  15. 15Nāmarūpa. תכונות-החומר, הדרך שבה החומר החי מאורגן, הן חוליה המחברת, במודל ההתהוות המותנית, תודעה קודמת לתודעה ממשיכה. במובן זה הן "מזון-התודעה" והבנתן המלאה היא הבנת הסבל והשחרור ממנו.

לכל הסוטרות