SN 41.05 – Paṭhama Kāmabhū Sutta –קָמַבְּהוּ (1)
פַּעַם אַחַת גָּר הַנִּכְבָּד קָמַבְּהוּ לְיַד מַצְּ'הִיקָסַנְדַה בְּמַטַּע מַנְגּוֹ-הַבָּר. אָז הָלַךְ צִ'יטַּה בַּעַל הַבַּיִת אֶל מְקוֹמוֹ שֶׁל הַנִּכְבָּד קָמַבְּהוּ. בְּבוֹאוֹ אֶל הַנִּכְבָּד קָמַבְּהוּ, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתוֹ יָשַׁב לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁיָּשַׁב לְצַד אֶחָד אָמַר הַנִּכְבָּד קָמַבְּהוּ לְצִ'יטַּה בַּעַל הַבַּיִת זֹאת:
"כָּךְ נֶאֱמַר, בַּעַל-הַבַּיִת:
'בְּתֹאַם חֲלָקֶיהָ1, בְּלֹבֶן חֻפָּתָהּ,
נָעָה הַמֶּרְכָּבָה בַּעֲלַת הַחִשּׁוּר הָאֶחָד2;
רְאוּ בְּבוֹאָהּ חָפְשִׁית מִטִּרְדָּה,
זִרְמָהּ נִכְרָת, בִּלְתִּי קְשׁוּרָה.'
"אֵיךְ, בַּעַל הַבַּיִת, יֵשׁ לִרְאוֹת בְּהַרְחָבָה אֶת מַשְׁמָעוּת מָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּקִצּוּר?"
"הַאִם אֵלּוּ, הַנִּכְבָּד, נֶאֶמְרוּ עַל יְדֵי הַנַּעֲלֶה?"
"כִּדְבָרֶיךָ, בַּעַל-הַבַּיִת3."
"אִם כָּךְ, הַנִּכְבָּד, חַכֵּה רֶגַע עַד אֲשֶׁר אַבִּיט בַּמַּשְׁמָעוּת." אָז, בְּשָׁתְקוֹ לְרֶגַע, אָמַר צִ'יטַּה בַּעַל הַבַּיִת לַנִּכְבָּד קָמַבְּהוּ זֹאת:
" 'תֹּאַם הַחֲלָקִים', הַנִּכְבָּד, הוּא כִּנּוּי לַמּוּסָר4.
" 'לֹבֶן הַחֻפָּה', הַנִּכְבָּד, הוּא כִּנּוּי לַשִּׁחְרוּר5.
" 'חִשּׁוּר אֶחָד', הַנִּכְבָּד, הוּא כִּנּוּי לָרִכּוּז6.
" 'נָעָה', הַנִּכְבָּד, הוּא כִּנּוּי לְהִתְקַדְּמוּת וְלַחֲזָרָה.
" 'מֶרְכָּבָה', הַנִּכְבָּד, הוּא כִּנּוּי לַגּוּף הֶעָשׂוּי מֵאַרְבַּעַת הַיֵּשִׁים הַגְּדוֹלִים, הַמִּתְהַוֶּה מֵאֵם וְאָב, הַמִּצְטַבֵּר מֵאֹרֶז מְבֻשָּׁל וְחָלָב מֻתְסָס, שֶׁטִּבְעוֹ אִי-קְבִיעוּת, שְׁחִיקָה, בְּלָיָה, הִתְפָּרְקוּת וְחוּרְבָּן7.
"תַּאֲוָה, הַנִּכְבָּד, הִיא טִּרְדָּה; סְלִידָה הִיא טִּרְדָּה; אַשְׁלָיָה הִיא טִּרְדָּה. בְּנָזִיר שֶׁמַּתְסִיסָיו נֶהֶרְסוּ, אֵלוּ נִנְטְשׁוּ, נִגְדְּעוּ בְּשָׁרְשָׁם, נִגְדְּמוּ כְּדֶקֶל, תְּנָאֵי-הִתְפַּתְּחוּתָם בֶּעָתִיד הֻשְׁמְדוּ. לָכֵן הַנָּזִיר שֶׁמַּתְסִיסָיו נֶהֶרְסוּ נִקְרָא 'חָפְשִׁי מִטִּרְדָּה'.
" 'זֶרֶם', הַנִּכְבָּד, הוּא כִּנּוּי לַהִשְׁתּוֹקְקוּת8. בְּנָזִיר שֶׁמַּתְסִיסָיו נֶהֶרְסוּ, זוֹ נִנְטְשָׁה, נִגְדְּעָה בְּשָׁרְשָׁה, נִגְדְּמָה כְּדֶקֶל, תְּנָאֵי-הִתְפַּתְּחוּתָהּ בֶּעָתִיד הֻשְׁמְדוּ. לָכֵן הַנָּזִיר שֶׁמַּתְסִיסָיו נֶהֶרְסוּ נִקְרָא 'שֶׁזִּרְמוֹ נִכְרַת'.
"תַּאֲוָה, הַנִּכְבָּד, הִיא קֶשֶׁר; סְלִידָה הִיא קֶשֶׁר; אַשְׁלָיָה הִיא קֶשֶׁר. בְּנָזִיר שֶׁמַּתְסִיסָיו נֶהֶרְסוּ, אֵלוּ נִנְטְשׁוּ, נִגְדְּעוּ בְּשָׁרְשָׁם, נִגְדְּמוּ כְּדֶקֶל, תְּנָאֵי-הִתְפַּתְּחוּתָם בֶּעָתִיד הֻשְׁמְדוּ. לָכֵן הַנָּזִיר שֶׁמַּתְסִיסָיו נֶהֶרְסוּ נִקְרָא 'בִּלְתִּי קָשׁוּר'.
"כָּךְ, הַנִּכְבָּד, אֵלּוּ שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי הַנַּעֲלֶה:
'בְּתֹאַם חֲלָקֶיהָ, בְּלֹבֶן חֻפָּתָהּ,
נָעָה הַמֶּרְכָּבָה בַּעֲלַת הַחִשּׁוּר הָאֶחָד;
רְאוּ בְּבוֹאָהּ חָפְשִׁית מִטִּרְדָּה,
זִרְמָהּ נִכְרָת, בִּלְתִּי קְשׁוּרָה.'
"כָּךְ, הַנִּכְבָּד, אֲנִי רוֹאֶה בְּהַרְחָבָה אֶת מַשְׁמָעוּת דִּבְרֵי הַנַּעֲלֶה שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּקִצּוּר9."
"רֶוַח הוּא לְךָ, בַּעַל הַבַּיִת, הֶשֵּׂג רַב הוּא לְךָ בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁבְּעֵין הַתְּבוּנָה אַתָּה יוֹרֵד לְדִבְרֵי הַבּוּדְּהַה הָעֲמֻקִּים!"