SN 44.10 – Ānanda Sutta –אָנַנְדַה
אָז הָלַךְ הַנּוֹדֵד וַצְּ'הַגּוֹטָה אֶל עֵבֶר מְקוֹמוֹ שֶׁל הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאוֹ אֶל הַנַּעֲלֶה הֶחְלִיפוּ דִּבְרֵי יְדִידוּת. בְּהַחֲלִיפָם דִּבְרֵי יְדִידוּת וְנִימוּס יָשַׁב לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁיָּשַׁב לְצַד אֶחָד אָמַר הַנּוֹדֵד וַצְּ'הַגּוֹטָה לַנַּעֲלֶה זֹאת:
"הַאִם, גוֹטַמַה הַיָּקָר, יֵשׁ אֲנִי?"
כַּאֲשֶׁר זֶה נֶאֱמַר, נִשְׁאַר הַנַּעֲלֶה שׁוֹתֵק.
"וְהַאִם, גוֹטַמַה הַיָּקָר, אֵין אֲנִי?"
פַּעַם שְׁנִיָּה נִשְׁאַר הַנַּעֲלֶה שׁוֹתֵק. אָז קָם הַנּוֹדֵד וַצְּ'הַגּוֹטָה מִמּוֹשָׁבוֹ וְעָזַב אֶת הַמָּקוֹם1.
אָז, זְמַן לֹא רַב אַחַר עֲזִיבָתוֹ שֶׁל הַנּוֹדֵד וַצְּ'הַגּוֹטָה אָמַר הַנִּכְבָּד אָנַנְדַה לַנַּעֲלֶה זֹאת: "מַדּוּעַ, הַנִּכְבָּד, לֹא עָנָה הַנַּעֲלֶה לִשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הַנּוֹדֵד וַצְּ'הַגּוֹטָה?"
"לוּ, אָנַנְדַה, לִשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הַנּוֹדֵד וַצְּ'הַגּוֹטָה 'יֵשׁ אֲנִי?' הָיִיתִי עוֹנֶה 'יֵשׁ אֲנִי', הָיִיתִי, אָנַנְדַה, כִּמְצַדֵּד בְּאוֹתָם פְּרוּשִׁים וּבְרַהְמִינִים הַדּוֹגְלִים בְּתוֹרַת נִצְחִיּוּת2.
"לוּ, אָנַנְדַה, לִשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הַנּוֹדֵד וַצְּ'הַגּוֹטָה 'אֵין אֲנִי?' הָיִיתִי עוֹנֶה 'אֵין אֲנִי', הָיִיתִי, אָנַנְדַה, כִּמְצַדֵּד בְּאוֹתָם פְּרוּשִׁים וּבְרַהְמִינִים הַדּוֹגְלִים בְּתוֹרַת כִּלָּיוֹן3.
"לוּ, אָנַנְדַה, לִשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הַנּוֹדֵד וַצְּ'הַגּוֹטָה 'יֵשׁ אֲנִי?' הָיִיתִי עוֹנֶה 'יֵשׁ אֲנִי', הַאִם, אָנַנְדַה, הָיָה זֶה עוֹלֶה בְּקָנֶה אֶחָד4 עִם עֲלִיַּת הַתּוֹבָנָה: 'כָּל הַדְּבָרִים אֵינָם אֲנִי'5?"
"לֹא כָּךְ, הַנִּכְבָּד".
"לוּ, אָנַנְדַה, לִשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הַנּוֹדֵד וַצְּ'הַגּוֹטָה 'אֵין אֲנִי?' הָיִיתִי עוֹנֶה 'אֵין אֲנִי', בַּנּוֹדֵד וַצְּ'הַגּוֹטָה הַשּׁוֹגֶה בְּאַשְׁלָיָה, אָנַנְדַה, הָיְתָה מִתְגַּבֶּרֶת הָאַשְׁלָיָה: 'הָאֵין זֹאת אָכֵן, שֶׁהָאֲנִי שֶׁהָיָה לִי קֹדֶם – עַכְשָׁו אֵינֶנּוּ?6' "