SN22.87 · וַקַּלִי · משכן שלווה

SN 22.87 – Vakkali Sutta – וַקַּלִי

כָּךְ שָׁמַעְתִּי:

פַּעַם אַחַת גָּר הַנַּעֲלֶה לְיַד רָגַ'גַהַ בַּאֲתַר הַאֲכָלַת הַסְּנָאִים שֶׁבְּמַטַּע הַבַּמְבּוּק. וּבְאוֹתוֹ זְמַן גָּר הַנִּכְבָּד וַקַּלִי בִּמְעוֹנוֹ שֶׁל קַדָּר, פָּגוּעַ, כּוֹאֵב, מַחֲלָתוֹ חֲזָקָה1. אָז קָרָא הַנִּכְבָּד וַקַּלִי לִמְשַׁמְּשָׁיו: "בּוֹאוּ, חֲבֵרִים, לְכוּ אֶל עֵבֶר הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאֲכֶם כַּבְּדוּ אֶת הַנַּעֲלֶה בִּשְׁמִי בְּרֹאשְׁכֶם לְרַגְלָיו: 'הַנָּזִיר וַקַּלִי, הַנִּכְבָּד, פָּגוּעַ, כּוֹאֵב, מַחֲלָתוֹ חֲזָקָה. הוּא מְכַבֵּד אֶת הַנַּעֲלֶה בְּרֹאשׁוֹ לְרַגְלֶיךָ.' וְכָךְ אִמְרוּ: 'טוֹב יִהְיֶה, הַנִּכְבָּד, אִם הַנַּעֲלֶה יֵלֵךְ אֶל עֵבֶר הַנָּזִיר וַקַּלִי מִתּוֹךְ חֶמְלָה'."

"כִּדְבָרֶיךָ, חָבֵר" עָנוּ אוֹתָם נְזִירִים לַנִּכְבָּד וַקַּלִי בְּהַסְכָּמָה וְהָלְכוּ אֶל עֵבֶר הַנַּעֲלֶה. בְּבוֹאָם, בְּהִשְׁתַּחֲווֹתָם בִּפְנֵי הַנַּעֲלֶה יָשְׁבוּ לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁיָּשְׁבוּ לְצַד אֶחָד אָמְרוּ הַנְּזִירִים לַנַּעֲלֶה זֹאת: "הַנָּזִיר וַקַּלִי, הַנִּכְבָּד, פָּגוּעַ, כּוֹאֵב, מַחֲלָתוֹ חֲזָקָה. הוּא מְכַבֵּד אֶת הַנַּעֲלֶה בְּרֹאשׁוֹ לְרַגְלֶיךָ.' וְכָךְ אָמַר: 'טוֹב יִהְיֶה, הַנִּכְבָּד, אִם הַנַּעֲלֶה יֵלֵךְ אֶל עֵבֶר הַנָּזִיר וַקַּלִי מִתּוֹךְ חֶמְלָה." הַנַּעֲלֶה הִסְכִּים בִּשְׁתִיקָה.

אָז 2הֵיטִיב הַנַּעֲלֶה אֶת גְּלִימָתוֹ, וּבְלָקְחוֹ אֶת קַעֲרָתוֹ וּגְלִימָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה הָלַךְ אֶל עֵבֶר הַנִּכְבָּד וַקַּלִי. רָאָה הַנִּכְבָּד וַקַּלִי אֶת הַנַּעֲלֶה בְּבוֹאוֹ מִמֶּרְחָק. בִּרְאוֹתוֹ, הִתְנוֹעֵעַ עַל הָאֲלֻנְקָה. אָז אָמַר הַנַּעֲלֶה לַנִּכְבָּד וַקַּלִי זֹאת: "דַּי, וַקַּלִי! אַל נָא תִּתְנוֹעֵעַ עַל הָאֲלֻנְקָה. יֶשְׁנָם מוֹשָׁבִים עֲרוּכִים, אֲנִי אֵשֵׁב שָׁם." יָשַׁב הַנַּעֲלֶה עַל הַמּוֹשָׁב הֶעָרוּךְ. כְּשֶׁיָּשַׁב, אָמַר הַנַּעֲלֶה לַנִּכְבָּד וַקַּלִי זֹאת:

"אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא זֹאת, וַקַּלִי? אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאַתָּה מִתְאוֹשֵׁשׁ? אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתְּחוּשׁוֹת הַכְּאֵב שֶׁלְּךָ שׁוֹכְכוֹת, לֹא מַחֲרִיפוֹת, שֶׁמֻּבְחַן שִׁכּוּךְ בְּסִיּוּמָן, לֹא הַחְרָפָה?"

"אֵינֶנִּי נוֹשֵׂא זֹאת, הַנִּכְבָּד, וְלֹא מִתְאוֹשֵׁשׁ. חֲזָקוֹת תְּחוּשׁוֹת כְּאֵבַי וּמֵחֲרִיפוֹת, לֹא שׁוֹכְכוֹת. מֻבְחֶנֶת הַחְרָפָה בְּסִיּוּמָן, לֹא שִׁכּוּךְ."

"אֲנִי מְקַוֶּה, וַקַּלִי, שֶׁאֵין לְךָ דְּאָגָה, אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאֵין לְךָ חֲרָטָה?"

"בְּוַדַּאי, הַנִּכְבָּד, יֵשׁ לִי לֹא מְעַט דְּאָגָה, לֹא מְעַט חֲרָטָה."

"אֲנִי מְקַוֶּה, וַקַּלִי, שֶׁאֵינְךָ מוֹתֵחַ בִּקֹּרֶת עַל הַמּוּסָר שֶׁלְּךָ?"

"אֵינֶנִּי, הַנִּכְבָּד, מוֹתֵחַ בִּקֹּרֶת עַל הַמּוּסָר שֶׁלִּי."

"אִם אָכֵן, וַקַּלִי, אֵינְךָ מוֹתֵחַ בִּקֹּרֶת עַל הַמּוּסָר שֶׁלְּךָ, מַדּוּעַ זֶה אַתָּה דּוֹאֵג וּמִתְחָרֵט?"

"זֶה זְמַן אָרֹךְ, הַנִּכְבָּד, רָצִיתִי לָלֶכֶת לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַנַּעֲלֶה, אַךְ גּוּפִי לֹא הָיָה חָזָק דַּיּוֹ לָלֶכֶת לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַנַּעֲלֶה כְּפִי שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה."

"דַּי, וַקַּלִי, לָמָּה תִּרְצֶה לִרְאוֹת גּוּף נִרְקָב זֶה3? זֶה, וַקַּלִי, אֲשֶׁר רוֹאֶה אֶת הַדְהַרְמָה רוֹאֶה אוֹתִי; זֶה אֲשֶׁר רוֹאֶה אוֹתִי רוֹאֶה אֶת הַדְהַרְמָה. בִּרְאִיַּת הַדְהַרְמָה, וַקַּלִי, אֲנִי נִרְאֶה, בִּרְאִיָּתִי הַדְהַרְמָה נִרְאֵית."

"מָה דַּעְתְּךָ, וַקַּלִי: הַגּוּף קָבוּעַ אוֹ אֵינוֹ קָבוּעַ?"

"אֵינוֹ קָבוּעַ, הַנִּכְבָּד."