המודלים של הבודהה
– חלק רביעי –
המשך פרק ג – מודלי מציאות: המודל הדינמי, ההתהוות המותנית
"אָז, נְזִירִים, שָׁקַלְתִּי בְּדַעְתִּי: 'כַּאֲשֶׁר מָה קַיָּם מִתְקַיֵּם מַגָּע? מַהִי הַסִּבָּה לְמַגָּע?' אָז, נְזִירִים, בִּנְתִינַת-הַדַּעַת לְעֹמֶק-הַדָּבָר הוֹפִיעָה הַהִוָּכְחוּת: 'כַּאֲשֶׁר קַיָּמִים שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים – מִתְקַיֵּם מַגָּע. שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים הֵם הַסִּבָּה לְמַגָּע.' ("הָעִיר" SN12.65)
להגדיל ל-12!!! מה שחשוב בתנאי ההכרחי הזה הוא שהוא תוחם בשבילנו את תהליך "רִסּוּן הַיְּכוֹלוֹת" (indriyasaṁvara)1. כאשר אנו מדברים על מגע חושי, קל להבין שתנאי הכרחי לקיומו של מגע כזה הוא זוג של איבר-חוש ואובייקט מתאים. מתברר שאפשר לראות כל תהליך שמסתיים בסבל כמתחיל באחד מאברי החושים שלנו. פה אנו כבר לא עוסקים במשהו מופשט, כי האיברים הללו נמצאים בגוף, שהוא דבר פיזי שנמצא איתנו מרגע שנולדנו, נקודת מוצא ברורה. אנו סומכים לחלוטין על המידע שאברי החושים אוספים עבורנו, אבל לאמיתו של דבר מה שאנו מכירים הוא רק תמונת-עולם, הסיפור שאנו מייצרים בהסתמך על הקלט החושי. אנו לא רגילים לחשוב "ראיתי פיקסלים צבעוניים, גלי אור בתדרים שמאדום ועד סגול". אנחנו רגילים לחשוב "ראיתי את האיש הזה נוהג לתוך הצומת ברמזור אדום ודורס אדם במעבר החציה". תחשבו על המרחק בין שני המשפטים האלו! ביניהם נמצא תהליך ארוך ומורכב שקורה בתוכנו פנימה. אנו רואים את תחילתו וסופו אבל אם לא פיתחנו במיוחד מודעות, איננו מודעים לפרטי התהליך. ללמוד להתבונן בחוויות החושים שלנו מתוך מודעות גוברת לתהליך שמייצר את הסיפור, יעזור לנו בהמשך התרגול לפרק את כל מה שבא אחרי המגע החושי, ולהרכיב את התהליך מחדש כך שהסבל הקשור לאובייקט החושי ייעלם או לפחות יקטן.
"אָז, נְזִירִים, שָׁקַלְתִּי בְּדַעְתִּי: 'כַּאֲשֶׁר מָה קַיָּם מִתְקַיְּמִים שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים? מַהִי הַסִּבָּה לְשֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים?' אָז, נְזִירִים, בִּנְתִינַת-הַדַּעַת לְעֹמֶק-הַדָּבָר הוֹפִיעָה הַהִוָּכְחוּת: 'כַּאֲשֶׁר קַיָּמוֹת תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר – מִתְקַיְּמִים שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים. תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר הֵן הַסִּבָּה לְשֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים.'
פה, לעומת המוחשיות של אברי החושים והאובייקטים שלהם, אנו נכנסים לטריטוריה פילוסופית. אם אברי החושים, שהם חלקים מן הגוף החומרי, מהווים מרכיב חשוב בסבל כאשר הם מביאים מידע חיצוני לתהליכים התודעתיים כמו התפיסה והתחושה, איך באמת זה קורה? מה גורם לְחומר לאסוף מידע? הבודהה אומר nāmarūpa paccayā saḷāyatana'', ואני מתרגם את המילה nāmarūpa כ"תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר"2 ואת המשפט כולו "תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר הֵן הַסִּבָּה לְשֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים". מילולית nāma פירושה שֵׁם, ובהשאלה – מהות בלתי חומרית. ו-rūpa מילולית פירושה גוף בדגש על היותו עשוי חומר, ובהשאלה – חומר. בהיקהו בודהי וטהניסארו בהיקהו מתרגמים לאנגלית: "name-and-form". אבל מה זה אומר? איך זה מסביר משהו שהוא תנאי לקיום ההתאמה בין אברי החוש והאובייקטים שלהם?
ההסבר שאני נותן לדברי הבודהה הוא, שקיומם של בסיסי החושים, כלומר קיומה של עין שקולטת גלים אלקטרומגנטיים בטווח בין 400 ננומטר (אדום) ל-700 ננומטר (סגול), קיומה של אוזן שקולטת גלי לחץ בטווח בין 20 ל-20,000 הרץ וכן הלאה, תלוי בתהליך מארגן שקדם למגע החושי. זיכרו שאברי החושים יצאו אתנו מן הרחם, שם לא היה אור שמש ולא ריח של חלב או קול רוח נושבת. האיברים האלו הוכנו מראש מחומרים שמהם נבנה הגוף, לאסוף עבורנו סוגים שונים של מידע שמצאנו כשנולדנו. הם ממשיכים לפעול כך כל עוד החומר שממנו הם עשויים מאורגן בצורה ספציפית זו, וברגע שהארגון הזה מופרע – גם אם החומר נשאר – הם אינם פועלים ואינם אוספים את המידע הנחוץ לנו. המושג "תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר", כולל את החומרים הספציפיים שנאספו לבניית האברים בגוף ואת האופן המדוייק בו החומרים הללו מאורגנים לפעולה התקינה לכל איבר.
"אָז, נְזִירִים, שָׁקַלְתִּי בְּדַעְתִּי: 'כַּאֲשֶׁר מָה קַיָּם מִתְקַיְּמוֹת תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר? מַהִי הַסִּבָּה לִתְכוּנוֹת הַחֹמֶר?' אָז, נְזִירִים, בִּנְתִינַת-הַדַּעַת לָעֹמֶק-הַדָּבָר הוֹפִיעָה הַהִוָּכְחוּת: 'כַּאֲשֶׁר קַיֶּמֶת תּוֹדָעָה – מִתְקַיְּמוֹת תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר. תּוֹדָעָה הִיא הַסִּבָּה לִתְכוּנוֹת הַחֹמֶר.'
התודעה היא הסיבה לכך שלפני שהתהווה יצור חדש או חלק ממנו או תהליך שלו, היתה תוכנית לארגון חומר בצורה המסויימת הזו. בימינו אנו נהנים ממדע שלא היה קיים בשעה שהבודהה אמר את המשפט הזה, מדע שיודע להצביע על חלקים חשובים בתהליך שמארגן את היצור החי כך שיהיו לו איברים שכל אחד מהם פועל בצורה מיוחדת וביחד הם מסוגלים להמשיך ולקיים את היצור בחיים. אבל גם בלי להכיר את ה-DNA, ה-RNA והריבוזום, העיקרון הוא החשוב: הגוף, כולל איברי החושים, נבנה מתחילתו ומתוחזק לאורך חייו, לא באופן מקרי אלא לפי תוכנית מדוייקת. הוא נבנה על ידי תודעה (viññāṇa). גם אם ננסה ונצליח ליצור יצור חי במעבדה על ידי הרכבת מולוקולה למולקולה, עדיין היצור החי הזה נבנה על ידי תודעה: התודעה שלנו. זה מה שאומר המודל הזה: איננו יכולים לראות גוף חי שנוצר ללא תודעה שקדמה לו. הבודהה לא אומר "אין דבר כזה". הוא אומר (במילים שלי) "לעולם לא נוכל לראות דבר כזה, ולכן אינני יכול להתייחס לזה לצורך השגת המטרה להשתחרר מן הסבל."
"אָז, נְזִירִים, שָׁקַלְתִּי בְּדַעְתִּי: 'כַּאֲשֶׁר מָה קַיָּם מִתְקַיֶּמֶת תּוֹדָעָה? מַהִי הַסִּבָּה לְתוֹדָעָה?' אָז, נְזִירִים, בִּנְתִינַת-הַדַּעַת לְעֹמֶק-הַדָּבָר הוֹפִיעָה הַהִוָּכְחוּת: 'כַּאֲשֶׁר קַיָּמוֹת תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר – מִתְקַיֶּמֶת תּוֹדָעָה. תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר הֵן הַסִּבָּה לַתּוֹדָעָה .'
הפתעה! התודעה היא סיבה הכרחית לתכונות החומר, וגם ההיפך הוא הנכון: תכונות החומר הן סיבה הכרחית לקיומה של תודעה. האם זה ייתכן הגיונית? הנזיר קוֹטְּהִיטַה שואל בדיוק שאלה זו, וסריפוטה, "התלמיד שהוא כמו המורה", עונה לו:
"בְּמִקְרֶה זֶה, חָבֵר, אַסְבִּיר זֹאת בְּמָשָׁל. יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים נְבוֹנִים אֲחָדִים הַמְּבִינִים אֶת הַמַּשְׁמָעוּת בְּאֶמְצָעוּת מָשָׁל. מַמָּשׁ כְּאִלּוּ, חָבֵר, הָיוּ שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת קָנִים נִצָּבוֹת נִסְמָכוֹת זוֹ עַל זוֹ. מַמָּשׁ כָּךְ, חָבֵר: תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר הֵן סִבָּה לַתּוֹדָעָה, תּוֹדָעָה הִיא סִבָּה לִתְכוּנוֹת הַחֹמֶר, תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר הֵן סִבָּה לְשֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים, שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים הֵם סִבָּה לְמַגָּע, מַגָּע הוּא סִבָּה לִתְחוּשָׁה, תְּחוּשָׁה הִיא סִבָּה לְהִשְׁתּוֹקְקוּת, הִשְׁתּוֹקְקוּת הִיא סִבָּה לְהֵאָחֲזוּת, הֵאָחֲזוּת הִיא סִבָּה לְהִתְהַוּוּת, הִתְהַוּוּת הִיא סִבָּה לְלֵדָה, לֵדָה הִיא סִבָּה לְזִקְנָה וּמָוֶת, יוֹצֶרֶת צַעַר, קִינָה, כְּאֵב, עֶצֶב וְיֵאוּשׁ. כָּךְ הִיא עֲלִיָּתוֹ שֶׁל מִכְלוֹל מִקְבַּץ-הַסֵּבֶל.
לוּ מִישֶׁהוּ, חָבֵר, הָיָה מוֹשֵׁךְ אֲגֻדָּה אַחַת, אַחַת הָיְתָה נוֹפֶלֶת. לוּ הָיָה מוֹשֵׁךְ אֲגֻדָּה אַחֶרֶת, אַחֶרֶת הָיְתָה נוֹפֶלֶת. מַמָּשׁ כָּךְ, חָבֵר, עִם חֲדִילַת תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר חָדֵלָה הַתּוֹדָעָה. עִם חֲדִילַת הַתּוֹדָעָה חָדֵלות תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר, עִם חֲדִילַת תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר חֲדֵלִים שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים, עִם חֲדִילַת שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים חָדֵל הַמַּגָּע, עִם חֲדִילַת הַמַּגָּע חָדֵלָה הַתְּחוּשָׁה, עִם חֲדִילַת הַתְּחוּשָׁה חָדֵלָה הַהִשְׁתּוֹקְקוּת, עִם חֲדִילַת הַהִשְׁתּוֹקְקוּת חָדֵלָה הַהֵאָחֲזוּת, עִם חֲדִילַת הַהֵאָחֲזוּת חָדֵלָה הַהִתְהַוּוּת עִם חֲדִילַת הַהִתְהַוּוּת חָדֵלָה הַלֵּדָה, עִם חֲדִילַת הַלֵּדָה חֲדֵלִים הַזִּקְנָה וְהַמָּוֶת, חֲדֵלִים צַעַר, קִינָה, כְּאֵב, עֶצֶב וְיֵאוּשׁ. כָּךְ הִיא חֲדִילָתוֹ שֶׁל מִכְלוֹל מִקְבַּץ-הַסֵּבֶל." (אֲגֻדּוֹת קָנִים SN12.67)
דרך אחרת להסביר כיצד התודעה היא סיבה לתכונות החומר וגם תכונות החומר הן סיבה לתודעה, היא לקחת כמשל את הביצה והתרנגולת: כל ביצה נולדה מתרנגולת וכל תרנגולת נולדה מביצה. התרנגולת היא סיבה הכרחית לביצה והביצה סיבה הכרחית לתרנגולת. כמובן שהתרנגולת איננה הסיבה לביצה שממנה היא עצמה נולדה, אלא לביצה שממנה תבקע תרנגולת אחרת. המשל של סריפוטה מתאים יותר לתודעה ותכונות החומר של יצור חי קיים, המשל השני מתאים יותר להיווצרות תודעה חדשה מתודעה קודמת, תוך פעולה בתכונות החומר.
לגופה של הפסקה (10.) המצוטטת לעיל, החומר המאורגן כאיברים מתפקדים (תכונות החומר, nāmarūpa) הוא תנאי הכרחי כדי שגוף יפעל בדרך שאנו קוראים לה "אופן הפעולה של יצור חי", (תודעה, viññāṇa). כל תודעה חייבת לפעול על פלטפורמה חומרית כלשהי.3
פרק ד – מודלי מציאות: המודל הדינמי, ווריאציות על ההתהוות המותנית
הבודהה מסכם, בסוטרה "העיר", את מה שציטטתי במובאות בפרק ג, ואומר:
"אָז, נְזִירִים, שָׁקַלְתִּי בְּדַעְתִּי: 'תּוֹדָעָה זוֹ חוֹזֶרֶת לַאֲחוֹרֶיהָ וְאֵינָהּ הוֹלֶכֶת מֵעֵבֶר לִתְכוּנוֹת הַחֹמֶר. בְּמוּבָן זֶה קַיָּמִים לֵדָה, זִקְנָה וּמָוֶת, פְּטִירָה אוֹ הוֹפָעָה-מֵחָדָשׁ, כְּלוֹמַר: תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר הֵן סִבָּה לַתּוֹדָעָה, תּוֹדָעָה הִיא סִבָּה לִתְכוּנוֹת הַחֹמֶר, ... לֵדָה הִיא סִבָּה לְזִקְנָה וּמָוֶת, יוֹצֶרֶת צַעַר, קִינָה, כְּאֵב, עֶצֶב וְיֵאוּשׁ. כָּךְ הִיא עֲלִיָּתוֹ שֶׁל מִכְלוֹל מִקְבַּץ-הַסֵּבֶל.
" 'עֲלִיָּה, עֲלִיָּה' כָּךְ, נְזִירִים, נֶאֱמַר, בִּדְבָרִים שֶׁטֶּרֶם נִשְׁמְעוּ. עַיִן נִפְקְחָה, תּוֹבָנָה הוֹפִיעָה, תְּבוּנָה הוֹפִיעָה, יֶדַע-אֱמֶת הוֹפִיעַ, אוֹר הוֹפִיעַ.
במשפט אחרון זה מביע הבודהה את התפעלותו מן התובנות הנוגעות לשחרור מסבל שעלו אצלו מהמהלך המחשבתי הזה, אבל במילים "בדברים שטרם נשמעו" הוא גם טוען למקוריות של המהלך. באופן המיוחד למחשבה הבודהיסטית ושונה מכל מה שקדם לה, המהלך הזה של התבוננות פנימית נקי לגמרי מכל "אישיות", "עצמי", "אגו" וכדומה, ומסתכל עליהם מבחוץ, בחוסר הזדהות, בריחוק רגשי. אין כאן שום "אני", יש כאן שרשרת תהליכים4.
במקומות אחרים מלמד הבודהה גרסאות אחרות של ההתהוות המותנית, קצרות יותר או ארוכות יותר, אבל כולן בנויות על אותו עיקרון. הגירסה הידועה ביותר, הבנויה מ-12 חוליות שביניהן 11 קשרים של תנאי הכרחי, זהה למה שציטטתי בפרק ג בפסקאות 1-9 , אבל אינה כוללת את הקשר ה-10 הסוגר את המהלך בלולאה ב"הַתּוֹדָעָה הַחוֹזֶרֶת לַאֲחוֹרֶיהָ וְאֵינָהּ הוֹלֶכֶת מֵעֵבֶר לִתְכוּנוֹת הַחֹמֶר", אלא את הקשרים ה-10 וה-11 הבאים:
(ב) "מֻשָּׂגִים הֵם סִבָּה לַתּוֹדָעָה.
"הַתַּעְתּוּעַ הוּא סִבָּה לְמֻשָּׂגִים.
ה"מושגים" הם תרגום שלי למילה "סנקהרה" (saṅkhārā), אחת המילים המרכזיות ורבות-המשמעות ביתר בסוטרות. לפני כ-7 שנים כתבתי על הסנקהרה בקצרה לבקשת "בודהיזם בישראל". התאמתי קצת את המאמר לשיעור הזה, ואני מצרף אותו בסוף כנספח.5 ה"מושגים" בציטוט 10.(ב) הם תוצרים של תודעה קודמת, שעל פי חוק הקארמה יגרמו, עם מות היצור החי הקודם, ללידה מחדש עם תודעה חדשה התואמת את שאריות מעשי העבר. התעתוע בציטוט 11. הוא תודעה מזוהמת שמייצרת קארמה טובה או רעה או מעורבת, ותוצרי מעשיה הם המושגים.
אם מסתכלים עכשיו על ההתהוות המותנית בואריאציה בת 12 האיברים ו-11 הקשרים שביניהם, אפשר לעשות זאת גם בכיוון ההפוך. (הבודהה מנחה את הנזירים לשנן את ההתהוות המותנית ישר והפוך) ואז זה נראה כך:
תעתוע – שהוא תודעה רגילה של יצור חי, מזוהמת בזיהומי תודעה, שעם פעולתה היא יוצרת...
מושגים – שהם גם מרכיבי קארמה. בזמן מות היצור החי המושגים האלו גורמים ליצירת...
תודעה – חדשה, שכמובן גם בה זיהומי תודעה. התודעה מייצגת ארגון ספציפי של חומר, ...
תכונות החומר – שכאשר הן מאורגנות במטרה ליצור אברי חוש יוצרות את...
ששת בסיסי החושים – שלכל אחד תחום וטווח פעולה משלו, כך שבהנתן אובייקט מתאים יהיה...
מגע – חושי, שהוא האיסוף הגולמי של מידע אודות העולם, ובהתקיימו עולה אוטומטית גם...
תחושה – שהיא תווית רגשית על הסקאלה בין אושר לסבל, פרשנות על המגע החושי. מייצרת...
השתוקקות – מסוג התואם את התחושה והתפיסה, שמשהו יהיה או שלא יהיה. זה יכול לייצר...
היאחזות – ביחס לאובייקט מסוים ש"חייב" להיות כך או אחרת. מצב כזה יכול לגרום ל-...
התהוות –משהו חדש בתודעה (תודעה חדשה), מהרכבה/פירוק של מושגים קודמים. מביאה ל...
לידה – כאשר מה שהתהווה יוצא לעולם ומתחיל להשפיע על סביבתו עד שהוא נתקל ב...
סבל – כאשר כל מה שהתחיל גם נגמר, כל מה שפעל יפה גם משתבש וכו'.
בכל וריאציה, כאשר האיברים מוצגים בסדר זה, קל להראות, וכך נעשה פעמים רבות בסוטרות, שאם מנתקים כל קשר בין שני איברים, כל התהליך מכאן והלאה לא יתקיים, וסבל לא יווצר.
"עִם הַדְּעִיכָה וְהַחֲדִילָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַתַּעְתּוּעַ הַזֶּה עַצְמוֹ, חֲדֵלִים הַמֻּשָּׂגִים, עִם חֲדִילַת הַמֻּשָּׂגִים חֲדֵלָה הַתּוֹדָעָה, עִם חֲדִילַת הַתּוֹדָעָה חֲדֵלוֹת תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר, עִם חֲדִילַת תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר חֲדֵלִים שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים, עִם חֲדִילַת שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים חָדֵל הַמַּגָּע, עִם חֲדִילַת הַמַּגָּע חֲדֵלָה הַתְּחוּשָׁה, עִם חֲדִילַת הַתְּחוּשָׁה חֲדֵלָה הַהִשְׁתּוֹקְקוּת, עִם חֲדִילַת הַהִשְׁתּוֹקְקוּת חֲדֵלָה הַהֵאָחֲזוּת, עִם חֲדִילַת הַהֵאָחֲזוּת חֲדֵלָה הַהִתְהַוּוּת עִם חֲדִילַת הַהִתְהַוּוּת חֲדֵלָה הַלֵּדָה, עִם חֲדִילַת הַלֵּדָה חֲדֵלִים הַזִּקְנָה וְהַמָּוֶת, חֲדֵלִים צַעַר, קִינָה, כְּאֵב, עֶצֶב וְיֵאוּשׁ. כָּךְ הִיא חֲדִילָתוֹ שֶׁל מִכְלוֹל מִקְבַּץ-הַסֵּבֶל."
ישנם פרשנים הטוענים שהוריאציות השונות של ההתהוות המותנית מהוות "התפתחות" בדהרמה. הבודהה עצמו שולל כל רעיון שקיימת "התפתחות" בדהרמה. הוא אומר כי הוא החל ללמד רק כאשר הגיע לנירוואנה והכל היה ברור לו. הוא גם מתאר את הדהרמה כ"חסרת טלאים", כלומר אין "דהרמה מוקדמת" ו"דהרמה מאוחרת". עדות לכך, שתלמידיו הישירים של הבודהה ראו בשתי הוריאציות שנסקרו לעיל דהרמה אחת, אפשר למצוא בסוטרה אֲגֻדּוֹת קָנִים SN12.67 שצוטטה כבר לעיל. בחלק א' של הסוטרה הנזיר קוֹטְּהִיטַה שואל את סריפוטה עשר שאלות בזו אחר זו, לפי המודל בן 10 האיברים, וסריפוטה עונה עליהן אחת לאחת. בחלק ב' של הסוטרה, מביע הנזיר קוֹטְּהִיטַה התפעלות ותודה על כך שהבין מההסבר של סריפוטה שלושה דברים ביחס לכל אחד מ 12 האיברים (!) של המודל, שהוא מונה אחד לאחד.
( חלק ה' של שיעור זה – באחד המכתבים הבאים)
נספח - הסבר קצר על המונח סנקהרה
הצגת הדברים
המונח "סנקהרה" (Saṅkhāra , לפעמים Saṃkhārā) הוא מונח מרכזי בהבנת הדהרמה שלימד הבודהה ועם-זאת קיימות גישות רבות ושונות להסביר אותו, ובעקבותיהן גם תרגומים רבים למונח. במהלך הדיון הזה אני גם מסביר את בחירת התרגום שלי למילה "סנקהרה" = מושגים, ולכן שתי המילים תופענה חליפין, לפי הצורך.
משמעותו הכללית של המונח סנקהרה
כאשר הבודהה רוצה לומר שהכול משתנה ואינו קבוע, הוא אומר: Sabbe saṅkhāra anicca "כל הסנקהרות משתנות" וכך גם כאשר הוא רוצה לומר שהכול מוביל לסבל הוא אומר Sabbe saṅkhāra dukkha "כל הסנקהרות הן סבל". לעומת זאת כאשר הוא ממשיך ואומר "כל הדברים אינם אני", הוא אינו משתמש במילה סנקהרה אלא במילה דהרמה: Sabbe dhammā anattā. (הדרשה הקצרה לסַצַ'קַה, MN035, ובמקומות אחרים). ההבדל הזה משמעותי ומדוייק: מה שמשתנה ומוביל לסבל הוא אותו "הכול" שניתן לדבר עליו ולהגדיר אותו, "הכול" המושגי. יש דבר אחד שאין להגדיר אותו והוא איננו משתנה והוא הנירוואנה. הדיוק הוא בכך שהנירוואנה נכללת ב"דברים" Dhammā)) ואינה נכללת ב"מושגים" (Saṅkhāra).
"סנקהרה" היא כמעט הכול. "הכול" במשמעות של דברי הבודהה בסוטרה הנושאת שם זה (Sabba Sutta, SN35.23):
"נְזִירִים, אֲנִי אֲלַמֵּד אֶתְכֶם אֶת הַכּוֹל. הַאֲזִינוּ לְזֹאת:
"וּמַהוּ, נְזִירִים הַכּוֹל? אֵלוּ הָעַיִן וְהַמַּרְאוֹת , הָאֹזֶן וְהַקּוֹלוֹת, הָאַף וְהָרֵיחוֹת, הַלָּשׁוֹן וְהַטְּעָמִים, הַגּוּף וְהַמַּגָּעִים, פֶּתַח-הַמּוּדָעוּת וְהַדְּבָרִים. אֵלּוּ, נְזִירִים, נִקְרָאִים הַכּוֹל.
"אִם יֹאמַר מִישֶׁהוּ: 'בִּדְחִיַּת "הַכּוֹל" הַזֶּה, אֲתָאֵר "כּוֹל" אַחֵר', לֹא יִהְיֶה לְזֶה בָּסִיס. אִם יִשָּׁאֵל עַל כָּךְ לֹא יֵדַע לַעֲנוֹת וּמֵעֵבֶר לְכָךְ אַף יַפְגִּין עַצְבָּנוּת. וּמַדּוּעַ זֹאת? מִפְּנֵי שֶׁהַדָּבָר לְמַעְלָה מִיְּכָלְתּוֹ ."
כלומר: הנימוק שנותן הבודהה לכך שאין "כול" מעבר לאברי-החושים ולאובייקטים שלהם הוא שאי אפשר לדבר על כך ולחשוב על כך מחשבה מושגית. כל מה שניתן לדון בו הוא תהליכי החושים ותוצריהם.
סנקהרה במשמעותה הרחבה ביותר היא כל הדברים שאנו מדברים עליהם, כל המושגים, ואולם אטימולוגית פירוש המילה סנקהרה הוא "נעשה יחד", ומשמעותה כוללת גם את היות המושג תהליך מורכב וגם את היותו תהליך של הרכבה. כל המושגים שאנו חושבים ומדברים בהם ניתנים לפירוק ולהגדרה ע"י מושגים אחרים ומכאן שהם מורכבים. כל המושגים שאנו חושבים ומדברים בהם, גם כאלו הנראים כמצבים סטטיים, הינם בעצם תהליך שיש לו התחלה, שיא, דעיכה וכליון. רק נירוואנה אינה ניתנת לפירוק והגדרה ורק נירוואנה אינה תהליך, והיא החריג היחיד לכל הדברים ואינה נכללת ב"סנקהרה".
פירוק המושג סנקהרה
כהמחשה לכך שהמושג סנקהרה עצמו ניתן לפירוק והגדרה באופנים שונים אביא לדוגמה שני ציטוטים. הראשון הוא דברי הבודהה בסוטרה "ארבעת תחומי ההיאחזות" SN22.56 :
"וּמָה הֵם, נְזִירִים, הַמֻּשָּׂגִים (הסנקהרות)?
"שִׁשָּׁה הֵם, נְזִירִים, הַמֻּשָּׂגִים. כַּוָּנָה בְּיַחַס לְמַרְאוֹת, כַּוָּנָה בְּיַחַס לְקוֹלוֹת, כַּוָּנָה בְּיַחַס לְרֵיחוֹת, כַּוָּנָה בְּיַחַס לִטְעָמִים, כַּוָּנָה בְּיַחַס לְמַגָּעִים, כַּוָּנָה בְּיַחַס לִדְבָרִים. אֵלּוּ, נְזִירִים, הַנִּקְרָאִים מֻשָּׂגִים. עִם הִתְהַוּוּת הַמַּגָּע מִתְהַוִּים הַמֻּשָּׂגִים, עִם חֲדִילַת הַמַּגָּע חֲדֵלִים הַמֻּשָּׂגִים. הַנָּתִיב הַמּוֹלִיךְ לַחֲדִילַת הַמֻּשָּׂגִים הַלֹּא-הוּא הַדֶּרֶךְ הַנָּעֲלָה כְּפוּלַת-הַשְּׁמוֹנֶה, שְהֵם: הַשְׁקָפָה נְכוֹנָה, כַּוָּנָה נְכוֹנָה, דִּבּוּר נָכוֹן, מַעֲשֶׂה נָכוֹן, מִחְיָה נְכוֹנָה, מַאֲמָץ נָכוֹן, תְּשׂוּמַת-לֵב נְכוֹנָה, רִכּוּז נָכוֹן."
מבנה הקטע המצוטט לעיל ומבנים דומים משמשים בסוטרות לניתוח והגדרת מושגים רבים. יש לדעת שכל ניתוח מושג המופיע בסוטרות הוא רק דרך אחת להציג את המושג וקיימות דרכים אחרות, כמו למשל דברי סריפוטה בסוטרה "השקפה נכונה" MN009 [יד]:
"שְׁלוֹשָׁה הֵם, חֲבֵרִים, הַמֻּשָּׂגִים (הסנקהרות) : מֻשְּׂגֵי הַגּוּף, מֻשְּׂגֵי הַדִּבּוּר, מֻשְּׂגֵי הַתּוֹדָעָה.
"עִם עֲלִיַּת הַתַּעְתּוּעַ עוֹלִים הַמֻּשָּׂגִים, עִם חֲדִילַת הַתַּעְתּוּעַ חֲדֵלִים הַמֻּשָּׂגִים. הַנָּתִיב הַמּוֹלִיךְ לַחֲדִילַת הַמֻּשָּׂגִים הַלֹּא-הוּא הַדֶּרֶךְ הַנָּעֲלָה כְּפוּלַת-הַשְּׁמוֹנֶה, שְהֵם: הַשְׁקָפָה נְכוֹנָה, כַּוָּנָה נְכוֹנָה, דִּבּוּר נָכוֹן, מַעֲשֶׂה נָכוֹן, מִחְיָה נְכוֹנָה, מַאֲמָץ נָכוֹן, תְּשׂוּמַת-לֵב נְכוֹנָה, רִכּוּז נָכוֹן."
אנו רואים כאן גם שני פירוקים שונים של המושג (לשש ולשלוש) וגם שני גורמים שונים המחוללים אותו (המגע והתעתוע). הסיבה היא שהמושג "סנקהרה" הוא אכן מושג כללי ביותר כפי שהוסבר לעיל, והוא משמש לצרכים שונים. בפיסקה המצוטטת מן הסוטרה "ארבעת תחומי ההיאחזות" מדובר על הסנקהרה כפי שהיא מופיעה במודל חמשת המקבצים וששת החושים, ובפיסקה המצוטטת מן הסוטרה "השקפה נכונה" מדובר על הסנקהרה כפי שהיא מופיעה במודל ההתהוות המותנית. כדי להבין את המושג סנקהרה מן ההכרח הוא להבין במה עוסקים שני מודלים אלו.
מודל חמשת המקבצים וששת החושים
בדרשתו הראשונה ("הנעת גלגל הדהרמה" SN56.11) מגדיר הבודהה את הסבל בהגדרתו הרחבה ביותר ומסיים את ההגדרה במילים: " בִּקְצָרָה – חֲמֵשֶׁת מִקְבְּצֵי-הַהֵאָחֲזוּת הֵם סֵבֶל.". כדי להשתחרר מן הסבל אנו מְתַרְגְּלִים לשחרר את אחיזתנו בדברים, ועיקר ההאחזות שלנו היא בהיבטים שונים של ה"אני". חמשת המקבצים הנתונים להיאחזות הינם היבטים כאלה, והם: הגוף, התחושה, התפיסה, המושגים (סנקהרה) והתודעה. בעצם העובדה שאנו משתמשים במודל המפרק את ה"אני" למספר היבטים שלו אנו מאפשרים לעצמנו התבוננות שקולה יותר ב"אני".
חלק ממקבץ הגוף הם אברי החושים וחשיבותם המיוחדת היא שהם מהווים שער כניסה לכל הקלט החושי. בקלט החושי, במגע בין איבר החוש לאובייקט שלו, מתחילים כל תהליכי התודעה שסופם תחושת סבל. הבודהה מדבר על חמשת החושים כפי שהיו מוכרים גם לפילוסופים היוונים, אבל גם על חוש ששי, סובייקטיבי, שאיבר החוש שלו הוא פתח המודעות (Mana) והאובייקטים שלו הם כל הדברים Dhammā)) המופיעים בזיכרון ובתודעת החושים האחרים או נוצרים בתודעה. הבודהה מחלק את חמשת המקבצים כך שכל אחד מהם פועל בכל אחד מששת החושים, (וגם להיפך, כל חוש פועל בכל המקבצים) וכך אנו מקבלים מטריצה שבמסגרתה פועלים כל תהליכי התודעה המודעים והבלתי מודעים, או כפי שאומר הבודהה בסוטרה לעיל: "הכול". הכול המשתקף בנו.
הסנקהרה המוזכרת לעיל בסוטרה "ארבעת תחומי ההיאחזות" היא חלק ממודל זה, אשר את כולו או לחילופין חלקים ממנו אנו מזהים עם ה"אני". המושגים בהם מדובר הם המחשבה המתכוונת ומצביעה על מושג, שתחילתה, כמו גם תחילת התחושה והתפיסה, היא המגע בין איבר-חוש כלשהו לאובייקט שלו. המושגים הללו הם פיסות מתמונת העולם הדינמית שלנו ואנו פועלים לפיהם הגם שאנו מודעים רק לחלקם. המושגים האלו הם מה שאנו מגלים בהתבוננות פנימה.
מודל ההתהוות המותנית
שלא כמודל חמשת המקבצים וששת החושים המהווה הַצְרָנָה (מתן צורה פורמלית) של ההתבוננות הפנימית, מודל ההתהוות המותנית מהווה הצרנה של ההתבוננות החיצונית הרחבה יותר, הכוללת את מקומם של תהליכי ה"אני" הפנימיים בעולם שמחוץ להם. מודל זה מהווה גם דרך מפורטת להציג את חוק הקארמה המתאר כל תהליך-חיים כתלוי בתהליך-חיים קודם, בשרשרת שאין אנו רואים את תחילתה.
כמו מושגים ומודלים אחרים בדהרמה קיימות צורות-הצגה שונות גם למודל זה, ואין כאן המקום לדון בהן. הצורה הידועה ביותר היא בעלת שנים עשר החלקים:
"הַתַּעְתּוּעַ (Avijjā) הוּא סִבָּה לְמֻשָּׂגִים (Saṅkhāra), מֻשָּׂגִים הֵם סִבָּה לְתוֹדָעָה (Viññāṇa), תּוֹדָעָה הִיא סִבָּה לִתְכוּנוֹת הַחֹמֶר (Nāmarūpa), תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר הֵן סִבָּה לְשֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים (Saḷāyatana), שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים הֵם סִבָּה לְמַגָּע (Phassa), מַגָּע הוּא סִבָּה לִתְחוּשָׁה (Vedanā), תְּחוּשָׁה הִיא סִבָּה לְהִשְׁתּוֹקְקוּת (Taṇhā), הִשְׁתּוֹקְקוּת הִיא סִבָּה לְהֵאָחֲזוּת ((Upādāna, הֵאָחֲזוּת הִיא סִבָּה לְהִתְהַוּוּת (Bhava), הִתְהַוּוּת הִיא סִבָּה לְלֵדָה (Jāti), לֵדָה הִיא סִבָּה לְזִקְנָה וּמָוֶת, יוֹצֶרֶת צַעַר, קִינָה, כְּאֵב, עֶצֶב וְיֵאוּשׁ. כָּךְ הִיא עֲלִיָּתוֹ שֶׁל מִכְלוֹל מִקְבַּץ-הַסֵּבֶל". ("הבלתי מלומד"SN12.61 ובמקומות אחרים).
במודל זה אפשר למקם את כל התהליכים הפנימיים בחלק שמששת בסיסי החושים ועד לסבל. התחושה (כמקבץ התחושה) מייצגת כאן גם את מקבץ התפיסה ומקבץ המושגים התלויים כמוה במגע והעולים ממנו. אבל בראייה חיצונית כל התהליכים הפנימיים היומיומיים תלויים לקיומם בעצם קיומו של יצור חי בעל חושים, התלוי בתהליכים שקדמו לקיומו או המשנים את מצבו שינוי מהותי.
הסנקהרה כאן היא תוצרים, מושגים הנשארים מפעילות התכוונות קודמת של תהליך-החיים הנדון, או במילים אחרות אלמנטים של קארמה. מושגים אלו אינם נמצאים דווקא ביצור החי עצמו אלא בעולם החי בכלל, מפני שזו מהותה של הקארמה: מרגע שהיצור החי עשה מעשה על בסיס התעתוע, כלומר מעשה הקשור לתשוקה, לסלידה או לאשלייה, הרי שתוצאות מעשה זה הם כזרעים שיש להם קיום משלהם בעולם, והם יחזרו להשפיע בהתאם לנסיבות ותנאי הבשלתם. השפעה זו קיימת במהלך חייו של עושה המעשה, וגם על נקודת ההתחלה של לידתו-מחדש.
נקודת ההשקה בין שני המודלים
אפשר לראות ששני המודלים משיקים זה לזה והינם שני אופני התבוננות באותו דבר, למשל בדברי הבודהה בסוטרה "הצגת דברים מעמיקה" AN06.63 [ה] :
" 'יֵשׁ לָדַעַת, נְזִירִים, אֶת הַקָארְמָה; יֵשׁ לָדַעַת אֶת מְקוֹר-הִתְהַוּוּת הַקָארְמָה; יֵשׁ לָדַעַת אֶת מִגְוַן הַקָארְמָה; יֵשׁ לָדַעַת אֶת תּוֹצְאַת הַקָארְמָה; יֵשׁ לָדַעַת אֶת חֲדִילַת הַקָארְמָה; יֵשׁ לָדַעַת אֶת הַנָּתִיב הַמּוֹלִיךְ לַחֲדִילַת הַקָארְמָה.' כָּךְ נֶאֱמַר כָּעֵת. וּבְקֶשֶׁר לְמָה נֶאֱמַר?
"הַכַּוָּנָה, נְזִירִים, הִיא הַקָארְמָה, אֲנִי אוֹמֵר. בְּהִתְכַּוְּנוֹ, אָדָם מְחוֹלֵל קַארְמָה; בַּגּוּף, בְּדִבּוּר וּבְמַחְשָׁבָה.
"וּמָה הוּא, נְזִירִים, מְקוֹר-הִתְהַוּוּת הַקָארְמָה? הַמַּגָּע, נְזִירִים, הוּא מְקוֹר-הִתְהַוּוּת הַקָארְמָה."
כאן אנו רואים שממש כפי שהוגדרו הסנקהרות בסוטרה "השקפה נכונה" גם הקארמה מתחלקת ל-3: בגוף, בדיבור ובמחשבה. מצד שני ממש כפי שהוגדרו הסנקהרות בסוטרה "ארבעת תחומי ההיאחזות" גם הקארמה בנוייה מכוונתו של האדם העושה מעשה. האדם מייצר קארמה בתהליכים הפנימיים התלויים במגע באמצעות החושים, קארמה זו "נובטת" בתעתוע הקיים כמעט בכל יצור חי, ומייצרת תהליכי חיים נוספים.
סיכום
סנקהרה היא "תהליך המתכוון למושג ומייצר אותו" וגם "מושג" תוצר התהליך הזה, שעשוי להשפיע בחזרה על התהליך. בתהליכים המושגיים המתחילים במגע ואשר בהם משתתפים גם התחושה והתפיסה – נוצרת קארמה המורכבת ממושגים הנשארים בעולם לרבות בתודעה שבה נוצרו, ויש להם השפעה-חוזרת ככל שהם מוצאים קרקע פוריה בתודעה המזוהמת בתשוקה, בסלידה או באשלייה. בהתאם לכך בחרתי לתרגם בדרך כלל סנקהרה = "מושגים" ובמקומות שבהם הדגש על תהליכיות בחרתי לתרגם "תהליכים".
אנו נאחזים, בין היתר, במושגים שאנו משתמשים בהם. כל היאחזות היא זיהום התודעה, יוצרת קארמה ומוליכה לסבל. התבוננות בתהליכים הפנימיים שלנו, זיהוי ההיאחזויות והשתחררות מהן אחת לאחת, מפחיתה את הסבל באופן הדרגתי ומביאה לחיים טובים ומאושרים יותר. הנתיב המוליך לחדילת המושגים, לחדילת הקארמה וכל שאר המוליכים לסבל, "הַלֹּא-הוּא הַדֶּרֶךְ הַנָּעֲלָה כְּפוּלַת-הַשְּׁמוֹנֶה, שְהֵם: הַשְׁקָפָה נְכוֹנָה, כַּוָּנָה נְכוֹנָה, דִּבּוּר נָכוֹן, מַעֲשֶׂה נָכוֹן, מִחְיָה נְכוֹנָה, מַאֲמָץ נָכוֹן, תְּשׂוּמַת-לֵב נְכוֹנָה, רִכּוּז נָכוֹן."