סַמְיוּטָה נִיקָאיָה

צְ'הַנַּה

SN 22.90 · Channa Sutta · 901 מילים

הורדת התרגום · Word


SN 22.90 Channa Sutta צְ'הַנַּה

פַּעַם אַחַת גָּרוּ זִקְנֵי נְזִירִים רַבִּים לְיַד בַּרַנַסִי, בְּחֻרְשַׁת הַצְּבָאִים שֶׁבְּאִיסִיפַּטַנַה1. אָז קָם הַנִּכְבָּד צְ'הַנָּה2 מֵהִתְבַּדְּלוּתוֹ לְעֵת עֶרֶב, וּבְקַחְתוֹ רַמְקוֹל3, בְּלֶכְתּוֹ לְעֵבֶר מִשְׁכָּן אַחַר מִשְׁכָּן אָמַר לְזִקְנֵי הַנְּזִירִים זֹאת: "הַנְחוּ אוֹתִי, זְקֵנִים נִכְבָּדִים; הַדְרִיכוּ אוֹתִי, זְקֵנִים נִכְבָּדִים; תְּנוּ לִי4, זְקֵנִים נִכְבָּדִים, שִׂיחַת דְהַרְמָה, כָּךְ שֶׁאֶרְאֶה אֶת הַדְהַרְמָה."

כַּאֲשֶׁר זֶה נֶאֱמַר, אָמְרוּ זִקְנֵי הַנְּזִירִים לְצְ'הַנַּה זֹאת: "הַגּוּף, הֶחָבֵר צְ'הַנָּה, אֵינוֹ קָבוּעַ, הַתְּחוּשָׁה אֵינָהּ קְבוּעָה, הַתְּפִיסָה אֵינָהּ קְבוּעָה, הַמֻּשָּׂגִים אֵינָם קְבוּעִים, הַתּוֹדָעָה אֵינָהּ קְבוּעָה. הַגּוּף אֵינוֹ אֲנִי, הַתְּחוּשָׁה אֵינָהּ אֲנִי, הַתְּפִיסָה אֵינָהּ אֲנִי, הַמֻּשָּׂגִים אֵינָם אֲנִי, הַתּוֹדָעָה אֵינָהּ אֲנִי. כָּל הַמֻּשָּׂגִים אֵינָם קְבוּעִים, כָּל הַדְּבָרִים אֵינָם אֲנִי.5 "

אָז עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל הַנִּכְבָּד צְ'הַנָּה הִרְהוּר כָּזֶה: "אַף אֲנִי חוֹשֵׁב כָּךְ: 'הַגּוּף אֵינוֹ קָבוּעַ, הַתְּחוּשָׁה אֵינָהּ קְבוּעָה, הַתְּפִיסָה אֵינָהּ קְבוּעָה, הַמֻּשָּׂגִים אֵינָם קְבוּעִים, הַתּוֹדָעָה אֵינָהּ קְבוּעָה. הַגּוּף אֵינוֹ אֲנִי, הַתְּחוּשָׁה אֵינָהּ אֲנִי, הַתְּפִיסָה אֵינָהּ אֲנִי, הַמֻּשָּׂגִים אֵינָם אֲנִי, הַתּוֹדָעָה אֵינָהּ אֲנִי. כָּל הַמֻּשָּׂגִים אֵינָם קְבוּעִים, כָּל הַדְּבָרִים אֵינָם אֲנִי.' וַעֲדַיִן, תּוֹדַעְתִּי אֵינָהּ קוֹפֶצֶת, אֵינָהּ מִתְבַּהֶרֶת, אֵינָהּ עוֹמֶדֶת, אֵינָהּ נִמְשֶׁכֶת לְהַשְׁקָטַת כָּל הַמֻּשָּׂגִים, לְהַפְקָרַת כָּל הַתַּשְׁתִּיּוֹת, לַהֲרִיסַת הַהִשְׁתּוֹקְקוּת, לִדְעִיכָה, לַחֲדִילָה, לְנִירְוָאנַה. הִתְרַגְּשׁוּת וְהֵאָחֲזוּת עוֹלוֹת. תּוֹדַעְתִּי חוֹזֶרֶת לַאֲחוֹרֶיהָ: 'אָז מִי אֵפוֹא הָעַצְמִי שֶׁלִּי?' אֲבָל אֵין זֶה כָּךְ בְּמִי שֶׁרָאָה אֶת הַדְהַרְמָה6. מִי יְלַמֵּד אוֹתִי אֶת אוֹתָהּ דְהַרְמָה, כָּךְ שֶׁאֶרְאֶה אֶת הַדְהַרְמָה?"

אָז עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל הַנִּכְבָּד צְ'הַנָּה הִרְהוּר כָּזֶה: "הַנִּכְבָּד אָנַנְדַה גָּר לְיַד קוֹסַמְבִּי, בְּמִנְזָר גְהוֹסִיטַה, וְהוּא מְצֻיָּן לִשְׁבָח עַל יְדֵי הַמּוֹרֶה וּמֻעֲרָךְ עַל יְדֵי הַנְּבוֹנִים בְּחַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה. הוּא מַתְאִים לְלַמֵּד אוֹתִי אֶת אוֹתָהּ דְהַרְמָה, כָּךְ שֶׁאַרְאֶה אֶת הַדְהַרְמָה. יֵשׁ לִי חִבּוּר מַתְאִים7 לַנִּכְבָּד אָנַנְדַה. מָה אִם אֵלֵךְ לְעֵבֶר הַנִּכְבָּד אָנַנְדַה?"

אָז, הַנִּכְבָּד צְ'הַנָּה, בְּסַדְּרוֹ אֶת מְגוּרָיו וּבְלָקְחוֹ אֶת קַעֲרָתוֹ וּגְלִימָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה הָלַךְ לְעֵבֶר קוֹסַמְבִּי, לְמִנְזָר גְהוֹסִיטַה, לְעֵבֶר הַנִּכְבָּד אָנַנְדַה. בְּבוֹאוֹ אֶל הַנִּכְבָּד אָנַנְדַה הֶחֱלִיפוּ דִּבְרֵי יְדִידוּת; בְּהַחְלִיפָם דִּבְרֵי יְדִידוּת וְנִימוּס יָשַׁב לְצַד אֶחָד. כְּשֶׁיָּשַׁב לְצַד אֶחָד אָמַר הַנִּכְבָּד צְ'הַנָּה לַנִּכְבָּד אָנַנְדַה זֹאת:

"פַּעַם אַחַת, חָבֵר, גַּרְתִּי לְיַד בַּרַנַסִי, בְּחֻרְשַׁת הַצְּבָאִים שֶׁבְּאִיסִיפַּטַנַה. אָז, בְּקוּמִי מֵהִתְבַּדְּלוּתִי לְעֵת עֶרֶב וּבְקַחְתִּי רַמְקוֹל, בְּלֶכְתִּי לְעֵבֶר מִשְׁכָּן אַחַר מִשְׁכָּן אָמַרְתִּי לְזִקְנֵי הַנְּזִירִים זֹאת: 'הַנְחוּ אוֹתִי, זְקֵנִים נִכְבָּדִים; הַדְרִיכוּ אוֹתִי, זְקֵנִים נִכְבָּדִים; תְּנוּ לִי, זְקֵנִים נִכְבָּדִים, שִׂיחַת דְהַרְמָה, כָּךְ שֶׁאֶרְאֶה אֶת הַדְהַרְמָה.'

"כַּאֲשֶׁר זֶה נֶאֱמַר, חָבֵר, אָמְרוּ לִי הַנְּזִירִים זֹאת: 'הַגּוּף, הֶחָבֵר צְ'הַנָּה, אֵינוֹ קָבוּעַ, הַתְּחוּשָׁה אֵינָהּ קְבוּעָה, הַתְּפִיסָה אֵינָהּ קְבוּעָה, הַמֻּשָּׂגִים אֵינָם קְבוּעִים, הַתּוֹדָעָה אֵינָהּ קְבוּעָה. הַגּוּף אֵינוֹ אֲנִי, הַתְּחוּשָׁה אֵינָהּ אֲנִי, הַתְּפִיסָה אֵינָהּ אֲנִי, הַמֻּשָּׂגִים אֵינָם אֲנִי, הַתּוֹדָעָה אֵינָהּ אֲנִי. כָּל הַמֻּשָּׂגִים אֵינָם קְבוּעִים, כָּל הַדְּבָרִים אֵינָם אֲנִי.'

"זֶה, חָבֵר, עָלָה בְּדַעְתִּי: 'אַף אֲנִי חוֹשֵׁב כָּךְ: "הַגּוּף אֵינוֹ קָבוּעַ, הַתְּחוּשָׁה אֵינָהּ קְבוּעָה, הַתְּפִיסָה אֵינָהּ קְבוּעָה, הַמֻּשָּׂגִים אֵינָם קְבוּעִים, הַתּוֹדָעָה אֵינָהּ קְבוּעָה. הַגּוּף אֵינוֹ אֲנִי, הַתְּחוּשָׁה אֵינָהּ אֲנִי, הַתְּפִיסָה אֵינָהּ אֲנִי, הַמֻּשָּׂגִים אֵינָם אֲנִי, הַתּוֹדָעָה אֵינָהּ אֲנִי. כָּל הַמֻּשָּׂגִים אֵינָם קְבוּעִים, כָּל הַדְּבָרִים אֵינָם אֲנִי." וַעֲדַיִן, תּוֹדַעְתִּי אֵינָהּ קוֹפֶצֶת, אֵינָהּ מִתְבַּהֶרֶת, אֵינָהּ עוֹמֶדֶת, אֵינָהּ נִמְשֶׁכֶת לְהַשְׁקָטַת כָּל הַמֻּשָּׂגִים, לְהַפְקָרַת כָּל הַתַּשְׁתִּיּוֹת, לַהֲרִיסַת הַהִשְׁתּוֹקְקוּת, לִדְעִיכָה, לַחֲדִילָה, לְנִירְוָאנַה. הִתְרַגְּשׁוּת וְהֵאָחֲזוּת עוֹלוֹת. תּוֹדַעְתִּי חוֹזֶרֶת לַאֲחוֹרֶיהָ: "אָז מִי אֵפוֹא הָעַצְמִי שֶׁלִּי?" אֲבָל אֵין זֶה כָּךְ בְּמִי שֶׁרָאָה אֶת הַדְהַרְמָה. מִי יְלַמֵּד אוֹתִי אֶת אוֹתָהּ דְהַרְמָה, כָּךְ שֶׁאֶרְאֶה אֶת הַדְהַרְמָה?'

"זֶה, חָבֵר, עָלָה בְּדַעְתִּי: 'הַנִּכְבָּד אָנַנְדַה גָּר לְיַד קוֹסַמְבִּי, בְּמִנְזָר גְהוֹסִיטַה, וְהוּא מְצֻיָּן לִשְׁבָח עַל יְדֵי הַמּוֹרֶה וּמֻעֲרָךְ עַל יְדֵי הַנְּבוֹנִים בְּחַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה. הוּא מַתְאִים לְלַמֵּד אוֹתִי אֶת אוֹתָהּ דְהַרְמָה, כָּךְ שֶׁאַרְאֶה אֶת הַדְהַרְמָה. יֵשׁ לִי חִבּוּר מַתְאִים לַנִּכְבָּד אָנַנְדַה. מָה אִם אֵלֵךְ לְעֵבֶר הַנִּכְבָּד אָנַנְדַה?' הַנְחֵה אוֹתִי, הַנִּכְבָּד אָנַנְדַה; הַדְרֵךְ אוֹתִי, הַנִּכְבָּד אָנַנְדַה; תֵּן לִי, הַנִּכְבָּד אָנַנְדַה, שִׂיחַת דְהַרְמָה, כָּךְ שֶׁאֶרְאֶה אֶת הַדְהַרְמָה."

"אַף בְּמִדָּה זוֹ רוּחִי מְרוֹמֶמֶת מִן הֶחָבֵר צְ'הַנָּה; שֶׁהַנִּכְבָּד צְ'הַנָּה גִּלָּה עַצְמוֹ לִכְרִיתַת הַשִּׁמָּמוֹן8. הַטֵּה אֹזֶן, הֶחָבֵר צְ'הַנָּה. מְסֻגָּל אַתָּה לְהָבִין אֶת הַדְהַרְמָה."

אָז, בִּזְמַן קָצָר זֶה, עָלוּ בְּנִכְבָּד צְ'הַנָּה שִׂמְחָה בְּהַצְלָחָה וְחֶדְוָה מְפֹאָרוֹת: "נִשְׁמָע כִּי מְסֻגָּל אֲנִי לְהָבִין אֶת הַדְהַרְמָה!"

"פָּנִים אֶל פָּנִים, הֶחָבֵר צְ'הַנָּה, עִם הַנַּעֲלֶה שָׁמַעְתִּי, פָּנִים אֶל פָּנִים קִבַּלְתִּי אֶת הַהַנְחָיָה לַנָּזִיר קַצָּ'נַגוֹטַּה:

9"עַל פִּי רֹב, קַצָּ'נַה, הָעוֹלָם נִסְמָךְ עַל דּוּאָלִיּוֹת: עַל הַקִּיּוּם וְעַל אִי-הַקִּיּוּם10. הָרוֹאֶה, קַצָּ'נַה, לַאֲשׁוּרוֹ שֶׁל דָּבָר בִּתְבוּנָה נְכוֹנָה אֶת עֲלִיַּת הָעוֹלָם11, אֵינוֹ חוֹשֵׁב 'הָעוֹלָם אֵינוֹ-קַיָּם'; הָרוֹאֶה, קַצָּ'נַה, לַאֲשׁוּרוֹ שֶׁל דָּבָר בִּתְבוּנָה נְכוֹנָה אֶת שְׁקִיעַת הָעוֹלָם, אֵינוֹ חוֹשֵׁב 'הָעוֹלָם קַיָּם'.

"עַל פִּי רֹב, קַצָּ'נַה, הָעוֹלָם אָזוּק בְּהִצָּמְדוּת, הֵאָחֲזוּת וְהִתְמַקְּמוּת12. אַךְ זֶה13 – בְּיַחַס לַהִצָּמְדוּת, לַהֵאָחֲזוּת, לִנְקִיטַת הָעֶמְדָּה, לַהִתְמַקְּמוּת וְלַנְּטִיּוֹת הַחֲבוּיוֹת – אֵינוֹ נוֹגֵעַ, אֵינוֹ נֶאֱחָז וְאֵינוֹ נוֹקֵט עֶמְדָּה: 'הָאֲנִי שֶׁלִּי'. אֵין לוֹ סָפֵק אוֹ הִסּוּס כִּי 'עֲלִיָּה הִיא רַק עֲלִיַּת הַסֵּבֶל, חֲדִילָה הִיא חֲדִילַת הַסֵּבֶל'.14 תּוֹבַנְתּוֹ זוֹ אֵינָהּ תְּלוּיָה בְּאַחֵר15. בְּמִדָּה זוֹ, קַצָּ'נַה, הַשְׁקָפָה הִיא נְכוֹנָה.

" 'הַכֹּל קַיָּם'16, קַצָּ'נַה, הוּא קָצֶה אֶחָד. 'הַכֹּל אֵינוֹ קַיָּם' הוּא קָצֶה שֵׁנִי. מִבְּלִי לִסְטוֹת, קַצָּ'נַה, אֶל עֵבֵר אֶחָד מִשְּׁנֵי קְצָווֹת אֵלּוּ, הַטַטְהָגַטַה מְלַמֵּד אֶת הַדְהַרְמָה עַל יְדֵי הָאֶמְצַע:

"הַתַּעְתּוּעַ הוּא סִבָּה לְמֻשָּׂגִים, מֻשָּׂגִים הֵם סִבָּה לַתּוֹדָעָה, תּוֹדָעָה הִיא סִבָּה לִתְכוּנוֹת הַחֹמֶר, תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר הֵן סִבָּה לְשֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים, שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים הֵם סִבָּה לְמַגָּע, מַגָּע הוּא סִבָּה לִתְחוּשָׁה, תְּחוּשָׁה הִיא סִבָּה לְהִשְׁתּוֹקְקוּת, הִשְׁתּוֹקְקוּת הִיא סִבָּה לְהֵאָחֲזוּת, הֵאָחֲזוּת הִיא סִבָּה לְהִתְהַוּוּת, הִתְהַוּוּת הִיא סִבָּה לְלֵדָה, לֵדָה הִיא סִבָּה לְזִקְנָה וּמָוֶת, יוֹצֶרֶת צַעַר, קִינָה, כְּאֵב, עֶצֶב וְיֵאוּשׁ. כָּךְ הִיא עֲלִיָּתוֹ שֶׁל מִכְלוֹל מִקְבַּץ-הַסֵּבֶל.

"עִם הַדְּעִיכָה וְהַחֲדִילָה לְלֹא שְׁאֵרִית שֶׁל הַתַּעְתּוּעַ הַזֶּה עַצְמוֹ, חֲדֵלִים הַמֻּשָּׂגִים, עִם חֲדִילַת הַמֻּשָּׂגִים חֲדֵלָה הַתּוֹדָעָה, עִם חֲדִילַת הַתּוֹדָעָה חֲדֵלוֹת תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר, עִם חֲדִילַת תְּכוּנוֹת הַחֹמֶר חֲדֵלִים שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים, עִם חֲדִילַת שֵׁשֶׁת בְּסִיסֵי הַחוּשִׁים חָדֵל הַמַּגָּע, עִם חֲדִילַת הַמַּגָּע חֲדֵלָה הַתְּחוּשָׁה, עִם חֲדִילַת הַתְּחוּשָׁה חֲדֵלָה הַהִשְׁתּוֹקְקוּת, עִם חֲדִילַת הַהִשְׁתּוֹקְקוּת חֲדֵלָה הַהֵאָחֲזוּת, עִם חֲדִילַת הַהֵאָחֲזוּת חֲדֵלָה הַהִתְהַוּוּת עִם חֲדִילַת הַהִתְהַוּוּת חֲדֵלָה הַלֵּדָה, עִם חֲדִילַת הַלֵּדָה חֲדֵלִים הַזִּקְנָה וְהַמָּוֶת, חֲדֵלִים צַעַר, קִינָה, כְּאֵב, עֶצֶב וְיֵאוּשׁ. כָּךְ הִיא חֲדִילָתוֹ שֶׁל מִכְלוֹל מִקְבַּץ-הַסֵּבֶל."

"כָּךְ הוּא הַדָּבָר, הֶחָבֵר אָנַנְדַה, בְּאוֹתָם נִכְבָּדִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּאֵלּוּ עֲמִיתִים לְחַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה, חוֹמְלִים וְאוֹהֲדִים, הַמַּנְחִים וּמַדְרִיכִים אוֹתָם. וְעַכְשָׁו, בְּשָׁמְעִי אֶת הַנְחָיַת הַנִּכְבָּד אָנַנְדַה, תּוֹדַעְתִּי הִשְׁתַּחְרְרָה בְּהֶרֶס הַמַּתְסִיסִים.17"


הערות · 17

  1. 1הבודהה אינו נזכר כאן כגר במקום כלשהו, ואני מקבל את הפרשנות המסורתית (ראו הערה להלן) לפיה הדבר התרחש קרוב לאחר פטירתו. ראו גם במשפט הפתיחה הזהה בסוטרה "הַמּוֹעֵד (2)" AN06.28.
  2. 2הפרשנות מזהה את צְ'הַנַּה הנזכר כאן עם צְ'הַנַּה שהיה רכבו של הבודהיסטווה והתלווה אליו בעת שעזב את בית הוריו. והיא מחברת קטעי איזכורים בויניה ובסוטרות לכלל סיפור שלם: צְ'הַנַּה קיבל את ההסמכה לנזירות, אך בגלל הוותק של קרבתו האישית לבודהה, היה גאוותן ושתלטן, וסירב לקבל כל הנחיה וביקורת שהיא מהנזירים. כתוצאה מכך לא התקדם כלל בתרגול עד סוף ימיו של הבודהה. זמן קצר לפני פטירתו הורה הבודהה לסנגהה שאחרי פטירתו יטילו על צְ'הַנַּה את "עונש הברהמה" שפירושו חרם מוחלט. ואכן הנזירים קיבלו החלטה כזו וצְ'הַנַּה מצא את עצמו מבודד כאשר איש אינו מדבר אליו. הדבר הכניס בו סוף-סוף, באותו אחר-צהריים של מדיטציה, את ההבנה שעליו לקבל ביקורת והנחיה מזקני הנזירים.
  3. 3avāpuraṇaṁ ādāya מתורגם לאנגלית בכל התרגומים שראיתי, וכן במילון ר.ד., "ובקחתו מפתח". ונבצר מבינתי מדוע יש לנזיר צורך במפתח כדי להודיע הודעה. הביטוי הזה מופיע עוד פעמיים בסוטרות, ("בקולה", MN124 ו-"שאגת האריה", AN09.11) שם נזיר הנוטה למות/שני נזירים לוקחים "avāpuraṇa" כדי ללכת ממשכן למשכן להודיע הודעה. מאחר שברור שאכן מדובר על שם-עצם הקשור ל"פתח", הבנתי שהכוונה למין כלי הפתוח משני צדדיו, כלומר רמקול ידני שהיה נפוץ בעולם עד המצאת הרמקול החשמלי. נזירים המבקשים להכריז משהו במהירות לכולם מבלי להטריח את הנזירים להתלבש כראוי להפסיק את מעשיהם ולצאת אליהם, יעמדו במרחק מסויים מן הבקתה ויקראו לכיוונה, ולשם כך מועיל רמקול. המילה ל"מפתח" המופיעה פעמים רבות בהקשרים של שער היא apāpuraṇa, ואינני יודע מתי החליט מישהו ש-avāpuraṇa היא רק וריאציה של apāpuraṇa.
  4. 4זְקֵנִים נִכְבָּדִים; תְּנוּ לִי מילולית: עשו לי.
  5. 5כָּל הַדְּבָרִים אֵינָם אֲנִי. זו הדהרמה שהבודהה מרבה ללמד את תלמידיו("הַדְּרָשָׁה הַקְּטַנָּה לְסַצַּ'קַה" MN035).
  6. 6זו אבחנה עצמית מועילה מאוד שלא הרבה מתרגלים עושים אותה. כאשר הם נתקעים בבעיה פילוסופית שנראית להם עמוקה, הם חושבים את כל מי שאינו תקוע בה למי שאינו מבין שאלה חשובה. צ'הנה, לעומת זאת, מבין שאם הוא תקוע בשאלה הוא עצמו זה שאינו מבין פתרון חשוב. כנראה שמה שעזר לו הוא הידיעה שאם התרגשות והאחזות עולות – זה אינו הכיוון של הדהרמה.
  7. 7יֵשׁ לִי חִבּוּר מַתְאִים הביטוי tāvatikā vissaṭṭhi שתרגמתי "חִבּוּר מַתְאִים", חריג מכמה בחינות. טהניסארו בהיקהו תרגם כאן sudden trust"" ובהיקהו בודהי "so much trust".
  8. 8ראו "שִׁמְמוֹן הַתּוֹדָעָה" MN016, ובפרט [א.5] שהוא נזיר שהינו "כּוֹעֵס וּבִלְתִּי-מְרֻצֶּה כְּלַפֵּי עֲמִיתָיו לְחַיֵּי הַקְּדֻשָּׁה, מְמֻרְמָר וְאָפְיוֹ נֻקְשֶׁה", תאור טוב של צ'הנה עד המהפך שעבר. āvi akāsi הוא ביטוי ל"גילה עצמו" – במשמעות חשף את עצמו (לביקורת) דבר שהוא נמנע ממנו עד כה. (הביטוי מופיע בזמן הווה, guyhamassa āvikaroti, בסוטרה "חָבֵר (1)" [ד] AN07.36 שם פירושו "מגלה את סודותיו".(
  9. 9מכאן והלאה עד הכוכבית הבאה הם דברי הבודהה בסוטרה "קַצָּ'נַגוֹטַּה" SN12.15.
  10. 10atthitañceva natthitañca. כפי שבהיקהו בודהי מעיר כאן (הערתו 29) המילה Atthita פירושה "קיום" במובן המופשט, הפילוסופי, בעוד המילה Bhava פירושה "קיום" במובן האינדיבידואלי. לכן הוא מתרגם כאן "רעיון הקיום" ו-"רעיון אי-הקיום". החלטתי לתרגם מילולית "קיום/אי-קיום", אך יש לזכור שהכוונה היא להשקפה בדבר קיום/אי-קיום.
  11. 11"העולם" הנתפס בחושים. וראו בענין זה: "שְׁאֵלַת הָעוֹלָם" SN35.82.
  12. 12Abhinivesa. להרגיש בנוח במצב/בקשר עם האובייקט.
  13. 13זה (מן הפיסקה הקודמת), הרואה לאשורו של דבר בתבונה נכונה.
  14. 14כל משפטי הפסקה הזו הם נפתלים במקור, וקשים לתרגום. להבנתי משפט זה אומר: מדובר רק בתהליכי תחושת הסבל, ואין בהם כל דבר אישי. ראו בעניין זה את דברי השיר בסוטרה "וַגִ'ירָה" SN05.10
  15. 15רק אם תובנתו זו באה מהתבוננותו הפנימית ולא נסמכת על דברי אחר, היא מצביעה על ההשקפה הנכונה של המשוחרר מסבל.
  16. 16"הכל" שאפשר לדבר עליו, שהוא רק מה שעובר בפתחי החושים, כפי שמסביר הבודהה בסוטרה "הַכּוֹל" SN35.23. הבודהה מסרב לקבוע עמדות אונטולוגיות (באשר לקיומם של דברים) אלא רק זמנית לצורך הדיון ובמידה המוסכמת על המתדיינים.
  17. 17השוו לסיום הסוטרה "יַמַקַה" SN22.85.

לכל הסוטרות